כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה שניה/מחזה ב

מחזה ב

[נכנסת לידי מקבת]
לידי מקבת
הַמַּשְׂכִּיר אוֹתָם נָסַךְ קִרְבִּי גְבוּרָה,
הַמְכַבָּם הִצִית אֵשׁ בִּי. שִׁמְעָה, הָס!
הֵילִיל הַיַּנְשׁוּף, אוֹתוֹ שׁוֹמֵר אָיֹם,
הָאוֹמֵר לַיְלָה טוֹב בְּזַעַף. פֹּה הוּא,
הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, נַחֲרַת הַנְּעָרִים,
שִׁכּוֹרִים סְבוּאִים, תִּלְעַג לְמִשְׁמַרְתָּם.
רָקַחְתִּי יֵינָם וַעֲלֵיהֶם נִצִּים
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת: לְמִי הֵם.
מקבת
[בפנים] מִי פֹּה? מָה, הוֹי!
לידי מקבת
אֲהָהּ, יָרֵאתִי פֶּן נֵעוֹרוּ
וְטֶרֶם נֶעֱשָׂתָה; לֹא הַמַּעֲשֶׂה
אַךְ הַנִסָּיוֹן בְּעוֹכְרֵנוּ. שְׁמָע!
מֻנָּחוֹת הַחֲרָבוֹת – כְּלוּם לֹא יִרְאֶה?
וְלוּלֵא פָנָיו כִּפְנֵי-אָבִי בְּיָשְׁנוֹ,
כִּי אָז עָשִׂיתִי זֹאת בְּעַצְמִי. [נכנס מקבת] אִישִׁי!
מקבת
הַמַּעֲשֶׂה נָעַשׂ! לֹא שָׁמַעַתְּ כָּל שָׁאוֹן?
לידי מקבת
שָׁמַעְתִּי יְלֵל-הַיַּנְשׁוּף וְקוֹל-הַצִּרְצוּר.
כְּלוּם לֹא דִבַּרְתָּ?
מקבת
מָתַי?
לידי מקבת
עָתָּה.
מקבת
בְּרִדְתִּי?
לידי מקבת
הֵן!
מקבת
שִׁמְעִי!
מִי יָשֵׁן בְּחֶדֶר שֵׁנִי?
לידי מקבת
דּוֹנַלְבֵּין.
מקבת
[מתבונן בכפיו] אַךְ מַרְאֶה נוּגֶה זֶה!
לידי מקבת
אַךְ טִפְּשׁוּת הִיא לְהַגִּיד: מַרְאֶה נוּגֶה.
מקבת
הָאֶחָד שָׂחַק מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, שֵׁנִי
קָרָא "רֶצַח"! וְהֵעִירוּ זֶה אֶת זֶה.
עָמַדְתִּי מַקְשִׁיב, אַך הֵם עָשׂוּ אֶת תְּפִלָּתָם
וְשָׁבוּ לְהַמְתִּיק שְׁנָתָם.
לידי מקבת
שְׁנַיִם שָׁכְבוּ יַחַד.
מקבת
זֶה קָרָא: "אֵל בָּרְכֵנוּ!" וְזֶה: "אָמֵן" .
כְּרוֹאִים אוֹתִי וִידֵי-תַּלְיָן אֵלֶּה.
בִּרְאוֹתִי פַּחְדָּם, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת
"אָמֵן", כְּשֶׁאָמְרוּ הֵמָּה: "אֵל בָּרְכֵנוּ!"
לידי מקבת
אַל תַּעֲמִיק לַחְשֹׁב בָּזֶה.
מקבת
אֲבָל
מַדּוּעַ לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר: "אָמֵן"?
אֲנִי נִצְרַכְתִּי יוֹתֵר אָז לִבְרָכָה,
וְ "אָמֵן" נִתְקַע לִי בִגְרוֹנִי.
לידי מקבת
אֵין יֵשׁ
לַחְשֹׁב בִּפְעָלִים כָּאֵלֶּה כָּךְ,
וְאִם אַיִן נֻכֶּה בַשִּׁגָּעוֹן.
מקבת
נִדְמָה
לִי קוֹל קוֹרֵא: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!
הָרַג מֶקְבֶּת הַשֵּׁנָה" שְׁנַת-הַתְּמִימִים,
זוֹ הַסּוֹתֶרֶת צְרוֹר-דְּאָגוֹת מְעֻרְבָּב,
מוֹת חַיֵּי-יוֹם, אַמְבָּטֵי לַיָּגֵעַ,
וּבֹשֶׂם לְנֶפֶשׁ חוֹלָה, מַאֲכָל שֵּנִי
בְּמִשְׁתֵּה-הַתּוֹלָדָה, רֹאשׁ מְזוֹנוֹת
לֶחֶם-הַחַיִּים.
לידי מקבת
מָה אַתָּה סוֹבֵר?
מקבת
שׁוּב הַקּוֹל
בְּכָל הַבַּיִת: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!
גְּלֶמִיס הָרַג הַשֵׁנָה, כִּי עַל כֵּן
לֹא יוֹסִיף קוֹדוֹר לָנוּם וּמֶקְבֶּת
לֹא יֵדַע שְׁנָת לְעוֹלָם!"
לידי מקבת
מִי וָמִי
הַקוֹרֵא לְךָ כָּךְ, אַלוּפִי? מַרְפֶּה
אַתָּה אֶת כֹּחֲךָ הַנַּעֲלֶה
בִּשְׂעִפֵּי מֹחַ חוֹלֶה. קַח הַמַּיִם
לִרְחֹץ מֵעַל כַּפֶּיךָ תְעוּדָה צוֹאָה זוֹ.
מַדּוּעַ תָּבִיא הֵנָּה הַחֲרָבוֹת?
אַךְ שָׁם מְקוֹמָן. שָׂאֵן שָׁם וּמְשַׁח
בַּדָּם אֶת פְּנֵי הַנְּעָרִים, אֶת הַיְשֵׁנִים.
מקבת
לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס שָׁמָּה שֵׁנִית
יָרֵאתִי לַחְשֹׁב עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי,
וְלִרְאוֹת שׁוּב לֹא אַרְהִיב בְּלִבִּי.
לידי מקבת
רַךְ-לֵב!
תֵּן לִי הַחֲרָבוֹת. הַיְשֵׁנִים וְהַמֵּתִים
אֵינָם אֶלָּא תְּמוּנוֹת! עֵינֵי יֶלֶד
אַךְ הֵן יְרֵאוֹת מִפְּנֵי צֶלֶם-שֵׁד.
אִם יָזוּב דָּמוֹ אַזְהִיב בּוֹ פְּנֵי נְעָרָיו,
וְעָנָה בָם עַל פִּשְׁעָם.
 
[יוצאת. קול דופק מבחוץ]
מקבת
מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל?
מֶה הָיָה לִי? כָּל שָׁאוֹן יְבַהֲלֵנִי.
וּמַה כַּפַּיִם אֵל? אוֹי, הֵן מְנַקְּרוֹת עֵינָי!
הֲיַסְפִּיק לִי מְלֹא-יָם אוֹקְיָנוֹס, מֵי נֶפְּטוּן,
וְאֶרְחַץ כַּפַּי לְמִשְׁעִי מִן הַדָּם? לֹא, לֹא!
כִּי הֵן תַּקְדֵּמְנָה לַאְדִּים הֲמוֹן יַמּים
וְהָפְכוּ שָּנִי תַּחַת יָרֹק.
 
[לידי מקבת נכנסת]
לידי מקבת
לְכַפִּי צֶבַע כַּפְּךָ; אוּלָם בּשְׁתִּי
כִּי לִבִּי מַלְבִּין כָּךְ. [ קול דופק ]
קוֹל דּוֹפֵק בְּאָזְנַי.
קוֹל בְּשַׁעַר-נֶגֶב. נָבוֹא בְּחַדְרֵנוּ.
מְעַט מַיִם יְנַקוּנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ.
אֲבָל מַה קַּל הוּא! לְפִתְאֹם פֶּתַע
עֲזָבְךָ אֹמֶץ-לִבֶּךָ. [קול דופק]
שְׁמַע: שׁוּב דּוֹפְקִים.
לְבַשׁ בִּגְדֵי-לַיְלָה, וְהָיָה כִּי נִקָּרֵא,
לֹא יִמְצָאוּנוּ עֵרִים. אַל נָא תִּשְׁקַע
בִּשְׂעִפֶּיךָ כְּאוֹבֵד-עֵצוֹת.
מקבת
לָדַעַת
אֶת פָּעֳלִי, לְוַאי נַפְשִׁי לֹא יָדָעְתִּי!
 
[קול דופק]
 
עוּרָה אֶת דּוּנְקֶן בְּדָפְקְךָ! לוּ יָכֹלְתָּ!
 
[יוצאים]