סעיף א'
עריכההלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה וכו'. בשבת דף כ"ח ודף ק"ח לתפילין יליף מדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ונראה שם בש"ס שהיא דרשא פשוטה וכן כתבו התוס' שם כאשר יראה הרואה: דרש ורמז למען תהיה תורת ה' בפיך אפשר במ"ש בז"ח דגאולה זו שתהיה ב"ב היא בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא. גם אמרו רז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות נגאלים. ולפ"ז נמצא דבזכות תורה שבע"פ תהיה הגאולה. ואפשר דהטעם כי הן בעון השכינה היא בגלות ובשבילה תהיה הגאולה כמ"ש רז"ל במדרשים ובזהר הק' וידוע דתורה שבע"פ רומז לשכינה ומשום הכי בזכות תורה שבע"פ תבא הגאולה וז"ש גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ואפ' לומר במה שידוע שארז"ל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה ואפשר שהטעה במ"ש רבינו מהר"ם קורדובי"רו זצ"ל בטעם י"ט שני בח"ל שיש איזה חלק לשר שישראל תחת רשותו בח"ל איזה דבר בתורה ומצות שלומדים ועושים ישראל בארצו. וז"ש גם כי יתנו בגוים מלשון שינון הגם שילמדו בגוים פירוש בהיותם בח"ל דאין הלימוד בר ונקי עם כל זה אם יהיה בתשובה וז"ש עתה שרומז לתשובה כמשז"ל אקבצם תהיה הגאולה כי הלימוד יועיל לברר ניצוצי הקדושה ותהיה הגאולה. וז"ש למען גימטריא קץ שיהיה קץ הגאולה בלימוד תורה שבע"פ וז"ש תהיה תורת ה' בפיך כלומר תורה שבע"פ ובזה יהיה קץ הגאולה הרמוז בתיבת למען שגימט' קץ. גם תורת ה' בפיך ס"ת תכ"ה גי' משיח בן דוד עם הכולל. וסיים הכתוב כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. כלומר דע"מ כן הוציאנו לקבל תורתו ובזכות התורה יצאנו ממצרים כמש"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו' ועד אחרן הגאולה העתידה בב"א היא בזכות התורה וזה רמז הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ס"ת ואביטה נפלאות מתורתך בגי' משיח בן דוד כי ע"י עסק התורה בא משיח: פירוש אין כותבין ספרים. יש גורסין אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות לא על עור וכו' נכרכין בשערן לקשור אגרות הפרשיות בשער בהמה טהורה ולתופרן בגיד בהמה טהורה: בשערן. י"ל של מין הקלף של טהורה. רש"י בשבת דף כ"ח: על עור בהמה טהורה ותופרן בגידין וכורכן כצ"ל שמסרגליו פירוש שמשרטטין: בקנה פי' ולא בעופרת ע"כ ז"ל: שהוא סמוך לו מן המקרא כלומר שיש לו סמך מן המקרא: תוספות ספרים וכו'. הרב נחלת יעקב (חדש פירוש על מסכתא זו ויתר מסכתות קטנות) כתב דגרסינן ספרים תפילין ומזוזות וכ"כ הטור י"ד סי' רע"א וכתב מרן דהכי איתא פ"ק דמסכ' סופרים ועפ"ז מיושב קושית הרב מעדני מלך על הא דקתני וכורכן בשערן דהיכן מצינו כריכת שער לגבי ספרים ואי גרסינן ספרים תפילין ומזוזות לק"מ דנקטי' משום תפילין ז"התד הרב נחלת יעקב. ואני עני בקצת הגהות על מסכת סופרים בקונטוריס ככר לאדן כתבתי על דבריו שגם הרב מעדני מלך הביא גירסת מרן בב"י וכתב דכפי גירסת הרא"ש ז"ל קשה ע"ש ומה שכתבתי אני הדל שם אשר בקצור פסקי הרא"ש כתוב תפילין והזכירו הרב מעדני מלך ז"ל ועתה ראיתי בהלכות קטנות של הרא"ש שנדפסו סבי להלכות קטנות של הרי"ף שכתוב בדברי הרא"ש עצמו תפילין וה"ג בס' התרומה סי' קפ"ט. ויש להעיר על הרב מעדני מלך ז"ל כי הוא ז"ל הגם שראה בטור ובית יוסף וקצור פסקי הרא"ש ז"ל דהגירסא תפילין היה קשה בעיניו משום דהרא"ש כתב ספרים לבד ואלו הרב ז"ל היה רואה שגם בדברי הרא"ש אשר סביב הרי"ף כתוב תפילין היה מכריע דט"ס הוא במסכת סופרים דקמן ובדברי הרא"ש והוה גריס כנסא הכתוב בהרא"ש עצמו בספ' הרי"ף וכמ"ש הטור וקפ"ה וב"י וס' התרומה. גם הרב נחלת יעקב לא זכר קפ"ה וגירסת הלק"ט הרא"ש שבס' הרי"ף וס' התרומה דמסייעי ליה. איברא דמרן עצמו בכסף משנה פ"ט דס"ת הביא לשון מסכ' סופרים אין כותבין ספרים לא על עורות וכו'. ונראה שרצה לקצר שהוא עצמו בב"י סי' רע"א הביא לשון מ"ס ספרים תפילין ומזוזות: אמנם ראיתי לרבינו ירוחם ז"ל חלק אדם נתיב ב' חלק ב' הביא הלשון כנסחא דקמן בדפוס ספרים לבד ולכל הדברות ל"ק קושית הרב מעד"מ דהגם דלא גרסינן אלא ספרים לבד תני דיני עור בהמה טמאה וקאמר דאין כורכין בשערן מקום שצריך לכרוך והיינו תפילין. ופוק חזי בס' התרומה סי' ר"ג שהביא מ"ס וירושלמי פ"ק דמגילה פירוש חלוקות הראשונות לס"ת וכורכן בשערן לתפילין ע"ש: (ב) וכורכן בשערן. פ' במה מדליקין דף כ"ח תני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד וס"ד דהש"ס לומר דאתא לאשמועי' לכרכן בשערן והקשו התוס' אמרי נקט עור במילתיה ואני עניי יישבתי בדוחק בקונט' ככר לאדן דף קע"ח. ודע דיש ט"ס וחסר בשיטה י"ג וכן הקשו התוס' ואפשר כצ"ל ובס' יד דוד שם פרק שפיר ע"ש: והנה בירושלמי פ"ק דמגילה אמרו. הל"מ שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשער וטולין במטלת ודובקין בדבק ותופרין בגידין וכו': וראיתי להרב קרבן העדה בתוספותיו שכתב וז"ל כתב הרב נמקי יוסף וכורכין וטולין במטלת כלומר אם נקרא הגויל או הקלף עושין לו מבחוץ טלאי של בגד ותופרין או תופרין בגידין ע"כ מדבריו נראה דכורכין בשער אנקרע קאי ותימה איך יכרוך בשער הקרע וכו' וע"ק לפי דבריו אף ודובקין בדבק ותופריק אקרע קאי ומלשון הירושלמי משמע דלכתחילה דובקין בדבק וכו' לכן נ"ל דכלן אתפילין קאי וכו' ע"ש. ואני הדל אומר דאין לתלות בוקי סריקי בגדולים ופשיטא דלא עלה על דעת הרב נמקי יוסף ז"ל כך ותיבת וכורכין שכתוב בדברן הנ"י סמי מכאן והוא ט"ס. ודברי אמת ניכרין מטבע הלשון. וכבר הרב נמקי יוסף עצמו בהלכות תפילין פירש כורכי בשערן לתפילין ע"ש. ומ"ש דלפי דבריו אף ודובקין ותופרין אקרע קאי. לישר"י לן מר דאינו מוכרח ואפשר דגם הרב נ"י מפרש ודובקין שהיא חלוקה אחרת. ומ"ש הרב נ"י ותופרין או תופרין הרי הוא דיבור בפני עצמו ואינו נמשך על מ"ש למעלה. וזה פשוט. שוב ראיתי בס' התרומה סי' ר"ג דמייתי הירושלמי ומפרש טולין במטלת אקרע וגם דובקין בדבק. וכורכין בשערן לתפילין ע"ש ונעלם מהרב קרבן העדה ז"ל. ומדברי הרב שדה יהושע פ"ק דמגילה מבין ריסי עיניו ניכר דגם לנ"י וכורכן בשערן קאי לתפילין. ומ"ש שם דכתב נמקי יוסף דובקין בדבק אביו יריעה וכו' לא ראיתי בנ"י שכתב כן. וגם אשתמיטיתיה להרב קרבן העדה דברי סמ"ג עשין כ"ב דמייתי הירוש' ומפרש דובקין אקרע ותופרין יריעה בחבירתה ע"ש: (ג) הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכו'. איכא פלוגתא דרבוותא דרש"י סבר דמשרטטין ס"ת בכל שיטה ושיטה ולכן פירש מ"ש בספ"ק דמגילה ואמת שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה שר"ל כמו הס"ת אכן ר"ת פירש כאמיתה של תורה מזוזה אבל ס"ת אין צריך לשרטט כי אם שיטה ראשונה וכו' וז"ש מסרגלין היינו שיטה ראשונה ור"י הכריע כרש"י כמ"ש ס' התרומה סי' קצ"ו ועיין בתוספות במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת וכן הסמ"ג עשין כ"ה הביא דברי רש"י ור"ת ור"י: וראיתי להרב כנסת הגדולה י"ד סי' רע"א הגהת בית יוסף שכתב וז"ל צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וכו' סמ"ג בה' ס"ת תפס פירש"י ובה' מגילה תפס פירוש ר"ת עכ"ל וזו של כת' הקודמין היא הרב שלטי הגבורים בה' ס"ת שכתב צ"ע על סמ"ג דבהס"ת מוכח דס"ל דפירוש כאמיתה של תורה ר"ל כס"ת וכו' ע"ש. ואפשר דנשמט בכנה"ג המורה מקום וצ"ל בסוף שה"ג ה' ס"ת. כמו שראיתי במקומות אחרים דנשמט מלשין כנה"ג המ"מ. אם האמת כן שינה קצת דהרב שה"ג כתבו בדרך תמיהא. ועוד דהרב שה"ג כתב מוכח דס"ל והוא כתב בפשיטות תפס פירש"י. והאמת דהסמ"ג לא גילה דעתו רק הביא דברי ר"ת ואח"ך כתב ור"י מפרש כפירש"י וכן מוכיח בירושלמי וכו' ע"ש ולזה כתב הרב שה"ג דמוכח דס"ל כרש"י והיינו דהביא דברי ר"י באחרונה וכתב וכן מוכיח בירושלמי ומזה מוכח דהסמ"ג ס"ל דפי' כאמיתה של תורה כס"ת כדפירש"י: ואפשר לישב לסמ"ג דהגם דרגילי רבוואתא לומר מדהביא זה באחרונה הכי סבירא ליה בכגון זו לא אתמר דבענין זה כך היו סדר הדברים דר"ת חלק על רש"י. ור"י בא על דברי ר"ת והכריע כרש"י ומאי דקאמר סמ"ג וכן מוכיח בירושלמי הוא מדברי ר"י דר"י תוכיח מהירושלמי כרש"י כמו שמוכח מדברי ס' התרומה סי' קצ"ו ע"ש ואם כן אפשר לומר דלענין דינא ס"ל לסמ"ג כרש"י ור"י והרמב"ם דס"ת צריך שרטוט בכל שיטה. אמנם בפירוש מ"ש פ"ק דמגילה בש"ס צריכה שרטוט כאמיתה של תורה סובר הסמ"ג דפירושו כמזוזה מדנקט אמיתה של תורה לחוד ולא קאמר דכתיב אמת קנה כמ"ש בירושלמי ומשו"ה כתב כן בה' מגילה ולא נפקא לן מידי לענין דינא ולפי זה אין סתירה לסמ"ג מיניה וביה כמבואר: ואיברא דיש להעיר על הרב שלטי הגבורים ז"ל שהרי הסמ"ג בעשין כ"ג ה' מזוזה כתב וז"ל והרמב"ם כתב דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה ונ"ל ראיתו מדאמר במס' מגילה דמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה פירוש מזוזה שיש בה אמיתות מלכות שמים ודריש ליה מדכתיב דברי ש' ואמת וא"כ אם היתה מזוזה צריכה עיבוד לשמה גם מגילה היתה צריכה עיבוד לשמה ורבי יוחנן אומר דהקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד יצא משמע דאינה צריכה עיבוד לשמה ויש לחלק בדבר עכ"ל. עין רואה דהסמ"ג בפשיטות קאמר דפירוש מ"ש במגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה הוא מזוזה ומזה הביא ראיה לדעת הרמב"ם דמזוזה א"צ עיבוד לשמה: וכפ"ז מוכרח לומר דבעשין כ"ה דמייתי פירש"י ור"ת ור"י שפירש כרש"י לא הוצרך לומר דסובר הוא כר"ת דאמיתה של תורה הוא מזוזה דכבר גילה דעתו בעשין כ"ג דכתב בפשיטות כפירוש ר"ת כאמור והרב שה"ג לא זכר מ"ש הסמ"ג בעשין כ"ג וכתב דהסמ"ג בה' ס"ת מוכח דתפס פירש"י והוקשה לו ממ"ש ה' מגילה ואלו זכר מ"ש בעשין כ"ג לא היה מקשה דברי הסמ"ג דידיה אדידיה דהסמ"ג קדים בה' מזוה לגלות דעתו והיינו כמ"ש בה' מגילה ועמ"ש אני בעניי בברכי יוסף י"ד סי' פר"ח: האמנם יש להבין דברי הסמ"ג בעשין כ"ג דמאי ראיה מייתו לדעת הרמב"ם ממ"ש כאמיתה של תורה והוא מזוזה הרי פירש"י ור"י דהוא ס"ת וא"כ מה זו ראיה מאחר דיש שני פירושים במ"ש כחמיתה של תורה ואפשר דהסמ"ג סבר דהרמב"ם מפרש כאמיתה של תורה מזוזה וכפי דעתו יש לו ראיה. אך קשה דהרמב"ם פ"ב דמגילה כתב וצריכה שרטוט כתורה עצמה (נ"א כספר תורה עצמה) ומזה מוכח דהוא מפרש מ"ש בש"ס כאמיתה של תורה כפירש"י דהוא ס"ת ולכן כתב הרמב"ם כתורה עצמה ואם כן מה יוכיח הוכח שראית הרמב"ם ממ"ש כאמיתה של תורה דהוא מזוזה הרי הרמב"ם מפרש פו' אחר דהוא ס"ת כאמור. ואחרי כן ראיתי בס' יד אהרן סי' תרצ"א שהקשה כן על הסמ"ג ותמ"ה תמ"ה יקרא: ואפשר לישב דהסמ"ג סובר דהרמב"ם מפרש כאמיתה של תורה כמזוזת כפירוש ר"ת דהכי מתישב הטב לשון הש"ס כאמיתה של תורה ודרך הרמב"ם לפרש הדק הטב לשון הש"ס בפשיטות. וכן קבלנו מפום רבוואתא דארחיה דהרמב"ם לפרש דרך פשוט בש"ס וכאשר שמענו כן ראינו בפירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה כ"י דמפרש פירוש פשוט יותר מרש"י ז"ל וזמנין דמייתי שם פירוש רבינו מהר"י ן' מיגאש ז"ל בש"ס וכותב עליו ולא דחיק. ופירוש רבינו מהר"י ן' מיגאש ז"ל הוא פירוש רש"י. ומשם למדנו דדרך הרמב"ם ז"ל לפרש בש"ס פירוש פשוט מאד. גם ידוע דאין דרך הרמב"ם על הרוב לכתוב לימוד הש"ס מהכתוב. וזמנין דמשכחת דמייתי כתוב אחר ללימוד הדין ולא מייתי פסוק דמייתי הש"ס וכמ"ש נושאי כליו של הרמב"ם דלא קפיד לאתויי קרא דמייתי הש"ס. וכבר נודע מתק שפתי הרמב"ם ז"ל וחין ערכו והשביע בצחצחות לשונו לשון הזהב ועוד איזן וחקר בהפלגת סדרו כמ"ש הרב המגיד בה' שבת בהקדמתו. איכו השתא סובר הסמ"ג דהרמב"ם ז"ל מפרש מ"ש צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו מזוזה דבהכי דייק לשון הש"ס וגם דלא מייתי קרא דאמת קנה ואל תמכור. ומ"ש הרמב"ם ז"ל וצריכה שרטוט כתורה עצמה אין כונתו לרמוז לימוד הש"ס דכתיב דברי ש' ואמת ומפרש ס"ת. דעל הרוב אין דרכו בכך לאתויי לימודי הש"ס ולא נתכוון לזה רק הוא מצחות לשונו דבתחילה כתב אין כותבין את המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה דהוא דין הספר שיהיה על הגויל וכו' ואח"ך כתב וצריכה שרטוט כתורה עצמה דהוא דין התורה שתכתב בשרטוט. ומסדור לשונו עין לו ראתה לסמ"ג שראיתו לדין עיבוד הוא מדין דיחיד יוצא בקריאת מגילה כתובה בין הכתובים. שהרמב"ם כתב דין יחיד בקורא מגילה בין הכתובים. וסמוך כתב דין השרטוט ואחריו דא"צ עיבוד לשמה. ורמז שראיתו מדין מגילה בין הכתובים כמ"ש סמ"ג בה' מגילה וכתב ונ"ל שראיתו וכו' ולא כתב ונ"ל ראיה לדבריו. כלומר שהוא גילה בסדור דינים אלו שזה ראיתו. על דרך שכתב הרשב"א בתשובה שהתלמוד מלמדנו כמה דברים בסדור הדברים לבד. וגם ממ"ש הרמב"ם דין שרטוט ועיבוד סמוכים רמז דא"צ עיבוד לשמה במזוזה כמ"ש הסמ"ג בעשין כ"ג ונ"ל שראיתו וכו': ועיני ראו להרב שלטי הגבורים פ"ב דמגילה שהקשה שהסמ"ג כתב בעשין כ"ה דמגילה צריכה עבוד לשמה ובה' מגילה כתב דברי הרמב"ם דא"צ במגילה עבוד לשמה וצ"ע. והרב כנה"ג א"ח סי' תרצ"א תירץ דבעשין כ"ה הם דברי ר"ת וכו' ע"ש ולא הזכיר הרב שלטי הגבורים כארחיה ואני הד"ל לא מצאתי בסמ"ג עשין כ"ה שכתב דמגילה צריכה עבוד לשמה. דמ"ש שם פסק רבינו יעקב שקלפים וכו' ומגילה וס"ת וכו' אין ראיה מזה כלל: ואחרי כתבי ראיתי להרב אדמת קדש בח"ב סי' ו' שכתב בסוף הסי' וז"ל גם זו ראיתי שכתב לשון רבינו ישעיה האחרון הובאו דבריו מה' קטנות מהרא"ש וכו' וצ"ע על הסמ"ג דבה' ס"ת מוכח דפי' צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וכו' לק"מ דעיקר פי' הוי כמו שפי' בה' ס"ת דאמיתה של תורה פי' כס"ת וכ"כ רש"י ומ"ש בה' מגיל' הוא לסברת הרמב"ם דס"ל דמגילה א"צ עיבוד לשמה ושם בא לתת טעם לדעתו של הרמב"ם ויגיד עליו רעו מ"ש בה' מזוזה שכתב שם פ' זה לדעת הרמב"ם וכו' וליה לא ס"ל שכן נראה בסיום דבריו ובכן אזדא לה קושית רבינו ישעיה האחרון ז"ל עכ"ל. והרב ז"ל נתחלף לו שלטי הגבורים בריא"ז דמי שהקשה על הסמ"ג קושיא הנז' הוא שלטי הגבורים כמבואר בא"ר לח"י רוא"י ופשוט. ובר מן דין הרי בלשון זה מזכיר לטור וריא"ז קדם לטור. וגם אין דרך ריא"ז להזכיר סמ"ג ולהקשות קושיות. ובעיקר דבריו יש להשיב דמ"ש סמ"ג בה' מגילה אבל צריכה שרטוט וכו' הוא דין בפני עצמו. ואין לו קשר עם דברי הרמב"ם ועוד דאין הכרח בעשין כ"ה ולא בעשין כ"ג דהוא דבר כפירש"י כאשר יראה הרואה: ואגב קלט העי"ן במ"ש הרב אדמת קדש שם אשו"ר ברהטי"ם ואגב רהטאי חזה הוית הביא מה שהקש' האשל הגדול הרב מהר"ר אברהם אמיגו ז"ל על מ"ש בקצור פסקי הרא"ש פ"ב דמגילה וכתב עליו דשלא בדקדוק כתב הרב הנז' והאריך לבאר דברי הרא"ש כאשר יראה המעיין שם. ואני תמיה עליו דעיקר מה שהי"ל לבאר הכחידי תחת לשונו. וזהו עיקרן של דברים דמ"ש בקצור פסקו הרא"ש אם כיוין לכתוב שורה העליונה ביושר אפי' בלא שרטוט מותר לכתוב לא קאי על תפילין וכיוצא דודאי לא סגי במכוין לכתוב שורה העליונה ביושר וצריך שרטוט ודאי. אמנם בכותב תיבות מפסיק דבעי שרטוט אם כתב שיטה עליונה מדברים בעלמא וכיוין לכתוב ביושר ובשיטה שניה או שלישית כותב תיבות מפסוק א"צ לשרטט דשיטה עליונה במקום שרטוט וזהו כונת הרא"ש ז"ל ובזה מיירי בקצור פסקי הרא"ש והם דברים ברורים ופשוטים: גם אשו"ר מאי דמייתי הרב אדמת קדש ז"ל דברי הגאון הרב ברכת הזבח פ"ג דמנחות דף ק' מספרו שכתב על הרב פרישה י"ד סי' רפ"ד ושרי לי' מאריה דלא דק בלשון הרא"ש והרב אדמת קדש כתב עליו דהתפלל על חבירו והוא צריך לכפרה דכן כתב להדיא הרב פרישה סי' רפ"ד אות ד' עש"ב. ואני בעניי אומר דתפלת הרב ברכת הזבח על הרב פרישה תפלה כתקנה. והרב אדמת קודש שניה לא עלתה לו מר ניהו בעי לכפורי"ה וכפר אדמת"ו כי דברי הרב פרישה שם אות ה' קשים לשמוע ועל זה כיוין הרב ברכת הזבח ז"ל. וז"ל הרב פרישה אות ה'. כי היכי דאמרינן גבי תפילין ק"ק מאי אולמיה דתפילין מס"ת ועוד מאי הלכך אני אומר וכו' דקאמר הא הוא הדבר בעצמו שכתב ר"ת ונראה דלק"מ דר"ת אמר עיקר דבריו אתפילין וכו' ומ"ש רבינו וכתב עוד כיון ששרטוט וכו' ר"ל ר"ת כתב כן גבי תפילין ולכן כתב הרא"ש שפיר הלכך אני אומר וכו' ר"ל כמ"ש ר"ת גבי תפילין שא"צ שרטוט אלא שיטה העליונה ה"נ א"צ בס"ת אלא שיטה העליונה דכי היכי דאמרינן גבי תפילין וכו' ר"ל ושם מוכרח הוא לומר כן מכח קושיא וכו' עכ"לח הרב פרישה אות ה'. ודבריו מרפסן איגרי וטל זה כתב הרב ברכת הזבח ושרי ליה מאריה דכונת הרא"ש מבוארת דבא להתיר לכתוב תיבות מפסוק בלא שרטוט בשכותבם בשיטה שניה או ג' דהיינו דבשיטה העליונה לא יש תיבות פסוק וכתבה בלא שרטוט שאין צריך ודאי וכתבה ביושר שיטה העליונה אז כשכתוב בשיטה ב' או ג' תיבות פסוק א"צ שרטוט דשיטה העליונה הוי כמו שרטוט. וז"ש הרא"ש שם במגילה על דברי ר"ת הלכך אני אומר הא דאמרינן ג' אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט וכו' פי' מכאן ואילך שאם שיטה ראשונה לא יש תיבות מפסוק רק דברים אחרים ובשיטה ב' או ג' כותב תיבות מפסוק א"צ שרטוט דשיטה העליונה שכתב מדברים אחרים בלא שרטוט אותה שיטה העליונה הוי כמו שרטוט וע"ז כתב ולא מסתבר לחלק וכו' והדברים פשוטים ומבוארים. ומ"ש הרב פרישה אות ה' דבריו תמוהים ומאן דכר שמיה ס"ת. ותו דנראה מדבריו דדעת הרא"ש דס"ת כתפילין והרי הרא"ש סבר דס"ת בעי שרטוט בכל שיטה כמ"ש בה' ס"ת וכ"כ הטור בסוף סי' רע"א. ותו דר"ת דיבר על ס"ת כמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת ומאי קאמר דלמד הרא"ש בס"ת מדברי ר"ת בתפילין. והיותר מתמיה שהרב פרישה עצמו בסמוך באות ד' כתב בכונת הרא"ש כמו שכתבנו ואיך תוך כדי דיבור כתב מ"ש באות ה'. וזה יש להרגיש על הרב ברכת הזבח שהיל"ל דבסמוך כתב בהפך באות ד' ושינה את טעמו באות ה' והרב אדמת קדש ז"ל תמה על הרב ברכת הזבח ולא ראה מ"ש הרב פרישה באות ה' ואין להאריך ודי בזה: ואגב אביע אומר דראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובות הנדפסות מקרוב בפיורדא סי' תרמ"ח שכתב וז"ל שאלת עמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' ס"ת ומותר לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט ופ"ד דחליצה כתב שאסור ג' תיבות. תשובה יפה שאלת וליכא למי' דהוא ט"ס שהרי בעל ההגהה כתב פ"ז וכו' ובה' חליצה כתב וכו' הלכך ליכא טעותא וכו' ותמהתי על בעל ההגהה שכתב שתי הלשונות וראה דפליג דידיה אדידיה ולא דיבר בו כלום עכ"ל. ואני תמיה על הרב ז"ל דבהגהות מימוניות אחר הלשון דפ"ז דס"ת שהעתיק הרב ז"ל בסוף הלשון כתב וז"ל שוב ראיתי כי ט"ס יש כאן בעמוד שהרי רבינו המחבר פסק גם כן כר' יצחק סוף פ"ד מה' יבום וחליצה עכ"ל ושם בה' חליצה רמז לפ"ז דס"ת ע"ש ואיך הרדב"ז ז"ל הביא ראיה מההגהות שאינו ט"ס ותמה על בעל הגהות שלא דיבר כלים וח"ו לא שלטו מאורי אור עיניו בסוף הלשון דפ"ז דה' ס"ת שכתב בהג"מיי דהוא ט"ס והביאו הרב ב"ח סי' רפ"ד והרב לח"מ ה' חליצה. ועל מרן בכ"מ ק"ק שבפ"ז דס"ת הביא מ"ש הנגיד רבינו יהושע ז"ל דכתב. דהעיקר כמ"ש בה' ס"ת ולא זכר דברי ההגהות שכתבו דהוא ט"ס בה' ס"ת. שוב ראיתי שכן הקשה על מרן הכ"מ הרב כנה"ג ז"ל בתשובותיו שנדפסו מקרוב בי"ד סי' ר"ל בסופו: עוד ראיתי להרב אדמת קדש שהביא מה שהקשה מרן בב"י סי' רפ"ד על מ"ש הטור שם ור"ת פי' דוקא כשכותבים הפסוק לשם דרשה וכו' והביא ישוב לזה בשם מהרי"ע וקלסיה ע"ש ולא זכרו דכ"כ הרב ב"ח וכ"כ הרב כנה"ג בשם מהר"א ן' וילייסיד והשיב על דבריו וכ"כ הרב בתשו' י"ד סי' ר"ל הנז' באורך. ועל הרב כנ"הג ז"ל יש להעיר שלא זכר דברי הרב בית חדש ז"ל הגם שלא זכר הב"ח דברי מרן בכ"מ עיין בדבריהם וזהו לפום ריהטא ולא עמדתי בענין זה דג' תיבות במה שכתבו קמאי ובתראי: שוב אשוב אליך לדברי הסמ"ג שהביא ראיה בה' מגילה לדעת הרמב"ם דמגילה אינה צריכה עבוד לשמה מדביחיד קורא במגילה הכתובה בין הכתובים. ורבינו הרא"ם בתוספותיו לסמ"ג כתב על דברי הסמ"ג וז"ל מדקרינן במגילה הכתובה בין הכתובים וכתובים לא בעו עיבוד לשמן וא"כ מגילה נמי דכתיבא בהדייהו לא היתה מעובדת לשמה וקשה דהא כתובים לא בעו שרטוט. ולא תפירה בגידין ולא דיו והיכי מכשר במגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד אלא עכ"ל בדאיכא שרטוט וגידין ודיו ה"נ נימא בדאיכא עבוד לשמה וצ"ע עכ"ל. וראיתי להגאון מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל בתשובותיו סי' צ"ז שכתב על דברי הרא"ם וז"ל ולק"מ דבשלמא שרטוט ואינך דכוותיה דמילתא דמנכר הוא והקחזי ליה אי אית ביה שרטוט ודיו או לא וכיון דבהדיא אמרינן דצריכה שרטוט וגידין מהיכא תיתי להכשיר בין הכתובים וכו' אבל לענין עבוד לשמה דהוא מידי דלא מנכר וכו' זה כתבתי לפ"ד הרא"ם ז"ל אבל עיקר דבריו תמוהים דבהדיא אמרו בגמ' דף ח' ע"ב על משנת אין בין ספרים לתפילין דלענין לתפרן בגידין זה וזה שוין וכן לענין דיו ופירש"י דמיירי בס"ת נביאים וכתובים וכו' וכן לענין שרטוט אמרינן פ"ק דגיטין דף ו' וכו' וכתב ליה בלא שרטוט וא"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין ועוד כמה עובדי מייתינן מאמוראי דמשרטטי וכתבי פסוקים מתהלים ונביאים הרי מפורש דאף נביאים וכתובים צריכים שרטוט והתימה מהרא"ם שנתעלמו ממנו הלכות אלו אף שיש לחלק בין שרטוט שורה ראשונה לבד לשרטוט של כל השורות שאר כל התמיהות קיימות הן עכ"ל: ומה שיישב לקושית הרא"ם על הסמ"ג יש להשיב דכונת הרא"ם דהסמ"ג מייתי ראיה לדעת הרמב"ם ויש לדחות דכי היכי דצ"ל בדאיכא שרטוט ודיו וגידין ה"נ נימא בדאיכא עבוד לשמה ומה איכפת לנו אם ניכר למראית העין שרטוט ודיו וגידין ועיבוד לשמה אינו ניכר נימא דנודע דהיה עבוד לשמה וכל דאיכא למדחי אינה ראיה. ומה גם דמסתמא זה הקורא המגילה בין הכתובים הוא מאריה דהני כתובים והוא ידע דנעבד לשמה ולגבי דידיה ניכר ואינו ניכר כי הדדי נינהו: אמנם מה שתמה על הרא"ם ז"ל מסוגית דף ח' דגם בנביאים וכתובים בעי גידין ודיו זה תמיהא פליאה נשגבה על רבינו הרא"ם ז"ל. ומה שהוסיף מפ"ק דגיטין דא"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין. וכו' ואיך נעלמו הלכות אלו מהרא"ם אף שיש לחלק בין שרטוט שורה ראשונה וכו' ק"ק דזה פשוט ודקארי מאי קארי לה. ועוד אני תמיה על הגאון מהר"ר צבי איך עלה על דעתו להקשות לרא"ם והיה העלמ"ה מהלכות דפ"ק דגיטין ורעותיה אחריה מובאות הלא הרא"ם ז"ל שם בדיבור שאחר זה תוך כדי דיבור כתב וז"ל ושרטוט דמגילה ודמזוזה לר"ת או אף ס"ת לרש"י היינו בין שיטה לשיטה אבל שיטה אחת למעלה וכו' הא ק"ל פ"ק דגיטין ב' כותבין ג' אין כותבין עכ"ל הרי דהרא"ם שם כתב חילוק זה דשורה ראשונה לבין כל שיטה ואייתי מפ"ק דגיטין ותימה על מהר"ץ איך לא ראה דברי הרא"ם שכתב שם סמוך ממש. ומ"ש הרב מהר"ץ שאר כל התמיהות וכו' לישנא בעלמא הוא אגב רהטא דליכא אלא תמיהא אחת דסוגית דף ח' לגידין ודיו. כי תירוצו לקושית הרא"ם אינו תמיהא אלא ישוב לקושיתו כמבואר. ועיין ביד אהכן ומרכבת המשנה. ואחר זמן אנכי חזון הרבתי להרב מהרח"א ז"ל בס' מקראי קדש דף פ"ג ע"א שדחה קושית הרא"ם כמ"ש מהר"ץ ז"ל דעיבוד אינו ניכר ועוד תירץ דשרטוט ודיו וגידין יליף מקראי משא"כ עיבוד עש"ב ולדעתי הקצרה זה אינו מעלה ארוכה לדחיית הרא"ם דיליף מקראי וגם מאי דאינו ניכר כבר כתבתי דיש להשיב. ומ"מ ק' על הרב מהרח"א ז"ל דאזיל ומודה להרא"ם דכתובים אינן צריכין גידין ודיו ואשתמיטיתיה סוגית פ"ק דף ח' הנז' וכמו שהקשה מהר"ץ ז"ל על הרא"ם ז"ל כמ"ש בסמוך: עוד הקשה הרב מהר"ר צבי ז"ל על הרב הלבוש שפסק כארחות חיים דבמגילה בשרטוט שורה ראשונה סגי עיין בדבריו באורך. ובאמת דעל מרן ב"י קשה שהביא סברת א"ח בסתמא ולא פירש שהיא כנגד כל הפוסקים וכבר תמה עליו מור"ם בדרכי משה. והרב הלבוש אשר חזה דברי מרן ז"ל שהביאו בסתם חשב שכך סבר מרן ז"ל ולכך גם הוא פסק כמותו ולא חקר בדברי הראשונים. האמנם לפי האמת ודאי מרן ז"ל לא כיוין לפסוק כא"ח ובש"ע כתב כתורה עצמה כלשון הרמב"ם דצריך בס"ת בין שיטה לשיטה. והתימא על הרב מגן אברהם ז"ל דעל דברי מרן בש"ע כתב דסגי בשיטה הראשונה מדברי הלבוש ע"ש והוא הפך כל הפוסקים. ולא מצאתי כי אם בס' הכלבו שכתב כארחות חיים וידוע שס' הכלבו הולך תדיר בעקבות א"ח ולכן נראה לענין דינא שהמגילה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה ולא סגי בשיטה ראשונה ובדיעבד נמי פסולה ודלא כהרב כנ"הג ז"ל בתשובותיו א"ח ח"ב סי' נ"ד שהכשיר. וכבר הרב הגאון מהר"ר צבי ז"ל פסק שהמגילה צריכה שרטוט בכל השורות הפך הרב הלבוש. ואני עני אומר שאפי' בדיעבד פסולה כי חפשתי בכל הפוסקים ולא ראיתי מי שסובר כא"ח כי אם ס' הכלבו הנגרר אחריו וגם סברת ס' א"ח זו היא שקשה כמ"ש אני עני בקונטריס שיורי ברכה א"ח סי' תרצ"א ושם כתבתי דנעלמו דברי הכלבו מהרב כנה"ג והרב מהר"ץ כי בדבריו אין להקשות להרב הלבוש דידיה אדידיה כדקא קשיא להו ז"ל על הרב הלבוש ז"ל ע"ש. אמנם לפי האמת קשה על הרב הלבוש עצמו כי ס' ארחות חיים לא היה בדפוס וס' הכלבו אינו מזכיר בב"י ולדידיה שס"ת צריך בין שיטה לשיטה ובש"ס אמרו צריכה שרטוט כאמיתה של תורה איך הונח לו לפסוק בס"ת בכל שיטה ומגילה בשיטה ראשונה והוו תרתי דסתרן. דאנן דזכינו לס' א"ח וחזינן להכלבו ידענו דיש סברא זו בס"ת בכל שיטה ומגילה בראשונה אבל הרב הלבוש דלא ראה א"ח ומסתמא לא ראה הכלבו קשה: והנה רבינו ירוחם ז"ל כתיב ב' ח"ב הביא פירש"י ופירוש ר"ת במ"ש כאמיתה של תורה ומסיק דהרמב"ם כרש"י דס"ת צריך שרטוט ולזה הסכים הרא"ש לפיכך צריך לשרטט בס"ת בין כל שיטה ושיטה ובנתיב עשירי ח"ב כתב וז"ל צריך לשרטט המגילה כשכותבה כמו המזוזה שהיא אמיתה של תורה כך פשוט במגילה עכ"ל. והיה מקום להקשות עליו כקושית הרב שלטי הגבורים על סמ"ג כמו שכתבתי לעיל אך יש לישב כמו שישבתי אני עני לעיל לסמ"ג ונעלמו מהרב אדמת קדש דברי רבינו ירוחם שבדבריו לא היה לו מקום לומר כמו שאמר על הסמ"ג: והנה הרשב"א ז"ל בתשובותיו ח"א סי' אלף ר"ך כתב וז"ל שאלת גט מה טעם צריך שרשוט וכו' דע כי הטעם הוא מפני שכתוב ספר כריתות וכל שנקרא ספר צריך לשרטט. וכדאמרינן גבי מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה משום דאקרי ספר וכו' ואעג"ב דדברים אלו אין להם עיקר מדין הגמרא ואדרבא יש בזה מן הקושיות ואפ"ה בערוה האמורה בתורה צריך לחוש לכתחילה כדי שלא יעמוד בית דין ויערער עכ"ל והרב משפט צדק ח"א סי' יו"ד הקשה על דברי הרשב"א הללו דאיך כתב דמגילה צריכה שרטוט וכו' משום דאקרי ספר דלא היא דלאו משום דאקרי ספר מפקינן לה אלא ממילת אמת ומדינא בעי הכי שהרי פ"ק דמגילה אמרינן וכו' דברי שלום ואמת מלמד דמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה הרי דממלת אמת מפיק לה ולא משום דאקרי ספר וכו' ע"ש וכבר הרב יד אהרן א"ח סי' תרצ"א פריק שפיר לקושיא זו שהקשה הרב משפט צדק ודבריו ברורים וכמו שהביא שם מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו ודברי הר"ן ע"ש וכ"כ הריטב"א בחידושיו. ואני הדל מוסיף דאשתמיטיתיה להרב משפט צדק בריתא דמסכת סופרים פי"ג דתני התם מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא עכ"ל הרי דמכילתין קתני כדברי הרשב"א כאמיתה של תורה משום דאקי ספר והיינו כמ"ש הרשב"א והריטב"א והר"ן דמשום דנקראת אגרת לכך יליף דבהא נכלל במה שנקראת ספר. וק"ק על הרב משפט צדק איך לא דקדק לשון הרשב"א ז"ל דכתוב צריכה שרטוט כאמיתה של תורה משום דאקרי ספר ולמה ליה לומר כאמיתה של תורה נימא צריכה שרטוט משום דנקראת ספר. אלא ודאי דרצה לרמוז דרשת הש"ס דדריש שלום ואמת כאמיתה של תורה והוסיף משום דאקרי ספר לומר דשלום ואמת גילה דגם זה בכלל מה שנקראת ספר. לאפוקי דזה אינו בכלל מה שנקראת אגרת. ונראה דזה כונת הבריתא דמכילתין פי"ג שהבאתי דקתני מגלת אסתר צריכה שרטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא דמ"ש כאמיתה של תורה רמזה דרשת דברי ש' ואמת דאמרו בש"ס צריכה שרטוט כאמיתה של תורה וקאמר ספר נקרא כלומר דמשם נלמוד דלענין שרטוט נמי נקראת ספר והגם דבש"ס אמרה רבי חייא בר אבין אמר רב אסי. אפשר דהבריתא שלנו הות פשיטא לה דרשא זו. ואבע"א דכתב הרא"ש דמס' סופרים נתחברה אחר התלמוד כידוע: ומכלל הדברים אמורים אתה תחזה דמ"ש הרב נחלת יעקב בפירושו למכילתין שם פי"ג בבריתא הנז' וז"ל ספר נקרא ומש"ה בעי שרטוט כמו הס"ת דהלכה למשה מסיני דבעינן שרטוט ה"ה במגילה ובמסכת מגילה ילפינן לה מקרא אחרינא והכי איתא שם דברי ש' ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה עכ"ל אין דברי' מחוורין דבריתא שלנו מכוונת עם הש"ס והכונה כדאמרן וכמ"ש הרשב"א והר"ן והריטב"א דהני לימודים להורות דהוא בכלל מאי דנקראת ספר והכי מוכח בהדיא מדקתני צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהכונה מדכתיב ש' ואמת דאי לא לימא צריכה שרטוט ספר נקרא אלא ודאי כמו שכתבנו: עוד ראיתי להרב משפט צדק שם דאחר הקושיא הנז' שהקשה להרשב"א ז"ל בתשובה הנז' כתב וז"ל וא"ת דסבר כסברת ר"ת דהטור סי' תרצ"א כתב ור"ת כתב כיון דנקראת ספר נותנין לה כל דין ס"ת וכו' ס"ס מה תקון הוא זה דאף לר"ת קשה דאחר דלפי דעתו נותנין עליה כל דין ס"ת משום דאקרי ספר וכו' א"כ להצרך בה שרטוט אמאי אצטריך לאפוקא בגמ' ממלת אמת תפוק לי משום דאקרי ספר דכולל הכל דיש ליתן בה כל דיני ספר עכ"ל. ויש לתמוה עליו דר"ת סבר דס"ת אינו צריך שרטוט ומפרש כאמיתה של תורה מזוזה דמגילה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה כמזוזה וכמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב וסוטה דף י"ז וס' התרומה והסמ"ג והרא"ש בה' ס"ת והטור ושאר רבוותא וא"כ מאי מקשה לר"ת דאמאי מפיק לה מאמת תפוק לי משום דאקרי ספרי הא ר"ת סבר דס"ת א"צ שרטוט ומגילה עדיפא ומשו"ה יליף מאמת דהוי מזוזה דהוא אמיתה של תורה. והיינו דלענין שרטוט אינו בכלל מאי דנקראת ספר. והתימא על הרב יד אהרן בסי' תרצ"א שהביא קושיתו על הרשב"א ועל ר"ת הנז' ופריק להו בחדא מחתא דגילה ואמת שזה בכלל ספר ע"ש והא ניחא לקושיתו על הרשב"א אבל מה שהקש' על ר"ת הוא העלם דבר דלר"ת ס"ת אין צריך שרטוט ואמיתה של תורה היא מזוזה דצריכה שרטוט טפי מס"ת ולהכי יליף מגילה שהיא כמזוזה טפי מס"ת והא הו"ל להרב יד אהרן לתמוה על קושיתו לר"ת: והנה בריתא דמכילתין פי"ג הלזו שהבאתי דקתני כאמיתה של תורה ספר נקרא אתיא כפירש"י דפירש צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו ס"ת כמבואר וכן פירש"י בסוטה סוף דף י"ז וז"ל אגרת בלא שרטוט. בספר אמר רחמנא והלכה למשה מסיני שהספרים צריכים שרטוט עכ"ל ובמנחות דף ל"ב ע"ב פירש"י ז"ל וז"ל כתבה אגרת בלא שרטוט וכו'. כתיבה כתיבה וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר וכו' ע"ש וכתב עליו בס' התרומה סי' קצ"ו נראה שסובר הגאון דכל מקום שנאמר ספר בעי שרטוט ולכך בעי ס"ת וגט שרטוט עכ"ל ובפסיקתא פ' תצא גבי גט אמרו ספר מלמד שצריך שרטוט כספר כריתות ספר כורתה וכו' ע"ש וק"ק על הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ר"כ הנז' שכתב שאין לדברים אלו שרטוט כספר כריתות ספר כורתה וכו' ע"ש וק"ק על הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ר"כ הנז' שכתב שאין לדברים אלו שרטוט ודבוק וכו' עיקר מן הגמרא. גם בתשו' הרשב"א ק"ק שנדפס באותיות מרובעות סי' שס"ג הביא ראיות דאינו צריך שרטוט גם בתשובות הרשב"א בס' הבתים כ"י ח"ב בית ג' סי' ל"ד כתב שאין זכר באחד מן התלמודים שרטוט וכיוצא ואדרבא שנינו שכותב על יד העבד ואין משרטטין יד העבד וכו' ע"ש. והו"ל להזכיר סברת רש"י ואתמר בפסיקתא כוותיה דגט בעי שרטוט. ועיין להרב מהר"י בכ"ר דוד ז"ל בס' דברי אמת בקונטריסים דף כ"ו ע"ב: נחזור למ"ש דבריתא דמכילתין פי"ג הנז' אתיא כפירש"י. וראיתי בס' המנהיג ה' מגילה אות י"א שכתב וז"ל פירש"י כאמיתה של תורה כס"ת וכן ראיתי בירושלמי כתיב הכא ואמת וכתיב התם אמת קנה ואל תמכור הא למדת שאמיתה של תורה הוא ס"ת ובאות י"ב כתב ומצאתי במס' סופרים בהלכות ס"ת הל"מ שמסרגלין בקנה וכו' ובאות י"ג כתב וז"ל וכתב רבינו יעקב וכו' ועדיין חמורה מס"ת לענין שרטוט שלא תמצא בתלמוד לספר אלא במס' סופרים ובמגלה שנינו שצריכה שרטוט כך פירש ר"ת ז"ל עכ"ל. ויש להרגיש בדברי רבינו בעל המנהיג ז"ל הללו שהביא הירושלמי דריש מגילה כתיב הכא ואמת ואחר זה כתב ומצאתי במס' סופרים הל"מ שמסרגלין בקנה והרי הא דמסרגלין בקנה הוא תלמוד ירושלמי גם כן שם פ"ק הלכה ט' וז"ל הל"מ שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכו' ע"ש והביאוהו הרי"ף והרא"ש סוף ה' ס"ת. וכן יש להרגיש במ"ש אות י"ג בשם ר"ת שלא ימצא שרטוט בס"ת בתלמוד אלא במסכת סופרים. והרי נמצא בתלמוד ירושלמי דאתמר התם כמו מס סופרים ועוד יש לדקדק לעיל שכתב ומצאתי במ"ס שמסרגלין בקנה דהא א"ת מפרש הא דמ"ס דמסרגלין בקנה בשיטה עליונה כמ"ש התוס' במנחות דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת. הן אמת שהוא דוחק כמ"ש בס' התרומה סי' קצ"ו. וגם מ"ש הל"מ שיהיו מסרגלין קשה דאמאי בעי הל"מ הרי כך הוא בנביאים וכתובים כמ"ש פ"ק דגיטין וצ"ל דיפרש ר"ת הל"מ על כל תנ"ך וקאי על שיטה ראשונה והריטב"א בחי' למגילה הביא מב"ר דסירגול הוא בכל שיטה ע"ש. ומ"מ יש להרגיש עמ"ש רבינו בעל המנהיג ז"ל בשם ר"ת שלא נמצא שרטוט בתלמוד לס"ת חלא במ"ם. והרי הא דמ"ס מפרש לה ר"ת בשיטה ראשונה וזה נמצא בתלמוד פ"ק דגיטין אפי' בנביאים וכתובים: ועוד יש להרגיש על ר"ת ועל רבינו בעל המנהיג ועל הסמ"ג דעמיה דמפרשי מ"ש בש"ס דידן דברי ש' ואמה בעי שרטוט כאמיתה של תורה ומפרשי ר"ח ור"ת והסמ"ג מזוזה דהרי בפי"ג דמ"ס אמרו כאמיתה של תורה ספר נקרא הרי מוכח דפירושו ספר תורה כמו שפירש"י כמ"ש ספר נקרא. אמנם כבר כתבנו לעיל דמשמע ליה לסמ"ג מדסתים בש"ס דידן ולא קאמר כירושלמי דכתיב אמת קנה דפי' כמזוזה. ואה"נ דמ"ס אתי כירושלמי אך אכתי יש להרגיש על רבינו תם דאיך מפרש מ"ש במ"ס מסרגלין בקנה בשיטה ראשונה והרי פי"ג קתני כאמיתה של תורה ספר נקרא ומוכח דס"ת בעי שרטוט בין כל שיטה. גם רבינו המנהיג דכתב אות י"ב מצאתי במ"ס מסרגלין הו"ל לאתויי מ"ש במ"ס פי"ג דמשם מוכח פירוש כאמיתה של תורה דהוא כרש"י על הס"ת. וגם הירו' דקאמר מסרגלין וכו' מוכרח דהוא בין שיטה לשיטה דהא בירוש' ריש פ"ק אמרו כתיב שלום ואמת וכתיב אמה קנה ש"מ דהוא על ס"ת ויליף מגילה מס"ת דישרטט בין שיטה לשיטה: ומתוך מה שכתבנו אתה תחזה דמ"ש הרב נחלת יעקב בפירושו בהלכה ראשונה דמכילתין דקאימנא בה וז"ל ואי קאי הא דמסרגלין אס"ת או לא הוא מחלקת הפוסקים בב"י סי' רע"א. ובפ' הקומץ הביאו התוס' בשם ר"ת דלא קאי אלא על מזוזה ולא על ס"ת וע"ש בדף ל"ב ע"ב עכ"ל. אין דבריו מחוורין דלכ"ע בריתא שלנו אס"ת קאי ודאי אלא דר"ת מפרשה בשיטה ראשונה כמ"ש התוס' שם פ' הקומץ דף ל"ב והרא"ש בה' ס"ת. והרמב"ם ור"י והרא"ש וסיעתם מפרשי דס"ת בעי שרטוט בכל שיטה:
סעיף ב'
עריכהשאל א' את ר' יהושע וכו'. הלשון אינו מתוקן. והכי אתמר בשבת דף ק"ח שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך אלא מעתה ע"ג עור נבילות וטריפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל וכו' אלא מעתה יאכלו א"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה ואת אמרת יאכלו. א"ל קאלוס ועתה אכתוב קצת פירוש: בייתוסי א' מתלמידי צדוק ובייתוסי שאינך מאמינים בדברי רז"ל: א"ל אמשול לכם משל וכו' השיבו דכתיב ענה כסיל והיינו בדברי תורה כמש"ל: א' הרגו מלך פירש"י ואלו לקו על ידי בוראן אספקלטור שר הטבחים בלשון יוני. קאלוס טעם זה משובח: דרש אמרו רז"ל במדרש כל מי שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. ושמעתי במ"ש גדולה דעה שנתנה בין שתי שמות שנאמ' כי אל דעות ה'. והכא אמרו דעור נבילות וטריפות כשר לספרים תפילין ומזוזות. ובמזוזות כתו' מבחו' שדי כנגד תיבת והיה שבפנים ונמצא דעור נבילה נתון בין שתי שמות והיה שהוא אותיות שם הויה. ומבחוץ שדי. וזה שאין בו דעת לא זכה להיות בין שתי שמות אל דעות ה' וא"כ עור נבילה טובה הימנו שנתון בין שתי שמות והיה שדי: תוספות א"ל אמשול לך משל וכו'. וא"ת דשם בשבת דף ק"ח אמר רב לימוד זה לעיל מתורת ה' בפיך ולעיל שם בשבת דף כ"ח מוכח דהוא לימוד פשוט ולא חזינא שום אמורא דנתעורר בזה ששאל הביתוסי דא"כ בעור נבילות וטריפות אל יכתבו. וי"ל דלדידן ל"ק והוא דבפ' למען תהיה תורת ה' בפיך יש לפרש ב' פירושים א' דאינו כשר לכתוב עליו אלא דבר המותר ממש שנאכל מבשרו ואז העור מותר לכתוב עליו והב' דמין שהיא מותר שרי ואע"ג דהוא נבילה וטריפה כיון שהוא מין טהור סגי. ומסורת בידינו תפסת מועט תפסת וא"כ נקטינן דהפירוש מין המותר ולכן לנו דיש לנו כללי ההלכות לק"מ. אך הביתוסי חקר והשיב לו: התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה וכו' כך הוא לשון הש"ס כמ"ש בפירוש. ויש להבין אמאי השיב לו בלשון תמיהא. ואפשר דעתה דאמר לו דיש מי שהורגו מלך ויש אספקלטור ומי שהוא ע"י המלך משובח בזה היה לו להבין מעצמו האי דכתיב לא תאכלו כל נבילה דכל אתא לרבויי אלו שמתו על ידי בוראן. והיינו רתחיה דיש לו פתח פתוח להבין הטב פסוק לא תאכלו כל נבילה מעצמו ולא סגי דלא הבין אלא מקשה וסמא בידיה כל לו כל אליו דלהכי אתא כל כאמור ולכן השיב בלשון תמיהא התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה ואת אמרת יאכלו. והבין מאי דמחוי ליה במחוג וא"ל קאלוס דמשובח טעם זה דבזה יובן מאי דכתיב כל נבילה כדאמרן ועוד אפשר לומר ונקדים אשר ראיתי להרב גנת ורדים א"ח כלל ב' סי' ט"ו שהרבה לתמוה על ר' יהושע שנתן חשיבות לבהמה שמתה מאיליה לבהמה שנשחטה והלא בע"ח אין להם מעלה רק שתהיינה מאכל לאדם והאריך בזה הרבה ומסיג דדברי ר' יהושע ע"ד ענה כסיל ובדרך לעג וקלס ושוב יישב הענין והאריך. והרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל שם סי' י"ו דף ל"ו ע"א השיג עליו ותירץ יתיב ואחריו השיבו הרב המחבר ז"ל סי' טו"ב דף ל"ז ע"ד. והמעיין יראה דיש כמה דוחקים בדברי הרבנים ז"ל ויש לדקדק בדבריהם לא ע"ט האסף: ואפשר לומר דר' יהושע קושטא קאמר ליה לבייתוסי ואמטו להכי מייתי ליה בש"ס ותנייה בבריתא דילן דודאי ידוע דשבח גדול לבהמה הוא לשוחטה ותהיה מאכל לצדיק והוא תכלית מעלתה וכמו שאמרו סוף בהמה לשחיטה וזהו מלבד מה שאמרו חכמי האמת אמנם כל זה כשאנו דנים על הבהמה בכלל אך כשאנו דנים על עור הבהמה לבד בזה א"ל ר' יהושע דמתה מאליה לענין העור לבד יש לה שבח דדמי למי שהרגו מלך והביתוסי לא הבין עומק כוונתו והקשה לו א"כ יאכלו ועל זה תמה עליו וא"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה וכו' כלומר לא הבנת כי לא דברתי רק על העור. אבל אכילה הוא ענין אחר דחסר לו שחיטה ודיני טרפיות כדי שיהיה לה מעלה שתאכל וזהו שתמה עליו התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה ואתה אמרת יאכלו והיא תמיהא קיימת דזה שאמרתי אינו אלא כשאנו דנים על העור לבד. אבל על הבהמה בכלל תקונה ומעלתה ע"י שחיטה ובדיקה ואז יאכלו בני ישראל והוא התקין שלה ודוק הטב:
סעיף ג'
עריכהלוקחין עורות מכל מקום. פי' קודם עיבוד ואח"ך יעבדנו לשמה: ואין חוששין שמא עורות לבובין. בע"ז דף ל"ב מפורש שהיו קורעין כנגד הלב ומוציאין הלב ועיין בהר"מ פ"ז דע"ז דין ג': תוספות ואין חוששין וכו' הרב נחלת יעקב ז"ל פירש הא דעורות לבובין בהלכה ב'. והדבר ברור דהוא טעות בהלכה ב' וצריך למחוק תיבות אלו ואין חוששין שמא עורות לבובין הן מהלכה ב'. והכא בהלכה ג' הוא מקומו. וכ"כ הרב רגל ישרה וכמו שכתבתי בקונט' ככר לאדן בהגהותי ע"ש והכא בהלכה ג' מתישב שפיר טפי דקתני לוקחים עורות מכל מקום ועלה קתני ואין חוששין שמא עורות לבובין. וכעת לא ראיתי להרמב"ם והטור שהביאו דין זה דלוקחין עורות ואין חוששין וכו' ואפשר דהטעם דהאידנא לא שכיחי עורות לבובין כלל. ומיהו הרמב"ם בה' ע"ז פ"ז הביא דין עורות לבובין דהוזכר במשנה לענין ע"ז. ודקדק שם הרמב"ם לומר כגון שהיו עושין שקורעין קרע עגול וכו' לומר שכך היו עושין מקדם קדמתה והאידנא לא שכיח. ותסגי להביאו בה' ע"ז אולי ימצא דבר זה או כיוצא בו לאסור איסר: ובריתא דידן נשנית כשהיה עורות לבובין ולהכי אצטריכא לאשמועינן דלוקחין עורות מכל מקום ואין חוששין שמא עורות לבובין דגם באותם הימים לא הוו שכיחי ולמיעוטא לא חיישינן ויתכן דהוו מיעוטא דמיעוטא ולכ"ע לא חיישינן: וקתני לוקחין עורות מכל מקום לספרים תפילין ומזוזות. וא"ת שלפי נסחת הדפוס דקמן בריש מכילתין דקתני אין כותבין ספרים לא על עורות וכו' והיא גירסת רבינו ירוחם כמ"ש אני הדל לעיל. צריך להבין אמאי הוצרך הכא לומר לספרים תפילין ומזוזות. ולפי הנסחה האחרת שכתבתי שם דלעיל גרסינן אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות יש להרגיש אמאי אכפל תנא למנקט הכא נמי ספרים תפילין ומזוזות וי"ל דרבותא אשמועינן כי לתפילין ומזוזות חתיכת עור יספיק וזמנין דלא בעי ליקח אלא חתיכת עור וס"ד דדוקא בס"ת דרגיל ליקח עור שלם דינא הוא דלא יחוש לעורות לבובין. אך בתפילין דזמנין דלא בעי עור אלא שעור הפרשיות ומה גם למזוזה דבעי חציו לא יקח עור מכל מקום להכי הני בהדיא לוקחין עורות מכל מקום לספרי' תפילין ומזוזות ואין חוששין והוי לא זו אף זו:
סעיף ד'
עריכהכותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער. פירשו התוס' בשבת דף ע"ט ע"ב גויל הוא עור שלם אלא שהשירו השער ובריש בתרא קרי לשאינו מתוקן גויל וכשחולקין אותו לשנים מה שכלפי השער קרוי קלף וכלפי בשר דוכסוסטוס ואמר ר"ת דבלשון יון קורין לבשר סוסטוס ודוך פי' מקום קרי ליה דוכסוסטוס כלומר מקום בשר עכ"ד התוס': ואינו רשאי לשנות שיכתוב על הקלף במקום שער ועל הגויל במקום בשר: הלכה למשה מסיני מסורת מרב ורב עד משה רבינו ע"ה. ואגב אומר: רמז הלכה למשה מסיני דידוע דמשה רבינו ע"ה היה בעלה דמטרוניתא וזכה כל זה ע"י מדת הענוה. וזה רמז הלכה שהיא רמז לשכינה מ' למשה הי' למנה. מסיני מסיבת ענותנותו כסיני זכה לזה. ואפשר להסמיך רמז הרומז בכל הבריתא שלנו דידוע דהעניו מתכפרין עונותיו. ואמרו פ"ק דסוטה אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר רך ואינו קשה לאפוקי גס רוח ואמרו בזהר הקדוש דהשערות הם דין וזהו הרמז כותבין בשמים על הקלף לשון יקלוף מקומו שמסירין עונות האדם במקום בשר שהוא עניו ובזה קולף ומתיר עונותיו. אך גויל שאינו מתוקן במעשיו ובמדותיו דגויל פי' אינו מתוקן כמ"ש התוס' הוא במקום שער שדינין מתעוררין עליו. ואינו רשאי לשנות כי קלף במקום שער להסיר העונות כשדינין עליו לא יתכן וכן גויל במקום בשר לסמוך על שהוא שפל ומעשיו אינם מתוקנים לא יתכן. והעיקר הוא שיהיה עניה ומטיב מעשיו וזה רמז הלכה למשה מסני שיהיה עניו וכל מעייניו לשמור התורה וזהו הלכה למשה לשמור תורת משה בענוה וזהו מסיני שאם שינה בזה לחשוב להסיר העונות כשהוא נאחז בדינין שזה רמז קלף במקום שער כאמור וכן גויל במקום בשר לסמוך על הענוה ובשאט בנפש שלא להיות מתוקן אין קורין בו אינו כדאי לשבחו בבית המדבר כלל ומכ"ש בשמים ממעל: תוספות כותבין על הקלף וכו'. בפירוש הבאתי דברי התוס' ופירוש ר"ת בדוכסוסטוס. ובס' הערוך במוסף שיש בו הגהות לר' בנימין כתב דהאומר זה לר"ת דבלשון יון קורין לבשר סוטוס בלשון יון כחש לו ופירוש דוכסוסטוס עור בהמה מתוקן משני עבריו ע"ש. ואני אומר דהי"ל לומר דמזמן ר"ת עד זמנו דהיה קרוב לת"ק שנה נשתנה בזה לשון יוני כי בכל לשון יש כמה אופנים ושינויים מזמן לזמן אשר הן חליפות למו כידוע. ותא חזי דהרב מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' שתי ידות במעריך שהיה קרוב לזמנו הרב ז"ל פירש דוכסוסטוס לשון יוני ופירושו נחלק לשנים. ונראה שיש שינוי ממ"ש ר' בנימין גם שם ראיתי כמתלהלה שכותב נגד הש"ס והגאונים והרמב"ם ז"ל והפוסקים ז"ל והראשונים בחיבוריהם וכתב שאין העור נחלק לשנים ולא ביש ליה לסמוך על העבדנים שבעירו שאמרו לו דלא אפשר. הם כי לא להזכיר. ומקרא מלא. זקניך ויאמרו לך. ודי בזה. ובענין זה יש שיטות וחילופי דעות והאריך בהם הרב המאירי ז"ל בפסקיו לשבת בספרו הנדפס מחדש שם על דף ע"ט ומ"ש על גדולי המחברים הוא הרמב"ם כידוע אך בהרמב"ם יש נסחאות כמו שכתב מר"ן ז"ל בכסף משנה ע"ש באורך: הלכה למשה מסיני שאם שינה וכו'. וא"ת דמוכח דהל"מ הוא קלף במקום בשר וכו' דאי לא אהיכא קאי שאם שינה וא"כ הול"ל הל"מ כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואם שינה בזה ובזה אין קורין בו ובזה היה שתי תועליות א' שכותב הל"מ כולה. וזאת שנית שהיה מקצר הרבה. וי"ל דבהלכה ג' דסמוך תני לוקחים עורות מכל מקום לספרים תפילין ומזוזות וכו' ועלה תני הלכה ד' כותבין על הקלף וכו' ומיירי בספרים תפילין ומזוזות דקאי בהו. וע"ז קאמר הל"מ שאם שינה דקאי לס"ת וכדסיים אין קורין בו דהיינו בס"ת: שאם שינה וכו'. בס' התרומה סי' קצ"ד כתב דבס"ת ומזוזה צריך לכתוב לכתחילה בגויל ודוכסוסטוס לצד שחור או בקלף לצד לבן ואם שינה כשר וכו' דהא דקתני שינה בזה ובזה מיירי דוקא בתפילין והביא דבריו כלשון הזה מרן בב"י י"ד סי' רע"א וכתב עליו מרן בב"י וז"ל ואני תמיה דהא במ"ס פ"ק משמע דהא דקתני שינה בזה ובזה פסול אס"ת נמי קאי דהכי מיתניא התם כותבין על הקלף וכו' ומדסיים אין קורין בו משמע ודאי דבס"ת מיירי וע"ו דא"א דאתפילין לחוד קאי דכיון דאינם כשרים אלא על הקלף היכי שייך למתני בהי לחוד שינה בזה ובזה עכ"ל וראיתי בס' מרכבת המשנה להרב מהר"א אלפאנדארי ז"ל בריש ה' תפילין שהביא קושית מרן ז"ל האחרונה דא"א דאתפילין לחוד קאי וכו' וכתב עליו וז"ל וקשה דהא להדיא אוקימנא להאי מתניתא בתפילין לחוד פ' הקומץ על ההיא דאמרינן התם ס"ת שבלה וכו' ופרכינן והתניא שינה בזה ובזה פסול ומהדרינן אידי ואידי בתפילין והא דכתבינהו אקלף במקום שער והא דכתבינהו אדוכסוסטוס במקום בשר כלומר וכו' וכן כתבו התוס' וכו' עכ"ל ואיברא דהיא תמיהא גדולה על מרן ז"ל וביותר שרבינו ברוך שם בס' התרומה באותו פרק ובאותו סימן קצ"ד בריש הסי' כתב וז"ל ותניא פ' הקומץ רבה הל"מ תפילין על הקלף וכו' ותניא התם שינה בזה ובזה פסול ומוקי לה התם בתפילין דשנוי פוסל בהם וכו' ע"ש והיינו דקאמר בסוף הסימן שהוא הלשון שהביא מרן ז"ל דהא דקתני שינה בזה ובזה פסול מיירי דוקא בתפילין והרי הוא כמבוא"ר דכונתו כמ"ש בריש הסימן דהש"ס מוקי לה בתפילין לחוד. ומאי מקשה עליו מרן ז"ל. ויקשה על כל האחרונים שלא הקשו על מרן ובפרט על הרב מעדני מלך שהביא דברי מרן ולא העיר עליו: ולפי חומר הנושא אפשר לבא לכלל י"שוב דברי מרן ז"ל ונדקדק תחילה דאי קושית מרן ז"ל האחרונה על ס' התרומה דא"א דאתפילין לחוד הוא וכו' הוא על מ"ש בס' התרומה דהא דקתני שינה בזה ובזה פסול מיירי דוקא בתפילין. הו"ל למרן להקדים קושיא זו שהיא במ"ש ס' התרומה על דבריו עצמם ושוב יקשה עליו מבריתא דמסכת סופרים שלנו. אמנם אפשר דמרן ז"ל לא נעלם מכבוד חכמתו סוגיא מפורשת בהקומץ דמייתי לה ס' התרומה עצמו ומרן הזכירה שם לעיל ומבואר שם דמוקי הבריתא דשינה בזה ובזה פסול בתפילין דוקא. אמנם כונת מרן ז"ל הוא על בריתא דמסכת סופרים שלנו. ובתחילה הקשה דמדקתני אין קורין בו מוכח דאס"ת קאי. ועוד הקשה דבהך בריתא דמ"ס לא אפשר לפרש שינה בזה ובזה אתפילין לחוד דכיון דאינם כשרים אלא על הקלף לא שייך שינה בזה ובזה. מאי אמרת דנפרד כדמוקי הש"ס בין בקלף מצד שער בין בדוכסוסטו' והיינו שינה בין בזה דשינה קלף במקום שער בין בזה דשינה מקלף לדוכסוסטוס וה"נ נפרש במ"ס דמיירי בתפילין לחוד והכי קאמר שינה בזה דשינה מקום הקלף וכתב במקום שער בין בזה דשינה מקלף לגויל. זה אינו דבשלמא בבריתא דהש"ס דמזכיר תפילין ומזוזה בבריתא דסיפא דשינה בזה ובזה אמאי דקתני בתחילה קאי דתני תפילין ומזוזה איכא לאוקומי בדוחק דמאי דקתני שינה בזה ובזה אתפילין לחוד קאי. אבל בבריתא דמ"ס דאינו מזכיר תפילין רק קתני קלף במקום בשר וגויל במקו' שער ואינו מזכיר תפילין אין לפרש דאתפילין לחוד קאי ובודאי הפירוש דשינה בזה ובזה היינו על קלף וגויל דקתני ור"ל שינה מקום הקלף ומקום הגויל זה אפשר לישב קצת דברי מרן ז"ל וקיצר בדבריו. וק"ק על מרן ז"ל דלא הקשה נמי על ס' התרומה ממאי דאתמר בירוש' פ"ק דמגילה וכך היא שנויה אין עושין יריעה פחותה מג' דפין וכו' וצריך שיהא כותב על הגויל וכו' ואם שינה פסל והביאוהו הרי"ף והרא"ש בסוף הלכות ס"ת ומוכח דמיירי בס"ת דברישא קתני אין עושין יריעה וכו' ועיין במעד"מ אות י"ז ומרן הזכיר הירוש' הזה בסמוך לעיל: וראיתי להרב נחלת יעקב בפירושו שכתב וז"ל הטור סי' רע"א כתב דס"ת כשר על הקלף ועל הדוכסוסטוס והא דקתני הכא שינה פסול קאי רק על תפילין שאינן כשרים אלא על הקלף אבל הב"י השיג עליו ודייק מדקתני במ"ס אין קורין בו משמע דבס"ת נמי מיירי ועוד מדקתני אם שינה בזה ובזה ואי אתפילין לחודיה קאי לא שייך למתני בזה ובזה דהא אין כשרין אלא על הקלף עכ"ל. ואגב שיטפיה כתב כל לשון זה חדא דהטור לא כתב והא דקתני שינה בזה ובזה אלא ס' התרומה והוא לא כתב על מ"ס אלא על בריתא דמנחות ואם כן מה שכתב והא דקתני הכא אינו מכוון דעל הבריתא דמנחות קאי לא על מ"ש. ושם במנחות קתני שינה בזה ובזה פסול. אבל בריתא שלנו תני אין קורין בו. ותו דברי מרן הם על שינה וכתב בקלף לצד השער ודוכסוסטוס וגויל לצד הבשר ולא קלף ודוכסוסטוס עצמם אלא על מקום הכתיבה בהם ומלבד זה לא הרגיש על מרן דהש"ס במנחות מוקי לה אידי ואידי בתפילין ועלה קאי ס' התרומה וככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה:
סעיף ה
עריכהדפתרא פי' עור דקמיח ומליח ולא עפיץ: הכי מפרש בגמ' גיטין דף כ"ב ע"א ושאר דוכתי: שחור. פחמין: שיחור עדרמו"ט: קומוס. שרף האילן: קנקנתום וידר"י אולו: מי טריא מים ששורין גל"ש: ואין נותנין קנקנתום בדיו. הרמ' פ"א דתפילין הכשיר מי עפצא וקנקנתום והרא"ש כתב דמי עפצא וקומוס נקרא דיו: רמז קומוס גימט' רי"ב. קנקנתום גימט' יצר מות. ואם עירב מי עפצא אז נקרא דיו שהוא אות יוד על שם המחשבה שיטהר לבו ורעיוניו לש"ש ואז עושה י"צהר טוב ואז חיי"ם ושלו"ם ונכתב בו ספר תורה שהוא רומז ספר מלכות תורה קב"ה בדיו אות יוד בסוד אחותי בת אבי ודוק הטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב: תוספות נייר מחוק וכו'. התוס' בשבת סוף דף ע"ט כתבו דעל נייר שאינו מחוק כותבים ספרים אבל התוס' במנחות דף ל"א ע"ב כתבו דהוא ט"ס בבריתא שלנו וצ"ל על נייר סתם ע"ש וכ"כ בהגהות אשרי פ' המוציא דאין כותבין על הנייר כלל וכן מוכח מכל הפוס' דצריך עור וכ"כ הרב ש"ך י"ד סי' רע"א ע"ש והכי מוכח מבריתא דריש מכילתין דקתני הל"מ שכותבין על עור בהמה טהורה וכן רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ב הביא בשם מכילתין אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא ע"ש: בקנקנתום. כתב הרב המפרש בס' נחלת יעקב וז"ל בשיחור חרתא דאושכפי וכו' קנקנתום מבואר שם בגמרא חרתא דאושכפי ואין להקשות דא"כ שיחור וקנקנתום חדא היא כבר הקשה תוס' שם בד"ה קנקנתום ומסקי תוס' שם דקנקנתום היא קרקע ירוקה עכ"ל. ואין לשוב הרב נר"ו מדוקדק דמה הלשון אומרת אין להקשות הא ודאי קושיא היא והתוס' מקשים אותה ונדו מפני קושיא זו מפירוש רש"י. ותו דכאשר ירדוף הקור"א משמע מדבריו דשיחור חרתא דאושכפי אבל קנקנתום מסקי התוס' דקרקע ירוקה הוא וזה אינו דהא הש"ס קאמר דקנקנתום חרתא דאושכפי והא הו"ל לומר דשיחור אינו חרתא דאושכפי. אלא שיחור הוא אדרמנט וחרתא דאושכפי שהוא קנקנתום הוא וידרי"אולו. והא דמסקי התוס' דקנקנתום הוא הנקרא וידרי"אולו הכי מפרשי רבינו בעל הערוך והר"ן ז"ל: והרי"טבא ז"ל בחידושיו לגיטין שם על דף י"ט ע"ש ובחידושיו לעירובין על דף י"ג ע"ש והגמי"י פ"א דתפילין וסמ"ג עשין כ"ה ובסמ"ג שם כתב דכך פירש רשב"ם לפני רש"י: ואין נותנים קנקנתום בדיו. הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תפילין דין ד' כתב דאם כתב ספרים תפילין ומזוזות במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים. ומרן בכ"מ שם כתב על זה וז"ל כ"כ הרא"ש דאע"ג דבפ"ב דגיטין משמע דמי אפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס שקורין גומא נקרא דיו עכ"ל. וק"ק על מרן ז"ל דטפי הו"ל להביא מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דסוטה דמי עפצא שהטיל לתוכו קנקנתום כשר והביאו הוא עצמו בבית יוסף א"ח ריש סי' ל"ב ובזה מבוארים דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שכתב דאם כתב סת"ם במי עפצא וקנקנתום כשרים דפירושו שנתן קנקנתום במי עפצא. וזה יכון מאד. ממה שהביא מדברי הרא"ש דמיירי בקומוס. עוד יש להעיר על מרן ז"ל דהרמב"ם כתב פ"ב דמגילה דאם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. והרב המגיד ז"ל שם כתב דנלמד מק"ו מדין ס"ת כמו שנתבאר פ"א מה' תפילין ובקנקנתום פסולה ובמימיו כשרה עכ"ד הרב המגיד ז"ל. וידוע דפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל היה בלשון הגרי והתחילו להעתיקו בלשון הקדש בזמן הרשב"א ז"ל וכנראה שלא נתפשט פירוש המשנה להרמב"ם ז"ל בימי הה"מ. ומשו"ה דחיק ומוקי דבמימי קנקנתום כשרה והו"ל למרן ז"ל לכתוב על דברי הה"מ דאנן בדידן שזכינו לפירוש הר"מ במשנה נתגלה לנו שמה שהכשיר הרמב"ם היינו לתת קנקנתום במי עפצא כמ"ש הוא ז"ל בפירושו פ"ב דסוטה וזה כוונתו בחיבור: וזה חזיתי להרב טורי זהב א"ח ריש סי' תרצ"א שכתב וז"ל במי עפצא וקנקנתום פירוש מי קנקנתום אבל קנקנתום עצמו פסול וכו' וכ"כ הרב המגיד לחלק בזה וכו' ובפ"א כתב הרמב"ם ז"ל ואם כתב סת"ם במי עפצא וקנקנתום כשרה וכתב בכ"מ ואע"ג דבגיטין משמע דמי עפצא לאו היינו דיו כשמערבין בו קומוס נקרא דיו עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ עכ"ל הרב ט"ז ז"ל והדבר ברור דיש ט"ס וצ"ל ותמהני שלא הביא דברי הה"מ כצ"ל וכן הגיה הלשון בס' משבצות זהב וכונתו מבוארת שתמה על מרן בכ"מ פ"א מה' תפילין שלא הביא דברי הרב המגיד שביאר בה מגילה דר"ל מי הקנקנתום. ותימה על הרב ז"ל שנעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דסוטה דנותן קנקנתום במי עפצא וזה כונתו בחיבורו פ"א דתפילין ופ"ב דמגילה ולא כמ"ש הה"מ ואדרבא אנחנו תמהי"ם על מרן ז"ל אמאי לא כתב פ"א דתפילין ופ"ב דמגילה דברי הרמב"ם בפי' המשנה וביותר יש לתמוה על הרב ט"ז ז"ל דמר חמיו הרב בית חדש ז"ל שם סי' תרצ"א הביא פירוש הרמב"ם למשנה פ"ב דסוטה הנז' וכתב דזה כונתו בחיבורו ע"ש והרב ט"ז לא ראה דברי מ"ח הרב בית חדש ז"ל. והרב בית חדש בתוך דבריו כתב דהוא ק"ו מס"ת כמ"ש הרב המגיד ז"ל והרי הוא כמבוא"ר דנסתייע מדברי הה"מ ז"ל בזה שהוא ק"ו מס"ת דוקא ולא העיר בדבריו שלא פירש דברי הרמב"ם בחיבור כמ"ש בפירוש המשנה דכבר ידע הרב ב"ח דפירוש המשנה לא נתפשט בזמן הה"מ כמש"ל: ואשוב אתפלא על הרב פרי חדש ז"ל שם בסי' תרצ"א שכתב וז"ל ומ"ש במי עפצים וקנקנתום פי' מי עפצים או מי קנקנתום קאמר דאלו קנקנתום גופיה תנינא וכו' וכן ביאר הה"מ וזה פשוט ודלא כהב"ח ז"ל עכ"ל ותימה על גדול שכמותו שדחה דברי הרב ב"ח ז"ל והם קשט אמרי אמת אי בעית אימא קר"א. דברי הרמב"ם בפי' המשנה קרי בחיל להכשיר בקנקנתום שהטיל למי עפצים וריב לו עם הפוסל ובודאי ע"ש בחיבורו כך פירושו. והגם דזמנין בחיבורו דין הוא הד"ר ממ"ש בפירושו. היינו כי חזינן בהדיא בחלקו"ת ישות וכיוצא אך על הרוב דבריו בפירושו ובחיבורו היו לאחדים. ובמאי דקמן דבפירושו האריך לדחות סברת הפוסל והסכים דקנקנתום שהטיל למי עפצא כשר ודבריו בחיבור מתפרשים באר הטב כן ודאי שפיר קאמר הרב בית חדש ז"ל. והרב פרי חדש במקום דנמטי אפיריון להרב בית חדש דגלי לן טעמיה דהרמב"ם ואייתי מתניתא בידיה דבריו בפירוש המשנה דחאו באמת הבנין ואי בעית אימא סברא דפירוש הרב המגיד אינו מתישב דכי פסלי קנקנתום היינו מי קנקנתום דבקנקנתום עצמו אין דרך לכתוב ופירוש הב"ח מתישב שפיר: גם אשו"ר להרב שיורי כנה"ג שם סי' תרצ"א שהביא דברי הרמב"ם והרב המגיד פ"ב דמגילה וכתב על דברי הרב המגיד ז"ל והמובן לי מדבריו דאע"ג דתנן בקומוס ובקנקנתום לא יצא היינו דוקא בקומוס וקנקנתום עצמם אבל מי קנקנתום ומי עפצא כשרים וכו' אבל הב"ח מבין שפירוש דברי הרב המגיד שהרמב"ם מכשיר במי עפצא וקנקנתום מעורבין יחד ולפירושו יש גמגומין הרבה עכ"ל. ותימה על הרב ז"ל דלא עלה על דעת הרב בית חדש ז"ל לפרש זה בדברי הרב המגיד ז"ל רק הוא מפרש פי' דברי הרמב"ם ז"ל כן על פי מ"ש הרמב"ם עצמו בפי' המשנה. ומה שהזכיר הרב המגיד ז"ל בתוך דבריו אינו אלא למ"ש דהוא ק"ו מס"ת וכמו שכתבתי לעיל. ועוד ק' על הרב שיירי כנה"ג אשר חזה דהרב"ח מייתי דברי הרמב"ם. בפירושו והעלים עין וכתב דלפירושו יג גמגומין הרבה. ולפי מאי דסבר דהרב ב"ח הבין דהה"מ מפרש מי עפצא וקנקנתום מעורבין. ודאי בל יכון באר"ש בדברי הה"מ ולא לבד גמגום איכא אלא לא ניתן ליאמר. אבל בדברי הרמב"ם יכול להתפרש הטב כדאמרן: הגם הלום ראיתי אחרי רואי להגאון הרב מרכבת המשנה ז"ל בח"ב בפ"ב דה' מגילה שהביא דברי הרב המגיד וכתב וז"ל והוא דחוק ותו דבמגילה דף י"ט דקנקנתום הוא חרפא דאושכפי שצובעין בו מנעלים שחורים וזהו וידרי"אולי שנימוח במים וצובעים במימיו והחוש יעיד שא"א לעשות צבע שחור מקנקנחום בלי מים ובכ"מ פ"א מהלכו' תפילין דמי עפצא אינו דיו אא"כ מערב גומ"א ובש"ע א"ח סי' תרצ"א העתיק הש"ע לשון רבינו והביאו שם ר"מ רבקש והט"ז דברי הרב המגיד ז"ל דדוקא מי קנקנתום ודברי הכ"מ דדוקא מי עפצא שבו גומ"א ותמה הט"ז למה לא הביא הש"ע דבריו שבכ"מ והניח בצ"ע ובאמת א"א להעמיס בלשון רבינו לא דברי המ"מ ולא דברי הכ"מ דכה"ג ה"ל לרבינו לבאר ומן השמים הראו לי פירוש המשנה לרבינו פ"ב דסוטה וכו' והמעתיק שם ביאר דאלחבי"ר הוא דיו המפורסם שאנו עושים מתערובת מי עפצא וקנקנתום שאינו נמחק וקמ"ל רבינו דכשר בדיעבד ובזה אין מקום לקושית המ"מ ולא לקו' הכ"מ דודאי מי עפצא גרידא ומי קנקנתום גרידא אינן דיו אלא דשניהם יחד הוי דיו טוב שאינו נמחק ומכשיר רבינו ובודאי הכ"מ בסוף ימיו ראה פירוש המשנה הזה משו"ה העתיק בש"ע לשון רבינו והשמיט דבריו ודברי המ"מ ומיושב הצ"ע של הט"ז וראה זה מצאתי בירושלמי שכתב פי הבונה וכו' ומקום הניחו לי להתגדר שנעלם מהפוסקים עכ"ל בקצור: ומ"ש דמשמיא אחזיאו ליה פירוש המשנה של הרמב"ם ומרן בסוף ימיו ראה פירוש המשנה דפ"ב דסוטה ומשו"ה העתיק בש"ע לשון הרמב"ם וכו' אשר היה אליו במחזה אשר חזה כבר נראה בעליל וכל אדם חזו הלא מראש מרן בבית יוסף א"ח סי' ל"ב ובי"ד סי' רע"א הביא פירוש הרמב"ם הלז במשנה דפ"ב דסוטה ולא כמו שעלתה על דעתו דבסוף ימי מרן ז"ל א"ב הוא ראה פירוש זה כשחיבר ש"ע. כי בתחילת חבור הב"י בא"ח עין לו ראתה. ועוד נעלם ממנו שהביאוהו הרב בית חדש בא"ח סי' תרצ"א והרב מעדני מלך בה' ס"ת. ולא עוד אלא דהרב ב"ח כתבו על דין זה דמגילה דקאי הרב ז"ל עליה כמ"ש בסמוך ומ"ש דהקשה הרב ט"ז למה לא הביא בש"ע דבריו שבכ"מ לישר"י לן מר דאין כונת הט"ז כך שהיא הביא דברי מרן בכ"מ פ"א דתפילין ועל זה כתב ותמהני שלא הביא דברי הכ"מ והלשון והענין מורה שלא כיוין הט"ז להקשות על הש"ע. ותו דהכי ארחיה דמרן על הרוב בש"ע להעתיק דברי הרמב"ם כמות שהן כידוע. והדבר ברור שכונתו להקשות על מרן בכ"מ אמאי לא הביא פ"א דתפילין דברי הרב המגיד שכתב פ"ב דמגילה וצ"ל אמאי לא הביא דברי הה"מ וכן כתב בס' משבצות זהב וכמש"ל. והמציאה אשר מצא בירושלמי פ' הבונה ונעלם מהפוסקים וכו' זה כמה מאות שנים שזכה במציאה זו רבינו מאיר תלמיד מהר"ם ז"ל והקנה אותה בכתיבה ומסירה לרבים בהגהות מיימוניות פ"א דתפילין (עיין במחזיק ברכה א"ח סי' תרצ"א שכתבתי זה. ומ"ש שם לתמוה על הרב פר"ח דנעלם ממנו דברי מרן ב"י סי' ל"ב: ביותר יש לתמוה כמו שכתבתי לעיל שכתב הרב פר"ח ודלא כתב"ח. והרב בית חדש הביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה וכמש"ל בס"ד):
סעיף ו'
עריכהאין כותבין לא עברית. פירוש לשון עבר הנהר ולא כתב עבר הנהר: ולא ארמית ולא מדית ולא יונית. פי' בין בלשונם בין בכתיבתם: כתב בכל לשון בכל כתב לא יקרא בו. פי' בספר תורה שכתוב באיזה לשון או באיזה כתב הוא פסול לקרות בו בצבור: עד שתהא כתובה אשורית פי' ובלשון הקדש: תוספות אין כותבין לא עברית. אע"ג דזמנין דקרי לשון עברי לשון הקדש כמ"ש בירושלמי בררו להם כתב אשורי ולשון עברי. ובב"ר אמרינן ויגד לאברהם העברי שמספר בלשון עברי והוא לשון הקדש שמספרין האבות. כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו למגילה פ"ק על משנת אין בין ספרים וכו' דעיקר לשון עברי אינו לשון הקדש אלא שזה מן הלשונות המושאלים כדתניא לקמן עברית לעברים ואלו אשורית כל אדם יוצא בו ולא עברים בלבד וזה ברור: ולא יונית. בש"ס פ"ק דמגילה דף ט' איפסיקא הלכתא כרשב"ג דס"ת נכתב יונית. אמנם הרמב"ם פ"א מה' תפילין דין י"ט כתב דכבר נשתקע לשון יוני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין סת"ם אלא אשורית עכ"ד וכן כתב רבינו עובדי' בפירוש המשנה פ"ק דמגילה וכבר נודע דכתב הרא"ש ז"ל בה' ס"ת דמס' סופרים נתחברה בדורות אחרונים ולכן לא הובא ממנה בתלמוד. והשתא א"ש דבזמן שנתחבר מס' סופרים אחר התלמוד בו בפרק כבר היה לשון יווני נשתקע ואבד ולכן אמרו בבריתא שלנו שלא יכתב יוונית ולא יקרא בס"ת עד שיכתב אשורית. ויש להרגיש קצת על הרב המאירי ז"ל שכתב בפ"ק דמגילה שם בשם גדולי המחברים שאבד לשון יוני וכך קורא הרב ז"ל להרמב"ם ז"ל כידוע והול"ל דהכי אמרינן במס' סופרים שלא יכתבו יונית. גם מרן בכ"מ הי"ל להביא על דברי הרמב"ם ז"ל בריתא שלנו והרב המגיד פכ"ג מה' שבת שכתב דמט' זה שכתב הרמב"ם פ"א דתפילין דלשון יוני אבד זכרו השמיט שם גבי דליקה דין ספרים בלשון יוני ע"ש יש להרגיש קצת דהיה לו להזכיר בריתא דידן:
סעיף ז'
עריכהמעשה בה' זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית וכו'. ס' יוחסין וס' סדר הדורות הביאו בריתא זו ולא נתברר אימתי היה זה דבסמוך שנינו שכתבו הזקנים התורה לתלמי. וממה ששנינו בסמוך שוב מעשה בתלמי נראה שזה קדם: תוספות מעשה בה' זקנים וכו'. מסתמות בריתא זו והסמוכה נראה דשני מעשים אלו היו בימי תלמי ואפשר דהחמשה זקנים לא עלתה בידם לכתבה כהוגן והם עצמם אמרו לו שלא יכלו לתרגמה כהוגן ומזה אח"ך נתעורר להביא אסיפת זקנים והניח כל אחד בפני עצמו לעמוד על אמיתה של תורה. ובסוף מגילת תענית אמרו ח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך וחשך בא לעולם שלשה ימים והביאו מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תק"ף ע"ש. ולפי מה שאמרו בבריתא שלנו שהיה יום קשה לישראל וכו' והיה חשך ג' ימים. לכך קבעוהו יום תענית:
סעיף ח'
עריכהשוב מעשה בתלמי המלך וכו'. הוא עלה בקב"ץ ופנה לסובב להביא כל ספרי דתות והיו כמה מאות ספרים ויאמרו לו חכמיו כי לא עשה כלום. בכל ספרי הדתות רוחו"ת מספרות והב"ל הביא גם הוא. ואולם ספרי תורת ישראל תבואינה בהיכל מלך אז בעזם ישמח מלך והמעשה הביאו יוסף בן גוריון פ' טו"ב שלשלת הקבלה דפוס אמשטרדם והעתיקו בסדר הדורות דף ל"ט ע"ש: שכנס ע"ב זקנים. הכי אמרינן פ"ק דמגילה ושאר דוכתי אמנם בס' בן גוריון פ' י"ז כתב ע' זקנים עד אלעזר הכהן בראשם ע"ש. ואחר זה ראיתי באקראי ועראי בהדרת זקנים בס' ר' עזריה וכתוב שם שהזקנים ע"ב ששה לכל שבט ע"ש: ולא גילה להם וכו'. כן הוא פ"ק דמגילה ובספורים הנז' כתוב ששלח להביאם לזה וע"מ כן באו: כתבו לי תורת משה רבכם. פי' חמשת חומשי תורה: אלהים ברא בראשית (פירש"י ועפ' בקצור) שלא יאמרו בראשית שם הוא והם שני רשויות: אעשה אדם ולא כתבו נעשה כדכתי בשלא יאמרו שני רשויות: ויכל ביום הששי ולא ביום הז' שלא יאמרו עשה מלאכה בשבת: זכר ונקבה בראו כצ"ל ולא כתבו בראם שיא' שנים כל אחד דו פרצופין: הבה ארדה ולא כתבו נרדה שלא יא' שתי רשויות: ותשחק שרה בקרוביה כצ"ל: הרגו שור. ולא כתבו איש שלא יאמר רצחנים היו: נושא בני אדם כצ"ל שלא יא' משה רבכם לא הי"ל סוס: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ושאר ארצות. כי במצרים לא היו אלא רד"ו: זאטוטי לשון חשיבות. לא חמד שלא יאמר חמור לא לקח אבל דבר אחר לקח: צעירת הרגלים ולא כתבו ארנבת שהוא שם אשה ביון: להאיר שלא יאמר ב"נ מותר לעע"ז: אשר לא צויתי לעבדם שלא יאמר לא צויתי שיהיו ויאמרו ח"ו שאלוהות הן ועל כרחו נבראו: תוספות מעשה בתלמי המלך פירש"י מלך מצרים היה. והרב מהר"א מלובלין ז"ל בשו"ת יד אליהו סי' מ"ח האריך לפרש דרך דרש: ואלו הן אלהים ברא בראשית. כתוב בלקוטי רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל בשם גיליון (שחיברו רבינו אליעזר מטו"ך זלה"ה) וז"ל בב"ר איתא דלהכי לא כתב רחמנא אלהים ברא בראשית ללמדך שלא יזכיר שם שמים על לא כלום שכך אמרו רז"ל אל יאמר אדם לה' עולה לה' שלמים אלא עולה לה' שלא יוציא ש"ש לבטלה על לא דבר מכאן אתה מוצא לגדפנים הללו שנשבעים לשקר ומוציאין ש"ש לבטלה עאכ"ו שמתחייבים בנפשותם וכן מצאתי בפירושים אחרים עכ"ל רבינו בצלאל ז"ל. ועמ"ש אני הדל בקונטריס פתח עינים על יומא דף ט"ל ובנחל קדומים ריש פ' בראשית ע"ש בס"ד ועיין בס' לקח טוב למהר"ם נאג'רה ז"ל ובחי' אגדות פ"ק דמגילה: וראיתי בשלשלת הקבלה דף ט"ז דנסתפק אי העתיקו דוקא חמשה חומשי תורה או כל המקרא והביא ספיקו הרב סדר הדורות ובשלשלת הקבלה כתב דמדברי ארסטי"אה וגם מדברי היוסיפון וכו' נראה שאינו אלא החומש עכ"ל ותימה עליו כי ביוסיפון פ' טו"ב אומר שם בפירוש שהעתיקו המקרא כל הכ"ד ספרים ע"ש: אמנם נראה כי העיקר שלא העתיקו אלא חמשה חומשי תורה וכן אמרו בבריתא שלנו שאמר תלמי כתבו לי תורת משה רבכם ולשון זה מורה על ה' חומשי תורה. וכן מוכח מדברי כותבי הסיפורים. והכי מסתבר שהרי שינו כמה דברים בתורה ואילו העתיקו הנביאים היו משנים כמה דברים. ויש להרגיש על הרב סדר הדורות שהביא דברי שלשלת הקבלה דעמד בספיקו ושתק לו: הבה ארדה. כתב הרא"ש בתוספותיו פ"ק דמגילה כי רשב"ם ל"ג אבלה דלא שינו אלא ארדה אבל נבלה קאי לעם ע"ש: וירכיבם על נושא אדם. פירש"י שלא היה סוס למשה רבינו ע"ה והקשה הרב גופי הלכות ז"ל דף קי"ז דלמה לא שינו בפ' אברהם ויחבוש את חמורו שלא יאמרו אדם כאברהם שכתוב בו ואברהם כבד וכו' בכסף ובזהב לא היה לו סוס ושמא שאני התם דלא כתיב וירכב ואפשר לקח חמור לטעון עצים אבל הוא רכב על סוס ולא הוזכר תו קשה למה לא השיבוהו כמו שהשיבו לאותו המין ששאל על המשיח וא"ל בר חיוור גוני ונתפייס ולא הוצרכו לשנות התורה. תו קשה למה לא שינו גבי בלעם שכתוב על האתון ואיך לא אמר שקר אתם דוברים וכי מלך גדול כמואב ששלחו לו שרים לא הי"ל סוס. ותו קשה שהי"ל להשמיט מילת על החמור ולכתוב וירכיבם ופשיטא דעל נושא בני אדם ולא היו מאריכים עכ"ל. ונראה דהיו חוששים הזקנים שיוציאו לעז על משה רבינו ע"ה שקבל התורה מה' ונתנה לנו שהיה עני ולא היה חשוב ודוקא על משה רבינו ע"ה היו הזקנים מקפידים שלא יזלזלו א"ה בינם לבין עצמם ולא ישאלונו ולא רצו להשמיט תיבת על החמור שמא א' מהם אפשר דיראה בס"ת על החמור ויאמר שגרענו אבל עתה יראו שהעתקנו הכל רק שתרגמנו בפירוש מבואר ובזה נתורצו כל קושיות הרב ז"ל כמו שיראה הרואה. ובלא"ה על אברהם אע"ה לא יזלזלו דכיון שהיה עשיר גדול לא יזלזלו ויתרצו לעצמן ולהבדיל כה יעשו למען דעת אתונו של בלעם. וכל עצמם של הזקנים הוא על הרוב שלא יאמרו שתי רשויות. או יזלזלו במשה רבינו ע"ה. והם עיקרים גדולים לכבוד ה' ותורתו שלא יהיה להם פתח לחשוב נגד ה' ותורתו בינם לבין עצמם: ואל זאטוטי. פירש רב צמח גאון בערוך שלו זאטוטי לא נערים ולא זקנים אלא בחורים. רבינו בצלאל אשכנזי כ"י: צעירת הרגלים בגמרא דידן פ"ג דמגילה ותנחומא פ' שמות אמרו שאשת תלמי ארנבת שמה. ובירושלמי שם פ"ק דמגילה אמרו אמו של המלך היתה שמה ארנבת ע"ש ובמכילתא פ' בא:
סעיף ט'
עריכהאין כותבין בזהב. פירוש שום אות מסת"ם ולאו דוקא זהב אלא אפי' שאר מיני צבע וזהב אצטריכא ליה אע"ג דמשום חשיבות ומעלה עושה: שהיה כל אזכרותיה כתובות בזהב. שעשה כן ליקר תפאר' האזכרות ואהרו חכמים תגנז: מוסר. בדבר הנוגע לדת ודין אין לעשות כדעתו העולה על רוחו ככל הישר והטוב בעיניו כי אם על פי חכמים כי הנה אלכסנדרוס הוא חשב לעשות יקר לכתוב האזכרות בזהב ואדרבא דין גרמ"א לפסול הס"ת ולגונזו: פשט וזה רמוז במשנת חסידים רבי אומ' איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה וכו'. לימדנו רבי להועיל שהדבר הישר שיבור לו הוא כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם דלא סגי מה שהוא טוב בעיניו אלא צריך גם כן שיהיה טוב בעיני אחכים. והגם שיהיה דבר טוב בעיניו ובעיני אחרים לא סגי עד שיהיה על פי התורה וז"ש והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכל מצות התורה ודיניה אינם ע"פ שכל האנושי כי בכל פרט יש בו תלי תלין סודות עליונים: וזהו פשט מאמרם ז"ל במכילתא פ' בא זה אלי ואנוהו ר' ישמעאל אומר אתנאה לפניו במצות אעשה לו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה דבמצות שכבר ידענו מה טיבם כגון לולב סוכה וכיוצא אעשה אותם נאות לאפוקי לעשות מדעתו פרט אחד כגון מ"ש האזכרות בזהב בס"ת הא ודאי לא נאמר זה אלי דמ"ש אתנאה לפניו רמז מ"ש במדרש ר' תנחומא פ' ויגש אמר רשב"י אמר הקב"ה לישראל הוו מכבדין את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו. וז"ש זה אלי אתנאה לפניו במצות שאני מכבדן כמותו כביכול: רמז זה אלי ואנוהו גימט' ענו עם הכולל דמי שהוא עניו ושפל הוא מקיים שויתי ה' לנגדי ונעשה מרכבה לשכינה וזה רמז ואנוהו לשון נוה: דרש ידוע מ"ש מרן ז"ל דעיקר ביאת האדם בעה"ז היינו דמקודם אכיל דלאו דיליה ובהיל לאסתכולי והקשו ע"ז ממ"ש הרמב"ן ז"ל ע"פ וצדקה תהיה לנו כי השכר הוא צדקה דאנו חייבים לעובדו וא"כ מה נרויח בקיום המצות ס"ס הוא צדקה. ותירצו דהדור במצוה שאינו חייב זה יקר' שכר ובזה לא בהיל לאסתכולי וז"ש זה אלי מורה באצבע דיכול להנות כ"י פב"פ. וכ"ת הכל צדקה ואיך יתכן לחזות לז"א התנאה לפני"ו דייקא במצות דבעבור הדור המצות זוכה לחזות בנועם ה': סוד הנה נודע מ"ש רשב"י סימנא לזווגא דכ"י אחותי בת אבי וכו' וז"ס זה אלי קב"ה ואנוהו כ"י אחבר לו נות בית ליחדם אלהי אב"י במוחין דאבא וארוממנהו בסוד גדלות. וס"ת זה אלי ואנוהו גימט' אהיה סוד אימא. אלהי אב"י סוד אבא. אב"י גימטריא אח"ד ביחודא שלים. אלהי אבי וארוממנהו ס"ת שם הוי"ה ברוך הוא ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד ויעזרנו על דב"ר כבו"ד שמ"ו כי"ר ולקמן פ"ג הלכה י"ג נכתב בסגנון אחר בס"ד: תוספות אין כותבין בזהב וכו'. כן כתב הרמב"ם פ"א מהלכות תפילין אם כתב בספרים או בתפילין או במזוזות אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו כסולין וכתב על זה מרן בכסף משנה וז"ל קשה דתניא בתבונה כתב האזכרות בזהב יגנזו משמע דוקא האזכרות אבל כתב אותיות אחרות בזהב כשר וי"ל דה"ה לאותיות אחרות שכתבן בזהב פסול שהרי לא כתבן בדיו ואזכרות דנקט משום דסד"א שלרוב מעלתן ראוית ליכתב בזהב קמ"ל והכי משמע מדתניא במסכת סופרים פ"ק אין כותבין בזהב עכ"ל: ומ"ש מרן ז"ל והכי משמע ולא כתב בפשיטות והכי אמרינן במס' סופרים היינו משום דקאמר בבריתא שלנו אין כותבין בזהב ומעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיה כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמים ואמרו הגנז. ויש מקום לדוחה לומר דהאי דקתני אין כותבין בזהב אסיפא סמיך דקתני מעשה שאזכרות היו כתובות בזהב ואתיא כבריתא דגמרין פ' הבונה דף ק"ג דקתני כתב האזכרות זהב ודוקא האזכרות אבל שאר אותיות כשר. לכן מרן ז"ל לא כתב בפשיטות והכי אמרינן במס' סופרים. אלא כתב והכי משמע מדתניא במס' סופרים אין כותבין בזהב דודאי מדקתני אין כותבין בזהב סתמא הכי משמע דאין כותבין אפי' שאר אותיות דהול"ל אין כותבין האזכרות והא פשיטא דמשמעות בריתא שלנו הוא אין כותבין כלל בס"ת שום אות בזהב דצריך הס"ת שיהיה כתוב בדיו. והמעשה היה באזכרות וזה פשוט: ואחזה אנכי להרב פרי חדש ז"ל בהגהותיו להרמב"ם שכתב על דברי מרן בכסף משנה הללו וז"ל כתב הכ"מ ואזכרות דנקט משום דסד"א שראויות לכתוב בזהב קמ"ל וליתא דנקט אזכרות משום דבהנהו יגנזו אבל באותיות אחרות יתקן עכ"ל וכ"כ ה' מרכבת המשנה ח"ב ע"ש: ואפשר לומר דטעם מרן ז"ל שהוצרך לומר דנקט אזכרות דסד"א שלרוב מעלתן יכתבו בזהב ולא כתב דנקט אזכרות דאי אפשר למוחקן היינו דבבריתא הלזו דפ' הבונה דף ק"ג הכי אתמר פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. עין רואה דקתני בבריתא או שכתב שלא בדיו וסתמא קתני אפי' אותיות שאינן אזכרות ודאי. וא"כ ליכא למימר דנקט אזכרות משום שאינם נמחקין דהא תני כתב שלא בדיו סתם וכולל לבין לאזכרות בין לשאר והא דתני יגנזו על כרחין לומר דהיינו הא כדאיתא והא כדאיתא שאר אותיות בלא דיו אם אי אפשר לתקן ואזכרות אין להם תקון ומאחר שכן אמאי נקט אזכרות הול"ל כתב שלא בדיו או כתב בזהב יגנזו והוה מפרשינן לה אותיות אם אי אפשר לתקן יגנזו אזכרות יגנזו ודאי דאסור למחוק ואי אפשר לתקן. וסוף סוף תקשי אמאי נקט אזכרות ומשו"ה כתב מרן דסד"א דלרוב מעלתן יכתבו בזהב ועמ"ש הרשב"א בתשובה הביאה הרי"בש בתשו' סי' ז' ומ"ש עליו בהא דקתני יגנזו: אי נמי יש לומר בפשיטות דסבר מרן ז"ל דתנא דבריתא השתא אתא לאשמועינן דין כתיבה בזהב דדין איסור מוחק את ה' ידוע לכל וא"כ הול"ל כתב שלא בדיו או שכתב בזהבי ואמאי נקט אזכרות יגנזו הא דין איסור מוחק את ה' נודע לכל. ומש"ה הוצרך מרן לומר דאיכא רבותא למנקט אזכרות לענין כתיבה דסד"א שלרוב מעלתן ראויו' ליכתב בזהב אלא שלא הטריחו להמון העם אך אם כתבן בזהב מצוה הוא עושה: ודע שהרב פרי חדש והרב מרכבת המשנה ח"ב למהר"ש ז"ל הנז' כמדומה שלא ראו דברי מרן בבית יוסף א"ח ריש סי' ל"ב דשם כתב מרן ז"ל גופיה הא דנקט אזכרות משום מוחק אבל בסגנון וענין אחר וז"ל מרן שם בבית יוסף. ומתוך דברי הרמב"ם וכו' ונראה דהא דנקט אזכרות משום דהיה ס"ד דמשום דחשיבי עדיף לכתבם בזהב מבדיו וכו' וכתוב בנמקי יוסף וכו' שזרק הזהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול דכתב העליון כתב ומבטל התחתון עכ"ל. ונ"ל דהיינו דוקא כשאינו יכול להעביר הזהב אבל אם יכול להעבירו יעבירנו משאר כתב התחתון מיהו באזכרות אסור דהוי מוחק ולפ"ז משו"ה נקט אזכרות דיגנז דאין לו תקנה אבל בשאר תיבות מעבור הזהב וחוזר לכשרותו עכ"ל ראה בעיניך דמרן הקדוש ז"ל גם הוא כתב על דברי הרב הנמקי ז"ל דנקט אזכרות דיגנז דאין לו תקנה משום מוחק. אמנם כפי פשט הברית' דכתב האזכרו' במי זהב ממש לא הונח למרן לומר דנקט אזכרות משום דיש איסור מוחק דזה איסור ידוע והשתא מיירי לדין כתיבה והול"ל דאין לכתוב בזהב ואנן ידעינן דין אזכרות דיש איסור מוחק. אבל כפי פירוש הרב הנמקי יש חידוש דרבותא אשמועינן באזכרות דנכתבו בדיו יזרק זהב עליהם דאם מעביר הזהב הו"ל מוחק אבל שאר אותיות חוזר לכשרותו: וראיתי בשו"ת בשמים ראש (שהם תשובות הרא"ש ושאר גדולים) שכתב בסי' רפ"ח וז"ל ומה שהקשית בהא דאייתי פ' הבונה כתב שלא בדיו או שכתב האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו מאי אתי לאשמועינן אטו אזכרות גריעי משאר כתב והרי כתב שלא בדיו. ואפי' אות אחת שלא בדיו פסולי תשובה אשמועינן פסולין. ואשמועינן דחייב לגנוז סד"א כיון שכל האזכרות כתובות בזהב אין שם קדושה חלה עליו. ואף דאמרינן בריתא אחריתי היה כתוב על ידות הכלים יקוץ ויגנוז אפשר לענין דאית ביה קדושה אפי' בלא ספר. וכאן אשמועינן בגוף הכתב אף שאין בו דיו עכ"ל. עין רואה שהוקשה לשואל אמאי נקט אזכרות שכתב בזהב. והיצרך לתרץ דסד"א דאין שם קדושה עליו וכו' ולא בא בפיו דדוקא אזכרות נקט דיש איסור למחוק השם כמ"ש הרב פר"ח והרב מהר"ש הנז' דהא פשיטא ולא צריכה למימר כמדובר. ומדברי הרב הנז' נראה דסובר דמ"ש היה שם כתוב על ידות הכלים היינו שכתוב שם בכלי בדיו: וראיתי להרב נחלת יעקב בפירושו שכתב וז"ל אין להקשות דהוא מעשה לסתור ברישא קתני אין כותבין בזהב סתם משמע בכל הס"ת אין לכתו' בזהב ובסיפא מייתי מעשה דאין כותבין האזכרות וכו' ובמסכ' שבת דף ק"ג איתא להדיא אין כותבין האזכרות בזהב. אכן כבר כתב הב"י סי' רע"ו וכו' ה"ה שאר ס"ת וכו' והט"ז סי' רע"ו נתן טעם לשבח וכו' היו רוצים לחלוק כבוד להשם וכו' ועוד נ"ל וכו' באזכרות דאין רשאי למחוק וכו' מצאתי סברא זו בש"ך וכו' עכ"ל ומה שהעיר וכתב דאין להקשות דהוא מעשה לסתור וכו'. לישר"י לן מר דבזה לא שייך מעשה לסתור דהאיסור בכל ולא אירע מעשה אלא באזכרות ואין נסת"ר מחמת"ו אבל הכי הול"ל דהיה מקום להקשות דהכא קתני אין כותבין סתמא ובריתא דפ' הבונה קתני כתב אזכרות בזהב. ומה שהביא מהרב טורי זהב ז"ל. נעלם מהרב ט"ז וממנו שהם דברי מרן בכ"מ פ"א דתפילין ובב"י א"ח סי' ל"ב. אלא שמרן כתב כן לפשט הבריתא דכתב במי זהב. והרב ט"ז כתבה על דברי הנמקי שזרק עפרות זהב על האותיות וכפ"ז פירש גם מעשה דאסכנדרוס דבריתא שלנו דזרק עפרות זהב. ומ"ש הסברא שמצא בש"ך ז"ל הם דברי מכן בב"ז על דברי הנמקי כמ"ש לעילי ולעיל כתבתי טעם מרן שכתב זה על דברי הרב הנמקי ז"ל ומבין ריסי עיני הרב ש"ך נראה דלא נחית בזה. ואני בעניי כתבתי בענין זה בקונט' ברכי יוסף י"ד סי' רע"ו בסגנון אתר ע"ש ודוק:
סעיף י'
עריכהכל התורה כולה עברית היא אלא שיש דברים תרגום. עברית פי' לשון הקדש: של עברית אל יכתוב תרגום. פי' תיבת לשון הקדש: לא יכתוב תרגום: אל יהפכם כגון יגר שהדותא גלעד. פי' שלא יכתוב ויקרא לו לבן גלעד ויעקב קרא לו יגר שהדותא וזהו אל יהפכם ויש אומרים לא דברו אלא על שהדותא וגלעד שהן שתי לשונות עברית. ותרגום פירוש דת"ק סבר דכל תיבה שהיא לשון הקדש לא יכתובו' תרגום ואם כתבה תרגום פסול ויש אומרים סבר דודאי לכתחילה אין לשנות אבל בדיעבד כשר ומה שאמרו שמעכב אינו אלא בתיבות אלו יגר שהדותא גלעד בזה הוא שאם שינה פסל. והיינו דמסיי' עברית שכתבו תרגום תרגום שכתבו עברית אל יקרא בו ואיזהו יגר שהדותא גלעד וחבירו כלומר מ"ש שהמשנה פסל ולא יקרא בו היינו יגר שהדותא שכתבו גלעד וחבירו גלעד שכתבו יגר שהדותא וכל זה סברת יש אומרים: ודע דאפי' לסברת יש אומרים דוקא אם כתב פי' התיבה שכתובה בלשון הקדש בתרגום אבל כתב פירוש שאמרו רז"ל כגון שכתוב הן ואמרו רז"ל בלשון יוני אחד אם כתב אחד במקום הן פסול וכן מ"ש במנחות דף ל"ד אמר ר' עקיבא טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים אם כתב במקום לטוטפות לארבע פסול וכיוצא בזה ופשוט ועיין מה שאכתוב בסמוך: דרש בפיוט לשבת נחמו (במחזור אשכנז) דין נשמע תורת שמע בכל לשון להתמלל הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקנינו עכ"ל ואינו מובן ואמר הגאון מהר"ר ליווא מפראג ז"ל שבחלום הגידו לו פירוש דברי הפיוט הנז' שממ"ש רז"ל טט בכתפי שתים פט באפריקי שתים ומזה למדנו שהן ארבע מזה ידענו כי שמע יכול לומר בכל לשון שהרי כתוב טט פת בלשונות אחרים. וז"ש דין נשמע תורת שמע בכל לשון להתמלל שהדין הוא דיכול לקרות שמע בכל לשון. וכי תימא מנ"ל דק"ש שהוא יחוד ה' יכול לו' בכל לשון לז"א הלא נודע בארבעה אשר פירשו זקנינו כלומר הלא תראו ד' אשר פירשו רז"ל טט בכתפי ופת באפריקי ונכתב טט פת בלשונות אחרים לרמוז דשמע יכול לוי בכל לשון. והגאון החסיד מהר"ש מאסטרפולי ז"ל אמר שרא' בחזון שהפירוש הוא שדין שמע בכל לשון נזכר בד' מסכתו' ברכות דף י"ג מגילה דף י"ט. סוטה דף ל"ב שבועות דף ט"ל. וז"ש ובארבע פירשו זקנינו: ודע שכתב הגאון הרמ"ע ז"ל באלפסי זוטא ה' תפילין על הא דטט בכתפי שתים וכו' לא חלקה התורה כבוד אלא ללשון ארמי ואין פענח מצרי אלא מלה עברית מורכבה כמ"ש בב"ר ולא אמרה ר' עקיבא למילתיה אלא לגלויי מילתא דהא וטאטאתיה לשון שבירה היא כי חופיא שקסמין נשברים מאיליהם בשעה שמכבדין בה את הבית וכן פתות אותה פתים הרי שתים שהן ארבע עכ"ל: ועדיין צריכין אנו למודעי' דאשכחן שאמרו רז"ל הן לשון יוני אחת כמ"ש במ"ק דף כ"ח וכיוצא אמרו רז"ל בר"ה דף כ"ו באפריקי קורין למעה קשיטה ובכרכי הים קורין למכירה כירה וזהו אשר כריתי וכן כמה לשונות בנביאים וכתובים כמ"ש בש"ס ואיך אמרו בב"ר פ' ע"ד דחלק הכתוב כבוד ללשון ארמי. ומשו"ה נדחק הרמ"ע במאי דקמן ואפשר לישב במה ששמעתי מפה קדוש מורינו הרב המובהק מר קשישא כמהר"ר אליעזר נחום ז"ל כד הוינא טליא הוא היה אומר משם המקובלים ז"ל דכל הלשונות החיות שלהם הוא שבכל לשון יש תיבה בלשון הקדש וזהו החיות והרוחניות שבלשון והתיבות ההם הם לשון הקדש אלא שעתה נשתכחו התיבות האלו מלשון הקדש ונראות כאלו הם מלשונות הגוים ורז"ל גילו לנו בהעלם שתיבה פ' היא מלשון פ' כלומר שתיבה זו עתה נכרת שהיא לשון פ' אבל האמת שהיא בלשון הקדש והיא החיות של אותו הלשון ע"כ שמעתי מפי מורינו הרב הנז' ז"ל. ולפי זה יש לומר דרז"ל ידעו דכל התיבות דאמרי שהם מלשון יוני אפריקי מצרי וכיוצא היינו לפרש לנו פירוש התיבות שעתה תיבות אלו נראות שהם מלשונות הגוים אבל האמת שהתיבות האלו הם לשון הקדש ולקחו אותם הלשונות ההם לחיותם אבל לשון ארמי הוא ממש לשון ארמי וחלק לו הכתוב כבוד בתורה. ולפי הקדמה הלזו יש להעיר על פירוש הגאון מוהר"ר ליווא ז"ל שכתבתי בסמוך ויש לישב כאשר יראה המעיין וק"ל: ובענין יגר שהדותא יש הקדמה משם גלי רזיא הבאתיה על ראש שמחת"י בתחילת קונטריס שמחת הרגל ע"ש שצריכה ישוב: סוד. טעם מה שהקב"ה חלק כבוד ללשון ארמי הוא דלשון ארמי הוא בנגה אחוריים של הקדושה והוא קדוש יותר משאר לשונות וכן תרגו"ם גימטריא תרדמ"ה וז"ס קריאת הפ' שנים מקרא וא' תרגום לברר מנגה ולהכניסו לקדושה כמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל בשער הכונות. ובזה יובן טעם ת"ק ויש אומרים בבריתא שלנו דת"ק סבר דכיון דלשון הקדש הוא קדש כשמו אם כתב איזה תיבות תרגום חילל קדושתם והן נוג"ה לו ופסול. ויש אומרים סבר דודאי לא יכתוב לכתחילה אך בדיעבד כיון דהא מיהא הוא קדוש יותר משאר לשונות ויש בירור יקרא בו. ודוקא לשון ארמי ולא לשון אחר זהו סברת יש אומרים: רמז כתב רבינו אפרים ז"ל בפרישתו כ"י ואלה שמות ר"ת וחייב אדם לקרו' הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום עכ"ד. וצריך להבין מאי שיאטיה דרמז זה כאן. ואפשר לומר דנודע דגלות מצרים היה לברר ניצוצות הקדושה אשר שם במצרים ערות הארץ בכח שעבודם בחמר ובלבנים וכו' וסוד קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום הוא לברר מנגה שחציה חול ולהכניסה אל הקדש כי תרגום גימטריא תרדמ"ה סוד נגה ולחברה עם המקרא כל פסוק ופסוק שיהא נכלל בקדושה כמו שהאריך רבינו האר"י זצ"ל וא"כ יצדק מאד כאן בשעבוד מצרים דאצטריכא להו תוקף השעבוד לברר נצוצי הקדושה. על דרך זה יום הששי בחינת יסוד סמוך לשבת דיש בו עליית העולמות חיובא רמיא לקרות הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום לברר מנגה ולכלול בקדושה וכתיב את יעקב איש ס"ת שבת בסוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וז"ש הבאים מצרי"מה גימט' שכינה דהבירורים יבואו לשכינה כנודע ודוק כי קצרתי ועיין מה שכתבתי אני בעניי במחזיק ברכה א"ח ריש סי' ק"ן ומה שכתבתי בעניותי בפתח עינים על ע"ז דף כ"ד ועיין מה שכתבתי בסמוך משם הרב מהר"א נחום ז"ל ודוק הטב: האזינו השמים שעשאה שירה. כפירוש שכתבה צורת שירת הים: שירה שעשאה האזינו שכתב שירת הים דמות שירת האזינו: רצוף שעשאו מסורג פי' מה שנכתב התיבות סמוכין עשה אותם מפוזרים ונפרדים: מסורג שעשאו רצוף. מה שהוא נפרד כתבו סמוך: או שעשה המסורג שלא כהלכתו פי' שלא היה אריח על גבי לבינה לא יקרא בו ופסול: דרש בפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם שהבאתיו בתוספות בס"ד שהפ' הזה הוא מצות עשה לכתוב ס"ת כל אחד מישראל כמ"ש פ"ב דסנהדרין וכ"כ הרמ' ה' ס"ת פ"ז מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל. ואפשר לרמוז דרך דרש תיבת ועתה כתבו לכם ונקדים מ"ש בתנחומא פ' תשא ע"פ אכתוב לו רובי תורתי דאמר משה רבינו ע"ה שתכתב תורה שבע"פ והשיב לו הקב"ה אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו שיאמרו א"ה שהם נצטוו וכו' ע"ש באורך וכתב רבינו בעל הסמ"ג שבזמן שנכתבה המשנה טרודים בעניניהם ולא ישגיחו ע"ש בהקדמתו וזה רמז ועתה בזמן הזה כתבו לכם השירה הזאת דוקא ולא תורה שבע"פ והטעם ולמדה את בני ישראל דוקא ולזה שימה בפיהם שתהיה תורה שבע"פ דוקא אבל לימים עוד גם התורה שבע"פ נכתבת. א"נ תיבת ועתה רמז דאז מצוה לכתוב תורה שבכתב ולדור אחרון מצוה שיהיה לו ש"ס ופוסקים כמ"ש הרא"ש והרב החינוך וז"ש ועתה בדור הזה וכיוצא בו המצוה הוא לכתוב ס"ת ואח"ך מצוה להיות לאדם גם ספרי תורה שבע"פ כאמור: סוד כל תלמוד תורה ומצות הוא ליחד קבה"ו ותורה שבכתב שהיא סוד קב"ה. הם ה' ספרים בחינת ה' שהיא השכינה ומשנה תורה שבע"פ היא ששה סדרים לרמוז ו' קב"ה וזה רמז כתבו לכם את