כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה ראשונה/מחזה ה
חדר בביתה של אוליביה
[נכנסים מריה והליצן]
מריה
וּבְכֵן, סַפֵּר לִי אֵיפֹה הָיִיתָ מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם; וּבְאִם
לֹא תְסַפֵּר, לֹא אֶפְצֶה פִי אַף כִּמְלֹא נִימָא לְלַמֵּד
עָלֶיךְ זְכוּת. גְּבִרְתִּי תְצַוֶּה לִתְלוֹת אוֹתְךָ עַל עֵץ
עַל שֶׁלֹּא בָאתָ.
הליצן
מֵילָא, תִּתְלֵנִי. מִי שֶׁתָּלוּהוּ בָעוֹלָם הַזֶּה בְּנִימוּס
– פָּטוּר לְעוֹלָם מִן הַגִּיּוּס.
מריה
עַל שׁוּם מָה?
הליצן
מִפְּנֵי שְׁבִּכְלָל אֵינוֹ מַרְבֶּה לְטַיֵּל.
מריה
תְּשׁוּבָה מְחֻכָּמָה. וַאֲנִי יוֹדַעַת מֵימְרָא זוֹ מִנַּיִן
הִיא בָאָה: פָּטוּר מִן הַגִּיּוּס.
הליצן
מִנַּיִן, גְּבֶרֶת מריה?
מריה
מִימוֹת הַמִּלְחָמָה. וּבְטִפְּשׁוּתְךָ תוּכַל לַחֲזֹר עָלֶיהָ
בְאֹמֶץ לֵב.
הליצן
מֵילָא. אֲדֹנָי אֱלֹהַי, תֵּן מֵחָכְמָתְךָ לְמִי שֶׁיֵּשׁ
לוֹ, וְיִתְּנוּ הַטִּפְּשִׁים בְּנֶשֶׁךְ וּבְרִבִּית כִּשְׁרוֹנוֹתֵיהֶם
שֶׁלָּהֶם.
מריה
וְאַף עַל פִּי כֵן יִתְּלוּ אוֹתְךָ עַל שֶׁנִּפְקַדְתָּ כָּל כָּך
הַרְבֵּה זְמָן, אוֹ שֶׁיַּשְׁלִיכוּ אוֹתְךָ מִן הַבַּיִת. כְּלוּם
אֵין זֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּאִלּוּ הָיוּ תוֹלִים אוֹתְךָ?
הליצן
יֵשׁ שֶׁתְּלִיָּה נָאָה מַקְדִּימָה חֲתֻנָּה רָעָה. וְלַאֲשֶׁר
יַשְׁלִיכוּנִי – מָה אִכְפָּת, עַד שֶׁהַקַּיִץ בַּחוּץ לֹא
אֶפְחָד.
מריה
וּבְכֵן, אֵינְךָ זָקוּק לְעֶזְרָה וּפְעֻלָּה.
הליצן
הֱיוֹת שֶׁאֲנִי אוֹחֵז בַּעֲנִיבָה כְפוּלָה.
מריה
לִכְשֶׁתִּקָּרֵעַ אַחַת תֹּאחַז בַּשְּׁנִיָּה, אֶלָּא אִם תִּקָּרַעְנָה
הַשְּׁתַּיִם – וְנָפְלוּ הַמִּכְנָסָיִם.
הליצן
נֶחְמָד! בֶּאֱמוּנָתִי, נֶחְמָד! לְכִי בְדֶרֶךְ זוֹ. אִלּוּ חָדַל
מַר טוֹבִּיאַשׁ מִשְּׁתוֹת, וְהָיִית אַתְּ הַחֲרִיפָה בְּכָל
בְּנוֹת-חַוָּה אֲשֶׁר בְּאִילִירְיָה.
מריה
הַס, מְנֻוָּל! אַל תּוֹסִיף דַּבֵּר. הִנֵּה גְבִרְתִּי בָאָה.
יָפֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה, אִלּוּ בִקַּשְׁתָּ סְלִיחָה וּמְחִילָה
בְּהַשְׂכֵּל.
[יוצאת]
הליצן
אֱלֹהֵי-הַחִדּוּדִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ וְאֶמְצָא חִדּוּד
יָפֶה. כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים בַּעֲלֵי חִדּוּדִים סוֹבְרִים,
שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חִדּוּד, וּמְגַלִּים פְּנֵי טִפֵּשׁ, וַאֲנִי,
שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָסֵר אֲנִי אוֹתְךָ – אֲנִי נִרְאֶה לְחָכָם.
