כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה רביעית/מחזה ג

מחזה ג

אנגליה . גן לפני ארמון המלך.


[נכנסים מלקולם ומקדוף]
מלקולם
צֵל בּוֹדֵד הָבָה נִמְצָא לָנוּ וְשָׁם
לִבֵּנוּ נוּגֶה יִבְכֶּה.
מקדוף
מוּטָב וְנֹאחַז
בְּיָד חֲזָקָה חֶרֶב-מָוֶת וְנִלָּחֵם
כְּאַנְשֵׁי-לֵב בְּעַד זְכִיּוֹתֵינוּ נָפָלוּ.
יוֹם יוֹם יְלֵל-אַלְמָנוֹת חָדָשׁ, קוֹל
יְתוֹמִים חָדָשׁ וְצַעַר חָדָשׁ בָּאִים
וּמְטַפְּחִים עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ. וְעָנְתָה
בַּת-קוֹלוֹ, כְּאִלּוּ לִבּוֹ לְשׁוֹטְלַנְד, וְהוּא
יֵאָנַח מִן הַצָּעַר.
מלקולם
לַאֲשֶׁר אַאֲמִין אֶבְכֶּה,
לַאֲשֶׁר אֵדַע אַאֲמִין וַאֲרַפֵּא
לְכָל אֲשֶׁר אוּכַל, אִם יָאִיר זְמַן לִי פָנָיו.
וְאֶפְשָׁר הַכֹּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ,
וְהֶעָרִיץ (שְׁמוֹ לְבַדּוֹ צוֹרֵב לָשׁוֹן)
גַּם הָיָה אִישׁ יְשַׁר-לֵב, הֵן אֲהַבְתּוֹ.
וְטֶרֶם הֵרַע לְךָ, עוֹדֶנִּי צָעִיר.
דְּבַר מַשֶּׁהוּ יָכֹלְתָּ לְהַרְוִיחַ אֶצְלוֹ
עַל יָדִי. חָכְמָה הִיא לְהַקְרִיב שֶׂה,
שֶׂה מִסְכֵּן, חַלָּשׁ, תָּמִים לְאֵל כִּי יֶאֱנָף.
מקדוף
אֵינֶנִּי בּוֹגֵד!
מלקולם
אֲבָל מֶקְבֶּת הוּא.
וְיֵשׁ שֶׁטּוּב-לֵב וּמִדָּה טוֹבָה בְּטֵלִים
בִּפְנֵי צַו-מַלְכוּת. וְאִתְּךָ גַם הַסְּלִיחָה.
גַּם נִלְאוּ שְׂעִפַּי מֵהַשִּׂיגְךָ.
כָּל הַמַּלְאָכִים בְּרוּרִים, וְאִם כִּי נָפַל
הַבָּרוּר שֶׁבָּהֶם[1] . וְאִם יִקַּח לוֹ הָרַע
מַסְוֶה שֶׁל חֶסֶד, הֲלֹא לְעוֹלָם יִהְיֶה
לַחֶסֶד מַרְאֵהוּ זֶה.
מקדוף
אֲנִי תִקְווֹתַי אָבְדוּ.
מלקולם
וְאֶפְשָׁר בְּמָקוֹם שָׁם מָצָאתִי אֶת סְפֵקוֹתַי.
וְאֵיךְ נָטַשְׁתָּ בְּחָפְזְךָ אֶת אִשְׁתְּךָ
וְאֶת יְלָדֶיךָ עֲרֻבּוֹת יְקָרוֹת אֵל,
אֵל מוֹסְרוֹת-אַהֲבָה חֲזָקוֹת, וְלֹא
נִשְּׁקְתָּם טֶרֶם לֶכְתֶּךָ? וְאָנָּא
אַל יַעֲלִיבוּ אוֹתְךָ כָּל חֲשָׁדַי,
אַךְ לְהַצִּיל נַפְשִׁי מִסַּכָּנָה הֵם,
כִּי אַתָּה תוּכַל לִהְיוֹת יָשָׁר,
וְאִם אֶחְשֹׁב מַה שֶּׁאֶחְשֹׁב.
מקדוף
אַרְצִי,
הִתְבּוֹסְסִי, הִתְבּוֹסְסִי בְדָמָיִךְ!
עָרִיצוּת, כּוֹנְנִי בֶּטַח אָשְׁיוֹתַיִךְ!