השירה הזאת ה' תיבות כנגד ה' ספרים בחינת שכינה ורמוז ה' זאת וזה סוד ספר תורה ספר מ' תורה ז"א יחוד קבה"ו וזה רמז תור"ה שיש בה שי"רה וא"ש ההי"ב: רמז מוסר נרמז כתיבת ס"ת באופן זה כתבו לכם את השירה תורה שיש בה שירה האזינו שם רמז לצרף תמיד אל לימוד התורה תוכחות מוסר כי בזה יתעלה הלימוד מנוקה הוא לשבים והתורה רצויה תורה לשמה וכמו שבמ"א הארכנו בזה ועיין בקונט' דבש לפי דף צ' עש"ב ויש להסמיך משז"ל דסופר סת"ם יהרהר תשו' קודם שיכתוב וזהו ועת"ה כתבו אין ועתה אלא תשובה: תוספות כל התורה עברית. לא דמי למאי דתניא לעיל הלכה ו' אין כותבין לא עברית ולא ארמית דהתם פירושו לשון עבר הנהר. והכא פירושו לשון הקדש כי שם עברית הוא שם משותף ומתפרש לפי ענינו וכמ"ש שם בשם הריטב"א ז"ל: אל יהפכם. כלומר לא מיבעיא אם יכתב יגר שהדותא יגר שהדותא או גלעד גלעד דזה ודאי פשיטא דפסול והוא מעשה הדיוט אלא אפי' להפך פסל דהוא שקר דלבן קראו יגר שהדותא ויעקב אע"ה קרא לו גלעד ועוד שעושה חול קדש וקדש חול: ויש אומרים הרב נחלת יעקב ז"ל בפירושו האריך והם דברים פשוטים ושוב מצא באגודה וכתב שהיא גירסא נכונה. ובענין זה אין להביא ראיה מס' אגודה דשם קיצר הלשון ואינה גירסא אחרת: עברית שכתבו תרגום וכו'. הרב נחלת יעקב הבין שהוא חלוקה אחרת ומשו"ה כתב דבתחילה אשמועינן שלא יכתוב ואח"ך בא ללמד שלא יקרא בו. ולא נהירא אלא הכל סיום סברת יש אומרים והגם שנראה שפת יתר יותר נראה לפרש כן וכן ראיתי שכתב הרב רגל ישרה ע"ש: יגר שהדותא גלעד וחבירו. הרב נחלת יעקב פירש וחבירו בדניאל ועזרא ולצדדין קתני דבס"ת לא יקרא בו. ואינך לא יכתוב ע"ש ואין פירושו מחוור. ויותר נראה לפרש כמו שכתבתי בפירוש והגם שהוא קצת דוחק מ"מ מתישב יותר מפירושו' וכן נראה מבין ריסי עיני הרב רגל ישרה שמפרש כן. א"נ אפשר לפרש מ"ש וחבירו היינו יפת אלהים ליפת דפירוש יפת בתרגום ירחיב ואמרו על זה בב"ר פ' ל"ו מכאן לתרגום מן התורה ע"ש וביפה תואר וא"ש וחבירו דלא יש בתורה תרגום כי אם יגר יפת והני בי תרי ידענו מרז"ל שהם תרגום. וסברי יש אומרים דלכך נכתב תרגום בתורה שאם כתב איזה תיבות במקום לה"ק תרגום כשר בדיעבד: האזינו השמים שעשאה שירה. פ' הבונה סוף דף ק"ג תניא כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה וכו' יגנזו ואשמועינן דס"ד דמאחר דמצות כתיבת ס"ת נצטוינו בפ' ועתה כתבו לכם את השירה כידוע הוה ס"ד דאין קפידא דאם כתבה כשירה או שירה כיוצא בה כשר קמ"ל: רצוף שעשאו מסורג מסורג שעשאו רצוף או שעשה המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו. כתב הרב נחלת יעקב בפירושו וז"ל צריכין למודעי ששירת הים וכו' אותן התיבות שצריכין להיות סמוכין וכו' והא דקתני מסורג שלא כהלכתו ר"ל אף שכתבו מסורג רק ששינה בסרוג עצמו כגון שהתיבה שראויה לכתוב בסוף שיטה ראשונה כתב בתחילת שיטה שניה וכו' איברא הא דקתני דאם שינה במסורג עצמו פסול לא קי"ל הכי אלא כמו שכתבו הטור וש"ע סי' ער"ה כתב השירה כשאר הכתב פסול ודוקא שכתב השירה כשאר כתב בלי פיזור אבל אם שינה בפיזור ממה שנהגו לא פסל ובלבד שיהיה אריח ע"ג לבינה. ואפשר הא דקתני הכא רצוף שעשאו מסורג ר"ל שכתב בשירת הים אריח על גבי אריח ובשירת האזינו אריח ע"ג לבינה והיינו שינה במסורג עצמו וכו' אך לפי זה קשה היינו רישא האזינו שעשאה שירה עכ"ל. ויש לדקדק בדבריו דברישא שפירש מסורג שעשאו שלא כהלכתו שכתבו שלא כמו שנהגו וכו' היכי כתב דלא קי"ל הכי דהטור וש"ע פסקו להפך. איפכא מיבעי ליה דהי"ל להקשות לטור וש"ע דמ"ס הוא הפך דבריהם וכל שאין דבריהם ז"ל נובעים מים התלמוד מותבינן עלייהו ממ"ס. והכי הול"ל מוכרח דאין פירוש הבריתא כמדובר דהטור וש"ע פסקו להפך. גם מה שפירש אח"ך הרי הוא בבל יאמר וכמו שהוא עצמו תבריה לגזיזיה: ועוד קשה לי הדל עליו דמאחר דהוא עצמו מביא דברי הטור וש"ע שכתבו אם שינה בפזור ממה שנהגו לא פסל ובלבד שיהיה אריח על גבי לבינה ומשמע ודאי דאם שינה בפיזור ואינו אריח על גבי לבינה פסל. א"כ לימא דהיינו מאי דקתני בבריתא שלנו מסורג שעשאו שלא כהלכתו היינו דשינה בפיזור ואינו אריח על גבי לבינ' פסל ולא יקרא בו הא אם הוא כהלכתו אריח על גבי לבינה אף ששינה בפיזור לא פסל והברייתא זאת עולה כדברי הטור וש"ע ואמאי פירש הבריתא דלא כהלכתא וכתב דלא קי"ל הכי ואח"ך נטה לפרש פירוש דאין לאומרו: והנה לי ההדיוט. אפשר לפרש בבריתא שלנו דקתני רצוף שעשאו מסורג וכו' דפירושו הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ס"ת פ"ח דין ג' אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה וכו' הרי זה פסול וכו' עכ"ל. וא"כ אפשר דהיינו דקתני בבריתא שלנו רצוף שעשאו מסורג כלומר שהניח פנוי והפסיק במקום שאין בו פרשה ודינו שיהיה רצוף ועשאו מסורג. או מסורג שמקום שיש פרשה לא הפסיק ועשאו רצוף. או מסורג שעשאו שלא כהלכתו שבמקום שיש פרשה הפסיק אך לא הניח השיעור שצריך להפסיק אל יקרא בו שהוא פסול. ובזה מתישבת בריתא שלנו והרוחנו שמצאנו מקור לדברי הרמב"ם לדין זה דהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה שהוא פסול דמרן בכ"מ לא הור"ה גבר איה מקום כבודו. ומצאתי להרב מגדל עז שבכללות דין זה מורה מקום הוא בפ"ק דמס' סופרים ע"ש. ואפשר שהיה מפרש בריתא שלנו כדאמרן וסבר שדין זה דהרמב"ם דהפסיק והניח פנוי מבריתא זו נובע. ואחר זמן בא לידי ס' רגל ישרה וראיתי שפירש בריתא שלנו כמו שפירשתי ע"ש: וחזה הוית להר' משאת משה ח"א בי"ד סי' כ"ב שהביא דברי הרב ט"ז בס' ער"ה שכתב דהניח מקום פנוי במקום שאין בו פרשה פסל וכמ"ש הר"מ פ"ח דין ג' וכתב על זה באורך ובקצור אעתיק קצת לשונו וז"ל אך מה שאנו נבוך בזה וגדולה היא אלי היינו ממ"ש פ"ז דין ג' כיצד כותבין יניח בין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובדין מ' כייל ותני אם שינה וקרב השיטין או הרחיקן הואיל ולא שינה בפתוחות וס' כשר ומוכח דעשה פרשה באתר דלא שייכא אינו פוסל דהרי אם הרחיקן דהיינו שיעור שתי שורות כשר והרי משהרחיק בין שיטה לשיטה יותר משעורו הרי משוה ליה פרשה פתוחה לדעתו דסגי במניח שיטה אחת ריוח אלא נראין הדברים וכו' ונמצאו דברי הרב ב"ח סמוכין מדברי הר"מ גופיה ודלא כהרב ט"ז וכו' וצריכין אנו ליתובי דברי הר"מ פ"ח דין ג' וכו' ואשר אני אחזה בישוב למודים על האמת דמ"ש הר"מ שהפסיק והניח פנוי היינו שכתב פרשה אחת כשירה והיא הבריתא דפ' הבונה וכו' ובהכי ניחא דאי דברים כפשטן נמצא השמיט הרמב"ם חלוקה דכתבה כשירה המוזכר בבריתא ולא שנאה כמו שהזכיר שאר החלוקות דאע"ג דחשיב לה פ' עשירי איבעי ליה למתנייה הכא וכו' ועוד דאל"כ מנ"ל להרמב"ם הך פיסולא דעשה פרשה במקום שאינה וכו' ע"ש באורך: ואני בעניי אומר דכל דברי הרב ז"ל תמוהים ולא אאריך בפטפוטי דברים כי הנה מאי דקשיתיה מה שהכשיר הר"מ הרחיק השיטין דהרי הניח שעור פרשה פתוחה שיטה אחת ריוח וכו' אמר רב הנח"ה שובר"ת דהרחיקן היינו דהרחיק שיעור שיטה וחצי בין כל שיטה ואין כאן שיעור פרשה פתוחה. ותו דאם במניח שיטה אחת ריוח הוא שיעור פרשה פתוחה היינו כשכותב כל השיטות כתקנן. אז במניח ריוח שיטה אחת הוא שיעור פרשה. אבל הכותב הזה שדרכו להרחיק בין שיטה לשיטה ריוח שני שיטין זה אינו שיעור פרשה כי כן דרכו להרחיק השיטות וכל אדם חזו אין להאריך בדברים פשוטים. ומ"ש שנמצאו דברי הרב ב"ח סמוכים מדברי הרמב"ם גופיה. תימה עליו דהרב ב"ח כתב בפשיטות דהרמב"ם פוסל במניח ריוח פנוי במקום שלא יש פרשה. וכל עצמו דהרב ב"ח לומר דהטור פליג בהא א"כ מאי קאמר דדברי הרב ב"ח סמוכים מדברי הרמב"ם מה זו סמיכה דהרב ב"ח סובר דדעת הרמב"ם לפסול אם הניח פנוי כאשר יראה הרואה בדברי הרב ב"ח ז"ל: אשר פירש מ"ש הרמב"ם פ"ח דהניח פנוי היינו שכתב פרשה כשירה דאלת"ה אמאי השמיט הרמב"ם חלוקה זו מהבריתא והמודה על האמת יבין את זאת והאריך בזה. אני הדל אומר דמודה על האמת ימאן בפירושו בדברי הרמב"ם ואין רצוני להאריך. ומ"ש דאי בפשטו אמאי השמיט הרמב"ם דין זה דכתבה כשירה דקתני בבריתא דפ' הבונה והאריך בזה. תימה עליו דהוא ז"ל קאי בפ"ז דין ט' שכתב הרמב"ם הרחיק את השיטין או קרבן. ולא ראה שבאותו פרק באותו מקום בדין י"א כתבו הרמב"ם וז"ל שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה או שכתב השירה כשאר כתב או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול עכ"ל ומרן שם בכ"מ מייתי הבריתא דפ' הבונה ע"ש. ומ"ש דאל"כ מנ"ל להרמב"ם האי פיסולא וכו'. כבר כתב הרמב"ם גופיה בתשו' דכל דבר שכתב בחיבור סתם הוא מבבלי או ירושלמי או ספרא או ספרי וכו'. ואם נעל' ממנו מקור הדין אטו מזה נכריח לפרש דבריו הפך משמעותן ואני הדל פירשתי בריתא שלנו בזה ויתכן שהיא מקור דברי הרמב"ם ז"ל וכדמוכח מהרב מגדל עז: עוד הביא ראיה הרב משאת משה ז"ל שם דאם הניח ריוח כשיעור פרשה לא פסל מהברית' דפ' הבונה דקתני כתבה כשירה פסול ותפוק ליה שהפסיק במקום שאין בו פרשה והריב"ש סי' רפ"ו דחה לזה דהוה ס"ד דעשאה כשירה עדיף וביאור דבריו דס"ד דכיון שיש דוגמתה כשירה תהיה כשרה ומזה הצד נימא דהניח שיעור פרשה כשר כיון דיש דוגמתה פרשיות פתוחות וסתומות והו"ל לאשמועינן פסולא אלא ודאי דכשר זהו תורף דבריו בקצור עיין בספרו באורך. ואין דבריו מחוורין חדא דהניח ריוח כשיעור פרשה ודאי פסול ק"ו משינה מפתוחה לסתומה כמ"ש הריב"ש והרב ט"ז מאי אמרת דלתכשר מטעמא דיש דוגמתה בפרשיות פתוחות וסתומות כבר למדנו מהבריתא דכל דשינה לכתוב דוגמת השירה פסולה וה"ה עשה דוגמת פרשה במקום שלא יש פרשה. ותו דכונת הריב"ש דכתבה כשירה ס"ד דכשר דעייוני עלייה פרשה זו לכותבה כשירה ובזה דוקא הוה ס"ד דכשר דהוא עדיף טפי קמ"ל דפסול אבל הניח ריוח כשיעור פרשה אין זה עילוי ופסול ודאי וא"צ לאומרו. ותו דדוקא כתבה כשירה אצטריך לאשמועינן דסד"א דכיון דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה על כתיבת כל התורה נימא דאם כתבה כשירה זכור לטוב ולהכי אפיקיה קרא למצות כתיבת כל ס"ת בהך לישנא קמ"ל אבל בהניח שיעור ריוח פרשה במקום שלא יש פרשה לא יש ס"ד להכשיר ופסול ודאי וכמ"ש הרמב"ם ז"נ בהדיא דהניח פנוי במקום שאין בו פרשה פסול ודבריו פשוטים וברורים ודלא כמו שפירש הוא ז"ל וכמו שכתבתי בעניותי לעיל וקצרתי בענין זה וסמכתי כי יתן את רגחו המעיין עיניו יחזו דהדברים ברורים ופשוטים בס"ד: והנה אני הדל כתבתי בקונט' שיורי ברכה י"ד סי' ער"ה בשם הרב מהר"ר דוד קורינאלדי זלה"ה בהגהותיו כ"י דס"ת שכתב שתי שיטות בסוף שירת הים כשאר הכתב כשר ע"ש ובו בפרק לרגל המלאכה אשר לפני העתקתי דבריו וכבר אנא נפשאי כתבית בפתיחת מחזיק ברכה גם בחיים שאל ח"א סי' ח' כי כל דין שאני מביא בברכי יוסף ושיורי ברכה מספרי דפוס או כ"י הן לא הובא להורו"ת נתן כד"ל מסכי"ם הולך בדין ההוא. רק להגיד לאדם החידוש ההוא והעומד עליו עיניו תחזינה משרים אם לרחק או לקרב. ומזקנים אתבונן הרב כנה"ג והרב יד אהרן זלה"ה דנהוג הכי ע"ש ודבר שהיה בכלל הוראה זו דהרב הנז' כי הן עתה שעמדתי על דבריו לדעתי הקצרה יש לפסול ס"ת שכתוב שתי שיטות בשירה בסוף כשאר כתב ואין ראיותיו מכריעות דמלשון הרמב"ם אין ראיה ודברי ריא"ז שכתב אם כתב השירה כל שיטותיה כשיטות ס"ת פסולה אגב ריהטא כתב כן ולא נחית להכי תדע דהרי אם כתב עשרה או י"ב שיטות השירה כשאר הכתב היעלה על לב דס"ד זה כשר הא ודאי אינה סברא וא"כ על כרחך דדברי ריא"ז לאו דוקא ולאו לדיוקא אתי. ואדרבא מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח שכתב וז"ל אם טעה בריוח הפרשיות וכו' או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול עכ"ל מוכח מפשט דבריו דכל שינוי בצורת השירות פוסל מעין דוגמא של מעלה שהניח פנוי וכו' או שכתב כדרכו. ובודאי שתי שיטות בסוף השירה שהם כתובות כשאר הכתב ודאי שינוי הוא ופסול והרב גנת ורדים ז"ל א"ח כלל ב' סי' ח' הכשיר אם בשיטת שלשים של השירה לא נזדמן לסופר לכתוב רק מעט מזער שאינו יכול להרויח ביניהם ולעשותם בסגנון שאר השירה וכתבם רצופות אין להקפיד דמוכח דלאפס תיבות לא כתב בהפסקה וריוח בינתים ע"ש עין רואה דאפי' בשיטת שלשים הוצרך הרב ז"ל לאהדורי אשריותא מטעם דלא הוה בידיה ומוכח לכל מראה עיני דשקיל תי"בותא כי לא יוכל עשוהו כשאר השירה ומדבריו למדנו דבנדון הרב מהר"ד קורינאלדי ז"ל דשתי שיטות בסוף השירה כתבן כשאר הכתב דודאי פסול לדעת הרב גנת ורדים ז"ל ובודאי נכלל במ"ש הרמב"ם דשינה צורת השירות פסול. וגם סתם לשון הבריתא שלנו דקתני מסורג שעשאו רצוף לא יקרא בו מילתא פסיקתא קתני דפסול ודוק הטב. ומה גם למ"ש הרב קרית ספר פ"ז דצורת פרשיות פתוחות וסתומות ושירות דאוריתא ונפיק מקרא דוכתבתם שתהא כתיבה שלימה ותמה עיין בדבריו ובס' מעשה רקח על הרמב"ם ח"א פ"ח דס"ת בנדון כעין נדון הרב גנת ורדים הכשיר והאריך ומידי עוברי ראיתי שיש להשיב על ראיותיו ועל דבריו כאשר יראה המעיין לא ע"ט האסף:
סעיף י"א
עריכההכי גרסינן גמר כל הספר ושייר פחות מדף מסרגו ועושה דף קטן בפני עצמו ואינו נמנע. וכן הוא הלשון בס' האגודה. והכי תניא במנחות דף ל' ע"א בסוף הספר אפי' פסוק אחד בדף אחד ופירש רש"י ז"ל אם רוצה יעשה דף קצר מתיבה אחת משיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף: תוספות ושייר פחות מדף. לאו דוקא אלא אפי' אל נשתייר אלא פסוק אחד כמ"ש במנחות דף ל' וכתבו התוספות שם ואע"ג דליכא שיטין או שעורי אחריני דמס' סופרים ליכא למיחש בדף אחרון אע"פ שאי אפשר לסיים הדף בפסוק אחד וכו' אא"כ יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות עכ"ל. וקצת יש להרגיש דהול"ל דדין זה עצמו הוא במס' סופרים בבריתא שלנו דמתנועת דבריהם נראה דהרגישו דליכא שעורי דמס' סופרים וניחא להו דאין לחוש בדף אחרון וא"כ הול"ל דדין זה עצמו שנוי במס' סופרים וה"ט דליכא למיחש בדף אחרון וא"ש טפי: מנהגו כלומר עושה דלוגין בדף זה לעשות שיטין ארוכות שלא כדרך כתיבת הס"ת אלא בדף זה עושה תיבות ארוכות ודוק בדברי רש"י ותופסות:
סעיף י"ב