קְוִינַפַּלוּס[1] מַה הוּא אוֹמֵר? "טוֹב טִפֵּשׁ חָכָם
מֵחָכָם טִפֵּשׁ".
[נכנסים אוליביה ומלבוליו]
בָּרוּךְ בּוֹאֵךְ, גְּבֶרֶת.
אוליביה
הוֹצִיאוּ מֵעָלַי אוֹתוֹ פַּרְצוּף טִפֵּשׁ!
הליצן
כְּלוּם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים, רַבּוֹתַי? הוֹצִיאוּ אֶת
הַגְּבֶרֶת מִכָּאן.
אוליביה
כְּלַךְ לְךָ! טִפֵּשׁ יָבֵשׁ אָתָּה. אֵין לִי בְךָ כָּל חֵפֶץ.
וְגַם הַחִלּוֹתָ לִנְהֹג לֹא יָפֶה.
הליצן
שְׁנֵי חֶסְרוֹנוֹת שֶׁטּוֹבִים לָהֶם מַשְׁקֶה וְעֵצָה טוֹבָה.
כְּשֶׁנּוֹתְנִים לְטִפֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, שׁוּב אֵינוֹ שׁוֹטֶה
יָבֵשׁ. עוּצוּ לְאָדָם-רַע שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר
לְמוּטָב שׁוּב אֵינוֹ אָדָם רַע. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל –
יִקָּחֶנּוּ אֹפֶל. יַעֲלֶה עָלָיו הַחַיָּט טְלַאי. כִּי כָל דָּבָר
שֶׁתִּקְּנוּ אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲלֶה טְלַאי. צַדִּיק שֶׁסָּרַח
לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו טְלַאי שֶׁל חֵטְא;
רָשָׁע שֶׁחָזַר לְמוּטָב לֹא עָשָׂה אֶלָּא הֶעֱלָה עָלָיו
טְלַאי שֶׁל צְדָקָה. אִם טוֹב אוֹתוֹ הֶקֵּשׁ פָּשׁוּט
– יָפֶה; אִם אֵינוֹ טוֹב – מַה לַּעֲשׂוֹת? כְּשֵׁם
שֶׁאֵין קַרְנָן אֲמִתִּי אֶלָּא אָסוֹן, כָּךְ הַיֹּפִי אֵינוֹ אֶלָּא
פֶרַח. מִכֵּיוָן שֶׁהַגְּבֶרֶת פָּקְדָה לְהוֹצִיא מֵעָלֶיהָ אֶת
הַפַּרְצוּף הַטִּפְּשִׁי, שׁוּב אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: הוֹצִיאוּ
אוֹתָהּ!
אוליביה
אֲדוֹנִי, רָצִיתִי שֶׁאוֹתְךָ יוֹצִיאוּ.
הליצן
גְּבִרְתִּי, טָעוּת שֶׁבַּטָּעֻיּוֹת אֲנִי אוֹמֵר לָךְ!
Cucullus non facit monachum[2] זֹאת
אוֹמֶרֶת: מֹחִי אֵינֶנּוּ מְגֻוָּן כִּמְעִילִי שֶׁלִּי. מָדוֹנָה,
תַּרְשִׁי לִי לְהוֹכִיחַ לָךְ כִּי אַתְּ שׁוֹטָה.
אוליביה
כְּלוּם תּוּכַל?
הליצן
בְּאֹפֶן מְצֻיָּן, מָדוֹנָה טוֹבָה.
אוליביה
הָבֵא רְאָיוֹת.
הליצן
קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ אֲנִי לִבְחֹן אוֹתָךְ, מָדוֹנָה. יוֹנָתִי
חֶמְדָּתִי עֲנִי לִי.
אוליביה
בְּאֵין דָּבָר אַחֵר לְהֶסַּח הַדַּעַת, אֶשְׁמַע רְאָיוֹתֶיךָ.
הליצן
מָדוֹנָה טוֹבָה, מַדּוּעַ אַתְּ עֲצֵבָה?
אוליביה
לֵיצָנִי הַטּוֹב, כִּי מֵת אָחִי.
הליצן
מָדוֹנָה, סְבוּרַנִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בַּגֵּיהִנּוֹם.
אוליביה
טִפֵּשׁ, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנַּפְשׁוֹ בְגַן עֵדֶן.
הליצן
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טִפְּשִׁית אַתְּ, שֶׁאַתְּ עֲצוּבָה,
כִּי אָחִיךְ בְּגַן-עֵדֶן. רַבּוֹתַי, הוֹצִיאוּ מִכָּאן אֶת
הַפַּרְצוּף הַטִּפֵּשׁ!