לְזַעְזְעָן לֹא יַרְהִיב לִבּוֹ ישֶׁר,
וּשְׂאִי חֶרְפָּתֵךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתְּ.
הֱיֵה שָׁלוֹם, אַלּוּף! וְאִם יִתְּנוּ לִי
אֶת כָּל הַנּוֹף בְּצִפָּרְנָיו שֶׁל הֶעָרִיץ
וְאַרְצוֹת צֵאת-הַשֶּׁמֶש, לֹא הָיִיתִי
בְּלִיַּעַל זֶה, כַּאֲשֶׁר תַּחְשְׁבֵנִי.
מלקולם
אַל נָא תֵעָלֵב, לֹא אָמַרְתִּי כֵן
מִתּוֹךְ חֲשָׁד בְּךָ. וְגַם אֶחְשֹׁב
אַרְצֵנוּ תִכְרַע תַּחַת עֻלָּהּ מִתְבּוֹסֶסֶת
בְּדָם וּדְמָעוֹת. יוֹם יוֹם בָּא וּמוֹסִיף
עַל כָּל פְּצָעֶיהָ פֶּצַע. וְגַם אַאֲמִין
אֲשֶׁר עוֹד יֵשׁ יָדַיִם תִּתְרוֹמֵמְנָה
בְּעַד זְכוּתִי, וְגַם מֵאַנְגְּלִיָּה רַבַּת-הַחֶסֶד
הִתְנַדְּבוּ לִי אֲלָפִים. וְאִם גַּם כְּבָר
דָּרַכְתִּי עַל רֹאׁשׁ אוֹתוֹ עָרִיץ אוֹ
עַל חַרְבִּי תְקַעְתִּיו – בְּאַרְצִי הַמִּסְכֵּנָה
תִּרְבֶּינָה עוֹד הָרָעוֹת מִשֶּׁהָיוּ
בָּהּ קֹדֶם, תִּרְבֶּה לִסְבֹּל מַאֲלִיפִים
בְּיַד מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ.
מקדוף
מִי הַלָּז?
מלקולם
אַךְ כְּלַפֵּי עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי. דָּבְקוּ
הֲמוֹן כָּל מִדּוֹת רָעוֹת בִּי. וְאִם
יִתְפַּתְּחוּ, יַלְבִּין שְׁחוֹר-מֶקְבֶּת כַּשֶּׁלֶג,
וְסָבְרָה כָל הַמְּדִינָה הָאֻמְלָלָה,
אַךְ שֶׂה הוּא, אִם אַךְ יַעַרְכוּהוּ
לַהֲמוֹן כָּל מוּמַי לִבְלִי גְּבוּל.
מקדוף
כָּל לִגְיוֹנוֹת
שְׁאוֹל-זְוָעוֹת אֵין בָּהֶם שֵׁד אָרוּר,
שֶׁיַּעֲלֶה עַל מֶקְבֶּת.
מלקולם
אַךְ נַנִּיחַ,
שֶׁהוּא צְמֵא-דָם, שָׁקוּע בְּזִמָּה, כִּלַּי,
רַע-לֵב, הֲפַכְפַּךְ, נוֹחַ לִכְעֹס, אֵין
לְךָ מִדָּה מְגֻנָּה אֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ שֵׁם
וְאֵין בּוֹ מִטַּעְמָהּ שֶׁבָּהּ – אֲנִי
הֵן תַּאֲוָתִי קַרְקַע אֵין לָהּ, אָיִן.
אֵין בְּנוֹתֵיכֶם, נְשׁוֹתֵיכֶם, כָּל-מַטְרוֹנָה
וְכָל-בְּתוּלָה לֹא תְמַלֶּאנָה תְהוֹם
תְּשׁוּקָתִי; חִשְׁקִי יִגְבַּר עַלּ כָּל-מַעְצָר
וְעַל כָּל עוֹמֵד בִּפְנֵי רְצוֹנִי. אָכֵן
מַה טּוֹב מֶקְבֶּת מִמְּשֹׁל אִישׁ כְּמוֹת זֶה.
מקדוף
גַּם תַּאֲוַת-בְּשָׂרִים, אֲשֶׁר גְּבוּל לֹא תֵדַע –
מֶמְשֶׁלֶת עָרִיץ; וְלֹא פַעַם כְּבָר
הֵשַׁמָּה כִּסֵּא מְאֻשָּׁר קֹדֶם זְמָן.
