פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סעיף ט עריכה

סד) סעי' ט. מותר לשפשף הכלים בכל דבר וכו' ואפי' בנתר וחול. גמ' ופרש"י דאע"ג דנתר וחול זימנין דגריד כיון דלא מתכוין שרי אבל גרתקן ודאי גריד לכלי כסף שהוא רך והו"ל ממחק וכיון דפסיק רישיה הוא מודה ביה ר"ש. וכתב רי"ו בחי"ג דהא דשרי בנתר וחול לחוף בשייחד להם מקום מבע"י שאם לא כן אסור לטלטלם ודבר פשוט הוא. ב"י ולפי מ"ש לעיל סי' שכ"א או' צ"ב דדעת האחרונים יש גיבול בחול צ"ל ג"כ מגובל מבע"י או לשפשף בו כך כמו שהוא יבש בלתי גיבול במים או ליתן מעט במים הרבה בעניין דלא שייך גיבול:

סה) שם. מותר לשפשף הכלים וכו' מהר"ש היה אוסר בשבת לשטוף כלי זכוכית עם שבולת שועל כדי להצהירו, דרשות מהרי"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' מ"א ס"ק ט"ו, תו"ש או' ט"ז. וה"ה להצהיר הסכינים אסור אבל בשאר כלים שרי אם עושה משום נקיות לחוד. א"א או' ט"ו:

סו) שם. מותר לשפשף הכלים וכו' ואע"ג כשחופף כלי שנדבק בו שומן אז נימס השומן על ידו והוי מוליד כיון דלא מכיון לזה אינו אוסר משום נולד. ט"ז סי' שכ"ו סק"ג. תו"ש בזה הסי' או' ט"ז:

סז) שם. מפני שהוא ממחק לכלי כסף וכו' משמע אבל בשאר כלים מותר אפי' בגרתקן. א"ר או' ט"ו וכ"כ האחרונים:

סעיף י עריכה

סח) סעי' יוד. אין חופפין כלים במלח וכו' דוקא לחפף אסור דהוי כמרסק שלג וברד דאסור אבל ליתן מלח לתוך המים המדיח בהם הכלים מותר דהוי כנותן שלג וברד לתוך הכוס דמותר. עו"ש או' ח"י. מ"T ס"ק ט"ז א"ר או' ט"ו. תו"ש או' י"ז. ר"ז או' י"ב. ולחוף במלח בלא מים אסור. חמ"ד או' ו' ועיין לעיל סי' שכ"א סעי' ב' איזו אופן מותר ליתן מים במלח:

סט) שם. לפי שהמלח נמחה וכו'. השחזת הסכין בשבת אף שלא ברחים רק בעץ וכדומה אסור שדומה לממחק. מש"ז או' ח':