עריכהושל חמשה אין חולקין אותה שלא יעשה אחת שנים ואחת שלשה כצ"ל וכ"כ הרב נחלת יעקב ושטעם דאין עושין יריעה פחות משלשה דפין: ואינו רשאי לכתוב אא"כ יודע לקרות. פי' דיש מי שיש לו אימון יד שכל את ידיו לעשות כל אשר בעיניו יראה ואף שהוא אומן בקי אם אינו יודע לקרות לא סגי שיטפיס התיבות והאותיות כצורתן עד שידע לקרות: תוספות ושל חמשה אין חולקין אותה שמא יעשה וכו'. הגם שכתב כן בס' אגודה כנסחת הספרים הוא ט"ס וצ"ל שלא יעשה וכו' כמו שכתב הרב נחלת יעקב וכתבתיו אני עני בפירוש. וא"ת לתני ושל חמשה אין חולקין אותה ותו לא ואמאי אצטריך לומר שלא יעשה אחת שנים ואחת שלשה וי"ל דאי תני סתמא הוה אמינא דאין חולקין אותה שלא יעשה שנים וחצי כל יריעה וצריך כל יריעה בת שלש דפין אך אם ירצה יעשה יריעה בת ג' והב' יניחה לצורכו קמ"ל שיעשה היריעה חמשה ולא יעשה יריעה בת ג' לס"ת והיריעה בת ב' לצרכו דטפי מעלי לכתוב ס"ת ותהיה יריעה בת ה' דפין דאין קפידא שתהיה בת ג' ותו לא. ופ' הקומץ דף ל' ע"א תניא נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין לא יחלוק שש לכאן שלש לכאן אלא ארבע לכאן וחמש לכאן ופירש"י כדי שלא תהא יתירה זו על זו יותר מדאי וכ"כ הרמב"ם פ"ט דין י"ב: ואינו רשאי לכתוב וכו' כתב הרב נחלת יעקב בפירושו וז"ל מילתא באפי נפשה היא והכי איתא במגלה דף י"ח אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ודוקא בס"ת אבל בתפילין ומזוזות מגרס גריסן והכי איתא פ' הקומץ עכ"ל. ואיני יודע מה ראה לפרש פירוש זה במאי דקתני ואינו רשאי לכתוב אא"כ יודע לקרות דאין משמעות לפירושו כלל. והפירוש פשוט ומבואר בא"ר לח"י רוא"י כמו שכתבתי אני עני בפירוש והביאו המרדכי בסוף הלק"ט והל"ח ה' ס"ת אות צ"ד ע"ש ותו לא מידי:
סעיף י"ג
עריכההכי גרסינן ספר תורה שכתבו מין או ממזר או גר או עבד או אשה או חרש שוטה וקטן אל יקרא בו זה הכלל כל שאינו מוציא את הרבים ידי חובתן אם כתבו לא יקרא בו וכן הביא הגרסא בס' האגודה. זולת תיבות או אשה שאינם בנסחת ס' האגודה. אמנם כן הוא לשון המשניות ובריתות למתנינהו בהדי הדדי. ועתה נפרש בס"ד. מין שהוא אדוק בע"ז ואמרו בגיטין דף מ"ה ע"ב ס"ת שכתבו מין ישרף: ממזר דסבר תנא דבריתא שלנו דאינו מוציא את הרבים י"ח: גר פירש המרדכי בסוף הלק"ט דהוא גר תושב: עבד ואשה וכו' דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינר בכתיבה הכי אמרינן בגיטין דף מ"ה: תוספות ס"ת שכתבו מין וכו'. וא"ת איך כלל מין בהדי אינך ועל כלם קתני אל יקרא בו והרי אם כתבו מן ישרף וי"ל דבריתא שלנו לא נחית אלא לקריאת ס"ת ולהכי כלל כלם וקאמר אל יקרא בו. ואה"נ דיש לחלק בספר עצמו דכתבו מין ישרף: וראיתי להרב נחלת יעקב שכתב וז"ל אל יקרא בו זה לא קאי רק על עבד ושוטה וקטן אבל גבי צדוקי קי"ל דישרף ואפשר לישנו במ"ש הט"ז סי' רפ"א על הא דכתב הטור נמי גבי צדוקי אין קורין בו וכתב עליו הט"ז דקמ"ל אפי' בביתו אין קורין בו אפי' ביחיד דילמא אתו לאכשורי בצבור עכ"ל. ועמו הסליחה דהרב ט"ז לא כתב בחלקת כתבו מין ישרף דאם הדין הוא ישרף אמאי אצטריך לומר שאין קורין בו ביחיד אלא מ"ש הרב ט"ז הוא בחלוקת יגנז וכך הם דברי הטור סי' רפ"א ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז נמצא ביד מין או ביד גוי יגנז ואין קורין בו ועל חלוקת יגנז ואין קורין בו הוא מ"ש הרב ט"ז אבל הרב נחלת יעקב דקאי על חלוקת ישרף מה ישוב הוא זה דאין קורין אפי' ביחיד. הרי טעון שריפה ותו דתרי גברי רברבי נפקי לדחות דברי הרב ט"ז הרב נקודות הכסף והרב פר"ח במים חיים בשיטתו בגיטין על דף מ"ה עיין בדבריהם. והנכון כמו שכתבנו דבריתא שלנו לא נחתה אלא לקריאת ס"ת: ממזר במרדכי בהלק"ט מייתי דרבינו שמחה מחק ממזר ממ"ס והמרדכי חלק עליו וקצת מוכח דהרמב"ם ל"ג ממזר במ"ס מדהשמיטו. ואת"ל דגריס ליה סובר דאינו הלכה וצ"ל דהרמב"ם מכח ראיות שהיו לו סבר דאינה הלכה: או גר הרב מגן אברהם א"ח סי' ל"ט ס"ק ט' כתב וז"ל כתב בד"מ אע"ג דבס"ת ממזר וגר תושב פסולי' לכתוב כמ"ש בי"ד סי' רפ"א נ"ל דבתפילין ומזוזות אין לחוש עכ"ל ואני בעניי כתבתי בשיורי ברכה סי' רפ"א דדברי מור"ם בדרכי משה הנז' קשים דגר תושב ודאי פסול לתפילין דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכמו שהקשה הרב משנה למלך ז"ל למרדכי: ואחר כמה שנים בא לידי ס' פרי מגדים א"ח חלק אשל אברהם וראיתי להרב ז"ל שכתב על דברי הרב דרכי משה שהביא הרב מגן אברהם ז"ל הנז' וז"ל ומ"ש בשם ד"מ המעיין שם לא הזכיר גר תושב כאן ואיך יוכשר גר תושב דקבל שלא לעע"ז ואין מאמין בקשירה ונהי בס"ת וכו' ועיין ש"ך י"ד רפ"א אות ו' משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר ועיין מרדכי ה"ק בזה ומשום דיש מצות שאין נוהגין בגר דמותר בממזרת וכדומה ומשו"ה פסול כתיבת ס"ת דכל שאינו במצותיה בכלל אינו בכתיבה משא"כ תפילין מ"ע כשירין ממזר וגר אבל גר תושב פסול וצ"ע עכ"ל. ודברי הרב ז"ל קשים דמ"ש דבד"מ לא הזכיר גר תושב הנה אמת דבס' דרכי משה שלפנינו אין כתוב גר תושב אלא גר סתם. ומ"ש ואיך יוכשר גר תושב וכו' ודאי זו היא שקשה וכדקשיא לי הצעיר בשיורי ברכה וזו קושית הרב מש"ל על המרדכי. ועל המרדכי אינה כל כך קושיא דמצינן לומר דכונתו דאיכא טעם אחר. אבל על מור"ם בדרכי משה דמכשיר בתפילין ומזוזות דא עקא. אמנם ודאי שכונת מור"ם על גר תושב שהרי כתב בדרכי משה וז"ל ועיין בי"ד סי' רפ"א כתבתי שם דגר וממזר אסורים לכתוב ס"ת מיהו נראה דבתפילין ומזוזות אין לחוש וע"ש הטעם עכ"ל. ובד"מ י"ד סימן רפ"א כתב וז"ל ועיין לעיל סי' רע"ו אם ממזר וגר יכולים לכתוב ס"ת עכ"ל ובסי' רע"א כתב וז"ל במרדכי דה"ק דממזר אסור לכתוב ס"ת דכשיגיע ללא יבא ממזר וכו' ואינו כותב ההזכרה לשמה וכו' וכן גר תושב לכשיגיע לגר אשר בשעריך וכו' אינו כותב האזכרה לשמה עכ"ל. וא"כ מוכח ודאי דמ"ש בא"ח סי' ל"ט על זה קאי וכונתו על גר תושב. וכן מוכח ממה שסיים וע"ש הטעם דהיינו טעם המרדכי דכשמגיע הממזר לאזכרה בפ' לא יבא ממזר וגר תושב לאזכרה בפ' לגר אשר בשעריך אינו כותב האזכרה לשמה כמו שהביא בד"מ י"ד וטעם זה לא שייך בתפילין ומזוזות וזה פשוט ומבואר שהוא כונת הד"מ. וכדברי הרב מגן אברהם ז"ל אלא שהוא ז"ל היה בנסחתו בד"מ (שהיה לו בכ"י שאח"כ נדפס קצור ד"מ בב"י ואח"ך נדפס באורך כידוע וא"כ נראה ודאי שכך היה כתוב בד"מ בכ"י שהי"ל להרב מג"א): ומ"ש עוד הרב הנז' ועיין ש"ך י"ד רפ"א משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר וכו' אם כונתו דבש"ך ב"ד סי' רפ"א משמע דל"ג גר תושב כי אם סתם גר. הרואה יראה בש"ך שם ס"ק ח' דמייתי דברי המרדכי דקאמר גר תושב יהיב טעמא דכשמגיע לפ' לגר אשר בשעריך וכו' ועלה קאי. ומ"ש שם הרב ש"ך וה"נ גר וממזר יש כמה וכמה מצות שאין חייבין בהן נקט לשון זה משום ממזר ופשוט. ואם מ"ש ועיין ש"ך י"ד סי' רפ"א אות ו' קאי למאי דסליק מיניה דבס"ת אינו לימוד גמור כתיבה כתיבה מתפי' וא"ש מה שציין אות ו'. ומ"ש אח"ך משמע דל"ג גר תושב וכו' הם דברי עצמו. הלשון מגומגם מאד. ולכל הדברות דבריו תמוהים איך קס"ד לפסול בסתם גר לכתוב ס"ת. והרי הלכה רווחת בי"ד סי' רפ"א דגר שחזר לסורו מחמת יראה מותר לכתוב ס"ת. והיותר תימה דבד"מ א"ח סי' ל"ט דסיק ביה כתב וז"ל ע' בי"ד סי' רפ"א דגר שחוזר לסורו מותר לכתוב ס"ת וכתב"י דה"ה תפילין ומזוזות ועבי"ד סי' רפ"א כתבתי שם דגר וממזר אסור וכו' ע"ש ומוכח דגר וממזר דקאמר הוא גר תושב וא"צ להאריך בדברים הפשוטים:
סעיף י"ד
עריכהפתוחה שעשאה סתומה וכו'. איכא פלוגת' דרבוואת' בצורת פתוחות וסתומות כמבואר בבית יוסף י"ד סי' הע"ר ומשם באר"ה דעת הרמב"ם ודעת הרא"ש ז"ל: כדי לכתו'. יש גורסין שלש תיבות של שלש אותיות וגירסא זו מכוונת להלכה דהכי פסקי הרמב"ם וש"ע: גמרי כל הפרשה וכו'. פירוש והיה לו לכתוב פרשה סתומה ונמשך לפי מאי דקתני ברישא: תוספות פתוחה שעשאה סתומה וכו'. ראיתי להרב רגל ישרה כאן ענין אחד ולהפיק רצון התלמידיו אמרתי אעלה דבריו ומה שיש להעיר עליו בס"ד. הנה הרב ז"ל כתב על זה וז"ל פתחי שעשאה סתומה בשבת דף ק"ג ע"ב וכן פסק הרמב"ם ומזה הצלתי הרמב"ם ז"ל מקושית הרב לחם משנה רפ"ט ס' יסודי התורה דבמגילה דף ב' דרשינן דאין נביא רשאי לחדש וכו' מדכתיב אלה המצות ורמב"ם דייק לה מקרא אחרמן ולעד"נ דהרמב"ם לשיטתיה אזיל ויתורץ נמי קושית התוס' בשבת ק"ד דשם משמע דמנצפ"ך פתוחות ובמגילה וניה משמע סתומות אמנם בלא"ה במגילה י"ל דהקשה קושיא שניה קודם שיתרץ הראשונות וכו' על כן נ"ל חדא בירך חבירתכם ע"פ מ"ש בירושלמי פ"ו דברכות אלה המצות אם עשה כמצותן יצא ואם לאו לא יצא וכו' נ"ל דגם לגמרי דמגילה מנצפ"ך היינו פתוחות והצעת הגמרא במגילה כך היא והכתיב אלה המצות ואי"ל דהא אלה המצות להא דירושלמי אתא דהא בלא"ה קשה והאר"ח מו"ס וכו' ואיך אר"ח בשבת ק"ג זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר כקושית הגמ' בשבת שם וצ"ל כתירוץ הגמ' שם דס"ל כר"י וקשה על זה כקושית הגמ' שם בשלמא סתום ועשאו פתוח עלוייה וכו' אע"כ גם פתוחה כבר היה ואיך אמרת מנצפ"ך צופים ומשני באמת מיהוה הוו כמו דס"ד אלא שלא ידעו הי באמצע וכו' ולז"פ ס"ס הכתיב אלה המצות ותו ליכא למימר דלהא דירושלמי אתא דדוקא א"ע כמצותן יצא דהא ר"ח ס"ל דסתומה ועשאה פתוחה או להפך כשר אף שאינם כמצותן ומשני שכחום וכו' ולפ"ז להרמב"ם דס"ל כסתמא דבריתא דשבת וכתבתם כתיבה תמה א"כ לדידיה שפיר י"ל אלה המצות להא דירושלמי אתא ולא שמעינן מיניה דאין נביא רשאי לחדש ולפ"ז נסתלקה קו' תוספות וצדקו דברי רמב"ם עכ"ל ומלבד דמעייל פילא בקופא דמחטא. עוד בה דכל נושאי כלי הרמב"ם ידעי כי כן ארחות הרמב"ם דלא קפיד אקראי בכמה וכמה דוכתי והן הן דברי הרב לח"מ ריש פ"ט מיסודי התורה. ותו דמקרא אלה המצות שמעינן דצריך לעשות המצות כמצותן כמ"ש בירושלמי פ"ק דחלה ושמעינן דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ושני הדרשות אמת צדקו יחדיו. ותרוייהו שמעינן מקרא דאלה מעיט כל גווני אלה שיעשום כמצותן ואין נביא רשאי לחדש דאלה סמיך המצות לעשותן כמצותן וכתיב אשר ציוה ה' את משה דאין רשאי לחדש ותרתי שמעינן מינה והכי משמעותא דקרא שפיר. ודרשת שאין נביא רשאי לחדש אמרו בירושלמי פ"ק דמגילה שהיו פ"ה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים שהיו מצטערין אמרו כתיב אלה המצות וכו' אין נביא עתיד לחדש וכו' ושם אמרו לפנחס שאל אמר להם אלה המצות שאין רשאי לחדש וכו'. הרי מהבבלי והירושלמי מוכח כי דרשת אלה המצות אין נביא רשאי לחדש וכו' מוסכמת והכי אמר פנחס כשנפטר משה רבינו ע"ה והכי אמר שמואל הנביא וכן אמרו פ"ה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים. ולפי דברי הרב הנז' דהם דרשות חלוקות איך ר' אילא בירושלמי פ"ק דחלה ופי"ג דשבת דריש אלה המצות אם עשיתן כמצותן והלא פנחס ושמואל ונביאים וזקנים אמרו אלה המצוה אין נביא רשאי לחדש וכו' אלא ודאי פשיטא דהוא נמי דריש שאין נביא רשאי לחדש כדאמרו מיסוד נביאים אלא שר' אילא סובר דדרשא זו דאם עשיתן כמצותן שמעינן מינה. שוב ראיתי להרב יפה מראה פ"ק דחלה שכתב וז"ל ואם לאו אינן מצות דאלה למעט אתא ואע"ג דדריש מינה פ"ק דמגילה ובכמה דוכתי אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אפשר הא והא נפקא ממיעוטא דממעט כל מילי ועוד דתרי אלה המצות כתיבי עכ"ל. ולפי סגנון שכתבנו הדבר מוכרח דדרשת אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש יתד היא שלא תמוט ונסתר כל בנין הרב הנז' כמבואר: גם מ"ש הרב הנז' דר"ח דס"ל סתום ועשאו פתוח כשר וכן להפך פליג על דרשת אם עשיתן כמצותן וכו' אינו מחוור כלל דחס ליה לר"ח לומר שיעשה המצות שלא כמצותן והא דקאמר סתום ועשאו פתוח כשר סבר דהוי כמצותן דהכי גמירי דהוא כשר והוא בכלל עשיה כמצותן. ומאי דמסיק דהרמב"ם סבר דלא שמעינן מאלה המצות שאין נביא וכו' כבר נתבאר ביטול דבריו ואין להאריך עוד. ומ"ש דהירושלמי הוא בפ"ו דברכות שם הביאו הרב הכותב בעין יעקב. אבל הוא פ"ק דחלה ופי"ג דשבת: וראיתי להגאון מהר"ר צבי ז"ל בתשובותיו סי' כ"ה שנשאל במי שרוצה לצאת ידי דעת הרמב"ם והרא"ש בצורת הפתוחה והסתומה שבכל וכו' כדת מה לעשות בשירת הים והאזינו שלפי דעת הרמב"ם צריך להניח בתחלתן וסופן חלק שיטה א' שלימה והיא נקראת פתוחה לדעתו ז"ל באיזה אופן יעשה לצאת ידי דעת הרא"ש ז"ל שלדעתו צורה זו נקראת סתומה. והשיב הרב ז"ל וז"ל נראה שמניח שטה א' חלק ואין כאן בית מיחוש אליבא דכ"ע שכך היא הקבלה להניח שטה א' פנויה בין תקרא פתוחה או סתומה וזה מוכרח מדהביא הרא"ש דעת הרמב"ם בצורת השירה וכתב ששינה קצת בהתחלת השיטות ממ"ש במס' סופרים ולא הכריע ביניהם ומדלא הכריע נראה דלא ברירא ליה איזה עיקר ובהנחת השיטה הפנויה שלפני השירות ואחריהן לא העיר כלל שיש חולק על הרמב"ם בודאי כותיה ס"ל וכו' וכן מפורש במסכת סופרים פי"ב וז"ל ויש להפסיק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה למטה וכו' עיין בדבריו באורך: ולפום ריהטא דבריו תמוהים דהרמב"ם לא הזכיר דשיטות אלו יהיו פנויות אלא כתב סתמא שיהיו פתוחות וא"כ מה יוכיח הוכח מהרמב"ם ומהרא"ש שלא חלק עליו. וכן ראיתי לכמהר"ש בכ"ר אליה בתשובה הובאה בס' כהונת עולם סי' פ' שתמה על הרב מהר"ר צבי ז"ל והגדיל תמיהותיו עליו והסכים לצאת י"ח גם בשירות לדעת הרא"ש והסכימו עמו הרב כהונת עולם ומהר"י אלפנדארי ז"ל וגזרו אומר על הסופרים לתקן גם בשירות וכו' עיין בדבריהם באורך: וכשאני לעצמי בהיות שנודע דהגאון מהר"ר צבי גובריה וכמה תקיף חיליה אב"א גמרא ואב"א סברא נראה דכונתו דצורת השירה בספרי הדפוס היא מוטעת והצורה האמיתית שכתב הרמב"ם היא כמו שכתב מהר"ם די לונזאנו ז"ל בס' אור תורה שהעתיקה מספר הרמב"ם שכתב צורת השירה ושיטה פנויה מלפניה ושיטה מלאחריה הי"ל לחלוק על זה אלא ודאי שהוא מסכים על זה ומה גם דכן כתוב במסכת סופרים פי"ב ונראה דכן הקבלה אלא דלהרמב"ם צורה זו פתוחה ולמ' סופרים לפי בריתא דקמן היא סתומה וא"ש מה שלא חלק הרא"ש על צורה שכתב הרמב"ם. ומ"ש מהר"ם די לונזאנו שם והרמב"ם לא הוצרך להזכיר אלו השתי שורות הרקות וכו' כונתו שלא כתב כן בפירוש והיינו להזכיר דקאמר אבל בצורה הניחם פנויות כמו שצייר שם מהרמב"ם כ"י ומ"מ מהר"ץ היה צריך לפרש יותר והוא אחרון: