כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה שניה/מחזה א

מערכה שניה

מחזה א

חצר בארמון מקבת

 
[נכנסים בנקו ופליַנס. משרת נושא אבוקה לפניהם]
בנקו
הַנַּעַר, אֵיזוֹ שָׁעָה כְּבָר?
פלינס
הַלְּבָנָה בָאָה; קוֹל-הַפַּעֲמוֹן לֹא שָׁמָעְתִּי.
בנקו
וְהִיא בַחֲצִי הַלַּיְלָה בָאָה.
פלינס
אָבִי,
דוֹמַנִי, שָׁעָה יוֹתֵר מְאֻחֶרֶת עָתָּה.
בנקו
טֹל חַרְבִּי, בְּנִי! קַמְצָנִים הַשָּׁמַיִם,
אֶת כָּל הַנֵּרוֹת כִּבּוּ; קַח גַּם זֶה!
עֲיֵפוּת כְּבֵדָה כְעוֹפֶרֶת תִּלְחָצֵנִי,
וּבְכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִישֹׁן.
הוֹי, כֹּחוֹת-אֵל, קְחוּ מֶנּוּ שְׂעִפֵּי-זְוָעָה,
הַתּוֹקְפִים אִישׁ בְּמַרְגּוֹעַ-לַיְלָה.
 
[נכנס מקבת עם משרת נושא אבוקה]
 
תֵּן
לִי חַרְבִּי. מִי שָׁם?
מקבת
אִישׁ שְׁלוֹמֵנוּ.
בנקו
הֲטרֶם תִּישַׁן? כְּבָר שָׁכַב מלְכִּי.
שְׁבַע-רָצוֹן מְאֹד הָיָה הַמֶּלֶך, גַּם
מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת הֶעֱנִיק לִמְשָׁרְתֶיךָ
אַף יַהֲלוֹם זֶה לְאִשְׁתְּךָ נָתַן לְאוֹת
שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בְּכָל מַכְנִיסוֹת-אוֹרְחִים.
וּפָרַשׂ לִישֹׁן בְּלֵב-טוֹב.
מקבת
רְצוֹנֵנוּ
הָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל פְּגָם, כִּי לֹא הִתְכּוֹנֵן –
וְלוּלֵא זֹאת הִתְגַּלָּה יָפֶה.
בנקו
הַכֹּל עָלָה יָפֶה!
חָלַמְתִּי אֶמֶשׁ שְׁלָֹשׁ אֲחָיוֹת-רוֹאוֹת.
הֲלֹא לְגַבֶּיךָ מִקְצָת אֱמֶת נִבְּאוּ.
מקבת
אֲנִי שְׁכַחְתִּין. אַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם יֵשׁ
לְךָ פְּנַאי, נְסַפֵּר קְצָת בְּעִנְיָן זֶה,
אִם תּוֹעִיד אֶת הַשָּׁעָה.
בנקו
כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
מקבת
אִם תִּהְיֶה בְעֵצָה אַחַת עִמִּי, אִם
אַצְלִיחַ, יָרוּם כְּבוֹדְךָ.
בנקו
וּבִלְבַד
שֶׁלֹא אַפְסִיד בִּרְצוֹתִי לְהַגְדִּילוֹ,
אִם אַךְ יִשָּׁאֵר לִבִּי חַף וְנֶאֱמָן
לְמַלְכִּי, אֵלֵךְ בַּעֲצָתְךָ.
מקבת
יְשַׁן בַּטּוֹב!
בנקו
תּוֹדָתִי לְךָ. גַּם אַתָּה שְׁלֵה!
 
[בנקו ופלינס יוצאים]
מקבת
לֵךְ וֶאֱמֹר לַגְּבִירָה: לִכְשֶׁיִּהְיֶה
שִׁיקּוּיִי מוּכָן תְּצַלְצֵל לִי. לֵךְ שְׁכָב.
 
[המשרת יוצא]
 
הַחֶרֶב הִיא שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת לְפָנַי
נִצָּבָהּ נָטוּי כְּלַפֵּי כַפִּי. אֶתְפְּשֵׂךְ.
בְּיָדַי אֵינֵך, אַךְ לְעוֹלָם בְּעֵינַי,
הוֹי ,מַרְאֵה זְוָעוֹת, לֹא נִתַּתָּ לְמִשּׁוּשׁ
כְּשֵׁם שֶׁנִּתַּתָּ לְרַאֲוָה? וְאוּלַי אֵינְךָ
אַךְ חֶזְיוֹן-רוּחַ, יְצִיר-תַּעְתּוּעִים,
שֶׁצָּמַח בְּמֹחִי מִתּוֹךְ חֹם קַדַּחְתּוֹ?
כִּי אֶרְאֶה זוֹ תַבְנִיתֵךְ בְּמִשּׁוּשׁ, כְּזוֹ
שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵף עָתָּה.
תַּנְחֵנִי בְדֶרֶךְ לֶכֶת בָּהּ אֶשְׁתּוֹקֵק,
הוּא הוּא הַכְּלִי אָמַרְתִּי בוֹ אֶשְׁתַּמֵּשׁ.
וְעֵינַי מְשַׁמְּשׁוֹת לְיֶתֶר חוּשַׁי לֵיצָן
אוֹ עוֹלוֹת עַל כֻּלָּמוֹ. תָּמִיד אֶרְאֵךְ
וּרְסִיסֵי דָם עַל לַהֲבֵךְ וְעַל נִצָּבֵךְ,
לֹא הָיוּ קֹדֶם כָּךְ! וְאֵין כְּלוּם, אֵין דָבָר.
מִפְעַל-הַדָּם הַלָּז הוּא הוּא הַמְתָאֵר
דְּמוּת זוֹ לְעֵינָי, נִדְמֶה כְּאִלּוּ מֵת
חֲצִי הַתֵּבֵל, וַחֲלוֹמוֹת רָעִים
מְצַעֲרִים הַשֵּׁנָה הָעֲטוּפָה.
וְקוֹסְמוֹת זוֹבְחוֹת לְהֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת.
וְהֶרֶג אָיֹם, שֶׁעוֹרְרָהוּ שׁוֹמְרוֹ
בְּצַעֲדֵי טַרְקְוִינְיוּס הַתַּאֲוָנִים
כְּרוּח זוֹ. אַתְּ, אַדְמַת-בֶּטַח הַמּוּצָקָה,
אַל תִּשְׁמְעִי קוֹל צְעָדַי בְּדַרְכִּי
פֶּן תְּסַפֵּרְנָה אֲבָנַיךְ חֶפְצִי
וְלָקְחוּ מִן הַזְּמַן דּוּמִיַּת-זְוָעָה
הַיָּאָה לוֹ. בְּאַיְּמִי- חַי עוֹדֶנּוּ;
הַמִּפְעָל חַם – הַנִּיב יִפְקְדֶנּוּ בְּצִנָּה.
 
[קול הפעמון]
 
הִנְנִי הוֹלֵךְ, נֶחֱרָצַה! הַמְּצִלּוֹת קוֹרְאוֹת.
אַל תַּאֲזִינָה, דּוּנְקֶן, אֶל קוֹל הֵדָן
הוּא יְלַוְּךָ לְתָפְתֶּה אוֹ לְגַן עֵדֶן.
 
[יוצא]