פיוט זה נתפרסם לראשונה במחזורו של רבי שמחה מוויטרי ומובא כאן בנוסחו המקורי.

כל מקדש שביעי כראוי לו
כל שומר שבת כדת מחללו
שכרו הרבה מאד על פי פעלו
איש על מחנהו ואיש על דגלו.
אוהבי ה' המחכים בבניין אריאל
ביום השבת שישו כמקבלי מתן נחליאל
גם שאו ידיכם קודש ואמרו לאל
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל.
דורשי ה', זרע אברהם אוהבו
המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא
ושמחים לשומרו ולערב ערובו
זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו.
זכרו תורת משה, במצוַת שבת גרוסה
חרותה ליום השביעי ככלה בין רעותיה משובצה
טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.
יום קדוש הוא מבואו ועד צאתו
כל זרע יעקב יכבדוהו כדבר המלך ודתו
לנוח בו ולשמוח בתענוגים אכול ושתו
כל עדת ישראל יעשו אותו.
משוך חסדך ליודעיך, אל קנוא ונוקם
נוטרי ליום השביעי, זכור ושמור להקם
שמחם בבניין שלם, באור פניך תבהיקם
ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם.
עזור לשובתים בשביעי, בחריש ובקציר עולמים
פוסעים בו פסיעה קטנה, סועדים בו לברך שלוש פעמים
צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים
ה' אלהי ישראל, הבה תמים.
קדשם במצוותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר
רוחך תניחמו כבהמה תרד בבקעה מן ההר
שבטיהם[1] תשכנם בנחלת הסהר
כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר.


מחבר: ר' משה בר קלונימוס

הערות ושינויי נוסחאות

עריכה
  1. ^ כך הוא בכתב היד. בנדפס בטעות שבתיהם.