כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שלישית/מחזה ה
מחזה ה
רחוב סמוך לגינה של אוליביה
[נכנסים טוביאש ואנדריאש]
טוביאש
אֲבָל, יַקִּירִי, אֵין זֶה אֶלָּא הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ. שׁוֹאֵף
לִקְרָבוֹת כָּמֹהוּ אֲנִי טֶרֶם רָאִיתִי. נִסִּיתִי לָצֵאת
כְּנֶגְדּוֹ בְּחֶרֶב וּנְדָן וְהִתְנַפְּלֻיּוֹתָיו כָּל כָּךְ זְרִיזוֹת,
עַד שֶׁאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶן. וּכְשֶׁהוּא
בָא לַעֲנוֹת, מַכּוֹתָיו כָּל כָּךְ נֶאֱמָנוֹת כַּפְּסִיעוֹת
שֶׁאַתָּה פוֹגֵעַ בַּקַּרְקַע. וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהָיָה
רַב-סַיָּפִים אֵצֶל הַשֻּׂלְטָן.
אנדריאש
לַשֵּׁד וְלַעֲזָאזֵל! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲרֹך אִתּוֹ קְרָב!
טוביאש
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים. אַךְ בְּדֵי
עָמָל עוֹצֵר בּוֹ פַבִּיאַן.
אנדריאש
יִקָּחֵהוּ אֹפֶל! אִלּוּ יָדַעְתִּי קֹדֶם שֶׁהוּא אַמִּיץ-לֵב
וְסַיָּף מְצֻיָּן שֶׁכָּזֶה, הָיָה מַקְדִּים וְיוֹרֵד שְׁאוֹל
תַּחַת עַד שֶׁהָיִיתִי תוֹבֵעַ אוֹתוֹ לְדוּ-קְרָב. הִשְׁתַּדֵּל
אֶצְלוֹ שֶׁיִּסְתַּלֵּק מִכָּל הָעִנְיָן, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת סוּסִי
אֶת הָאָפֹר.
טוביאש
אֲנִי אַצִּיעַ לוֹ. הִשָּׁאֵר כָּאן וְהַעֲמֵד פְּנֵי אַמִּיץ-לֵב.
[הצִדה] הַדָּבָר יִגָּמֵר בְּלִי שְׁפִיכַת דָּמִים, יַקִּירִי,
וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל סוּסְךָ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹכֵב עָלֶיךָ.
[נכנסים פביאן וויאולה]
[אל פביאן] הוּא נוֹתֵן לִי אֶת סוּסוֹ וּבִלְבַד שֶׁאֶעֱשֶׂה
שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. אֲנִי הוֹכַחְתִּיו כִּי צָעִיר זֶה אֵינוֹ
אֶלָּא שֵׁד בְּצוּרַת-אָדָם.
פביאן
גַּם הַלָּה יֵשׁ לוֹ מֻשָּׂג אָיֹם מִזֶּה. הוּא מַרְעִיד וְחִוֵּר
כְּאִלּוּ דֹּב בָּא בְּעִקְּבוֹתָיו.
טוביאש
[לוויאולה] אֵין רֶוַח וְאֵין הַצָּלָה, אֲדוֹנִי! רְצוֹנוֹ
לְהִלָּחֵם אִתְּךָ, כִּי עַל כֵּן נִשְׁבַּע. וַאֲשֶׁר לַמְּרִיבָה,
הִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר וּמוֹצֵא הוּא שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כְלוּם.
וּבְכֵן, שְׁלֹף חַרְבְּךָ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ.
וּמַבְטִיחַ הוּא, שֶׁלֹּא תִהְיֶה בְךָ פְּגִיעָתוֹ רָעָה.
ויאולה
[הצדה] אֲדֹנָי אֱלֹהִים חַנֵּנִי וְעָזְרֵנִי. עוֹד רֶגַע וַאֲגַלֶּה
לָהֶם מַה בֵּינִי וּלְגֶבֶר.
פביאן
כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּאֵשׁ-חֵמָה, תִּסּוֹג
אָחוֹר.
טוביאש
בֹּא נָא, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ. אֵין רֶוַח, וְהַצָּלָה אָיִן.
הָאַבִּיר רוֹצֶה לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ רַק מִשּׁוּם דַּרְכֵי
כָבוֹד. אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַקְּרָב לְפִי חֻקֵּי
הַדּוּ-קְרָב, אֶלָּא שֶׁהִבְטִיחַ לִי בְּהֵן צִדְקוֹ שֶׁל
אַבִּיר שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּךָ. וּבְכֵן תֵּכֶף מִיָּד תַּתְחִיל!
אנדריאש
אָנָּא הַשֵּׁם, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ.
[שולף חרבו]
ויאולה
[שולפת חרבה] תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה כְּנֶגֶד
רְצוֹנִי.