כַּמָּה הִפִּילָה מְלָכִים! רַק אַל תִּירָא
מִקַּחַת לְךָ אֲשֶׁר לְךָ.
שְׂבַע שֶׁפַע תַּעֲנוּגִים, אַךְ הִתְחַפֵּשׂ
הֵרָאֵה קַר וְתוֹלִיךְ שׁוֹלָל דּוֹרְךָ.
יֵשׁ נָשִׁים קַלּוֹת דַּי. וְגַם אִם אֶפְשָׁר לוֹ
לַגֵּץ שֶׁבְּךָ וְיִבְלַע אֶת הֲמוֹן
כָּל הַמִּתְנַדְּבוֹת לַהֲדַר מַלְכוּתְךָ,
לִכְשֶׁיִּגָלֶה טִיבוֹ זֶה .
מלקולם
וְיֶתֶר
עַל כֵּן, תְקַנֵּן בְּמָשְׁחַת-טִבְעִי עָמֹק-עָמֹק
גַּם אַהֲבַת-בֶּצַע, וְלֹא אֶשְׂבַּע, וְאִם
הָיִיתִי מֶלֶךְ, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי
כָּל הָאֲצִילִים עֵקֶב שְׂדוֹתֵיהֶם,
כִּי אֶחְמֹד אַרְמוֹן זֶה, תַּכְשִׁיטֵי זֶה.
כַּאֲשֶׁר יִרֶב הוֹנִי כֵּן יַרְעִיבֵנִי,
כְּתַבְלִין לִגְרֹר תַּאֲוָתִי; אֶחְמֹס
מְזִמּוֹת גַּם לַטּוֹב וְלָיָּשָׁר לַכְחִיד
אוֹתָמוֹ בִּגְלַל עָשְׁרָם.
מקדוף
אַהֲבַת-בֶּצַע
תַּךְ שָׁרָשֶׁיהָ, תַּעֲמִיק הֲרַת-שׁוֹאָה,
כְּמַרְאֵה מְשׂוֹשׂ-קַיִץ, הָיְתָה חֶרֶב
לְהַכּוֹת בִּמְלָכֵינוּ. אַךְ אַל תִּירָא!
עוֹד יֵשׁ בְּשׁוֹטְלַנְד עַד כְּדֵי רְצוֹנְךָ,
לְךָ וְאַךְ מִשֶּׁלְךָ וְיֵשׁ לָשֵׂאת אֵלֶּה
אִם יֶשְׁנָן מִדּוֹת כְּנֶגֶד שְׁאָר הַמִּדּוֹת.
מלקולם
אַךְ לִי אֵין כְּלוּם.
גַּם אַחַת מִכָּל מִדּוֹת-מֶלֶךְ: צֶדֶק,
חֲסִידוּת, אֶפֶד, אֱמֶת, תֹּם,
מְתִינוּת, חֶסֶד, אֹמֶץ-לֵב וּגְבוּרָה,
עֲנָוָה, טוּב-לֵב, וְאֹרֶךְ אַפַּיִם –
לִי אֵין מֵהֶם וְלֹא כְלוּם; אֲבָל כָּבֵד
אֲנִי מְאֹד בְּיֶתֶר כָּל חֲטָאִים,
עוֹסֵק בָּהֶם בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים,
וְלוּ יֵש לְאֵל יָדִי
וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת חֲלֵב-הָאַחֲוָה שְׁאוֹלָה
עַל מִתְקוֹ, אַמְרִיד שְׁלוֹם הָעוֹלָם
אֲסַכְסֵךְ כָּל-הָאַחְדוּת בִּמְלֹא-אֶרֶץ.
מקדוף
הוֹי, שׁוֹטְלַנְד, שׁוֹטְלַנְד!
מלקולם
הֲכָזֶה בָא לִמְלֹךְ?
הַגֵּד! מַה שֶּׁאֲנִי אֲנִי הִגַּדְתִּי.
מקדוף
בָּא לִמְלֹךְ? לֹא! לֹא יִחְיֶה! הוֹי עַם אֻמְלָל,
בְּיָד עָרִיץ לְלֹא-חֹק, לוֹ שַׁרְבִיט דָמִים!
הָהּ, מָתַי תִּרְאֶה יָמִים טוֹבִים שׁוּב,
אִם יוֹרֵשׁ-כִּסְאֲךָ הַנָּכוֹן בָּא
לְקַלֵּל נַפשׁוֹ, בְּעַצְמוֹ מְנַדֶּה עַצְמוֹ,
וּמְחַלֵּל בּוֹר מַקַּבְתּוֹ הוּא! אָבִיךָ
הַשַּׁלִּיט מֶלֶךְ קָדוֹשׁ הָיָה. אִמְּךָ
יוֹלַדְתְּךָ שָׁהֲתָה עַל בִּרְכֶּיָה יוֹתֵר,
מִשֶּׁשָּׁהֲתָה עַל רַגְלֶיהָ, עַצְמָהּ
הֵמִיתָה כָּל יְמֵי חָיֶּיהָ. שָׁלוֹם!
כָּל הַחֲטָאִים שֶׁעָלֶיךָ תִּטְפֹּל
הֵם הֵם הִגְלוּנִי מִנִּי שׁוֹטְלַנְד. לִבִּי,
פֹּה קֶבֶר תִּקְווֹתֶיךָ.
מלקולם
הוֹי, מקדוף !
זוֹ אִשְׁךָ, אֵשׁ-הַנְּדִיבִים בַּת-הַתֹּם
הֵן תַּעַט מֵעַל נַפְשִׁי שְׁחוֹר חֲשָׁדָי.
בֵּין שְׂעִפַּי וּבֵין כְּבוֹדְךָ וְתֻמָּתְךָ
שָׁלוֹם עָשָׂתָה כַּמָּה פְעָמִים אָמַר
מֶקְבֶּת , שֵׁד זֶה, הִתְחַכֵּם לְצוּדֵנִי
בְּתַחְבֻּלוֹת אֵל; רַק חָכְמָה צְנוּעָה הִיא
מְנָעַתְנִי גַם מִהְיוֹת קַל-דַּעַת, פַּחַז.
הָאֱלֹהִים יִשְׁפֹּט בֵּינִי וּבֵינָךְ.
בְּיָדְךָ אַפְקִיד עַצְמִי, אַחֲזִיר כָּל
אֲשֶׁר עָלַי בָּדִיתִי, גַּם אִשָּׁבֵעַ,
כִּי זָרִים לִי כָל כֶּתֶם וְכָל פְּגָם
עָלַי טָפָלְתִּי. עוֹד לֹא יָדַעְתִּי אִשָּׁה;
לַשֶּׁקֶר לֹא נִשְׁבַּעְתִּי לְעוֹלָם, וְכִמְעַט
שֶׁלֹּא בִקַּשְׁתִּי אֲשֶׁר לִי וּבֶגֶד
עוֹד לֹא בָּגַדְתִּי, גַּם שֵׁד לֹא אַסְגִּיר
לְמִשְׁנֵהוּ, וְכִמְשׂוֹשׂ עַל חַיִּים אָשִׂישׂ
עַל הָאֱמֶת. זוֹ רֵאשִׁית כָּזְבִי הָיְתָה:
עָלַי טָפַלְתִּי שֶׁקֶר. וַאֲשֶׁר
אֲנִי אֶל נָכוֹן מָסוּר בְּיָדְךָ
וּבְיַד מוֹלַדְתִּי הָאֻמְלָלָה.
כְּבָר הָיָה נָכוֹן טֶרֶם בָּאתָ הֵנָּה
לָצֵאת לְשָׁם סִיוֹורְד הַשָּׂב וְאִתּוֹ
עֲשֶׂרֶת אֶלֶף אִישׁ-מִלְחָמָה. עַתָּה
נֵצֵא יַחְדָּו. תָּאִיר לָנוּ הַהַצְלָחָה,
כְּשֵׁם שֶׁמִּלְחַמְתֵּנוּ זוֹ צוֹדֶקֶת!
מַה נֶּאֱלַמְתָּ?
מקדוף
קָשֶׁה לִי לְהַשְׁלִים
בֵּין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְבָרִים רְצוּיִים
וְלֹא רְצוּיִים בְּבַת-אַחַת.
 
[נכנס רופא אנגלי]
מלקולם
טוֹב! לַשְּׁאָר עוֹד זְמָן.
 
[אל הרופא] הֲיֵצֵא גַם הַמֶּלֶךְ?
הרופא
הוֹ, הֲמוֹן נְשָׁמוֹת אוֹבְדוֹת תְּחַלֶּינָה
שֶׁיְּרַפֵּא הוּא לָהֶן, מִהְיוֹת מַחֲלָתָן
עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי כָּל הַחָכְמָה. אוּלָם
בִּנְגֹעַ יָדוֹ בָם (כִּי מִשָּׁמַיִם
בָּהּ יָלִין כֹּחַ) וְשָׁב וְרָפָא לָהֶם
מִיָּד.
מלקולם
תּוֹדָתִי לְךָ, דּוֹקְטוֹר
 
[הרופא יוצא]
מקדוף
לְאֵיזֶה מַחֲלָה כִּוֵּן?
מלקולם
לְזוֹ שְׁקּוֹרְאִים פֹּה "הַמַּחֲלָה" [2] סְתָם.
אַךְ מַעֲשֵׂה פְּלָאִים הוּא, רְאִיתִיהוּ עוֹשֶׂה
מֵעֵת שְׁהוּתִי בְּאַנְגְּלִיָּה. אֵיךְ הוּא
מִתְפַּלֵּל לַשָּׁמַיִם הוּא הַיּוֹדֵעַ.
וְאוּלָם כָּל נְגוּעַ שְׂאֵת וָפֶצַע
מְעוֹרְרֵי רַחֲמִים, שֶׁנּוֹאֲשׁוּ מֵהֶם
לְרַפֵּא רוֹפְאִים – יְרַפֵּא הוּא לְכֻלָּם.
מַטְבֵּע זָהָב [3] יִתְלֶה עַל צַוָּארָם
בִּתְפִלַּת קֹדֶשׁ, וְשָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים,
זוֹ בִּרְכַּת-רִפְאוּת תַּעֲברֹ בִּיְרֻשָּׁה
לַבָּאִים אַחֲרָיו. וְאוֹתוֹ כֹּחַ פֶּלֶא
יֵשׁ לוֹ, וְחוֹנַן נְבוּאָה מִשָּׁמָיִם;
וְכַמָּה בְרָכוֹת תְּלוּיוֹת בְּכִסֵּא כְּבוֹדוֹ
לְאוֹת כִּי בְרוּךְ-שָׁמַיִם הוּא.
 
[נכנס רוס]
מקדוף
שׁוּר, מִי הַבָּא.
מלקולם
בֶּן-אַרְצִי הוּא, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי הוּא.
מקדוף
בֶּן-דּוֹדִי זֶה אָהַבְתִּי, שָׁלוֹם.
מלקולם
עַתָּה
אָנֹכִי מַכִּיר אוֹתוֹ. אֱלֹהַי,
נָא מַהֵר הָסֵר כָּל הָעוֹשֶׂה לָנוּ
וְנִהְיֶה נָכְרִים.
רוס
אָמֵן , אֲדוֹנִי!
מקדוף
הַעוֹד שׁוֹטְלַנְד כִּהְיוֹתָהּ?
רוס
אֲהָהּ לָאָרֶץ הָאֻמְלָלָה אֲשֶׁר
כִּמְעַט מֵעַצְמָהּ תִּפְחַד, כִּי לֹא אֵם
יִקַּרֵא לָהּ, אַךְ קָבֶר; שָׁם יִשְׂחַק
אַךְ מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מֵבִין דָּבָר, וְקוֹל
אֲנָחוֹת, צְוָחוֹת וַאֲנָקוֹת קוֹרְעוֹת
שָׁמַיִם וְאֵין שָׂם לֵב; שָׁם צַעַר, יֵאוּשׁ
לְרַגְשָׁנוּת יוֹם-יוֹם נֶחְשָׁב, וּבְהֵילִיל
לַמֵּת אֵין שׁוֹאֵל: לְמִי? וְחַיֵּי יִשְׁרֵי לֵב
יְמַהֲרוּ יִבֹּלוּ, טֶרֶם יִבֹּל
הַכְּלִיל בְּכוֹבְעֵיהֶם, טֶרֶם חָלוּ
וָמֵתוּ.
מקדוף
 
הוֹי אוֹתוֹ סִפּוּר! יוֹתֵר מִדַּי מְדֻיָּק,
וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יוֹתֵר מִדַּי נָכוֹן.
מלקולם
וְאֵי זֶה הוּא הַצַּעַר הֲכִי חָדָשׁ?
רוס
אֲשֶׁר עָלָיו עָבְרָה שָׁעָה וּבוּז
לְאוֹמְרוֹ. רֶגַע רֶגַע וְקִלְלָתוֹ.
מקדוף
וּמַה שְּׁלוֹם אִשְׁתִּי?
רוס
אֲבָל לָהּ שָׁלוֹם.
מקדוף
וְכָל יְלָדַי?
רוס
גַּם הֵמָּה שָׁלוֹם.
מקדוף
וְלֹא הִפְרִיעַ הֶעָרִיץ שְׁלוֹמָם?
רוס
לֹא. שָׁלוֹם לָהֶם בְּנֹטְשִׁי אוֹתָם.
מקדוף
אַל תִּהְיֶה קַמְצָן בִּדְבָרֶיךָ, אַךְ
הַגֵּד מַה יֵּשׁ?
רוס
כְּשֶׁשַּׂמְתִּי פְּעָמַי הֵנָּה לָבִיא בְּשׂוֹרוֹת
כִּי כָבֵד אֲנִי בָּהֶן, עָבְרָה הָרִנָה,
כִּי רַבִּים וְטוֹבִים יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה.
וְנָקֵל זֹאת בְּעֵינַי וְהֶאֱמַנְתִּי,
כִּי עֵינַי רָאוּ חֵיל הֶעָרִיץ יוֹצֵא.
וְעַתָּה עֵת לַעֲזֹר! אַךְ עֵינְךָ הִיא
חֲיָליִם תִּבְרָא בְּשׁוֹטְלַנְד, נְשׁוֹתֵינוּ
לַקְּרָב תֵּצֶאנָה – לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶן
כָּל קְשִׁי-אֲסוֹנָן.
מלקולם
תְּהִי זֹאת נֶחָמָתָן,
כִּי שָׁמָּה נַעֲלֶה. הֲלֹא בְּחַסְדָּהּ
תַּלְוֵּנוּ אַנְגְּלִיָּה עֲשֶׂרֶת אֶלֶף
חַיָּלִים וְאֶת סִיווֹרְד אִישׁ-הַחַיִל
הַזָּקֵן, הַטּוֹב בֵּין אַנְשֵׁי צָבָא
בִּמְלֹא עוֹלָם הַנַּצְרוּת.
רוס
וְלוּ יָכֹלְתִּי
לָתֵת תְּמוּרַת-נֶחָמָה דְבַר-נֶחָמָה, וְלִי
אֲמָרִים אֲשֶׁר יִבְחַר אִישׁ לְהֵילִיל
בִּישִׁימוֹן לְלֹא אֹזֶן תִּקְלֹט אוֹתָם.
מקדוף
וּלְמִי הֵם נוֹגְעִים? הֲלַכְּלָל אוֹ צַעַר
הַנּוֹעָד אַךְ לָלֵּב הָאֶחָד?
רוס
אֵין לֵב-
יְשָׁרִים אֲשֶׁר אֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ,
וְאִם הוּא אַךְ לְךָ.
מקדוף
אִם לִי – אַל תִּמְנָעֶנּוּ מֶנִּי; חִישׁ
גַּם הַשְׁמִיעֶנּוּ.
רוס
אַךְ אַל תָּבֹא
אָזְנְךָ לְתָעֵב אֶת לְשׁוֹנִי לְעוֹלָם ,
כִּי תְמַלֵּא אוֹתָהּ קוֹלוֹת קָשִׁים,
לֹא שָׁמְעָה עוֹד מֵעוֹלָם...
מקדוף
הְמ... כְּבָר אַרְגִּישׁ.
רוס
אַרְמוֹנְךָ נִלְכַּד, וּבְאַכְזְרִיּוּת רֶצַח
הֵמִיתוּ אִשְׁתְּךָ וְהַטָּף. הַבָּא
לְסַפֵּר כֵּיצַד נַעֲשָׂה הַדָּבָר,
בָּא אַךְ לְהוֹסִיף עַל כָּל-הַחֲלָלִים
גַּם אוֹתְךָ חָלָל.
מלקולם
רַחֲמֵי שָׁמָיִם!
הוֹי אִישׁ, אַל תִּמְתַּח כּוֹבָעֲךָ עַל
מִצְחֲךָ, תֵּן קוֹל לַכְּאֵב. הַצַּעַר,
שֶׁאֵינוֹ סָח, בָּא לוֹחֵשׁ עֵל לֵב כָּבֵד
וִיפוֹצְצֶנּוּ.
מקדוף
גַּם אֶת הַטָּף?
רוס
הַטַּף, הָאִשָּׁה וְהׂעֲבֻדָּה – הַכֹּל.
כָּל אֲשֶׁר מָצָא.
מקדוף
וְאָנֹכִי רָחוֹק!
גַּם אִשְׁתִּי הָרְגוּ?
רוס
הֲלֹא אָמָרְתִּי.
מלקולם
חֲזַק וֶאֱמָץ! וְהָיְתָה נִקְמָתֵנוּ
רְפוּאָה לְמַכַּת-מָוֶת זוֹ.
מקדוף
אֵין בָּנִים לוֹ! אֶת כָּל מַחְמַדָּי? כֵּן
אָמַרְתָּ – כֻּלָּם. דַּיַּת-תָּפְתֶּה! כֻּלָּם?
אֶת כָּל אֶפְרוֹחַי, אֵם עַל בָּנִים פָּעַם!
מלקולם
שָׂא זֹאת כַּיָּאוּת לְאִישׁ.
מקדוף
כֵּן אָעַשׂ; אֲבָל
גַּם לְהַרְגִּישׁ זֹאת עָלַי כַּיָּאוּת לְאִישׁ.
לֹא נִשְׁאַר לִי אַךְ לִהְיוֹת נִזְכָּר בְּאֵלֶּה,
בְּמַה שֶּׁהָיָה יָקָר לִי מִכֹּל.
וְהַשָּׁמַיִם רָאוּ וְלֹא יָצְאוּ
לְעֶזְרָה. מקדוף כְּבַד-הַפֶּשַׁע, כֻּלָּם
עָלֶיךָ הוּמְתּו, נִקְלֶה שֶׁכְּמוֹתִי.
לֹא בְפִשְׁעֵיהֶם הֵם, כִּי בַחֲטָאַי
עֲלֵיהֶם עָלָה מָוֶת. הַשָּׁמַיִם
מְנוּחָתָם כָּבוֹד.
מלקולם
מַשְׁחֶזֶת לְחַרְבְּךָ תְּהִי זֹאת,
הֲפֹךְ כְּאֵבְךָ לְאַף, אַל לִבְּךָ יִקְהֶה,
יִקֹּד כִּיקוֹד.
מקדוף
הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לִשְׂחֹק בְּעֵינַי כְּאִשָּׁה
וּלְפַטְפֵּט בְּמוֹ לְשׁוֹנִי. הוֹי שָׁמַיִם,
שִׂימוּ קֵץ לְכָל עִכּוּב. מֵצַח כְּלַפֵּי מֵצַח
הֲבִיאוּנוּ אוֹתִי וְאוֹתוֹ, אוֹיֵב שׁוֹטְלַנְד
וְאוֹיְבִי גַם שֶׁלִּי. נַהֲגוּהוּ
אֶל מְחוֹז חַרְבִּי, וְאִם יִמָּלֵט, סִלְחוּ
גַּם לוֹ, שָׁמָיִם.
מלקולם
אֵלֶּה דִּבְרֵי אִישׁ!
נָקוּמָה נֵלֵכָה אֶל הַמֶּלֶךְ. נָכוֹן כְּבָר
חֵילֵנוּ, בִּלְתִּי אִם נִפָּרֵד מֶנוּ.
מֶקְבֶּת כְּבָר בָּשֵׁל לְזַעְזְעֵהוּ, וְגַם
אֵיתָנֵי מָרוֹם אָחֲזוּ בִכְלֵיהֶם.
אַךְ לִבְשׁוּ עֹז בַּאֲשֶׁר תּוּכְלוּ; אָרַךְ
הַלַּיְלָה אֲשֶׁר לֹא לוֹ בֹּקֶר זָרָח.
 
[יוצאים]
 
 

  1. ^ הוא לוציפֶר, שַׂר המלאכים שחטאו.
  2. ^ האנגלים האמינו, כי ביד מלכותם לרפא את המחלה שקראו לה Scrofula או The King’s evil. גם יעקב הראשון עוד השתמש בכוחו זה.
  3. ^ קרויה angel בת י' שילינג.