כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה שלישית/מחזה ד

מחזה ד

גן אוליביה

[נכנסות אוליביה ומריה]
 
אוליבה
שָׁלַחְתִּי לוֹ לִקְרֹא, וּכְשֶׁיָּבֹא
אֵיךְ אֲכַבְּדָה פָנָיו? מָה אֶתֵּן לוֹ?
נָקֵל לִקְנוֹת אֶת הַצְּעִירִים, מִקַּחַת
אוֹתָם בְּבַקָּשָׁה. דִּבַּרְתִּי
בְּקוֹל רָם יוֹתֵר מִדַּי. אֵיפֹה מלבוליו?
לוֹ כֹבֶד-רֹאשׁ וּמַעֲשָׂיו בְּנִימוּס.
הַפַּעַם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ טוֹב.
אֵיפֹה מלבוליו?
מריה
הִנֵּה הוּא בָא, גְּבִרְתִּי, אֲבָל מוּזָר הוּא מְאֹד.
גְּבִרְתִּי, אֵין כָּל סָפֵק שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו.
אוליבה
מֶה הָיָה לוֹ? לָעוּ דְבָרָיו?
מריה
לֹא, גְּבִרְתִּי, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם אֶלָּא מְחַיֵּךְ.
טוֹב הָיָה, גְּבִרְתִּי, אִלּוּ הָיָה מִי שֶׁהוּא כָאן, עַל
כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבֹא. יָצָא מִדַּעְתּוֹ, בְּנֶאֱמָנוּת.
אוליבה
קִרְאִי לוֹ וְיָבֹא הֵנָּה. [מריה יוצאת] גַּם אֲנִי
מְשֻׁגַּעַת כָּמֹהוּ, אִם יֵשׁ דִּמְיוֹן בֵּין שִׁגְעוֹן-עַצְבוּת
לְשִׁגְעוֹן-שִׂמְחָה. [נכנסים מריה ומלבוליו]
מַה שְּׁלוֹמְךָ, מלבוליו?
מלבוליו
גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, הוֹי-הוֹי!
אוליבה
אַתָּה צוֹחֵק? אֲנִי קָרָאתִי לְךָ בְּעִנְיָן רְצִינִי מְאֹד.
מלבוליו
עִנְיָן רְצִינִי, גְּבִרְתִּי! יָכוֹל הָיִיתִי לִהְיוֹת רְצִינִי:
אוֹתָם הַקִּשּׁוּרִים הַמִּצְטַלְּבִים מְבִיאִים אֶת הַדָּם
לִידֵי קִפָּאוֹן. אֲבָל מַה בְּכָךְ? אִם זֶה מוֹצֵא חֵן
בְּעֵינֶיהָ שֶׁל אַחַת, אָז זֶה בְעֵינַי, כְּמַאֲמָר אוֹתָהּ
סוֹנֶטָּה אֲמִתִּית – "אִם אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי
הָאַחַת הֲרֵי אֲנִי מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי כֻּלָּן".
אוליבה
מַה שְּׁלוֹמְךָ, מלבוליו? מַה לְּךָ?
מלבוליו
נַפְשִׁי אֵינָהּ שְׁחֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁפּוּזְמְקָאוֹתַי
צְהֻבִּים. הַמִּכְתָּב בְּיָדִי, וְאֶת הַמְצֻוֶּה צָרִיךְ לְקַיֵּם.
מֻבְטְחַנִי, שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת כְּתַב הַיָּד הָרוֹמָאִי
הַנֶּחְמָד הַזֶּה.
אוליבה
וְאֵינְךָ רוֹצֶה לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה, מלבוליו?
מלבוליו
בַּמִּטָּה? כֵּן, חֶמְדַּת לְבָבִי, וַאֲנִי אָבֹא אֵלַיִךְ אֶל
הַמִּטָּה.
אוליבה
יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ מִן הַשָּׁמָיִם! לָמָה אַתָּה מַרְבֶּה כָּל
כָּךְ לְחַיֵּךְ, וְאֵינְךָ פוֹסֵק מִזְּרֹק נְשִׁיקוֹת?
מריה
מַה שְּׁלוֹמְךָ, מלבוליו?
מלבוליו
רְצוֹנֵךְ לָדַעַת? כְּלוּם עוֹנִים הַזְּמִירִים לְעוֹרְבֵי
הָאִילָנוֹת?
מריה
מַדּוּעַ אַתָּה מוֹפִיעַ לִפְנֵי הַגְּבֶרֶת בְּחֻצְפָּה מַצְחִיקָה
זוֹ?
מלבוליו
"אַל תִּבָּהֵל מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים" – מַאֲמָר יָפֶה!
אוליבה
מלבוליו, מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר בָּזֶה?
מלבוליו
"יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים".
אוליבה
מָה?
מלבוליו
"וְיֵשׁ קוֹנִים גְּדֻלָּה".
אוליבה
מָה אַתָּה סָח?
מלבוליו
"וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה",
אוליבה
מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ!
מלבוליו
"זְכֹר מִי הִלֵּל אֶת פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים" –
אוליבה
פּוּזְמְקָאוֹתֶיךָ הַצְּהֻבִּים?
מלבוליו
"אֲשֶׁר רָצְתָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים
מִצְטַלְּבִים".
אוליבה
לָבוּשׁ קִשּׁוּרִים מִצְטַלְּבִים?
מלבוליו
"עֲרֹב לִבְּךָ. אָשְׁרְךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ, בְּאִם אַתָּה
רוֹצֶה".
אוליבה
כְּלוּם נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי?
מלבוליו
"וְאִם לֹא, וְנִשְׁאַרְתָּ לְעוֹלָם עֶבֶד".
אוליבה
אָכֵן, שִׁגְעוֹן שִׁלְהֵי-קַיִץ אֲמִתִּי לְפָנֵינוּ.
[נכנס משרת]
המשרת
גְּבִרְתִּי, מְשָׁרְתוֹ הַצָּעִיר שֶׁל הַדֻּכָּס שׁוּב כָּאן.
בְּדֵי עָמָל עָלָה בְיָדִי לְהַחֲזִירוֹ. הֲרֵיהוּ עוֹמֵד
לִפְקֻדָּתֵךְ.
אוליבה
תֵּכֵף אֵצֶא. [המשרת יוצא] מריה הַיְּקָרָה, דַּאֲגִי לוֹ
לָאִישׁ הַזֶּה. אַיֵּהוּ בֶן-דּוֹדִי, מַר טוביאש? יָשִׂים
עָלָיו עַיִן פְּקוּחָה מִי שֶׁהוּא מֵהָעוֹמְדִים לָהֶם.
אֵינִי רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּנָּזֵק.
[אוליבה ומריה יוצאות]
מלבוליו
חַה! חַה! כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה עוֹד יוֹתֵר בָּרוּר.
לָאו מָאן דְּהוּא אֶלָּא מַר טוביאש, הוּא וְלֹא
אַחֵר, צָרִיךְ לִדְאֹג לִי. זֶה מַתְאִים בַּד בְּבַד עִם
הַמִּכְתָּב. בַּעֲבוּר זֶה הִיא שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ, בִּכְדֵי
שֶׁאוּכַל לְהַטִּיל בּוֹ מָרָה. לָזֶה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת
בָּאִגֶּרֶת אֵלַי. "זְרֹק מֵעָלֶיךָ אֶת קְלִפַּת הַהַכְנָעָה"
אוֹמֶרֶת הִיא. "נְהַג בְּגַאֲוָה עִם הַקְּרוֹבִים שֶׁלִּי,
זְרֹק מָרָה בָּעֲבֻדָּה, שִׂפְתוֹתֶיךָ תַבַּעְנָה נְאוּמִים
בְּפּוֹלִיטִיקָה, נְהַג בְּזָרוּת". וְאַחֲרֵי כֵן הִיא מְפָרֶשֶׁת
דְּבָרֶיהָ כְּדִלְקָמָן: פָּנִים רְצִינִיִּים, הֲלִיכָה בִּזְקִיפוּת,
דִּבּוּר בִּמְתִינוּת, כְּדֶרֶךְ אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, וְכַדּוֹמֶה
עָלְתָה בְחַכָּתִי! מִן הַשָּׁמַיִם סִיְּעוּ בְיָדִי וְיִתְּנוּ לִי
הַשָּׁמַיִם וְאֶהְיֶה לָהֶם אֲסִיר תּוֹדָה. עַכְשָׁו, טֶרֶם
לֶכְתָּהּ, אָמְרָה: "דַּאֲגוּ לְאָדָם זֶה". לֹא לְמלבוליו,
לֹא לְבֶן-מֶשֶׁק-בַּיִת, אֶלָּא לָאָדָם דָּאֲגָה. אָכֵן,
הַכֹּל מַתְאִים וּמַקְבִּיל עַד שֶׁאֵין כָּל סָפֵק, אוֹ
סְפֵק סְפֵקָא, כָּל מַעְצוֹר, שׁוּם דָּבָר אִי אֶפְשָׁרִי
אוֹ נִשְׁמָע לִשְׁנֵי פָנִים. מַה יֵּשׁ כָּאן לוֹמַר כְּנֶגֶד
זֶה? אֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בֵּינִי וּבֵין שִׂיא תִּקְווֹתַי. מִן
הַשָּׁמַיִם בָּא הַדָּבָר וְלָהֶם יָאָה תְהִלָּה.
[נכנסים מריה, טוביאש ופביאן]
טוביאש
אֲבָל אַיֵּהוּ, לְמַעַן הַשֵּׁם! אֲנִי אֶכָּנֵס אִתּוֹ בִדְבָרִים,
וְאִלּוּ הִתְכַּנְּסוּ כָאן כָּל שֵׁדֵי שַׁחַת, וְאִלּוּ נִכְנַס בּוֹ
לִגְיוֹן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.
פביאן
הִנֵּה הוּא! הִנֵּה, הִנֵּה הוּא! מַה שְּׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי?
מַה שְּׁלוֹמְךָ, יְדִידִי?
מלבוליו
לְכוּ לָכֶם! אֲנִי מְפַטֵּר אֶתְכֶם כֻּלְּכֶם. רוֹצֶה אֲנִי
לֵהָנוֹת מִבְּדִידוּתִי. לְכוּ לָכֶם!
מריה
כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, אֵיךְ שֶׁהַשֵּׁד מְדַבֵּר
צְרוּדוֹת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ? כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם? מַר
טוביאש, בִּקְשָׁה מִמְּךָ הַגְּבֶרֶת שֶׁתִּדְאַג בִּשְׁבִילוֹ.
מלבוליו
אֲהָהּ, בִּקְשָׁה בֶאֱמֶת!
טוביאש
הַס, הָס! שֶׁקֶט, שֶׁקֶט! בְּנַחַת וּבְרֹךְ צָרִיךְ לִנְהֹג
בּוֹ. הַנִּיחוּ לִי, אֲנִי כְבָר יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג. מַה
לְּךָ, מלבוליו? הֲשָׁלוֹם לְךָ? יְדִידִי, לַשָּׂטָן צָרִיךְ
לְסָרֵב מְאֹד. זְכֹר וְאַל תִּשְׁכַּח שֶׁהוּא הוּא שׂוֹנְאוֹ
שֶׁל אָדָם.
מלבוליו
הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מַה שֶּׁאַתָּה סָח?
מריה
רוֹאִים אַתֶּם אֵיךְ הוּא מִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים
סָרָה בַּשָּׂטָן? הַלְואַי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְכֻשָּׁף.
פביאן
אוּלַי נִקְרָא לַמְכַשֵּׁפָה וְתִבְדֹּק בְּשִׁתְנוֹ?
מריה
מָחָר הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר נַעֲשֶׂה זֹאת. גְּבִרְתִּי אֵינָהּ
רוֹצָה בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּפָּקֵד.
מלבוליו
עַד כָּאן, נֶחְמָדָתִי?
מריה
אֲדֹנָי אֱלֹהִים!
טוביאש
בְּבַקָּשָׁה, רַק תֵּרָגְעוּ. לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ. כְּלוּם אֵינְכֶם
רוֹאִים שֶׁאַתֶּם מַרְגִּיזִים אוֹתוֹ?
פביאן
אַךְ בְּנוֹחוּת וָרֹךְ. אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. הַסִּטְרָא אָחְרָא
רָעָה וְאֵינָהּ אוֹהֶבֶת כְּשֶׁפּוֹגְשִׁים אוֹתָהּ בְּרָעָה.
טוביאש
מַה מַּעֲשֶׂיךָ, גּוֹזָלִי שֶׁלִּי? וּמַה שְּׁלוֹמְךָ, אֶפְרוֹחִי?
מלבוליו
אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּד!
טוביאש
גֵּשׁ הֵנָּה, צִיפ, צִיפ יְדִידִי! לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה
לְצַחֵק עִם הַשָּׂטָן. גְּעַר בּוֹ!
מריה
אֱמֹר וְיַעֲשֶׂה תְפִלָּתוֹ. טוֹבִּי יַקִּירִי, אֱמֹר לוֹ וְיַעֲשֶׂה
תְפִלָּה.
מלבוליו
תְּפִלָּתִי? קִיפוֹף!
מריה
רוֹאִים אַתֶּם, אֵין יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ.
מלבוליו
יִקָּחֲכֶם כֻּלְּכֶם הַשֵּׁד! כֻּלְּכֶם טִפְּשִׁים מְטֻפָּשִׁים
– אֵינֶנִּי מִשֶּׁלָּכֶם. עוֹד תָּבוֹאוּ וְתִשְׁמְעוּ עַל
אוֹדוֹתַי.
[יוצא]
טוביאש
כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר?
פביאן
אִלּוּ הָיוּ מַצִּיגִים כְּגוֹן זֶה עַל הַבָּמָה, הָיִיתִי אוֹמֵר
אַךְ חָזוֹן בָּדוּי הוּא.
טוביאש
יְדִידִי, רֹאשׁוֹ מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו אַמְצָאָתֵנוּ!
מריה
אַל נֶחְדַּל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנָּדֵף מַהֲתַלָּתֵנוּ.
פביאן
הֲלֹא נְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי.
מריה
וְיִגְדַּל הַשֶּׁקֶט בַּבַּיִת.
טוביאש
הָבָה וְנָשִׂים אוֹתוֹ בְּחֶדֶר אָפֵל וְנִכְפְּתֶנּוּ. בַּת-אָחִי
כְּבָר מַאֲמִינָה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו.^[1] נֵלֵךְ
וְנַמְשִׁיךְ אֶת מַהֲתַלָּתֵנוּ וְהָיָה לָנוּ לְעֹנֶג וְלוֹ לְעֹנֶשׁ
עַד שֶׁנִּתְיַגַּעַ, וְאָז נְרַחֵם עָלָיו. נָבִיא אַת הַדָּבָר
עַד לִידֵי מִשְׁפָּט, וְאַתְּ תִּהְיִי לְשׁוֹמֶרֶת הַמְשֻׁגָּעִים;
[נכנס אנדריאש] אֲבָל רְאוּ גַם רְאוּ!
פביאן
שׁוּב חֹמֶר לְמִשְׁתֵּה-חֲגִיגָה.
אנדריאש
הִנֵּה הַתְּבִיעָה לַקְּרָב. הִנְנִי עָרֵב, כִּי יֵשׁ בָּהּ חֹמֶץ
וּפִלְפְּלָא חֲרִיפְתָּא דַּי וְהוֹתֵר.
פביאן
כָּל כָּךְ חֲרִיפָה?
אנדריאש
יֵשׁ וָיֵשׁ! הִנְנִי עָרֵב. אַךְ קְרָא.
טוביאש
[קורא] "צָעִיר, הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה, סוֹף-סוֹף אֵינְךָ
אֶלָּא מְנֻוָּל".
פביאן
יֵשׁ כָּאן מִן הַיֹּפִי! וְהָעָזְמָה!
טוביאש
"אַל תִּשְׁתּוֹמֵם וְאַל תִּתְפַּלֵּא, כִּי אֲנִי מְכַנֶּה אוֹתְךָ
כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אֹמַר לְךָ אֶת סִבַּת הַדָּבָר".
פביאן
אֲמַתְלָא טוֹבָה: תְּרִיס הִיא לְךָ כְּנֶגֶד כָּל קֻבְלָנָא.
טוביאש
"אַתָּה מְבַקֵּר אֶת הַגְּבֶרֶת אוליבה, וְהִיא קוֹרֶצֶת
לְךָ עַיִן בְּפָנַי; אֶלָּא שֶׁשֶּׁקֶר וְכָזָב הַדָּבָר, אִם
אַתָּה בָא לוֹמַר שֶׁמִּטַּעַם זֶה אֲנִי בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתְךָ
לְדוּ-קְרָב".
פביאן
קִצּוּר נִמְרָץ, וְגַם נִבְחָר בִּבְחִינַת נִיב-חַרְחַר.
טוביאש
"אֲנִי אֶאֱרֹב לְךָ בִּשְׁעַת שׁוּבְךָ הַבַּיְתָה, וְאִם יַעֲלֶה
בְיָדְךָ לְהָרְגֵנִי – "
פביאן
יָפֶה!
טוביאש
"תַּהַרְגֵנִי, כַּהֲרֹג נָבָל וּמְנֻוָּל".
פביאן
תָּמִיד אַתָּה מֵעֵבֶר לִמְקוֹם הַסַּכָּנָה.
טוביאש
"הֱיֵה שָׁלוֹם, וֶאֱלֹהִים יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל אֶחָד
מִשְּׁנֵינוּ! בְּיָדוֹ לְרַחֵם עַל נַפְשִׁי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי
תִקְוָתִי לְסוֹף יוֹתֵר טוֹב. וְכֵן אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ.
יְדִידְךָ, זֶה תָלוּי בָּאֹפֶן שֶׁתִּפְגְּשֵׁנִי – אוֹ שׂוֹנְאֲךָ
בַּנָּפֶשׁ. אַנְדְּרֵיאַשׂ אֶגִיטְשִׁיק".
אִם לֹא יְזַעְזַע מִכְתָּבוֹ זֶה אֶת הַגֹּלֶם, לֹא יְזַעְזְעוּהוּ
כָל הַכֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אֲנִי אֶמְסְרֶנּוּּ לוֹ.
מריה
בְּנָקֵל תִּהְיֶה לְךָ הִזְדַּמְנוּת לָזֶה. הֲרֵיהוּ מְסַפֵּר
עַכְשָׁו עִם הַגְּבֶרֶת וְתֵכֶף יֵלֶךְ מִכָּאן.
טוביאש
לֵךְ, אַנְדְּרֵיאַשׂ, חַכֵּה לוֹ אֵצֶל פֶּתַח הַגִּנָּה. כְּאוֹתוֹ
בַלָּשׁ תְּחַכֶּה לוֹ. תֵּכֶף לִכְשֶׁתִּרְאֶנּוּ תְפֹס בּוֹ,
תְּחָרְפֶנּוּ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
אָדָם קוֹנֶה לוֹ שֵׁם גִּבּוֹר בְּחֶרְפָּה אֲיֻמָּה זְרוּקָה
בְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן יוֹתֵר מִשֶּׁהָיָה קוֹנֶה אוֹתוֹ בְּמוֹפֵת
לַאֲמִתּוֹ שֶׁל גְּבוּרָה. לֵךְ!
אנדריאש
טוֹב, תְּנוּ לִי וְאֵלְכָה לְחָרְפוֹ.
[יוצא]
טוביאש
אֲנִי אֶת מִכְתָּבוֹ לֹא אֶמְסֹר. מִנִּימוּסָיו שֶׁל אוֹתוֹ
הַצָּעִיר יֵשׁ לִלְמֹד, שֶׁאָדָם מַשְׂכִּיל הוּא וְקִבֵּל
חִנּוּךְ טוֹב, וְגַם תַּפְקִידוֹ בֵין אֲדוֹנָיו וּבֵין בַּת-אָחִי
מְאַשֵּׁר דַּעְתִּי זוֹ. מִטַּעַם זֶה לֹא יְעוֹרֵר מִכְתָּב
טִפֵּשׁ זֶה כָּל פַּחַד בְּלֵב הַצָּעִיר. תֵּכֶף יַרְגִּישׁ שֶׁהוּא
עוֹמֵד בִּפְנֵי גֹּלֶם – אֶלָּא שֶׁאֶמְסֹר לוֹ תְבִיעָה
זוֹ בְּעַל-פֶּה, אֲתָאֵר תְּמוּנָה נוֹרָאָה מִגְּבוּרָתוֹ
שֶׁל אֶגִיטְשִׁיק, וְהַצָּעִיר יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
בְּעֶבְרָתוֹ, זְרִיזוּתוֹ וְחָרִיצוּת כַּפָּיו. זֶה יַבְעִיתֵם
כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה בְּעֵינֵיהֶם,
כְּאוֹתָם הַצִּפְעוֹנִים.
פביאן
הִנֵּה הוּא בָא עִם בַּת-אָחִיךָ. אַל תִּגַּע בּוֹ עַד
שֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנָּה. אַחֲרֵי כֵן תֵּכֶף וּמִיָּד בֹּא אַחֲרָיו.
טוביאש
וַאֲנִי בֵּין כֹּה וָכֹה אֶמְצָא בִּטּוּיִים אֲיֻמִּים בִּשְׁבִיל
הַתְּבִיעָה.
[יוצאים טוביאש, פביאן ומריה]
[נכנסות אוליבה וויאולה]
אוליבה
יוֹתֵר מִדַּי דִּבַּרְתִּי עַל לֵב אֶבֶן,
מִבְּלִי חֲשֹׁב נָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי לְזָר.
יֵשׁ בִּי דְּבַר-מָה מוֹכִיחַ עַל פִּשְׁעִי,
אֲבָל אוֹתוֹ פִשְׁעִי אַדִּיר כַּבִּיר
לוֹעֵג לְתוֹכָחָה.
ויאולה
וּכְגֹדֶל זֶה חִשְׁקֵךְ יִבְעַר בְּלִבֵּךְ,
גָּדֵל גַּם צַעַר אֲדוֹנִי.
אוליבה
הֵא טַבַּעְתִּי וְשָׂא – בָּהּ תְּמוּנָתִי.
אַל תְּסָרֵב, אֵין פֶּה לָהּ לְצַעֵר.
שְׁאֵלָתִי, נָא בֹא אֵלַי מָחָר.
מַה יֵּשׁ וְאֶמְנַע מִמְּךָ, בִּלְתִּי
דָּבָר אֲשֶׁר אֶת כְּבוֹדִי יַעֲלֹב.
ויאולה
אַחַת שְׁאֵלָתִי: אַהֲבָה לַשָּׂר.
אוליבה
אֵיכָה יִתֵּן לוֹ זֹאת כְּבוֹדִי, הֲלֹא
לְךָ הִיא נְתוּנָה.
ויאולה
            אַךְ בִּרְשׁוּתִי.
אוליבה
טוֹב-טוֹב! אַךְ בֹּא מָחָר. הֱיֵה שָׁלוֹם

1. כך היו נוהגים אז – ועד סוף המאה השמונה-עשרה – בכדי לשכך את המטורפים.