כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שנייה/מחזה ג

חדר בביתה של אוליביה

[נכנסים טוביאש ואחריו אנדריאש]
 
טוביאש
מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ, בֹּא הֵנָּה! הַמְאַחֵר לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ
אַחֲרֵי חֲצוֹת – מַשְׁכִּים לָקוּם. וּמַה מַּשְׁמָעוֹ שֶׁל
Diluculo Surgere, אַתָּה יוֹדֵעַ?
אנדריאש
לֹא, חֵי רֹאשִׁי שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. אֶלָּא זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ:
הַמְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר מְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר.
טוביאש
מַסְּקָנָה מֻטְעָה, וְרָעָה בְעֵינַי כְּבַקְבּוּק רֵיק.
הַמְאַחֵר לִהְיוֹת עֵר אַחֲרֵי חֲצוֹת וּמַצִּיעַ אַחֲרֵי
כֵן מִטָּתוֹ – מַשְׁכִּים. וּמִכָּאן: הַהוֹלֵךְ לִישֹׁן
אַחֲרֵי חֲצוֹת מַקְדִּים לִישֹׁן. כְּלוּם לֹא עַל אַרְבָּעָה
יְסוֹדוֹת עוֹמְדִים חַיֵּינוּ?
אנדריאש
אָמְנָם וְאָמְנָם, כָּךְ אוֹמְרִים; אֶלָּא, לְדִידִי, מוּטָב
לֵאמֹר עַל שְׁנַיִם: עַל הָאֲכִילָה וְעַל הַשְּׁתִיָּה.
טוביאש
לַמְדָן אַתָּה! וּמִטַּעַם זֶה הָבָה נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה. הֲיָא,
מַרִיָה! בַּקְבּוּק יָיִן!
[נכנס הליצן]
אנדריאש
בֶּאֱמוּנָתִי, הִנֵּה הַלֵּיצָן בָּא.
הליצן
מַה שְּׁלוֹמְכֶם, מַחְמַדַּי? שֶׁמָּא רְאִיתֶם בְּחַיֵּיכֶם
אֶת שִׁלְטוֹ שֶׁל בֵּית הַיַּיִן "שְׁלֹשֶת הַשּׁוֹטִים"?
טוביאש
שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, רֹאשׁ חֲמוֹר! שֶׁמָּא נִפְצַח בְּשִׁירָה?
אנדריאש
בֶּאֱמוּנָתִי! יֵשׁ לוֹ לַלֵּיצָן קוֹל נֶחְמָד. אַרְבָּעִים
שִׁילִינְג הָיִיתִי נוֹתֵן, אִלּוּ הָיְתָה לִי יָרֵךְ כִּירֵכוֹ שֶׁל
הַלֵּיצָן, וְקוֹל עָרֵב כְּקוֹלוֹ שֶׁלּוֹ. בֶּאֱמֶת, מַה יָּפֶה
הִתְלוֹצַצְתָּ אֶמֶשׁ, כְּשֶׁסִּפַּרְתָּ עַל פִּיגְרוֹגְרוֹמִיטוֹס
וְעַל הַוַפִּיאָנִים הָעוֹבְרִים אֶת קַו שִׁוְיוֹן הַלַּיְלָה
שֶׁל קְבֶאוּבּוּס. נִפְלָא בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמוּנָתִי! הִנֵּה
שָׁלַחְתִּי לְךָ שִׁשָּׁה פֶּנְס מִנְחָה לְיָפָתְךָ. קִבַּלְתָּ
אוֹתָם?
הליצן
הִצְפַּנְתִּי מַתְּנָתְךָ, מִשּׁוּם שֶׁחָטְמוֹ שֶׁל מַלְבוֹלִיוֹ
אֵינֶנּוּ שׁוֹט שֶׁל מַגְלֵב; יְדֵי יָפָתִי לְבָנוֹת
וְהַ"מִּירְמִידוֹנִים" אֵינָם בָּתֵּי-בִּירָה.
אנדריאש
נֶחְמָד! אַךְ זוֹ הִיא הֲלָצָה שֶׁבַּהֲלָצוֹת, לְאַחֲרֵי
כִּכְלוֹת הַכֹּל. עַכְשָׁו שִׁירָה שִׁיר.
טוביאש
תֵּן קוֹל. הִנֵּה שִׁילִינְג בִּשְׁבִילְךָ. שִׁירָה לָנוּ שִׁיר.
אנדריאש
וְהִנֵּה עוֹד – מִשֶּׁלִּי. כְּשֶׁאֶחָד נוֹתֵן, גַּם אֲנִי
נוֹתֵן.
הליצן
בַּמָּה אַתֶּם רוֹצִים, בְּשִׁיר אֲהָבִים אוֹ בְשִׁיר
מוּסָרִי?
טוביאש
שִׁיר אֲהָבִים, שִׁיר עֲגָבִים!
אנדריאש
הֵן, הֵן! אֵינֶנִּי לָהוּט אַחֲרֵי שִׁירִים מוּסָרִיִּים.
הליצן
– – – – –
– – – – –
אנדריאש
כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, בֶּאֱמוּנָתִי!
טוביאש
יָפֶה, יָפֶה!
הליצן
אַהֲבָה מַה הִיא? לֹא שָׁכִיחַ.
בֹּא וּצְחַק, בֹּא וְהַרְוִיחַ.
                        הַבָּאוֹת מִי מִי יֵדָע?
הַמַּדְחֶה מְאַבֵּד בַּיָּדָיִם.
בּוֹאִי שְׁקִי לִי, יְפַת-עֵינָיִם,
                        נֹעַר גָּז כָּל עֻמַּת בָּא.
אנדריאש
קוֹל מָתוֹק כִּדְבַשׁ, בְּנֶאֱמָנוּת כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אָצִיל!
טוביאש
נְשִׁימָה לוֹקַחַת לֵב!
אנדריאש
מְאֹד מְתוּקָה וְלוֹקַחַת לֵב, בֶּאֱמוּנָתִי.
טוביאש
כֵּן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אוֹתוֹ בַּחֹטֶם, מָתוֹק עַד כְּדֵי
גֹעַל נָפֶשׁ. וְאוּלַי נָרִים קוֹל עַד שֶׁיֶּחְרְדוּ הַשָּׁמָיִם.
כְּלוּם נָעִיר אֶת הָאֹחַ בְּשִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָהּ לִטֹּל
שָׁלֹש נְשָׁמוֹת מִתּוֹךְ גּוּפָתוֹ שֶׁל אוֹרֵג-בַּד?
אנדריאש
אִם אוֹתִי אַתָּה אוֹהֵב, עֲשֵׂה זֹאת. אֲנִי כָּמֵהַּ
לְשִׁירִים כְּכֶלֶב מַמָּשׁ.
הליצן
חֵי רֹאשׁ גְּבִרְתְּךָ, יֵשׁ כְּלָבִים הַשָּׁרִים יָפֶה.
אנדריאש
אָמְנָם וְאָמְנָם. נָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר, "הוֹי נוֹכֵל".
הליצן
"הֲלֹא תִדֹּם, נוֹכֵל", אֲדוֹנִי? אָנוּס אֶהְיֶה לוֹמַר לְךָ
נוֹכֵל, אֲדוֹנִי.
אנדריאש
לֹא זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אֲנוּסוֹת
לִקְרֹא לִי נוֹכֵל. הַתְחֵל, לֵיצָן! הַשִּׁיר מַתְחִיל
"הֲלֹא תִדֹּם".
הליצן
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַתְחִיל אִם עָלַי לִדֹּם.
אנדריאש
יָפֶה מְאֹד, חֵי רֹאשִׁי! נַתְחִיל, נַתְחִיל!
[הם שרים ביחד]
[נכנסת מריה]
מריה
מַה מַּנְגִּינַת-הַחֲתוּלִים שֶׁאַתֶּם עוֹרְכִים פֹּה? אִם
לֹא תִשְׁלַח הַגְּבֶרֶת לִקְרֹא אֶת בֶּן-מֶשֶׁק-הַבַּיִת,
אֶת מַלְבוֹלִיוֹ, לְצַוּוֹת לוֹ שֶׁיַּשְׁלִיךְ אֶתְכֶם בְּעַד
הַדֶּלֶת – כִּי לֹא יֵאָמֵן.
טוביאש
גְּבִרְתִּי הִיא בַת-סִין וְאָנוּ מְדִינָאִים וּמַלְבוֹלִיוֹ
מְכַשֵּׁפָה בָלָה. וְ"אָנוּ שְׁלֹשֶת הָעַלִּיזִים". כְּלוּם
אֵינֶנִּי שְׁאֵר-בְּשָׂרָהּ שֶׁלָּהּ? אֵינֶנִּי קָרוֹב לָהּ? טִילִי
– טְרִילִי, גְּבִרְתִּי!
                        "אָדָם הָיָה בָּעִיר בָּבֶל,
                        גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי!"
הליצן
בְּחַיַּי, לֵץ מִתְלוֹצֵץ נִפְלָא, אֲדוֹנִי!
אנדריאש
כֵּן, בְּמִקְצָת זֶה עוֹלֶה יָפֶה בְיָדוֹ, כְּשֶׁדַּעְתּוֹ
בְּדוּחָה וְכֵן גַּם אָנִי. הוּא עוֹשֶׂה בְיֶתֶר טַעַם, וַאֲנִי
בְיֶתֶר טִבְעִיּוּת.
טוביאש
[שר] "בִּשְׁנֵים עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁבָט"...
מריה
אָנָּא, בְּשֵׁם אֲדֹנָי. הָס!
[נכנס מלבוליו]
מלבוליו
רַבּוֹתַי, כְּלוּם נִטְרְפָה דַעְתְּכֶם עֲלֵיכֶם? בּוֹשׁ לֹא
תֵבוֹשׁוּ. כְּלוּם אֵינְכֶם מְבִינִים שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים
שָׁאוֹן כָּל הַלַּיְלָה, מַמָּשׁ כְּאוֹתָם עוֹקְרֵי שִׁנַּיִם.
הַעוֹשִׂים אַתֶּם בֵּית הַנְּסִיכָה לְמִסְבָּאָה? מָקוֹם
לְגַרְגֵּר שִׁירֵי רַצְעָנִים. וְאֵינְכֶם מַבְחִינִים לֹא
בַּקֶּצֶב וְלֹא בַּזְּמָן.
טוביאש
אֲדוֹנִי, גַּם עַל הַקֶּצֶב וְגַם עַל הַזְּמַן שָׁמָרְנוּ. לֶךְ
לְךָ לַעֲזָאזֵל!
מלבוליו
מַר טוֹבִּיאַשׁ! אָנוּס אֲנִי לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּגִלּוּי-לֵב.
גְּבִרְתִּי צִוְּתָה לִי לְהַגִּיד לְךָ, שֶׁאַף עַל פִּי
שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב אִתָּהּ כִּשְׁאֵר בְּשָׂרָהּ, אֵין לָהּ כָּל
עֵסֶק לְמַעֲשֵׂי הוֹלֵלוּתְךָ. אִם יָכוֹל אַתָּה לִזְנֹחַ
דֶּרֶךְ נְלוֹזָה זֹה, אוֹרֵחַ חָבִיב עָלֶיהָ תִּהְיֶה, וְאִם
לֹא, בְּחֵפֶץ לֵב תִּתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה
לִכְשֶׁתִּרְצֶה.
טוביאש
"שָׁלוֹם שָׁלוֹם, הוֹי, מַחְמַדִּי,
אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן"...
מריה
אָנָּא, אֲדוֹנִי הַטּוֹב, מַר טוֹבִּיאַשׁ!
הליצן
[שר] "הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ:
                        הוּא נוֹטֶה לָמוּת"
מלבוליו
שׁוּב אַתֶּם בְּשֶׁלָּכֶם?
טוביאש
                        "כִּי לֹא אָמוּת לְעוֹלָם"
הליצן
                        "דְּבָרֶיךָ שֶׁקֶר בָּם".
מלבוליו
לְכָבוֹד לָכֶם מַעֲשֵׂיכֶם.
טוביאש
                        "הַאֹמַר לוֹ: כְּלַךְ לְךָ?"
הליצן
                        "וּמַה יִּהְיֶה בֵּין כָּךְ?"
טוביאש
                        "אַשְׁלִיכֶנּוּ בְעַד הַדֶּלֶת,
                        בָּרוּךְ אַתָּה בְצֵאתֶךָ!"
הליצן
                        "לֹא, לֹא! כִּי לֹא תֶעֱרַב לִבֶּךָ".
טוביאש
יְדִידִי, תָּעִיתָ מִנִּי קֶצֶב! לֹא נָכוֹן! אֲדוֹנִי, כְּלוּם
גָּדוֹל אַתָּה מִבֶּן-מֶשֶׁק-בַּיִת? וּכְלוּם סוֹבֵר אַתָּה
שֶׁמִּהְיוֹתְךָ בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם
עוּגוֹת וּבִירָה?
הליצן
כֵּן! נִשְׁבַּעְתִּי בְחַנָּה הַקְּדוֹשָׁה! וְגַם הַזַּנְגְּבִיל הֶחָם
לֹא יֶחְסַר בַּפֶּה.
טוביאש
צָדָקְתָּ. כְּלַךְ לְךָ, אֲדוֹנִי, לְכָל הָרוּחוֹת! תִּתְגַּנְדֵּר
בִּפְנֵי הָעֲבֻדָּה! מַרִיָה, בַּקְבּוּק יָיִן!
מלבוליו
מַרִיָה, אִלּוּ יָקָר לָךְ חֶסֶד גְּבִרְתֵּךְ בְּמַה שֶּׁהוּא, לֹא
צְרִיכָה אַתְּ לְסַיֵּעַ לְדַרְכֵי פְרִיצוּת זוֹ. וְהִיא עוֹד
תֵּדַע זֹאת, בְּהֵן צִדְקִי!
מריה
לֶךְ לְךָ וְנָהַמְתָּ כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ.
אנדריאש
זֶה הָיָה יָפֶה; מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיִינוּ שׁוֹתִים בִּשְׁעַת
רָעָב, כְּאִלּוּ תְּבָעוּהוּ לִידֵי קְרָב וְלֹא בָאוּ אֶל
הַמָּקוֹם, וְהֵתַלְנוּ בוֹ.
טוביאש
עֲשֵׂה זֹאת. אֲנִי אֶכְתֹּב לְךָ אֶת הַתְּבִיעָה, אוֹ
שֶׁאוֹדִיעַ לוֹ בַּפֶּה אֵיךְ שֶׁהִתְמַרְמַרְתָּ עָלָיו.
מריה
טוֹבִּי יַקִּירִי, אַךְ הַלַּיְלָה תִשְׁקֹט. מֵאָז הָיָה הַיּוֹם
הַצָּעִיר בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס אֵצֶל גְּבִרְתִּי אֵינָהּ
יוֹדַעַת מַרְגּוֹעַ, וְאֶת מַלְבוֹלִיוֹ תַנִּיחוּ לִי. אִם
לֹא אֶעֱשֶׂנּוּ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה, בִּרְשׁוּתְכֶם לַחְשֹׁב
שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ מִתְמַתְּחִים בַּמִּטָּה. אֲנִי יוֹדַעַת
מַה שֶּׁאֶעֱשֶׂה לוֹ.
טוביאש
סַפְּרִי לָנוּ, סַפְּרִי לָנוּ. תַּגִּידִי מַה יֵּשׁ.
מריה
אֲדוֹנִי, לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי, כִּי הוּא מֵעֵין
פּוּרִיטָנִי.
אנדריאש
אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי, הָיִיתִי מַלְקֶה אוֹתוֹ
כְּהַלְקוֹת אֶת הַכֶּלֶב.
טוביאש
וְכִי מָה? מִשּׁוּם שֶׁהוּא פּוּרִיטָנִי? וּמָה הֵם
הַנִּמּוּקִים הַחוֹתְכִים שֶׁלְּךָ?
אנדריאש
נִמּוּקִים חוֹתְכִים אֵין לִי, אֶלָּא נִמּוּקִים סְתָם דֵּי
טוֹבִים יֵשׁ.
מריה
לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל, יִהְיֶה פּוּרִיטָנִי, יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שַׁפְשֶׁפֶת הַנּוֹטָה אַחֲרֵי כָל
רוּחַ; חֲמוֹר מְקֻשָּׁט הַיּוֹדֵעַ בְּעַל-פֶּה מְלִיצוֹת
רֵיקוֹת וּפוֹלְטָן מְלֹא חָפְנַיִם; מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ,
וּלְדַעְתּוֹ הוּא כָּל כָּךְ מָלֵא מִדּוֹת טוֹבוֹת וּשְׁלֵמוֹת
עַד שֶׁאֵין בְּרִיָּה עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו, כְּבִפְנֵי עִקָּר דָּתִי,
וְלֹא תֹאהֲבֵהוּ. אוֹתָהּ מִדָּה רָעָה גַם תְּסַיַּעַ לִי
לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ.
טוביאש
מָה אַתְּ רוֹצָה לַעֲשׂוֹת?
מריה
מִכְתְּבֵי אַהֲבָה סְתוּמִים אַשְׁלִיךְ בְּדַרְכּוֹ. בָּהֶם
יַכִּיר עַצְמוֹ עַל פִּי צֶבַע זְקָנוֹ, צוּרַת רַגְלָיו, אֹפֶן
הִלּוּכוֹ, מַבַּט עֵינָיו, מִצְחוֹ וְצֶבַע פָּנָיו. כְּתַב יָדִי
מַמָּשׁ כִּכְתַב יָדָהּ שֶׁל בַּת-אָחִיךָ. כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלוֹת
בְּפִתְקָא נִשְׁכָּחָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלוֹת לְהַבְחִין כְּתַב
יָדָהּ שֶׁל מִי הִיא.
טוביאש
אֲנִי כְּבָר מְנַחֵשׁ מָה הַדָּבָר.
אנדריאש
גַּם בְּחָטְמִי כְּבָר נִכְנַס.
טוביאש
יַאֲמִין, שֶׁהַמִּכְתָּבִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ בְדַרְכּוֹ מִבַּת-אָחִי
הֵם וְשֶׁהִיא הִתְאַהֲבָה בוֹ.
מריה
כֵּן, דָּבָר מֵעֵין זֶה. מֵעֵין זֶה סוּסָתִי שֶׁלִּי.
אנדריאש
וְסוּסָתֵךְ זֹאת תַּעֲשֶׂנּוּ לַחֲמוֹר.
מריה
לַחֲמוֹר חֲמוֹרָתָיִם, אֵינֶנִּי מְפַקְפֶּקֶת.
אנדריאש
זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד.
מריה
מִשְׂחַק מְלָכִים, בִּטְחוּ בִּי! אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאָסוּתָתִי
תַּפְעִיל עָלָיו. וְאֶתְכֶם – אֶת שְׁנֵיכֶם – אַצְפִּין
בְּמַאֲרָב, הַלֵּיצָן יִהְיֶה שְׁלִישִׁי, בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם
יִמְצָא אֶת הַמִכְתָּב. שִׂימוּ לֵב לַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן
לוֹ. אֲבָל, דַּיּוֹ לְלַיְלָה זֶה, לְכוּ לִישֹׁן, וּרְאִיתֶם
בַּחֲלוֹמְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם!
[יוצאת]
טוביאש
לַיְלָה יָפֶה, פֶּנְתֶּסִילֵיאָה!^[1]
אנדריאש
בַּחוּרָה נֶחְמָדָה, לְדִידִי!
טוביאש
– – – וְאוֹתִי הִיא מַעֲרִיצָה. אֶלָּא מַה בְּכָךְ?
אנדריאש
לְשֶׁעָבַר גַּם אוֹתִי הָיְתָה מַעֲרִיצָה.
טוביאש
נֵלֵךְ לִישֹׁן, אֲדוֹנִי. צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁלְחוּ לְךָ עוֹד כֶּסֶף.
אנדריאש
אִם לֹא אֶשָּׂא לְאִשָּׁה אֶת בַּת-אָחִיךָ, מקַּח טָעוּת
בְּיָדִי.
טוביאש
וּבִלְבַד שֶׁתִּכְתֹּב כִּי יִשְׁלְחוּ לְךָ כֶּסֶף. אִם לֹא
תִהְיֶה לְךָ בַּסּוֹף, תִּקְרָא לִי סוּס.
אנדריאש
אִם לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת, אֵינֶנִּי אָדָם יָשָׁר. הָבִינוּ אֵיךְ
שֶׁתָּבִינוּ זֹאת.
טוביאש
בֹּא, בֹּא! יַיִן שָׂרוּף אֶעֱרֹךְ. עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר
לִישֹׁן. בֹּא, אֲדוֹנִי, בֹּא, אֲדוֹנִי.
[יוצאים]

1. פֶּנְתֶּסִילֵיאָה – מלכת האמזונות.