כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/מקבת/מערכה חמישית/מחזה ה

מחזה ה

דונזינן, בפנים הארמון

 
[נכנסים מקבת, סיטון וחיילים עם תופים ועם דגלים]
מקבת
הָנִיפוּ אֶת הַדְּגָלִים עַל הַסּוֹלְלוֹת!
כְּקֹדֶם קוֹל הַמְבַשְּׂרִים: "הֵמָּה בָאִים".
זֶה מִבְצָרֵנוּ יִשְׂחַק יִלְעַג לְמָצוֹר.
פֹּה יְשְׁכְּבוּ עַד יֹאכְלוּם רָעָב וְקַדַּחַת.
אִלְמָלֵא חִזְּקוּם אֲנָשֵׁינוּ, אֲשֶׁר נָפְלוּ
אֲלֵיהֶם, כְּבָר קִדַּמְנוּם, וּבִגְבוּרָה
זָקָן כְּנֶגֶד זָקָן, וּנְגָרְשֵׁם לְאַרְצָם
 
[קול נשים מן הארמון]
 
מַה קּוֹל הַשָּׁאוֹן?
סיטון
קוֹל נָשִׁים הוּא, אֲדוֹנִי.
 
[יוצא]
מקבת
אֲנִי כִמְעַט שָׁכַחְתִּי פַּחַד מַה הוּא,
אַךְ הָיוּ יָמִים – קָרָה אֲחָזַתְנִי
מִקּוֹל בַּלַּיְלָה; סָמְרוּ שַׂעֲרוֹתַי,
כְּאִלּוּ חַיִּים בָּם, מִסִּפּוּר בַּדִּים
הַמָּלֵא פָחַד.נַפְשִׁי שָׂבְעָה זְוָעוֹת
וּבַלְהוֹת אֵימָה קְרוֹבֵי שְׂעִפֵּי-חָמְסִי
לֹא עוֹד יְבַהֲלוּנִי.
 
[סיטון שב]
 
בְּשֶׁל מָה הַקּוֹל?
סיטון
הַמַּלְכָּה אָסְפָה רוּחָהּ, הוֹי, אֲדוֹנִי.
מקבת
לְפַגֵּר הָיְתָה צְרִיכָה;
עוֹד הָיָה זְמַן וּזְמַן לְאוֹתָהּ בְּשׂוֹרָה.
מָחָר, וְשׁוּב מָחָר וְשׁוּב מָחָר
בָּא בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת מִדֵּי יוֹם אֶל יוֹם
עֲדֵי אוֹת אַחֲרוֹנָה בִכְתַב הַיָּמִים.
וְלֹא בָאוּ אֵלֶּה אֶתְמוֹל וְאֶתְמוֹל אַךְ
בִּכְדֵי לְהָאִיר דֶּרֶךּ לִמְשֻׁגָּעִים
אֶל קֶבֶר מָלֵא אָבָק. דְעַךְ, דְּעַךְ, נֵר קָט!
הַחַיִּים אֵינָם אֶלָּא צְלָלִים תּוֹעִים,
מִים עָלוּב, שֶׁהִתְנוֹסֵס וְהִתְעַלָּה
מְלֹא שְׁעָתוֹ עַל הַבִּימָה, וְלֹא נִשְׁמַע שׁוּב;
אַגָּדָה בְּפִי שׁוֹטֶה, מְלֵאָה שָׁאוֹן
וְרַעַשׁ וְתוֹכָהּ אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.
 
[נכנס מלאך]
 
הֵן וַדַּאי יֵשׁ בְּפִיךָ מָה לְהַגִּיד.
בְּשׂר בְּשׂוֹרָתְךָ!
המלאך
אָדוֹן רַב-הַחֶסֶד!
עָלַי לְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי – אֲנִי מַאֲמִין –
אַךְ כֵּיצַד, נִפְלָאת זֹאת מִמֶּנִּי.
מקבת
סַפֵּרָה!
המלאך
אָנֹכִי עַל מִשְׁמַרְתִּי עַל הַגִּבְעָה,
מִתְבּוֹנֵן אֶל בִּירְנַם, וְהִנֵּה נִרְאָה לִי:
הַיַּעַר הִתְחִיל זָע.
מקבת
הוֹי שַׁקְרָן וְנָבָל!
המלאך
שְׁפֹךְ עָלַי אַפְּךָ, אִם בִּלְשׁוֹנִי שֶׁקֶר!
מִכָּאן כְּמִשְּׁלָשׁ פַּרְסָאוֹת תִּרְאֶה בָא,
זוֹ חֹרְשָׁה קְרֵבָה, בְּהֵן צִדְקִי.
מקבת
אַךְ אִם בְּפִיךָ שֶׁקֶר
יִתְלוּךָ חַי עֲלֵי הָעֵץ הַקָּרוֹב
עַד תִּצְמַק בְּרָעָב; אַךְ אִם אֱמֶת בְּפִיךָ,
אָז אַחַת לִי אִם תַּעֲשֶׂה לִי כָךְ.
בִּטְחוֹנִי כְבָר מִתְרוֹפֵף. הִנְנִי מַתְחִיל
לְפַקְפֵּק בְּמַאֲמַר הַשָּׂטָן תַּרְתֵּי מַשְׁמַע;
גַּם שֶׁקֶר בּוֹ גַּם אֱמֶת: "עַד שֶׁעָלָה
עֵץ בִּירְנַם עַל דּוּנְזִינֶן אַל לְךָ לִירֹא".
וְהִנֵּה יַעַר קִדְמַת דּוּנְזִינֵן בָּא.
תְּפֹס נֶשֶׁק, נֶשֶׁק! צְאוּ לִקְרַאת הָאוֹיֵב!
וְאִם אֱמֶת יֶהְגֶּה חֵךְ הַלָּז, מַה בֶּצַע
לָנוּס מִפֹּה אוֹ לְהִשָּׁאֵר כָּאן?
יָגַעְתִּי מֵאוֹר שֶׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹתָיו;
וְלוּ חָרַב כָּל הָעוֹלָם עַל מוֹסְדוֹתָיו!
הַרְעֵם לַקְּרָב! בֹּא כִּלָּיוֹן וּסְעָרָה
וְאֶפֹּל מֵת וְעַל גַבִּי הַסּוֹחֵרָה!
 
[יוצאים]