כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה ראשונה/מחזה ה

מחזה ה

אִיְנְוֶרְנְס . ארמון מקבת

[נכנסת לידי מקבת, בידה מכתב]
לידי מקבת
"הֵן פָּגְעוּ בִי בְּיוֹם נִצְחוֹנִי. וּמִתּוֹךְ הַבְּשׂוֹרָה
הָאֲמִתִּית אֲנִי לָמֵד, שֶׁדַּעְתָּן עוֹלָה עַל דַּעַת
בְּנֵי תְמוּתָה. כְּשֶׁגָּדַל חִשְׁקִי לְהוֹסִיף וְלִשְׁאֹל,
נַעֲשׂוּ אֲוִיר וְנֶעְֶלְמוּ בְּתוֹכוֹ. עוֹדֶנִּי עוֹמֵד נִדְהָם
מִמַּרְאֵה הַמוֹפֵת, וּמַלְאֲכֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיְבָרְכוּנִי
לִהְיוֹתִי אַלּוּף-קוֹדוֹר, שֶׁכָּךְ קָרְאוּ לִי קֹדֶם
הָאֲחָיוֹת הַקוֹסְמוֹת. ְוגַם גִּלּוּ לִי שֶׁמֶץ מֵעֲתִידוֹת
תָּבאנה, בְּאָמְרָן: יְחִי הַמֶלֶךְ לְעָתִיד. מָצָאתִי
לְנָכוֹן לְהוֹדִיעַ לָךְ מִכָּל אֵלֶּה, חֲבֶרְתִּי הַיְקָרָה
לִגְדֻלָּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִגָּרַע חֶלְקֵךְ הַמַּגִּיעַ לָךְ
בַּשִׂמְחָה, אִם לֹא תֵּדְעִי אֶת הַגְּדֻלָּה הָעוֹמְדָה לָךְ
לָבֹא. שִׂימִי זֹאת אֶל לִבִּךְ וַהֲיִי שָׁלוֹם".
גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר הִנְּךָ וְגַם תִּהְיֶה
מַה שֶּׁהִבְטִיחוּ לְךָ. לְטִבְעֲךָ יָרֵאתִי,
פֶּן רַב בְּךָ חֲלֵב אַהֲבַת-אָדָם,
וְלֹא תִבְחַר אֶת הַקְּרוֹבָה שֶׁבַּדְרָכִים.
לִגְדֻלּוֹת תִּשְׁאַף אַף לִתְהִלָּה; אַךְ
בְּלִי הָרַע הַכָּרוּךְ בַּעֲקֵבָן.
תִּתְאַו לְמַלֵּא רְצוֹנְךָ בְמִדָּה גְדוּשָׁה
וְגַם בִּקְדֻשָּׁה; רְצוֹנְךָ בְּמִשְׂחָק כָּשֵׁר
וּבְרֶוַח שֶׁל רַמַּאי. נִצְרָךְ גְּלֶמִיס
לְקוֹרֵא: "כֹּה עֲשֵׂה, אִם אַךְ תִּרְצֶה בָזֶה",
וְאוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת אַתָּה יָרֵא יוֹתֵר,
מִכְּפִי יִרְאָתְךָ וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּלָל.
בּוֹא הֵנָּה וְאֶשְׁפֹּך רוּחִי לְתוֹךְ אָזְנֶיךָּ,
אֲגָרֵשׁ מִפָּנֶיךָ בְאֹמֶץ-לְשׁוֹנִי
כָּל עוֹצֵר בַּעַדְךָ מִנֶּזֶר-פַּזְּךָ
עִטְּרוּךָ בוֹ, אֵין סָפֵק, כְּבָר גּוֹרָלְךָ
וְכֹחוֹת טְמִירִין.
 
 
[נכנס מלאך]
 
אַתָּה, מַה תְּבַשֵּׂר?
המלאך
הַמֶּלֶךְ בָּא הַלַּיְלָה הֵנָּה.
לידי מקבת
כְּלוּם
נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַּעְתְּךָ, וְאֵין
אֲדוֹנְךָ אִתּוֹ? כִּי אָז וַדַּאי הָיָה
מוֹדִיעַ לִי לְהִכּוֹן.
המלאך
כֵּן דִּבַּרְתִּי.
מִיָּד בָּא הָאַלוּף; וְגַם הִבְהִיל
מִנְּעָרַי הֵנָּה. כָּל עוֹד בּוֹ הַנְּשָׁמָה
הִגִּיעַ פֹּה לְבַשֵׂר.
לידי מקבת
דַּאֲגוּ לוֹ.
כֵּן, גְּדוֹלוֹת הִגִּיד. [המלאך יוצא] גַּם יִחַר גְּרוֹן
הָעוֹרֵב הַמְבַשֵּׂר אֶת בֹּא דוּנְקֶן, בֹּא רַע-מַזָּל
בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי. וְאַתֶּן, רוּחוֹת
מְסַיְעוֹת לְשְׂעִפֵּי-רֶצַח בֹּאנָה,
הַשּׁוּנִי טֶבַע-נָשִׁים וּמַלְאוּנִי
מִבֹּהֶן רַגְלִי וְעַד קָדְקֳדִי קְשִׁי-
אַכְזְרִיוּת שֶׁבְּאַכְזְרִיּוּת. הַקְשׁוּ דָמַי.
סִגְרוּ בַּעֲדִי מֵעֲבֹר מֵהִכָּנֵס
כָּל מוּסַר-כְּלָיוֹת בִּי, כָּל רְגָשׁוֹת שֶׁל
חֲרָטָה טִבְעִיִּים, לְזַעְזֵעַ
קְשִׁי-מְזִמָּתִי וְלָשִׂים שָׁלוֹם בֵּינָהּ
וּבֵין גְּמַר פָּעֳלִי. הוֹי,שֵׁדֵי-רֶצַח,
הַמְסַיְּעִים לְכָל מַזִּיקֵי-עוֹלָם.
בַּאֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְאֵין עַיִן רוֹאָה,
הִכָּנְסוּ לְתוֹךְ שָׁדַי, אֵל שְׁדֵי-אִשָּׁה,
וְהָפָךְ זֶה חֲלָבִי מָרָה. בּוֹאָה לַיְלָה,
הִתְעַטֵּף בַּעֲשַׁן-שְׁאוֹל הֲכִי אָפֵל,
וְלֹא תִרְאֶה מַאֲכַלְתִּי פֶצַע תָּעַשׂ,
וְלֹא יַחְדְּרוּ שְּחָקִים צְעִיף-הַמַּאְפֵּלְיָה
וְקָרְאוּ: "הֶרֶף, הֶרֶף!"
 
[נכנס מקבת]
 
גְּלֶמִיס, קוֹדוֹר!
וְגָדוֹל מִשְּׁנֵי אֵלֶּה בְיַד הַקוֹל הָאַחֲרוֹן.
הֲלֹא אִגַּרְתְּךָ טִלְטְלַתְנִי הַרְחֵק
מֵעֵבֶר הֹוֵה-קְטַנּוֹת זֶה. וּכְבָר
עֲתִידוֹת אָחוּשׁ עוֹד נָכוֹנוּ.
מקבת
אַהֲבָה,
הַלַּיְלָה דּוּנְקֶן הֵנָּה בָא!
לידי מקבת
וּמָתַי יֵלֵךְ?
מקבת
עוֹד מָחָר. כֵּן יְשַׁעֵר.
לידי מקבת
הָה! לְעוֹלָם
לֹא יִרְאֶה שֶׁמֶשׁ מָחָר זֶה, לְעוֹלָם!
פָּנֶיךָ, הוֹי, אַלּוּפִי, כִּפְנֵי סֵפֶר
בָּם יִקְרְאוּ בְנֵי-אָדָם דְּבָרִים זָרִים.
לְהַתְעוֹת פְּנֵי הַזְּמַן יִהְיוּ פָנֶיךָ
כִּפְנֵי הַזְּמַן, וְיִשְׂאוּ שָׁלוֹם שָׁלוֹם
עֵינֶיךָ, יָדְךָ וְגַם לְשׁוֹנֶךָ.
הַבֵּט כְּהַבֵּט פֶּרַח תָּמִים, אוּלָם
הֱיֵה הַנָּחָשׁ יִרְבַּץ תַּחְתָּיו, דְּאַג
לַבָּא אֵלֵינוּ, אַךְ בְּיָדַי תַּפְקִיד
עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלַיְלָה זֶה, וְשֶׁכָּל
יָמֵינוּ וְלֵילוֹתֵינוּ לְעָתִיד לָבֹא יָרִים
בִּגְאוֹן-מְלָכִים וְשִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים.
מקבת
עוֹד נָשׁוּב לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה.
לידי מקבת
פָּנֶיךָ לְךָ מְאִירִים יִהְיוּ הֵמָּה:
בְּשִׁינּוּי סֵבֶר פָּנִים תָּלִין אֵימָה.
לַשְּׁאָר אֶדְאַג אָניִ.