[נכנס אנטוניו]
אנטוניו
[אל אנדריאש]
טֹל הַסַּיִף! אִם הַצָּעִיר הַזֶּה
עָלַב פָּנֶיךָ – מִיָּדִי תְבַקְשֶׁנָּה;
וְאִם אַתָּה עוֹלְבוֹ – אֲנִי תוֹפֵס מְקוֹמוֹ!
טוביאש
אַתָּה, אָדוֹן! וּמִי וָמִי אָתָּה?
אנטוניו
הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּאַהֲבָה אֵלָיו,
יוֹתֵר מִשֶּׁהֵעֵז הַלָּה בְאִמְרֵי פִּיו.
טוביאש
אִם אִישׁ-מָדוֹן אַתָּה, מַה טּוֹב הִנֵּנִי!
[שולף חרבו]
פביאן
חֲדַל, טוֹבִּי, חֲדָל! בָּאִים קְצִינִים!
טוביאש
[אל אנטוניו] עוֹד נִפָּגֵשׁ.
ויאולה
[אל אנדריאש] אָנָּא, הָשֵׁב חַרְבְּךָ, אִם בִּרְצוֹנְךָ.
אנדריאש
אֲדוֹנִי, בְּחֵפֶץ-לֵב. וּבְנוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי, אִם
בְּדִבּוּרִי אֶעֱמֹד. הוּא לֻמַּד יָפֶה וְנָקֵל לִנְהֹג בּוֹ.
הקצין הראשון
הִנֵּה הָאִישׁ! עֲשֵׂה אֶת חוֹבָתְךָ.
הקצין השני
אַנְטוֹנִיוֹ, הִנְנִי אוֹסֵר אוֹתְךָ בִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס!
אנטוניו
טָעוּת בְּיָדְךָ, אֲדוֹנִי.
הקצין הראשון
לֹא, אֲדוֹנִי. אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ,
וְאִם אֵין כִּפַּת-הַמַּלָּחִים עָלֶיךָ.
תְּפֹס בּוֹ, יוֹדֵעַ הוּא כִּי אַכִּירֶנּוּ.
אנטוניו
אֲנִי נִכְנָע לָכֶם. [אל ויאולה] וְכָל זֶה בָּאַנִי
מִשּׁוּם שֶׁחִפַּשְׂתִּיךָ, וְאֵין כָּל הַצָּלָה.
אַתָּה מַה תַּעֲשֶׂה? אָנוּס בְּעָנְיִי
אֶדְרֹש מִמְּךָ בַּחֲזָרָה כַּסְפִּי.
גָּדוֹל זֶה צַעֲרִי, כִּי לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת
כְּלוּם בִּשְׁבִילְךָ, מִשֶּׁגָּדַל בְּשֶׁלִּי.
אַתָּה עוֹמֵד נִדְהָם – אֲבָל חֲזָק!
הקצין השני
אֲדוֹנִי, קוּם וָלֵךְ.
אנטוניו
אָנוּס אֲנִי לָקַחַת קְצָת מִכַּסְפִּי.
ויאולה
אַךְ אֵיזֶה כֶּסֶף? אֲדוֹנִי, בְּעַד
טוּבְךָ הֶרְאֵיתָ לִי, בְּצָרָתְךָ
לִי צַר. הִנְנִי וְאַלְוֶה לְךָ מִמְּעַט
זֶה – מַשְׂכֻּרְתִּי. טוֹב לְךָ דְּבַר מָה.
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי אִתְּךָ אֶחְלֹק.
הִנֵּה מַחֲצִית הוֹנִי.
אנטוניו
כְּלוּם לִי תִתְכַּחֵשׁ?
וּכְלוּם נָחוּץ שֶׁאָבִיא הוֹכָחוֹת
לִצְדָקָתִי? אַל נָא תָבִיא עָנְיִי
לִידֵי כָל נִסָּיוֹן בִּלְתִּי הָגוּן,
כִּי אָבֹא לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיךָ כָּל
רֹב הַטּוֹבוֹת לְךָ עָשִׂיתִי.
ויאולה
כְּלוּם
אֵינִי יוֹדֵעַ. זָר קוֹלְךָ לִי, זָרִים
פָּנֶיךָ. וַאֲנִי לִי תוֹעֵבָה
כְּפוּי-טוֹבָה מִמְּשַׁקֵּר, מִגֵּא,
מִמִּתְפָּאֵר וְשׁוֹתֶה שִׁכּוֹר, מִכָּל
מִדָּה רָעָה הַמַּרְעִילָה הַדָּם.
אנטוניו
אֵל אֱלֹהִים!
הקצין השני
קוּם, אֲדוֹנִי, וָלֵךְ –
שָׁאָלְתִּי.
אנטוניו
חַכֵּה, מִלִּים מִסְפָּר.
– – – – –
– – – – – [1]
- ^ המלבה"ד מעיר בראש הטקסט: "1. מילים ושורות החסרות בטקסט סומנו כך: – – –; 2. בסיומה של המערכה השלישית חסר קטע – לא נמצא בכתב-היד" [הערת פי"ב].