אוליביה
מַלְבוֹלִיוֹ, מַה דַּעְתְּךָ עַל טִפֵּשׁ זֶה? כְּלוּם אֵינוֹ
הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ?
מלבוליו
אָמְנָם, וְכֵן יִהְיֶה הוֹלֵךְ וּמַשְׁבִּיחַ עַד זִבּוּלָא
בָּתְרַיְתָא. חֲכָמִים כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִינִים – מִטַּפְּשִׁים,
וְטִפְּשִׁים – מִתְחַכְּמִים.
הליצן
וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלֹהִים וְתַקְדִּים לָבֹא זִקְנוּתְךָ, בִּכְדֵי
שֶׁתַּעֲלֶה וְתִפְרַח טִפְּשׁוּתְךָ. מַר טוֹבִּיאַשׁ לֹא
יִשָּׁבַע שְׁבוּעָה שֶׁאֲנִי שׁוּעָל, אֲבָל גַּם שְׁתֵּי
פְרוּטוֹת לֹא יַעֲרֹב שֶׁאֵינְךָ טִפֵּשׁ.
אוליביה
מַלְבוֹלִיוֹ, מַה תֹּאמַר לָזֹאת?
מלבוליו
תְּמֵהַנִי כֵּיצַד גְּבִרְתִּי מוֹצֵאת נַחַת רוּחַ בִּמְנֻוָּל
חֲסַר כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ. לִפְנֵי יָמִים מוּעָטִים רָאִיתִי
אֵיךְ נָפַל הַלָּה לִפְנֵי טִפֵּשׁ מָצוּי, שֶׁאֵין לוֹ
בְּגֻלְגָּלְתּוֹ מֹחַ יוֹתֵר מִשֶּׁיֵּשׁ בְּ – – רְאִי נָא, אֵיךְ
כְּבָר הָיָה לְאוֹבֵד-עֵצָה; כְּשֶׁאַתְּ אֵינֵךְ צוֹחֶקֶת –
פִּיו סָתוּם. לְדִידִי, כָּל אוֹתָם הַחֲכָמִים הַקּוֹרְאִים
כְּתַרְנְגוֹלִים לְמִשְׁמַע טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתוֹ, אֵינָם
אֶלָּא טִפְּשִׁים שֶׁל אוֹתָם טִפְּשִׁים.
אוליביה
מַחֲלַת אַהֲבַת-עַצְמְךָ אַתָּה חוֹלֶה, מַלְבוֹלִיוֹ,
וְטַעְמְךָ מְקֻלְקָל. מִי שֶׁרוּחוֹ רוּחַ נְדִיבָה, לִבּוֹ
תָּמִים וּמַחֲשַׁבְתּוֹ חָפְשִׁית, בְּעֵינָיו כָּל הַתְּנוּאוֹת
הַלָּלוּ אֵינָן אֶלָּא דְבָרִים שֶׁל מַה-בְּכָךְ, שֶׁהֵם
בְּעֵינֶיךָ כַּדּוּרֵי-תוֹתָחִים. הַשּׁוֹטֶה-מִטַּעַם אֵינוֹ
מַעֲלִיב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְהַתֵּל, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם
הַנֶּחְשָׁב לְאִישׁ בַּעַל-שֵׂכֶל אֵינוֹ מְהַתֵּל בְּשָׁעָה
שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא שָׂם דֹּפִי.
הליצן
יְחָנֵךְ מַרְקוּלִיוּס כִּשְׁרוֹן הַשֶּׁקֶר, כִּי דִבַּרְתְּ טוֹבוֹת
עַל הַלֵּיצָנִים.
[נכנסת מריה]
מריה
גְּבִרְתִּי, צָעִיר אֶחָד עוֹמֵד בַּפֶּתַח, רוֹצֶה הוּא
לְדַבֵּר אִתָּךְ.
אוליביה
מֵאֵת הַדֻּכָּס אוֹרְסִינוֹ הוּא בָא, הֲלֹא?
מריה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, גְּבִרְתִּי. צָעִיר יָפֶה וּבְנֵי לְוָיָה
הֲדוּרִים אִתּוֹ.
אוליביה
מִי מֵאֲנָשַׁי מְעַכֵּב בְּיָדוֹ?
מריה
מַר טוֹבִּיאַשׁ, גְּבִרְתִּי.
אוליביה
אָנָּא, קְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם. תָּמִיד הוּא מְדַבֵּר
כַּחֲסַר-דֵּעָה וּכְדַי בִּזָּיוֹן. [מריה יוצאת] לֵךְ אַתָּה,
מַלְבוֹלִיוֹ, וְאִם שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס הוּא, אֱמֹר
לוֹ שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אוֹ שֶׁאֵינֶנִּי בַּבַּיִת. אֱמֹר מַה
שֶּׁתֹּאמַר, וּבִלְבַד שֶׁנִּפָּטֵר מִמֶּנּוּ. [מלבוליו יוצא]
רוֹאֶה אַתָּה כִּי הֲלָצוֹתֶיךָ הוֹלְכוֹת וּמִתְנַוְּנוֹת וְאֵינָן
מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת.
הליצן
מִלִּים הוֹצֵאת מִפִּינוּ, מָדוֹנָה, כְּאִלּוּ עוֹמֵד בְּנֵךְ
בְּכוֹרֵךְ לִהְיוֹת לֵיצָן. יְמַלֵּא יוּפִּיטֶר אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ
מֹחַ עַל גְּדוֹתֶיהָ, כִּי הִנֵּה בָא אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ
שֶׁהָאֵם הָרַכָּה[3] שֶׁלּוֹ חַלָּשָׁה מְאֹד.
[נכנס מר טוביאש]
אוליביה
חֵי רֹאשִׁי, הוּא כְּבָר שִׁכּוֹר לְמֶחֱצָה. בֶּן-דּוֹדִי, מִי
שָׁם בַּשָּׁעַר?
טוביאש
בַּר-נָשׁ.
אוליביה
בַּר-נָשׁ? אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ?
טוביאש
[מגהק]
בַּר-נָשׁ כָּאן... יִכָּנֵס הָרוּחַ בַּמָּלוּחַ! [אל הליצן] מַה
מַּעֲשֶׂיךָ, פֶּתִי?
הליצן
מַר טוֹבִּיאַשׁ מַחְמַדִּי!
אוליביה
בֶּן-דּוֹדִי, בֶּן-דּוֹדִי! בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת זוֹ וְאַתָּה כְּבָר
בְּצוּרָה מְגֻנָּה כָּזוֹ.
טוביאש
מְגֻנָּה! הֲבֵל הֲבָלִים! אִישׁ עוֹמֵד בַּשָּׁעַר.
אוליביה
יָפֶה; וּמִי הוּא?
טוביאש
מֵילָא, וְאִלּוּ עֲזָאזֵל בְּעַצְמוֹ, אִם רוֹצֶה הוּא בְכָךְ,
מַה לִּי וְלוֹ. בֶּאֱמוּנָתִי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, כְּלוּם לֹא
אַחַת הִיא?
[יוצא]
אוליביה
לֵיצָנִי, שִׁכּוֹר לְמָה הוּא דוֹמֶה?
הליצן
שִׁכּוֹר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁטָּבַע, לְשׁוֹטֶה וְלִמְטֹרָף.
הַגְּמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה לְמַעְלָה מִצִּמְאוֹנוֹ עוֹשָׂה
אוֹתוֹ שׁוֹטֶה, הַשְּׁנִיָּה מְטֹרָף וְהַשְּׁלִישִׁית מַטְבִּיעָה
אוֹתוֹ.
אוליביה
לֵךְ וּקְרָא לַבַּלָּשׁ וְיָשִׂים עַיִן עַל בֶּן-דּוֹדִי, כִּי כְבָר
הִגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – טָבַע. לֵךְ וְשַׂמְתָּ
עָלָיו עָיִן.
הליצן
עֲדַיִן אֵינוֹ אֶלָּא בִּבְחִינַת מְטֹרָף, מָדוֹנָה. וְהַשּׁוֹטֶה
יִשְׁמֹר עַל הַמְּטֹרָף.
[יוצא]
[נכנס מלבוליו]
מלבוליו
גְּבִרְתִּי, אוֹתוֹ צָעִיר נִשְׁבַּע בְּהֵן צִדְקוֹ, כִּי נָחוּץ
לוֹ לְדַבֵּר אִתָּךְ. אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאַתְּ חוֹלָה. מַבְטִיחַ
הוּא שֶׁכְּבָר שָׁמַע זֹאת, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא בָּא לְכָאן
לְדַבֵּר אִתָּךְ. אָמַרְתִּי שֶׁאַתְּ יְשֵׁנָה, וְנִרְאֶה שֶׁגַּם
זֹאת הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ. וְדַוְקָא מֵטַּעַם זֶה הוּא
בָא לְדַבֵּר אִתָּךְ, גְּבִרְתִּי. מַה לּוֹמַר לוֹ? אֵין כָּל
אֲמַתְלָא עוֹמֶדֶת בְּפָנָיו.
אוליביה
אֱמֹר לוֹ שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לְדַבֵּר אִתּוֹ.
מלבוליו
גַּם זֹאת אָמַרְתִּי לוֹ, וְאוֹמֵר הוּא שֶׁיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד
עַל עָמְדּוֹ עַל יַד הַפֶּתַח וְהַמְּזוּזָה, כְּאוֹתָהּ
סֻכַּת-מִשְׁמָר, עַד שֶׁתִּפָּנִי לוֹ.
אוליביה
אֵיזֶה מִין בַּר-נָשׁ הַלָּה?
מלבוליו
מִין זָכָר.
אוליביה
וְאֵיזֶה מִין זָכָר?
מלבוליו
מִן הַמְחֻצָּפִים שֶׁבָּהֶם. וְרוֹצֶה הוּא לְדַבֵּר אִתָּךְ
בְּאִם תִּרְצִי וּבְאִם לֹא תִרְצִי.
אוליביה
מַה מַּרְאֵהוּ? בֶּן-כַּמָּה הוּא?
מלבוליו
אֵינוֹ זָקֵן דַּיּוֹ בִּשְׁבִיל גֶּבֶר, וְאֵינוֹ דַּיּוֹ צָעִיר
בְּשְׁבִיל נַעַר. אֵינוֹ בָשָׂר וְאֵינוֹ דָג. לֹא הָא וְלֹא
הָא, בָּאֶמְצַע בֵּין הַגְּבוּלִים, בֵּין נַעַר וּבֵין גֶּבֶר.
פָּנִים יָפוֹת לוֹ, וְיֵשׁ לוֹ פֶה מֵפִיק מַהֲתַלּוֹת. יֵשׁ
לוֹמַר, שֶׁחֲלֵב אִמּוֹ עוֹדֶנּוּ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
אוליביה
יִכָּנֵס. אֶלָּא קְרָא לַחַדְרָנִית.
מלבוליו
חַדְרָנִית! הַגְּבֶרֶת קוֹרֵאת לָךְ.
[יוצא]
[מריה נכנסת]
אוליביה
תְּנִי לִי אֶת הַצָּעִיף. כַּסִּינִי בוֹ. אֶשְׁמַע עוֹד פַּעַם
דִּבְרֵי הַדֻּכָּס בְּיַד שְׁלִיחוֹ.
[נכנסת ויאולה]
ויאולה
מִי כָּאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?
אוליביה
דַּבֵּר אֵלַי. אֲנִי אֶעֱנֶה בִּשְׁמָהּ. מָה חֶפְצְךָ?
ויאולה
הַמַּזְהִירָה בַּמַּזְהִירוֹת, הַנַּעֲלָה בַּנַּעֲלוֹת וְהַנֶּהְדָּרָה
בַּיָּפוֹת! בַּקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ, הַגִּידִי לִי מִי
כָאן עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת
פָּנֶיהָ. אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיָּשׁוּבוּ דְבָרַי רֵיקָם, כִּי בְעָמָל
רַב וּבְטִרְחָה מְרֻבָּה עָלָה לִי עַד שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָם
בְּעַל-פֶּה. יְפֵהפִיּוֹת טוֹבוֹת, אַל נָא תְהַתְּלוּ בִי.
אֲנִי רָגִישׁ מְאֹד גַּם כְּנֶגֶד פְּגִיעָה בַּכָּבוֹד, קְטַנָּה
שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.
אוליביה
מֵאַיִן אַתָּה, אֲדוֹנִי?
ויאולה
אֵינִי יָכוֹל לוֹמַר אֶלָּא מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי בְעַל-פֶּה.
שְׁאֵלָה זוֹ חֲסֵרָה בְּתַפְקִידִי – –
אוליביה
כְּלוּם אֲדוֹנִי שַׂחֲקָן?
ויאולה
לֹא, מַחְמַל עֵינִי; אֲבָל יָכוֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע כִּי
אֵינֶנִּי מַה שֶּׁאֲנִי מְשַׂחֵק לְפָנַיִךְ. כְּלוּם אַתְּ
עֲקֶרֶת-הַבַּיִת?
אוליביה
אִם אֵינֶנִּי לוֹקַחַת יוֹתֵר מִדַּי עַל עַצְמִי, אֲנִי הִיא.
ויאולה
כַּמּוּבָן, אִם אַתְּ עֲקֶרֶת-הַבַּיִת, אַתְּ לוֹקַחַת הַרְבֵּה
עַל עַצְמֵךְ. כִּי מַה שֶּׁאַתְּ יְכוֹלָה לָתֵת אֵינֵךְ
רַשָּׁאִית לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵאֲחֵרִים. אֶלָּא, שֶׁאֵין זֶה
נוֹגֵעַ בִּשְׁלִיחוּתִי. אֲנִי אַמְשִׁיךְ אֶת נְאוּם-שְׁבָחַיִךְ
וְאַחֲרֵי כֵן אֶמְסֹר לָךְ עִקַּר בּוֹאִי הֵנָּה.
אוליביה
אֱחֹז בָּעִקָּר, הִנְנִי מְוַתֶּרֶת עַל הַשְּׁאָר.
ויאולה
אֲהָהּ! אֲנִי כָּל כָּךְ טָרַחְתִּי לִלְמֹד אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה,
וְיֵשׁ בּוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְלִיצָה.
אוליביה
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁאֵין נְאוּמְךָ אֶלָּא דִבְרֵי
מְלִיצָה סְתָם, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ. שָׁמַעְתִּי כִּי
לֹא הִתְנַהַגְתָּ יָפֶה עַל יַד הַשָּׁעַר. וּכְשֶׁנָּתַתִּי לְךָ
לְהִכָּנֵס, יוֹתֵר מִשֶּׁרָצִיתִי לִשְׁמֹעַ דְּבָרֶיךָ, רָצִיתִי
לְהִתְפַּלֵּא עָלֶיךָ. אִם אֵינְךָ חֲסַר-בִּינָה, כְּלַךְ לְךָ
מִזֶּה. וְאִם פִּקֵּחַ אַתָּה, קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. אֵין עִם לִבִּי
הַיּוֹם לְמַלֵּא תַפְקִיד בְּדִבּוּר מוּזָר שֶׁכָּזֶה.
מריה
אִם רוֹצֶה אֲדוֹנִי לְהַפְלִיג – דַּרְכּוֹ לְפָנָיו.
ויאולה
לֹא, פֶּרַח-שַׁיָּטִי הַטּוֹב, אֲנִי עוֹד אָשׁוּט כָּאן
אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת. – –
אוליביה
מָה אַתָּה רוֹצֶה?
ויאולה
שָׁלִיחַ אָנֹכִי.
אוליביה
וַדַּאי שֶׁדְּבָרִים נוֹרָאִים בְּפִיךָ – כִּי מָה אַתָּה
עוֹשֶׂה הֲכָנוֹת כָּל כָּךְ נוֹרָאוֹת. עֲשֵׂה אֶת
שְׁלִיחוּתְךָ.
ויאולה
אֵין זֹאת אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ שֶׁלָּךְ. אֵינֶנִּי מְבַשֵּׂר
מִלְחָמָה וְלֹא בָאתִי לָשִׂים מַס. בְּכַפִּי עֲנַף זַיִת
וּדְבָרַי דִּבְרֵי שָׁלוֹם וַחֲשִׁיבוּת.
אוליביה
וּבְכָל זֹאת הַחִלּוֹתָ בְסָעַר. מִי אַתָּה? מָה רְצוֹנְךָ?
ויאולה
אוֹתוֹ סַעַר לָמַדְתִּי מִפּוֹגְשַׁי שֶׁפְּגָשׁוּנִי. וּמַה שֶּׁאֲנִי
רוֹצֶה כֻּלּוֹ מִסְתּוֹרִין כַּחֲמוּדוֹתֶיהָ שֶׁל בְּתוּלָה.
בִּשְׁבִיל אָזְנַיִךְ – הִתְגַּלּוּת, בִּשְׁבִיל אָזְנֵי זָר –
חֻלִּין.
אוליביה
[אל מריה] עִזְבִינוּ לְנַפְשֵׁנוּ. אֲנִי רוֹצָה לִשְׁמֹעַ
אוֹתָהּ הִתְגַּלּוּת. [מריה יוצאת] וּבְכֵן, מָה הֵם דִּבְרֵי
הַטֹּפֶס?
ויאולה
הַנֶּחְמָדָה בַּנָּשִׁים! –
אוליביה
תּוֹרָה יָפָה, וְיֵשׁ לְהַגִּיד בְּעִנְיָן זֶה! אֵיפֹה הַטֹּפֶס
שֶׁלְּךָ?
ויאולה
בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ.
אוליביה
בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹרְסִינוֹ? בְּאֵיזֶה פֶרֶק?
ויאולה
בִּכְדֵי לַעֲנוֹת בְּאֹפֶן שִׁיטָתִי – בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן
שֶׁבְּלִבּוֹ.
אוליביה
אֲנִי קָרָאתִי בוֹ. כֻּלּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת. וְאֵין לְךָ לוֹמַר
יוֹתֵר?
ויאולה
גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, תְּנִינִי וְאֶרְאֶה אֶת פָּנָיִךְ.
אוליביה
כְּלוּם פָּקַד לְךָ אֲדוֹנְךָ לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנַי? עַכְשָׁו
יָצָאתָ מִגֶּדֶר טָפְסְךָ שֶׁלְּךָ, אֶלָּא אֲנִי אָסִיר אֶת
הַצָּעִיף וְאַרְאֶה לְךָ אֶת הַתְּמוּנָה. [מסירה את צעיפה]
רוֹאֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי, זֶהוּ קְלַסְתֵּר פָּנַי. הֲטוֹבָה
הָעֲבוֹדָה?
ויאולה
נֶחְמָדָה בֶאֱמֶת, אִם רַק יָדָיו שֶׁל רִבּוֹן עוֹלָם
בְּעַצְמוֹ יְצָרוּהָ.
אוליביה
כָּל זִיּוּף אֵין פֹּה, אֲדוֹנִי. הִיא עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי רוּחוֹת
וּגְשָׁמִים.
ויאולה
– – – – – – –
– – – – – – – [4]
אוליביה
אֲבָל, אֲדוֹנִי, אֵינִי קְשַׁת-לֵב עַד כְּדֵי כָךְ. אֲנִי
אַשְׁאִיר כְּתַב-מִשְׁמוּשׁ-יָפְיִי, וּרְשִׁימָה מְצֹרֶפֶת
לְצַוָּאָתִי שֶׁל כָּל פְּרָט וְכָל קֶטַע שֶׁלּוֹ. לְמָשָׁל:
אָלֶף, שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת; בֵּית,
שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת בְּיַחַד עִם שְׁמוּרוֹת בְּצִדָּן;
גִּימֶל, צַוָּאר, סַנְטֵר וְכוּ' וְכוּ'. כְּלוּם שְׁלָחוּךָ הֵנָּה
כְּדֵי לְהַעֲרִיךְ אוֹתָם?
ויאולה
עֵינַי רָאוּךְ – וְאַתְּ גֵּאָה מְאֹד.
וְלוּ שֵׁדָה הָיִית – הֲלֹא יָפִית.
וַאֲדוֹנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ. אָסוּר
לֹא לִגְמֹל אַהֲבַת-אֵל שֶׁל כָּזֶה,
וְלוּ גַם הָיִית יְפַת כָּל הַיָּפוֹת.
אוליביה
אֵיךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי?
ויאולה
מִתּוֹךְ הַעֲרָצָה, בִּדְמִי לִבּוֹ,
בַּאֲנָחוֹת וּבְנַאֲקוֹת-עָצְבּוֹ.
אוליביה
הֲלֹא יוֹדֵעַ הוּא, כִּי לֹא אוּכַל
אוֹתוֹ אֱהֹב, גַּם אֵדַע: הוּא נָדִיב,
גַּם בֶּן-טוֹבִים וּבַעַל נְכָסִים.
וּבַאֲבִיב-יָמָיו, מַשְׂכִּיל, עַז-לֵב,
יָצָא לוֹ שֵׁם. הַטֶּבַע חַנַּנְהוּ
גַּם כִּשְׁרוֹנוֹת גַּם נוֹי שֶׁל גּוּף, אֲבָל
אֲנִי לֹא אוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ.
זֶה כְּבָר הָיָה יָכוֹל לָדַעַת זֹאת.
ויאולה
לוּ אֲהַבְתִּיךְ אֲנִי בִּיקוֹד וְאֵשׁ
אַהֲבָתוֹ שֶׁלּוֹ, לֹא אֶמְצָא טַעַם
לְסֵרוּבֵךְ הַגֵּא; לֹא הֲבִינוֹתִי
מַדּוּעַ בָּא?
אוליביה
מַה תַּעֲשֶׂה אָתָּה?
ויאולה
הָיִיתִי לִי בוֹנֶה עַל יַד דַּלְתֵּךְ
סֻכָּה שֶׁל עֲרָבוֹת, קוֹרֵא לָךְ יוֹם וָלָיִל;
כּוֹתֵב שִׁירִים עַל דְּבַר אַהֲבָתִי,
שׁוֹרֵר אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וּבַדְּמִי;
וַתַּעַן לִי בַּת-קוֹל מִנִּי גְבָעוֹת
וּבָא הַהֵד חוֹזֵר: "אוליביה",
מָנוֹחַ לֹא תֵדְעִי בֵּינוֹת שְׁמֵי-יָהּ
וּבֵין הָאָרֶץ עַד שֶׁרִחַמְתִּינִי.
אוליביה
וּמִי יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הָיִיתָ
מַגִּיעַ. מִי מוֹלַדְתֶּךָ?
ויאולה
הִיא
עוֹלָה עַל גּוֹרָלִי, וְאִם לֹא רַע הוּא –
אֲנִי אָצִיל.
אוליביה
שׁוּבָה אֶל אֲדוֹנְךָ.
לִבִּי לוֹ זָר, וְאַל יוֹסִיף לִשְׁלֹחַ
אֶת שְׁלִיחָיו אֵלָי. בִּלְתִּי אַתָּה
תּוֹאִיל לָבֹא אֵלַי וּתְסַפֵּר אֵיךְ
קִבֵּל אֶת הַבְּשׂוֹרָה. שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!
תּוֹדָה לְךָ בְּעַד טִרְחָתְךָ. זָכְרֵנִי.
[רוצה לתת לו כסף]
ויאולה
אֵינִי שָׂכִיר. יְהִי כַסְפֵּךְ זֶה לָךְ,
אַךְ אֲדוֹנִי זָקוּק לִגְמוּל – לֹא אָנִי.
וִיהִי לְאֶבֶן לֵב אוֹתוֹ הָאִישׁ
אֲשֶׁר אַתְּ עוֹמְדָה לֶאֱהֹב, וּבוּז
לְאִשֵּׁךְ כְּבוּזֵךְ לְאֵשׁ אוֹרְסִינוֹ.
הֲיִי בְרוּכָה, יָפָה אַכְזָרִיָּה.
[ויאולה יוצאת]
אוליביה
"מִי מוֹלַדְתֶּךָ?" – "מוֹלַדְתִּי עוֹלָה
עַל גּוֹרָלִי וְאִם לֹא רַע הוּא –
אֲנִי אָצִיל". נִשְׁבַּעְתִּי כֵן הוּא.
פָּנֶיךָ, עֹז לִבְּךָ, כָּל מִנְהָגֶיךָ,
זוֹ קוֹמָתְךָ, דְּבָרֶיךָ – שֶׁלֶט מְחֻמָּשׁ –
עֵדִים עָלֶיךָ. לִבִּי, אַל תְּמַהֵר!
לְאַט, לְאַט – וְלוּ
הָיָה הַנַּעַר תַּחַת אֲדוֹנָיו.
כְּלוּם כָּךְ נָקֵל וְתִדְבַּק מַחֲלָה?
דּוֹמַנִי, מַרְגִּישָׁה אֲנִי מַעֲלוֹת
אוֹתוֹ הָעֶלֶם נִכְנָסוֹת בְּעֵינַי
סְמוּיוֹת וּבְהַפְתָּעָה רַכָּה – יְהִי כָךְ!
מַלְבוֹלִיוֹ, [נכנס] הֲיָא!
מלבוליו
הִנְנִי לְשָׁרְתֵךְ!
אוליביה
הַדְבֵּק אוֹתוֹ שָׁלִיחַ עַקְשָׁן
שֶׁל הַנָּגִיד; טַבַּעַת לִי הִשְׁאִיר,
עַל חֲמָתִי. אֵינֶנִּי בוֹ רוֹצָה.
אַל יַחֲנִיף לַאֲדוֹנָיו וְאַל
יַשְׁלֶה נַפְשׁוֹ בְתִקְוַת-שָׁוְא. לְעוֹלָם
לֹא אֶהְיֶה לוֹ. בְּאִם יָבֹא מָחָר
הָעֶלֶם, אַגִּיד לוֹ אֶת הַסִּבָּה.
מַהֵר, מַלְבוֹלִיוֹ.
מלבוליו
מִיָּד גְּבִרְתִּי!
[יוצא]
אוליביה
אֵינִי יוֹדַעַת מָה אֲנִי עוֹשָׂה.
אִירָא פֶּן שִׁחֲדָה עֵינִי לִבִּי.
אַךְ יַעַשׂ הַגּוֹרָל כָּל מַה שֶּׁיָּעַשׂ,
מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלֵינוּ יָאַת!
[יוצאת]