כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה ראשונה/מחזה ג

מחזה ג

צִיָּה בקרבת פורֶס

[רעם. שלוש מכשפות נכנסות]

מכשפה א
אֲחוֹתִי, אֵי הָיִית?
מכשפה ב
חָנַקְתִּי חֲזִירִים.
מכשפה א
אִשְׁתּוֹ שֶׁל מַלָּח מְלֹא חֵיקָה עַרְמוֹנִים
וְהִיא פִּצְחָה, פִּצְחָה, פִּצְּחָה. "תְּנִי לִי", בִּיקַּשְׁתִּי.
"כְּלַךְ לָךְ, מְכַשֵׁפָה!" קָרְאָה הַמְנֻוֶּלֶת הַשְׁמֵנָה .
אִישָׁהּ הָלַךְ לְחַלֵבּ, הוּא רַב חוֹבֵל בַּ"נָּמֵר".
בִּכְבָרָה אַחֲרָיו אָשׁוּט וְאָבֹא,
כְּעַכְבָּר זֶה שֶׁנִטַּל זְנָבוֹ. *
כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ.
מכשפה ב
אֲצַו לָךְ רוּחַ.
מכשפה א
בָּךְ לִבִּי בָּטוּחַ.
מכשפה ג
וּשְׁנִיָּה מִיָּדִי.
מכשפה א
וְיִתְרָן עִמָּדִי.
אַחֲרָיו יִסֲערוּ לְאֵין-סוֹף
בְּכֹל אֲתָר וְחֹוף וְחוֹף
וּבְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם
נִרְשְׁמוּ עַל פְּנֵי הַמַּפָּה.
כֶּחָצִיר יָבֵשׁ אֲיַבְּשֶׁנוּ ,
ׁשְׁנַת-יוֹם, שְׁנַת-לֵיל אֶקַּח מֶנּוּ.
אָנִיס מֵעַל גַּב שְׁמֻרוֹתָיו,
יָנוּד כְּמָחֳרָם בְּחַטּאוֹתָיו,
יִדַּל, יִמַּק בְּעָנְיוֹ, כְּתֹם
תִּשְׁעָה כֶפֶל תִּשְעָה יוֹם.
וְאִם לֹא אוּכַל לְהַטְבִּיעוֹ,
בְּסַעַר עַז אֲנִי אֲנִיעוֹ.
רְאִי מַה בְּכַפִּי.
מכשפה ב
מַה לָּךְ? מַה לָּךְ?
מכשפה א
בֹּהֶן יָדוֹ זֶה שֶׁל מַלָּח,
שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וֹבַמְּצוּלָה
טָבַע, אָבַד בֵּין הַחוֹפִים.
  [קול תופים]
מכשפה ג
תֻּפִּים! תֻּפִּים!
מקבת
 בָּא.
כולן
הוֹי, אֲחָיוֹת-קוֹסְמוֹת, תְּנֶינָה
יָד אֶל יָד בְּמָחוֹל תֵּצֶאנָה,
נִדְאֶה עַל פְּנֵי יָם וְיָבֶּשֶׁת
מַעֲשֵׂה עִגּוּל, מַעֲשֵׂה קֶשֶׁת.
שָׁלֹש לִי, שָׁלֹש לָךְ, נָחִישָׁה,
נוֹסִיף שָׁלֹש לְמִנְיַן תִּשְׁעָה,
הָס! נְכוֹנָה הַהַשְׁבָּעָה.
  [נכנסים מקבת ובנקו]
מקבל
יוֹם יָפֶה וְאָיֹם כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי.
בנקו
מָה רַב הַדֶּרֶך עַד בֹּא פוֹרֶס. מִי אֵל?
מַרְאֵיהֶן דַּל, וּמַלְבּוּשֵׁיהֶן פֶּרֶא.
מַה שׁוֹנוֹת פְּנֵיהֶן מִפְּנֵי שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ,
אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵן כָּאן. הַחַיּוֹת אַתֶּן?
הֲיֵשׁ לְשָׁאָלְכֶן? מְדֻמַּנִי, שִׂיחִי
אַתֶּן מְבִינוֹת. הִנֵּה אֶצְבַּע-גֶּרֶם
עַל שָׂפָה רָזָה אִשָׁה אִשָׁה תָשִׂים,
וַדַּאי נָשִׁים אַתֶּן, אַף כִּי זִקְנֵיכֶן
הֵם יִמְנְעוּנִי מִחֲשֹׁב זֹאת.
מקבת
נָא,
אמרנה אם תוכלנה, מי אתן.
מכשפה א
יְחִי מקבת! יְחִי אַלּוּף גְּלֶמִיס!
מכשפה ב
יְחִי מקבת! יְחִי אַלּוּף קוֹדוֹר!
מכשפה ג
יְחִי מקבת! יְחִי הַמֶּלֶךְ לֶעָתִיד!
בנקו
אֲדוֹנִי, מַה תִּבָּהֵל, נִדְהָם לְמִשְׁמַע
קוֹל עָרֵב זֶה? בָֹאֱמֶת אַשְׂבִּיעֲכֶן:
הַיְצוּרֵי דִמְיוֹן אַתֶּן אוֹ הַאָכֵן
אַךְ מַרְאֵה-עֵינָי? הֵן לִידִידִי יֵשׁ
בְּפִיכֶן כָּבוֹד חָדָשׁ, נְבוּאוֹת גְּדוֹלוֹת,
נִכְבָּדוֹת צוֹמְחוֹת, תִּקְוָה לְהַדְרַת-מֶלֶךְ,
כִּי עַל כֵּן נִדְהָם. לִי לֹא תֹּאמְרוּ כְלוּם.
וְאִם עֵינְכֶן חָדְרָה מִזְּרַע יָמִים בָּאִים
וִידַעְתֶּן גַּרְעִין זֶה אִם יָנֵץ אוֹ לֹא יָעַל,
הַגֵּדְנָה – לֹא אֲבַקֵּשׁ אַף לֹא אִירָא
גַּם אֶת חִבַּתְכֶן גַּם שִׂנְאַתְכֶן.
מכשפה א
תְּהִלָּה!
מכשפה ב
תְּהִלָּה!
מכשפה ג
תְּהִלָּה!
מכשפה א
קָטָן מִמקבת וְגָדוֹל מִמֶּנוּ!
מכשפה ב
לֹא מְאֻשָּׁר כְּמוֹתוֹ וּמְאֻשָּׁר מְמֶּנוּ!
מכשפה ג
מִמְּךָ מְלָכִים יֵצְאוּ, וְאַתָּה לֹא תִמְלֹךְ!
יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בנקו וּמקבת!
מכשפה א
יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בנקו וּמקבת!
מקבת
חַכֶּינָה, מְנַבְּאוֹת לְקוּיוֹת וְהַגֵּדְנָה עוֹד:
יָדָעְתִּי: מִשֶּׁמֵת סֶנֶיל, אֲנִי
תַּן גְּלֶמִיס; אַךְ תַּן-קֹודוֹר כֵּיצַד?
עוֹד קוֹדוֹר חַי מְאֻשָּׁר. וְלִמְלֹך אֶפְשָׁר
אַךְ כְּשֵׁם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַלּוּף קוֹדוֹר.
מֵאַיִן נְצוּרוֹת אֵל יְדַעְתֶּן – אִמְרוּ?
וְלָמָה עִכַּבְתּוּנוּ פֹה בַּצִּיָה
בְּבִרְכַּת-נְבוּאָה? הִשְׁבַּעְתִּיכֶן אִמְרוּ!
  [המכשפות נעלמות]
בנקו
יֵשׁ בּוּעוֹת בָּאֲדָמָה כְּשֶׁם שֶׁיֵשׁ בָּמָיִם,
מֵהֶן גַּם אֵל, אַךְ בּוּעוֹת. אָנָא בָאוּ?
מקבת
הִתְנַדְּפוּ בָּאֲוִיר. וּמַה שֶּׁנִדְמֶה חֹמֶר
נָמֵק כְּהֶבֶל פֶּה בָּרוּחַ. וַחֲבָל
שֶׁנֶּעְלָמוּ.
בנקו
הַאָכֵן הָיוּ בְּרוּאִים בָּם שׂוֹחַחְנוּ?
אוּלַי טָעַמְנוּ מִשָׁרָשִׁים שׁוֹטִים
הַלוֹקְחִים מֶנּוּ בִּינָתֵנוּ?
מקבת
יִהְיוּ
בָּנֶיךָ מְלָכִים.
בנקו
אַתָּה תִהְיֶה מֶלֶךְ.
מקבת
וְגַם אַלּוּף-קוֹדוֹר; לֹא כֵן הַדָּבָר?
בנקו
עַל מַנְגִּיָנתוֹ וְעַל טָפְסוֹ, מִי פֹה?
  [נכנסים רוס ואנגוס]
רוס
מֶה עָלַץ לֵב הַמֶּלֶך, אֲשֶׁר שָׁמַע
נִצְחוֹנוֹ שֶׁל מקבת! אַךְ כְּבֹא הָרִנָּה
אֵיךְ נֶאֱבַקְתָּ עִם הַבּוֹגֵד, עָמַד
יֵשׁ מְהַלְלֶךָ וְיֵשׁ מַחֲשֶׁה מִשְׁתָּאֶה
מַה יֵשׁ שֶׁלְּךָ וּמַה שֶׁלוֹ. אַךְ דַּי!
וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן לַעֲלִילוֹת אוֹתוֹ יוֹם,
רָאֲךָ בְחֵיל נוֹרְבֶגִים הָאַדִּירִים
עָשׂוּי לִבְלִי חָת וּפַחַד זָר לְךָ
מִמַּרְאוֹת-מָוֶת אֵל יָצַרְתָּ אָתָּה.
צִיר אַחַר צִיר, זֶה אַחַר זֶה כַּבָּרָד,
אִישׁ אִישׁ וּבְפִיו הֲמוֹן תְּהִלּוֹתֶיךָ
בִֹקְשִׁי מִלְחַמְתְּךָ עַל הַמַּמְלָכָה
לְשָׁפְכָן כֻּלָּן לְפָנָיו.
 
אנגוס
אֲדוֹנֵנוּ
הַמֶּלֶךְ הוּא שְׁלָחַנוּ לְהוֹדוֹת לָךְ,
אַף לְלַוּוֹתְךָ אֵלָיו, לֹא לָתֵת פְּרָס.
רוס
אַךְ כַּעֲרֻבָּה לְכָבוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל
צִוַּנִי לְבָרֶכְךָ בְתוֹר אַלּוּף קוֹדוֹר.
חֲיֵה אַלּוּף, כִּי ָנֶאה לְךָ שְׁמֶךָ
וּלְךָ הוּא!
בנקו
כֵּיצַד? נֶאֶמְנוּ דִבְרֵי שָׂטָן?
מקבת
אַלּוּף קוֹדוֹר עוֹד חַי! מַה תַּלְבִּישֵׁנִי
בִּבְגָדִים שְׁאוּלִים?
אנגוס
הֵן, מִי שֶׁהָיָה תַּן
עוֹד חַי, אַךְ רִגְעֵי חַיָּיו סְפוּרִים לוֹ.
כִּגְמוּלוֹ הוּשַׁב לוֹ. וְלֹא יָדַעְתִּי:
הֲנָתַן חֶרֶשׁ יָדוֹ לַנּוֹרְבֶגִים,
אוֹ נָפַל אֶל הַמּוֹרְדִים, וְאוּלַי שִׁחֵת
עםִ זֶה וְעִם זֶה לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּאַרְצוֹ;
אַךְ עֲווֹן-בֶּגֶד נִמְתַּח עָלָיו וְגַם הוֹדָה,
וּבְפִשְׁעוֹ נָפָל.
מקבת
[הצדה] תַּן-קוֹדוֹר וְאַלּוּף גְּלֶמִיס!
וְהַנַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם עוֹמֵד וּבָא. [אל רוס ואנגוס] לָכֶם
תּוֹדָתִי בְּעַד טִרְחַתְכֶם.
[אל בנקו] וְאֵינְךָ
מְקַוֶּה אֲשֶׁר יִמְלְכוּ בָנֶיךָ,
הֲלֹא הָאוֹמְרוֹת לִי אַלּוּף קוֹדוֹר
הִבְטִיחוּ זֹאת, לֹא פָחוֹת?
בנקו
הָאֱמוּנָה
יְכוֹלָה לְהַשִׂיאֲךָ, תַּן-קוֹדוֹר ,
וְתִשְׁאַף לְכֶתֶר. מוּזָר מְאֹד הַדָּבָר!
וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יֹאמְרוּ לָנוּ אֱמֶת
שְׁלִיחֵי-תֹּפֶת כְּדֵי לְהָדְפֵנוּ לְמַדְחֵפוֹת,
וּבְשַׁעֲשׁוּעֵי תֹּם גַּם יִמְשְׁכוּנוּ
לְהַסְגִּירֵנוּ לְעֻמְקֵי-תְהוֹם.
אַחַי, אַךְ מִלָּה אַחַת בְּבַקָּשָׁתִי.
מקבת
[הצדה] אֲמִתּוֹת שְׁתַּיִם נִבְּאוּ לִי, וְהֵן
פְּתִיחָה מֻצְלָחָה לְמַעֲרָכָה,
שֶׁתָּכְנָהּ מְלוּכָה. [בקול רם]
תּוֹדָתִי נְדִיבֵי-עָם!
[לעצמו] לֹא, אוֹתוֹ קוֹל-קוֹרֵא מִחוּץ לַטֶּבַע
לֹא יוּכַל לִהְיוֹת רַע – וְגַם טוֹב. אִם רַע הוּא,
מַדּוּעַ צְפוּנָה בוֹ עֲרֻבַּת-הַהַצְלָחָה,
כִּי הִתְחִיל בָּאֱמֶת? הִנְנִי קוֹדוֹר.
וְִאִם טוֹב, מַה תְּבִיאֵנִי לְנִסָּיוֹן,
וּשְׂעָרִי סִמֵּר לְמַרְאֵה-בַלְהוֹתָיו,
לִבִּי הָעַז כְּבָר הוֹלֵם עַל צַלְעוֹתָיו,
שֶׁלֹּא כְדֶרֶך טִבְעוֹ? זְוָעוֹת הֹווֹת
הֵן רָפוֹת מִבַּלָּהוֹת שֶׁבַּדִּמְיוֹן,
וְרֶצַח זֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פְּרִי-שְׂעִפַּי,
כְּבָר זִעֲזַע עוֹלָמִי זֶה שֶּלִּי
עַד כְּדֵי לְדַכֵּא כָּל פְּעֻלָּה, וְאֵין
לִי כְלוּם מִלְּבַד מַה שֶׁהוּא לֹא-כְלוּם.
בנקו
רְאוּ חֲבֵרֵנוּ אֵיךְ הוּא נִדְהָם מְאֹד.
מקבת
[לעצמו] אִם אָמַר זֶה גוֹרָלִי וְאֶהְיֶה מֶלֶךְ,
הוּא יַעַטְרֵנִי בְּלִי שֶׁאָזוּז.
בנקו
כְּבוֹדוֹ זֶה
הֶחָדָשׁ כְּבֶגֶד חָדָשׁ זֶה, שְׁאֵינוֹ
הוֹלְמֶנּוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁמּוּשׁ רַב.
מקבת
[לעצמו] יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, הַזְמַנִים יִנְקֹפוּ
עַל שְׁעוֹתֵיהֶם, וְאִם קָשֶׁה הַיּוֹם מְאֹד.
בנקו
מקבת נִכְבָּדִי
אַךְ לְךָ נוֹחִילָה.
מקבת
אִתְּכֶם הַסְּלִיחָה. מֹחִי זֶה הַנּוֹאָל
נִשְׁכָּחוֹת מִנִּי קֶדֶם פָּקָד. רֵעַי,
טִרְחַתְכֶם רְשׁוּמָה פֹה. יוֹם יוֹם זֶה דַרְכִּי
לַחֲזֹר עַל הָעַמּוּד לִקְרֹא אוֹתוֹ.
הָבָה נָחוּשָׁה אֶל הַמֶּלֶךְ. [אל בנקו] אַתָּה
שִׂים לִבְּךָ לְמַה שֶׁקָּרָה. וּבְיֵשׁ פְּנַאי
לְהַעֲמִיק וְתַחְקֹר בּוֹ, נְדַבֵּר
בְּלֹא לֵב וָלֵב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.
בנקו
בְּחֵפֶץ-לֵב.
מקבת
אֲבָל עַד אָז דַּיֵנוּ! נֵלְכָה רֵעָי!
  [יוצאים]

[[קטגוריה:מקבת (טשרניחובסקי)‎]