פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סעיף ו עריכה
מא) סעי' ו. עשבים שתחבן בעפר וכו' פיר"שי עשב שהוא נאה למראה ולהריח בו וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו. ב"י. והא דשרי להחזירו למקומו כגון שלא נסתם הנקב שהיה מונח בו דאל"כ הו"ל עושה גומא ואסור כמ"ש לעיל סי' ש"ח או' ר"ל:
מב) שם. שתחבן בעפר וכו' וה"ה אם תחבן בקרקע כמ"ש לעיל סי' שי"א סעי' ח':
מג) שם. מותר לאחוז בעלים ולהוציאן. ולא חיישינן אם העפר נזוז מאליו ואעפ"י שלא דצה ושלפה והדר דצה מבע"י שרי. ב"י:
מד) שם. והוא שלא השרישו. ואעפ"י שניתוספו מחמת לחות הקרקע שרי כיון שלא נתכוין לזריעה וגם לא השרישו. ב"י. וכ"כ לעיל בש"ע סי' שי"א סעי' ח':
מה) שם. והוא שלא השרישו. כגון שלא נשתהו שם ג' ימים כמ"ש לעיל או' ל"ז:
מו) שם. אבל אם נתכוין לזריעה אסור. אפי' לא נתוספו ואפי' לא השרישו. עו"ש או' ה'. ועיין לעיל סי' שי"א או' ס"ד מ"ש בזה: