כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה ראשונה/מחזה ד

פורֶס. חדר הארמון

[קול חצוצרות. נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין, לינוקס ורואי פני המלך]
דונקן
גְּזַר דִינוֹ שֶׁל קוֹדוֹר הַהוּצָא כְבָר
לַפֹּעַל וְהַמַּלְאָכִים שָׁבוּ?
מלקולם
מַלְכִּי,
הֵם טֶרֶם שָּבוּ; אַךְ אֲנִי דִבַּרְתִּי
עִם אֶחָר שֶּרָאָהוּ בְּמוֹתוֹ, וְסִפֵּר:
בְּגִלּוּי לבֵ גַּם הוֹדָה עֲווֹן בָּגְדוֹ,
סְלִיחָתְךָ בִקֵּשׁ וַיִנָחֵם מְאֹד
עַל כָּל רָעָתוֹ. וּבְכָל חַיָּיו דָּבָר
לֹא הָלַם אוֹתוֹ יָפֶה מִמִּיתָתוֹ.
הוּא מֵת כְּאִישׁ שֶׁחָקַר כֵּיצַד מֵתִים,
וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל,
כְּהַשְׁלִיךְ אִישׁ כְּלִי אֵין בּוֹ חֵפֶץ.
דונקן
אֵין יֵשׁ בְּיָדֵינוּ הָאֳמָנוּת לַכִּיר
מִתּוֹךְ הַכָּרַת פָּנָיו נֶפֶשׁ אִישׁ.
זֶה הָיָה שׁוֹעַ אֲשֶׁר בּוֹ בָטַחְתִּי
וֶאֱמוּנָתִי רַבָּה.
 
[נכנסים מקבת, בנקו, רוס ואנגוס]
 
אָח לִי נִכְבָּד!
אֲבָל עֲווֹנִי זֶה, עֲווֹן כְּפוּיֵי טוֹבָה,
גָּדַל, לְהָעִיק לִי מִנְּשׂא, כִּי אַתָּה
כֹּה מַרְבֶּה מַקְדִימֵנִי, אֲשֶׁר גַּם
אֵל אֶבְרוֹת כָּל תַּגְמוּלַי הַמְמַהֲרִים
כְּבָר נִלְאוּ מֵהַשִּׂיגְךָ. וְלוּ קָטְנוּ
עֲלִילוֹתֶיךָ וְגָדְלוּ כָל שִׁלוּמַי
וְתוֹדָתִי, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְלוּ יִשָׁקְלוּ,
חוֹבִי לְךָ עוֹלֶה עַל כָּל שִׁלוּמִים בָּעוֹלָם!
מקבת
שֵׁרוּתִי וְחוֹבָתִי כֵּיוָן נַעֲשׂוּ,
עַל שְׂכָרִי בָאתִי כְּבָר. וּלְהוֹד מַלְכוּתוֹ
יָאֶה לְקַבֵּל חוֹבוֹתֵינוּ, הֵמָּה
בָּנִים וַעֲבָדִים לְכִסְאֲךָ, לְמַלְכוּתְךָ.
וְאִם עָשׂוּ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְכָבוֹד,
לֹא עָשׂוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים.
דונקן
הֱיֵה לִי בָרוּךְ פֹּה!
הַיּוֹם זֶה הַחִלּוֹתִי לְנָטְעֲךָ
אַף אֶדְאַג וְתַעֲלֶה וּתְשַׂגְשֵׂג. בנקו,
גַם אַתָּה לֹא קָטֹנְתָּ, וְגַם שְׂכָרְךָ
הוּא לֹא יְקֻפַּח. בֹּא וַאֲחַבְּקֶךָ,
אֶל לִבִּי אֲאַמְצֶךָ.
בנקו
וְאִם אַעַל
הַיְבוּל, אַךְ לְךָ, מָלְכִּי.
דונקן
זֶה חֶפְצִי
לְהַחְבִּיא ְּגָדל שְׂשׂוֹנִי בְּאֶגְלֵי-יְגוֹנִים.
הוֹי, בָּנַי, שְׁאֵרֵי-בְשָׂרִי, וְאַלּוּפַי
וְכָל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר, דְּעוּ, אֶת בְּנִי מַלְקוֹלְם
אָנֹכִי שָׂם עַל כִּסְאִי, יִירָשֶׁנּוּ
זֶה בְכוֹרִי. וּמֵעַתָּה לוֹ יִקָּרֵא
נְסִיךְ-קַמְבֶּרְלֶנְד, ְולֹא אֶחָד הוּא יִכָּבֵד,
כִּי אוֹתוֹת כָּבוֹד כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם
יִבְרְקוּ עַל כֻּלְכֶם, כָּל הָרְאוּיִים.
מכאן לאינורנס. [אל מקבת] הוסף וחיבנו עוד.
מקבת
הַנֹּפֶׁשׁ אֵינֹו אֶלָּא עָמָל, בָּא
שֶׁלֹא בִּשְׁבִילְךָ. אֶהְיֶה בְעַצְמִי מַלְאָךְ
כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֹזֶן אִשְׁתִּי,
כִּי אַתָּה בָא. וּמִתּוֹךְ יִרְאַת-כָּבוֹד
מִמְּךָ אֶפָּרֵד.
דונקן
קוֹדוֹר הַנַּעֲלֶה שֶׁלִּי!
מקבת
[לעצמו] נְסִיךְ קַמְבֶּרְלֶנְד! וּמַעֲלה זוֹ,אִם לֹא
עָלֶיהָ אֶפְסַח, הַפֵּל תַּפִּילֵנִי –
עַל דַּרְכִּי תִּשְׁכָּב! אוֹר כּוֹכָבִים דְּעָךְ!
אַל אוֹר עַל שְׁחֹרִים סִתְרֵי –מַאֲוַיַּי.
תִּתְעַלֵּם עַיִן מִן הַיָּד וְהָיָה
מַה שֶּׁהָעַיִן תִּפְחַד לִרְאוֹת לְאַחַר אֲשֶׁר הָיָה.
[יוצא]
דונקן
כִּדְבָרְךָ, נָדִיב הוּא, יַקִּירִי בנקו!
מָה אָגִיל מְאֹד לְשַׁבְּחוֹ. חַג הוּא לִי.
נָחִישָׁה אַחֲרָיו. יָצְאָה אַהֲבָתוֹ
לְפָנֵינוּ לְקַדְּמֵנוּ שָׁלוֹם.
אֵין כָּמוֹהוּ בְכָל הָאָרֶץ!
 
[קול חצוצרות, יוצאים]