כף החיים על אורח חיים שיא

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


סעיף אעריכה

א) סעי' א. מת שמוטל וכו' קבורת מת מצוה לא דחי שבת כ"ה מפורש בסנהדרין דף ל"ה. וה"ה דלא דחי יו"ט וכ"כ התו' בנזיר דף מ"ז ע"א. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ט"ו. ברכ"י או' א' ועיי' לקמן סי' תקכ"ו

ב) שם. אם יש ככר וכו' דכל מה שאפשר לטלטלו בהיתר עדיף טפי וזה הוא כבודו שלא לחלל שבת בשבילו כל היכא שאפשר לעשותו בהיתר. תו"ש או' א':

ג) שם. מטלטלו על ידיהם. פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו מ"א סק"א. ולאו דוקא עליו משום בזיון המת. א"א או' א'

ומה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כ"א ע"י ככר או תינוק שיהיה שם מבע"י אין להם על מה שיסמכו. באר עשר סי' נ"ב. וכ"כ הדב"ש. י"א בהגה"ט:

ד) שם. שיהפכנו ממטה וכו' אורחא דמילתא נקט דדרך המת לשכב על המטה וה"ה על המחצלת שע"ג קרקע שמגלגלי המחצלת ונופל למחצלת הסמוכה לו. חידושי הר"ן פת"ע או' ג':

ה) שם. שהפכנו ממטה וכו' ואם היה חי ביה"ש מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשה בסיס. הרא"ש והמאור כתב דאפי' היה מת ביה"ש לא נעשה המטה בסיס דאין המטה צריכה למת וכל עצמו א"צ להטילו אלא ע"ג קרקע כדתנן שומטין הכר מתחתיו. מ"א סק"ב. א"ר או' א' תו"ש או' ג' ועיין לעיל סי' רס"ו או' מ"ד מ"ש בשם המאור. ואם מת ביה"ש והיה דעתו להניחו שם כל השבת אפ"ה היפכו מ מט למטה דכל מה שאפשר בהתירא דהוי ספק פלוגתא ממה שיט לט להדיה אבל מת המוטל בחמה דאסור טלטול מן הצד אין נ"מ לענין המטה. א"א או ב':

ו) שם. דהוי טלטול מן הצד. ואע"ג דטלטול מן הצד שמיה טלטול כשמטלטל לצורך דבר המקצה כמ"ש סעי' ח' מ"מ בדליקה התירו מטעם דאדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכביי. תו"ש שם:

ז) שם. מטלטלו טלטול גמור. ואע"ג דכיבוי הוי מלאכה שא"צ לגופה וליכא חשש איסור דאורייתא מ"מ התירו בזה דכיון שאם היה צריך לעשות פחמים הוי אסורא דאורייתא ואין הכל בקיאין בזה. וכה"ג כתב הר"ן. תו"ש או' ד' ועיין לקמן סס"י של"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

ח) שם. וכל זה באותו רשות. משמע הא לרשות אחר אסור להוציאו. מיהו האחרונים תמהו על דברי הש"ע בזה דהא אפי' מפני הבזיון מותר להוציאו לרשות אחר כמ"ש סעי' ב' וא"כ כ"ש מפני הדליקה. והלבוש כתב דט"ס נפל בדברי הש"ע. א"נ ה"פ כל זה באותו רשות [ס?]"ל מ"ש בתחלה שיחזור אחר ההתירים להקל האיסור ע"י ככר או תינוק וכו' היינו באותו רשות כלומר שאין יראת הדליקה כ"כ מסוכנת אבל אם הדליקה מסוכנת לא יחזרו להקל האיסור בתחילה שמא תגבר הדליקה וישרף אלא יוציאוהו בהדיא על הדרכים שנתבארו בסעי' ב' יעו"ש. וכ"ה דעת הב"ח והט"ז סק"א להתיר בדליקה להוציא מרשות לרשות כמו בהסריח דסעי' ב' יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' י"ג בשם כמה פו' והסכים עמהם לדינא וכ"כ התו"ש. וכ"ה דעת האחרונים. ומ"ש המ"א סק"ג דליכא בזיון כשנשרף המת כבר השיגו עליו האחרונים וגם מ"ש המחה"ש ליישב דברי המ"א ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' שס"ג דמותר ליתן סיד עליו וכו' כבר השיג עליו הפתה"ד או' א' דשאני התם דדוקא לעכל הבשר אבל הכא בדליקה ישרף הכל ואין בזיון גדול מזה יעו"ש. ובפרט לדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל שנשאר מבחי' הנפש בתוך הגוף בסוד הבלה דגרמי כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחיה כמ"ש בע"ח שער י"ח שער הרפ"ח פ"א יעו"ש ואם ישרף ח"ו אין לך צער גדול מזה ועיין עוד בהש"מ פ' ויחי ודוק:

ט) שם. מת המוטל בחמה וכו' או במקום צר שלא יוכל קרובין לישב אצלו. אגודה פ' כירה. א"ר או' ב':

י) שם. מטלטלו מחמה לצל באותו רשות וכו' אבל להוציאו לרשות אחר אסור דליכא כבוד המת דיכול לעשות לו תקנה כמ"ש סעי' ו' ולזה נתכוין רמ"א שכתב ועיין סעי' ו' מ"א סק"ד. והב"ח מיקל להוציאו מהר"י לכרמלית. וכ"כ השה"ג בשם ריא"ז. וזה מסכים לי"א אפי' עדין לא הסריח וכו' שכתב בהגה בסעי' ב' א"ר או' ג' ועיין לקמן או' ט"ו:

יא) שם. דטלטול מן הצד וכו' נראה דאסור לדחוף ע"י קנה דבר שהוא מוקצה וראייה ממ"ש סי' תמ"ו סעי' ג'. ט"ז סק"ב. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קפ"ד.

יב) שם. דטלטול מן הצד וכו' גם אמירה לגוי אסור. עו"ש או' א' וכ"כ בהגהת הלבוש. וכ"כ א"ר או' ד' דלא התירו ע"י כותים אלא בדליקה או במת שבבית שהסריח:

יג) שם. שמיה טלטול. היינו כשמטלטל לצורך דבר המוקצה כגון הכא שעושה לצורך המת אבל כשמטלטל מן הצד לצורך דבר היתר ודאי שרי כמ"ש סעי' ח' כ"כ התו' תו"ש או' ח' לב"ש:

סעיף ועריכה

מד) סעי' ו. מת המוטל בחמה וכו' ויש לחוש שמא ימהר להסריח. ב"י בשם רש"י ולבוש:

מה) שם. ואין להם מקום וכו' כ"כ הרמב"ם וטור. בס' תניא משמע דאם יש מקום עדיף מחיצה אבל ממעשה דדוד שהשיבו דמניח ככר או תינוק משמע קצת דאם יש מקום לטלטול אין עושין מחיצה. א"ר או' ח"י.

מו) שם. באים שני בני אדם וכו' כדי לשמרו. ב"ח:

מז) שם. חם להם מלמטה. מן הקרקע שרתחו חמה. ב"י בשם רש"י ולבוש:

מח) שם. זה זוקף מטתו וכו' פרש"י שתהא המחצלת מונחת עליה וכן זה ונמצאת מחיצה עשויה מאליה ולכשירצו נשמטין והולכין להם ודוקא נקיט חם להם מלמטה ברישא שיבואו המטות לישיבה ברישא והדר מחצלת לפרוס עליהם ואוחזים אותם בידיהם עד לאחר שעה שיזקפום וישמטו דהו"ל כי ההוא דאמרינן (ביצה ל"ב ע"ב) האי מדורתא מלמעלה למטה שרי אבל לאיתויי מעיקרא מטות לצורך האהל לא דהו"ל מלמטה למעלה כדרך בנין וק"ל (שבת קכ"ה ע"ב) אין עושין אהל ארעי בתחלה בשבת עכ"ל והביאו ב"י. וכ"פ הלבוש. אבל הב"י כתב שנראה מדברי הרמב"ם שאין שם אהל אלא מהמחצלאות בלבד וזוקף מטתו דקאמר לא להיות עומדת זקופה והמחצלת עליה כדפרש"י אלא לומר שזקופה ומסיר משם אם ירצה לפי שאינה צריכה לו עוד ולפ"ז מאי דמצרכינן שישבו תחלה עד שיחם להם ואז יביאו מטות וישבו עליהם אעפ"י שאין למטות צורך לאהל היינו כדי שיהא נראה דפריסת המחצלאות לאו כדי לעשות אהל בחבור שתיהם היתה אלא כדי לפרוס כל אחד על עצמו להגן מפני החמה שהרי גם כשחם להם מלמטה הביאו כל אחד מטתו ישבו עליהם עכ"ל וכ"נ דעתו כאן בש"ע שהעתיק דברי הרמב"ם וכ"נ דעת המ"א ס"ק ח"י שהביא דברי ב"י. וכ"נ דעת התו"ש או' י"ט, ר"ז או' י"א. וכתב ב"י ואפשר שאם רצה להניח מחצלת על המטה אינו רשאי לדעת הרמב"ם יעו"ש:

מט) ואם הוא מתירא שלא יסריח המת ויצטרכו לצאת שרי לפרוס עליו מחצלת בענין שאינו עושה אהל דהוי לצורך החיים. מ"א שם בשם התו' תו"ש שם. א"ר או' ך' וכתב דאפי' בלא צער חיים מותר. ועיין לב"ש מה שהשיג על הח"מ:

ן) שם. ונמצאת מחיצה עשויה מאליה. וכו' שנראה כאלו עשו לצורך החי שאין מחללין השבת לצורך מת אפי' באיסור דרבנן, טור: