כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/הלילה השנים עשר (טשרניחובסקי)/מערכה חמישית/מחזה א
מחזה א
רחוב לפני בית אוליביה
[נכנסים הליצן ופביאן]
פביאן
אִם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי, תֵּן לִי וְאֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב
שֶׁלּוֹ.
הליצן
וְאַתָּה, יַקִּירִי פַבִּיאַן, תַּעֲשֶׂה לִי חֲטִיבָה אַחֶרֶת
בִּשְׂכַר זֶה.
פביאן
כָּל מַה שֶׁתִּשְׁאָל.
הליצן
אַל נָא תִרְצֶה לִרְאוֹת מִכְתָּבוֹ זֶה.
פביאן
זׁאת אוֹמֶרֶת: אַתָּה נוֹתֵן לִי בְּמַתָּנָה כַּלְבְּךָ, וְדוֹרֵשׁ
בִּשְׂכַר זֶה אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.
[נכנסים הדוכס, ויאולה, קוריו ורואי פניו]
הדוכס
יְדִידַי, אַתֶּם מִבְּנֵי בֵיתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת אוֹלִיבְיָה?
הליצן
כֵּן, אֲדוֹנִי, אָנוּ מִבְּנֵי-בֵיתָהּ.
הדוכס
אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ יָפֶה. מַה שְּׁלוֹמְךָ, בַּחוּרִי
הַטּוֹב?
הליצן
לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, אֲדוֹנִי: מַרְבֶּה שׂוֹנְאִים –
מַרְבֶּה טוֹבָה, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.
הדוכס
דַּוְקָא לְהִֵפֶך: מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.
הליצן
לֹא אֲדוֹנִי, מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה רָעָה.
הדוכס
אֲבָל, אֵיךְ זֶה?
הליצן
הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתִי וְעוֹשִׂים אוֹתִי חֲמוֹר; וּלְהֵפֶך,
שׂוֹנְאַי אוֹמְרִים עָלַי בְּפֶה מָלֵא שֶׁאֲנִי חֲמוֹר.
וּמִכָּאן, הַיּוֹצֵא מִזֶּה, שֶׁמִּפִּי שׂוֹנְאַי אֲנִי לָמֵד
לָדַעַת מָה אֲנִי; וְאוֹהֲבַי מַתְעִים אוֹתִי. וּבְכֵן, אִם
דּוֹמוֹת מַסְּקָנוֹת לִנְשִׁיקוֹת, וְאִם אַרְבָּעָה שׁוֹלְלִים
הֵם שְׁנַיִם מְחַיְּבִים, הֲרֵי מַרְבֶּה יְדִידִים – מַרְבֶּה
רָעָה, וּמַרְבֶּה שׂוֹנְאִים – מַרְבֶּה טוֹבָה.
הדוכס
אַךְ הַפְלֵא וָפֶלֶא!
הליצן
בְּנֶאֱמָנוּתִי – לֹא, אֲדוֹנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה
רוֹצֶה לִהְיוֹת מִידִידַי שֶׁלִּי.
הדוכס
אֲבָל מִידִידוּתִי לֹא תִצְמַח לְךָ כָּל רָעָה: הֵא לְךָ
דִּינַר זָהָב.
הליצן
אִם אֵינְךָ זָקוּק בִּשְׁבִיל זֶה לִהְיוֹת אָדָם-מִשְׁנֶה,
יְהִי רָצוֹן וִיהִי כָּפוּל.
הדוכס
עֵצָה רָעָה אַתָּה מְיַעֵץ לִי.
הליצן
הַפַּעַם יַצְפִּין אֲדוֹנִי רוּחַ-נְדִיבָתוֹ בַּכִּיס, וְיִכָּנְעוּ
לָהּ בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ.
הדוכס
יָפֶה! אֶחֱטָא הַפַּעַם וְאֶהְיֶה אָדָם-מִשְׁנֶה. הִנֵּה
עוֹד דִּינָר.
הליצן
Primo, secundo, tertio: – וְהַכֹּל יִהְיֶה יָפֶה.
כְּדִבְרֵי הַמָּשָׁל הַקַּדְמוֹנִי: "כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים
– שְׁלֹשָה". הַמִּשְׁקָל הַשְּׁלִישָׁנִי הֲרֵיהוּ מִשְׁקָל
שָׂמֵחַ, וּרְאָיָה לִדְבָרַי: קוֹל פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה
שֶׁאוֹמְרִים תָּמִיד דִּין – דִּין – דִּין. אַחַת,
שְׁתַּיִם, שָׁלֹש!
הדוכס
בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא תוֹצִיא מִמֶּנִּי כֶסֶף, וְאִלּוּ אָמַרְתָּ
לִגְבִרְתְּךָ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד פֹּה וְרוֹצֶה לְדַבֵּר אִתָּהּ
וְהָיִיתָ מַכְנִיס אוֹתָהּ פֹּה, אוּלַי הָיִיתָ שׁוּב מְעוֹרֵר
נִדְבַת-רוּחִי.
הליצן
שֵׁנָה נְעִימָה וּמְתוּקָה לְנִדְבַת-רוּחֲךָ, אֲדוֹנִי, עַד
שֶׁאָשׁוּב. אֲבָל אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר, כִּי
רְצוֹנִי לְקַבֵּל הוּא תַּאֲוַת-מָמוֹן; אֶלָּא, כִּדְבָרֶיךָ,
שֶׁתָּנוּם קְצָת נִדְבַת-רוּחֲךָ – וַאֲנִי בָא לְהָעִיר
אוֹתָהּ.
[יוצא]
ויאולה
הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר הִצִּיל אוֹתִי!
[נכנסים אנטוניו וקצינים]
הדוכס
אֲנִי נִזְכָּר יָפֶה בְּאוֹתָם פָּנִים,
וּכְשֶׁרְאִיתִים בָּאַחֲרוֹנָה שָׁחֲרוּ
כִּפְנֵי ווּלְקַן בְּאֵד-הַמִּלְחָמָה.
וְהוּא קַבַּרְנִיטָהּ שֶׁל אֳנִיָּה זְעִירָה
דַּלָּה לְעֶרֶךְ בְּשֶׁטַח וּבְעֹמֶק,
וּבָהּ הָיָה אָיֹם, וְהִתְגָּרָה
עִם הַטּוֹבוֹת בְּכָל הַצִּי שֶׁלָּנוּ,
וּשְׂפַת-קִנְאָה וּלְשׁוֹן הָאֲבֵדָה
נִלְאוּ לִגְמֹר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל.
מַה יֵּשׁ?
הקצין הראשון
אוֹרְסִינוֹ, הִנֵּה הוּא אַנְטוֹנִיוֹ
גּוֹזֵל "הַפוֹיְנִיקְס" וְשׁוֹדֵד טוּב קֶנְדִּי;
וְהוּא חִלֵּל אֶת כְּבוֹד הַ"טַּיְגֶּר", בְּיוֹם
אִבֵּד בּוֹ בֶּן-דּוֹדְךָ רַגְלוֹ בַּקְרָב.
בָּרְחוֹב נָדַד בְּעֹז-לֵב וּבְחֻצְפָּה.
תְּפַסְנוּהוּ שָׁם בִּשְׁעַת מַצָּה עִם אִישׁ.
ויאולה
הוּא לִי הֵיטִיב וְלִימִינִי עָמַד,
אוּלָם בַּסּוֹף דִּבֵּר נִיבִים זָרִים,
בַּל אֵדַע מָה – אוּלַי מִן הַמְּבוּכָה.
הדוכס
פִּירָט נוֹדָע-לְשֵׁם, גַּנַּב-הַיָּם!
אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ פֹּה הִגַּעְתָּ אֶל
הָאֲנָשִׁים שֶׁהֲפַכְתָּם אוֹיְבִים
בְּיָד נוֹטֶפֶת דָּם וּבִזְרוֹעַ קָשָׁה?
אנטוניו
אוֹרְסִינוֹ, שַׂר נָדִיב! הַרְשֵׁנִי נָא
וַאֲסַעֵר כִּנּוּי נָתַתָּ לִי.
גַּנָּב, פִּירַט-הַיָּם אַנְטוֹנִיוֹ לֹא הָיָה.
הֲגַם, בָּזֶה אוֹדֶה, שׂוֹנֵא-אוֹרְסִינוֹ.
גַּם יֵשׁ לִי יְסוֹד לָזֶה. בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי
אוֹתוֹ צָעִיר כְּפוּי-הַטּוֹבָה מִכֹּל.
אֲנִי מְשִׁיתִיו מִלֹּעַ יָם סוֹעֵר
וְקֶצֶף מִשְׁבָּרָיו, נוֹאַשׁ מֵרְאוֹת פְּנֵי-אוֹר;
נָתַתִּי לוֹ חַיִּים, וְעוֹד נָתַתִּי לוֹ
יְקוֹד אַהֲבָתִי בְּלֹא תְנַאי, בְּלִי גְבוּל,
מָסַרְתִּי כָּל לִבִּי; וּבִגְלָלוֹ
הֵעַזְתִּי הֵנָּה בֹא. בְּאַהֲבָה
סִכַּנְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּעִיר שׂוֹנֵאת,
נִלְחַמְתִּי בִּשְׁבִילוֹ עֵת עֲלָבוּהוּ.
וְאַךְ כְּשֶׁאֲסָרוּנִי, אָז הִכַּרְתִּי
עַד מָה חָנֵף הוּא (כִּי מִיִּרְאָתוֹ
פֶּן יֵרַע לוֹ, בִּהְיוֹת חֶלְקוֹ אִתִּי)
כְּאִישׁ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתִי
וּבְרֶגַע זֶה רָחַק מִמֶּנִּי כְדֵי
עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְגַם כִּחֵשׁ כִּי יֵשׁ
כַּסְפִּי בְיָדָיו אֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ
חֲצִי שָׁעָה אַךְ קֹדֶם.
ויאולה
אֲבָל – וְאֵיךְ?
הדוכס
מָתַי הָעִירָה בָא?
אנטוניו
הַיּוֹם, הוֹי אֲדוֹנִי, אֲבָל לִפְנֵי
אַךְ שְׁלֹשָה יְרָחִים אֲנַחְנוּ לֹא
נִפְרַדְנוּ רֶגַע קָט יוֹמָם וָלָיְלָה.
[אוליביה נכנסת עם רואי פניה]
הדוכס
הִנֵּה גַם הַדֻּכָּסִית! שְׁחָקִים עַל אֶרֶץ!
אֲבָל אַתָּה, אָדָם – אָדָם, דְּבָרֶיךָ
אַךְ שִׁגָּעוֹן. אוֹתוֹ צָעִיר עוֹבֵד
אוֹתִי זֶה חֳדָשִׁים שְׁלֹשָה – וְעוֹד
בָּזֶה עוֹד נְדַבֵּר. הוֹצֵא אוֹתוֹ
מִפֹּה!
ויאולה
גְּבֶרֶת!
הדוכס
אוֹלִיבְיָה הַנֶּחְמָדָה –
אוליביה
[אל ויאולה] קֵסַרְיוֹ, מַה יֵּשׁ בְּפִיךָ?
[אל הדוכס] אֲדוֹנִי –
ויאולה
הֵן אֲדוֹנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר; אֶשְׁתֹּק בְּיִרְאַת כָּבוֹד.
אוליביה
אִם שׁוּב אוֹתוֹ פִּזְמוֹן,
תָּפֵל הוּא לְאָזְנַי אַךְ מְשַׁעֲמֵם
כִּילֵיל הַבָּא אַחֲרֵי הַמַּנְגִּינָה.
הדוכס
עוֹדֵךְ אַכְזָרִיָּה?
אוליביה
עוֹדִי מַחֲזִיקָה בְדַרְכִּי, דֻּכָּס!
הדוכס
בְּעִקְּשׁוּתֵךְ, יָפָה זוֹעֶפֶת. עַל
מִזְבְּחוֹתַיִךְ כְּפוּיֵי הַטּוֹבָה
נָשְׁפָה נַפְשִׁי קָרְבַּן-הָאֱמוּנָה,
מִיּוֹם יֵשׁ אֱמוּנָה לֹא בָא כָּמֹהוּ.
וּמַה לִּי לַעֲשׂוֹת?
אוליביה
כִּרְצוֹנְךָ וְכַטּוֹב
בְּעֵינֶיךָ.
הדוכס
מַדּוּעַ לֹא אֶעֱשֶׂה אֲנִי כַּעֲשׂוֹת
אוֹתוֹ גַנָּב מִצְרִי[1] אֲשֶׁר הֵמִית דּוֹדוֹ
בִּמְצוּקָתוֹ. אִלּוּ בְלִבִּי תִשְׁכֹּן
קִנְאַת פְּרָאִים, וְיֵשׁ שֶׁהִיא גוֹבֶלֶת
לְלֵב-נָדִיב. אֲבָל שְׁמָעִינִי, אַתְּ,
הֱיוֹת שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ שָׂמָה לִי לֵב,
וּקְצָת אֲנִי מַכִּיר מִי הַתּוֹפֵס
וּבִלְבָבֵךְ מָקוֹם אֲנִי אֵלָיו אֶכְמַהּ,
חֲיִי, הָאַכְזָרִיָּה אֲשֶׁר לָהּ לֵב שַׁיִשׁ.
אוּלָם אֲהוּב-נַפְשֵׁךְ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
גַּם אָנִי, בְּחַיַּי, אוֹתוֹ אֶעֱקֹר
מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ הָאַכְזָרִיּוֹת,
אֲשֶׁר בָּהֶן יִמְשֹׁל עַל אַף מָשְׁלוֹ
וְעַל חֲמָתוֹ. הַנַּעַר, לֵךְ אִתִּי.
אֲנִי רָעָה חָרַצְתִּי וְאֶעֱשֶׂנָּה:
אֶטְרֹף טָלֶה, וְאִם לִי מְאֹד יָקָר,
בִּכְדֵי לַכְאִיב לֵב-הָעוֹרֵב אֲשֶׁר
לוֹ מָעוֹן חֲזֵה יוֹנָה רַכָּה.
ויאולה
לְנַחֶמְךָ אֶשְׂמַח, וּבְלֵב תָּמִים
לִקְרַאת מוֹתִי אֵלֵךְ גַּם אֶלֶף פְּעָמִים.
אוליביה
אַתָּה, קֵסַרְיוֹ, לְאָן?
ויאולה
אֲנִי הוֹלֵךְ
אַחֲרֵי אִישׁ לִי יָקָר מֵאוֹר עֵינַי,
וּמֵחַיַּי, מִבְּלִי הִסּוּס, מִבְּלִי חָשׁוֹב;
וּכְאָהֳבִי אוֹתוֹ אִשָּׁה לֹא אֶאֱהֹב.
וְאִם יֵשׁ מִרְמָה בְּפִי, עֵדִים שָׁמָי,
וּנְקַמְתֶּם אֶת הָאַהֲבָה בְדָמָי.
אוליביה
אוֹי וַאֲבוֹי לִי, כִּי רִמָּה אוֹתִי!
ויאולה
אַךְ מִי רִמֵּךְ? וּמִי עִלֵּב אוֹתָךְ?
אוליביה
שָׁכַחְתָּ עַצְמְךָ? כְּלוּם זֶה מִזְּמַן?
קִרְאוּ נָא לַכֹּהֵן – יָבֹא.
[אחד מרואי-פניה יוצא]
הדוכס
[אל ויאולה] לֵךְ אִתִּי.
אוליביה
לְאָן? אִישִׁי קֵסַרְיוֹ, הִשָּׁאֵר!
הדוכס
אִישֵׁךְ?
אוליביה
כֵּן, הוּא אִישִׁי. וּכְלוּם תַּכְחִישׁ?
הדוכס
אַתָּה אִישָׁהּ?
ויאולה
לֹא, אֲדוֹנִי. לֹא אָנִי.
אוליביה
אֲהָהּ, זֶה פַּחְדְךָ אַךְ הוּא
מַכְחִישׁ בְּךָ מַה שֶּׁאַתָּה. הָסֵר
כָּל פַּחַד מִלִּבְּךָ, טֹל אָשְׁרְךָ,
הֱיֵה אֶת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מָה אָתָּה,
גָּדוֹל תִּהְיֶה מִזֶּה אֶת שֶׁתִּירָא.
[רואה-הפנים שב עם הכוהן]
שָׁלוֹם לְךָ, כֹּהֵן! בְּהוֹד מַעֲלָתְךָ
אַשְׁבִּיעֲךָ: גַּלֵּה, לַמְרוֹת שֶׁאָז
אָמַרְנוּ לְכַסּוֹת מַה שֶּׁגִּלָּה
מִקְרֶה (בְּטֶרֶם זְמַן) מַה שֶּׁיָּדַעְתָּ,
אֶת שֶׁאֵרַע בֵּינִי וּבֵין הַנָּעַר.
הכוהן
בְּרִית-אַהֲבָה, בְּרִית-אַהֲבַת עוֹלָם,
וְיָד בְּיָד מְאֻחָדוֹת, אִמְּתוּהָ
עֵדִים לָהּ, לַחַץ קֹדֶשׁ שֶׁל שְׂפָתַיִם,
וְטַבָּעוֹת הֶחֱלַפְתֶּם הֵם אִשְּׁרוּהַָ,
וְטֶכֶס כָּל-הָאָמְנָה נֶחְתַּם
בְּמִשְׂרָתִי וּבְעֵדוּתִי עָלֶיהָ.
מֵאָז קָרַבְתִּי, סָח לִי הַשָּׁעוֹן,
אַךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קִדְמַת קִבְרִי.
הדוכס
הוֹי, בֶּן צָבוּעַ, וְעַד הֵיכָן תַּגִּיעַ
כְּבֹא הַזְּמַן וְהָפַךְ אֶת רֹאשְׁךָ לָבָן?
אוֹ יוֹם יָבֹא וּבַהֲמוֹן תְּכָכֶיךָ
תִּפֹּל בַּבּוֹר כָּרִיתָ בְעַצְמֶךָ.
הֱיֵה שָׁלוֹם! קָחֶנָּה, וְאוּלָם
אַל תִּפְגֹּשׁ אוֹתִי שׁוּב עַד-עוֹלָם!
ויאולה
נִשְׁבַּעְתִּי, אַלּוּפִי –
אוליביה
אַל תִּשָּׁבַע, וְלוּ
תִּשְׁמֹר בְּפַחְדְּךָ אֵמוּן וְאִם כָּל שֶׁהוּא.
[נכנס אנדריאש, פצוע ראש]
אנדריאש
אָנָּא, לְמַעַן הַשֵּׁם, הַבְהִילוּ לִי אֶת הַחוֹבֵשׁ,
וְשִׁלְחוּ תֵכֶף וּמִיָּד שֵׁנִי לְמַר טוֹבִּיאַשׁ!
אוליביה
כִּי מַה קָּרָה?
אנדריאש
רֹאשִׁי בִּקַּע! וְגַם מַר טוֹבִּיאַשׁ יָצָא בְּכֶתֶר דָּם.
לְמַעַן הַשֵּׁם, עִזְרוּנִי! אַרְבָּעִים לִירוֹת הָיִיתִי נוֹתֵן
וּבִלְבַד שֶׁאֶהְיֶה עַכְשָׁו בְּבֵיתִי.
אוליביה
מִי עָשָׂה זֹאת, מַר אַנְדְּרֵיאַשׂ?
אנדריאש
נַעֲרוֹ שֶׁל הַדֻּכָּס – קֵסַרְיוֹ שְׁמוֹ. סְבוּרִים הָיִינוּ,
שֶׁהוּא מוּג-לֵב, אֶלָּא לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינוֹ אֶלָּא
הַשֵּׁד בְּעַצְמוֹ.
הדוכס
נַעֲרִי קֵסַרְיוֹ?
אנדריאש
לַשֵּׁדִים וְלַעֲזָאזֵל. הֲרֵיהוּ כָאן! עַל לֹא דָבָר
בִּקַּעְתָּ לִי רֹאשִׁי. וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, עָשִׂיתִי מִפְּנֵי
שֶׁמַר טוֹבִּיאַשׁ הוּא הִשִּׁיאַנִי.
ויאולה
כִּי מַה לְּךָ וְלִי? בְּךָ גַם לֹא נָגַעְתִּי.
מִבְּלִי סִבָּה שָׁלַפְתָּ אֶת סֵיפְךָ,
טוֹבוֹת דִּבַּרְתִּי לְךָ וְלֹא צִעַרְתִּיךָ.
אנדריאש
אִם יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכֶּתֶר-דַּם בִּכְלַל צַעַר, כִּי אָז
צִעַרְתַּנִי. נִרְאֶה לִי, שֶׁבְּעֵינֶיךָ כֶּתֶר-דָּם אֵינוֹ וְלֹא
כְלוּם! הִנֵּה בָא מַר טוֹבִּיאַשׁ צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עוֹד
תִּשְׁמְעוּ דְבָרִים. אִלּוּ לֹא הָיָה שִׁכּוֹר, הָיָה מְכַבֶּדְךָ
בְּאֹפֶן אַחֵר.
[נכנס טוביאש, הליצן נוהג אותו]
הדוכס
אֲדוֹנִי הָאָצִיל, מַה לְּךָ?
טוביאש
הֲלֹא אַחַת הִיא: פְּצָעַנִי – וְסוֹף דָּבָר. תַּיִשׁ,
רָאִיתָ אֶת דִּיק הַחוֹבֵשׁ, תַּיִשׁ?
הליצן
אֲדוֹנִי טוֹבִּיאַשׁ זֶה שָׁעָה שֶׁהוּא שִׁכּוֹר. עֵינָיו
שָׁקְעוּ לוֹ עוֹד בִּשְׁמוֹנֶה בַבֹּקֶר.
טוביאש
מִכָּאן, שֶׁהוּא אִישׁ גַּס וְנַמְנְמָן. שָׂנֵאתִי בּוּר שׁוֹתֶה
שִׁכּוֹר.
אוליביה
הוֹצִיאוּהוּ מִלְפָנָי! מִי וָמִי הוּא שֶׁחֲבָלְךָ כָּך?
אנדריאש
אֲנִי אֶעֱזֹר לְךָ, מַר טוֹבִּיאַשׁ. יַחְבְּשׁוּ שְׁנֵינוּ יַחְדָּו.
טוביאש
אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹשִיעַ לִי? אַתָּה – רֹאשׁ חֲמוֹר,
מוּג-לֵב וְנָבָל, נָבָל-שֶׁבַּנְּבָלִים, טִפֵּשׁ!
אוליביה
הֲבִיאוּהוּ לַמִּטָּה. דַּאֲגוּ לְפִצְעוֹ.
[יוצאים הליצן, פביאן, טוביאש ואנדריאש]
[נכנס סבסטיאן]
סבסטיאן
לִבִּי מְאֹד יִכְאַב, גְּבִרְתִּי, אֲשֶר
פָּצַעְתִּי בֶן-דּוֹדֵךְ הַלָּה; אוּלָם
אַחֶרֶת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת,
לוּ גַם הָיָה אָחִי; עָמַדְתִּי עַל נַפְשִׁי.
כִּבְזָר תִּתְבּוֹנְנִי בִי, גְּבִרְתִּי – סִימָן
כִּי עֲלַבְתִּיךְ. נָא סִלְחִי לִי, יוֹנָה.
זִכְרִי נָא לִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְנוּ זֶה לָזֶה לִפְנֵי שָׁעָה.
הדוכס
פָּנִים, וּלְבוּשׁ וְקוֹל אַךְ אֲחָדִים,
וּשְׁנַיִם הֵם – חֲזוֹן תַּעְתּוּעִים
שֶׁיֶּשְׁנוֹ וְאֵינֶנּוּ.
סבסטיאן
אַנְטוֹנִיוֹ, אַנְטוֹנִיוֹ יָקָר!
אֵיכָה עִנּוּנִי, צִעֲרוּנִי מְאֹד
שְׁעוֹת פְּרֵדָתֵנוּ.
אנטוניו
סֶבַּסְטְיַאן
הַאַתָּה זֶה?
סבסטיאן
וּכְלוּם תְּפַקְפֵּק?
אנטוניו
וְאֵיכָה זֶה לִשְׁנַיִם הִתְפַּלַּגְתָּ?
כְּלוּם שְׁנֵי פִלְחֵי רִמּוֹן דּוֹמִים כָּל כָּךְ
כִּשְׁנַיִם אֵלֶּה? מִי מִכֶּם סֶבַּסְטְיַאן?
אוליביה
פִּלְאֵי-פְלָאִים!
סבסטיאן
הֲשָׁם אֲנִי עוֹמֵד? אָח לֹא הָיָה לִי,
וְלֹא טֶבַע-אֵל לִי, וְאֶהְיֶה פֹה גַּם שָׁם,
בְּכָל מָקוֹם. אוּלָם הָיְתָה אָחוֹת לִי
וּמִשְׁבְּרֵי-יָם סוּמִים בָּלְעוּ אוֹתָהּ.
[אל ויאולה] אָנָּא בַשֵּׁם, שְׁאֵר-בְּשָׂרִי אָתָּה?
וְאֵי מִזֶּה אַתָּה? מַה שִּׁבְטְךָ וּשְׁמֶךָ?
ויאולה
מִמֶּסַּלִינָה, וְאָבִי סֶבַּסְטְיַאן.
סֶבַּסְטְיַאן כָּזֶה הָיָה אָחִי,
וְכָךְ לָבוּשׁ יָרַד אֶל קֶבֵֶר לַח.
וְרוּחַ אִם תּוּכַל קַבֵּל צוּרָה
וּלְבוּשׁ – הֲלֹא בָאתָ לְהַבְעִיתֵנוּ.
סבסטיאן
אָכֵן, כִּי רוּחַ אָנִי; אַךְ בִּלְבוּשׁ
בָּשָׂר וָדָם חוֹלַלְתִּי בוֹ מִיּוֹם
גִּיחִי מֵרֶחֶם הוֹרָתִי. וְאִלּוּ
הָיִיתָ אִשָּׁה, וְהִרְטַבְתִּי לֶחְיְךָ
בְּשֶׁטֶף דִּמְעוֹתַי וְאָמַרְתִּי לְךָ:
"בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ וִיאוֹלָה שֶׁאָבְדָה".
ויאולה
עֲלֵי גַבַּת אָבִי הָיְתָה צַלֶּקֶת.
סבסטיאן
גַּם לְאָבִי.
ויאולה
וּבוֹ בַיּוֹם הוּא מֵת מָלְאוּ לָהּ
לְוִיאוֹלָה שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
סבסטיאן
אוֹתָהּ שָׁעָה עוֹדָהּ חַיָּה בְנַפְשִׁי.
אָבִי חַיִּים שָׁבַק לְכָל חַי יוֹם בּוֹ
הָיְתָה בַּת שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה אֲחוֹתִי.
ויאולה
וְאִם אֵין דָּבָר מַפְרִיעַ אֶת אָשְׁרֵנוּ,
בִּלְתִּי שִׂמְלַת-הַגֶּבֶר זוּ לָבַשְׁתִּי,
אַל תְּחַבְּקֵנִי עַד יוֹכִיחַ כָּל
צֵרוּף מָקוֹם וּזְמַן וְהַמְּסִבּוֹת:
וִיאוֹלָה זֹה אֲנִי. אַךְ לְשֵׁם זֶה
אֲבִיאֲךָ בֵּית קַבַּרְנִיט בְּעִיר זֹה,
שָׁם שַׂלְמַת הַנָּשִׁים שֶׁלִּי. מִלְּטַנִי,
וּבְרֹב טוּבוֹ בֵּית הַדֻּכָּס שָׂמָנִי.
וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתִי מֵאָז וְעַד
הַיּוֹם – דִּבְרֵי הַגְּבֶרֶת וְהַדֻּכָּס.
סבסטיאן
וּבְכֵן, טָעוּת הָיְתָה בִּידֵי הַגְּבֶרֶת –
אֲבָל הַטֶּבַע הוּא, הוּא לֹא רִמֵּךְ.
רָצִית לְהִנָּשֵׂא אַתְּ לִבְתוּלָה,
וּבְהֵן צִדְקִי, כִּי לֹא הִשְׁלֵית נַפְשֵׁךְ:
נִשֵּׂאת לְאִישׁ, לְגֶבֶר עוֹד תָּמִים.
הדוכס
אַל תִּתְמַהִי. כִּי דַם-טוֹבִים דָּמָיו.
אִם בַּמְּצִיאוּת כָּל זֶה וְלֹא בַחֲלוֹם,
כִּי אָז גַּם לִי בָּא גָד, אָשְׁרִי נָכוֹן
עִם שֶׁבֶר הַסְּפִינָה זֶה מְאֻשָּר.
[אל ויאולה] כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים אָמַרְתָּ לִי,
כִּי מֵעוֹלָם לֹא תֶאֱהֹב, הַנַּעַר,
אִשָּׁה, כְּאָהָבְךָ אוֹתִי – הֲלֹא?
ויאולה
כָּל אֲמָרַי יִהְיוּ עָלַי שְׁבוּעוֹת,
וּשְׁבוּעוֹתַי אֲנִי כֻלָּן אֶשְׁמֹר
כִּשְׁמֹר אוֹתוֹ עוֹלָם כַּדּוּר אִשּׁוֹ,
הַמַּבְדִּילָה בֵין לַיְלָה וּבֵין יוֹם.
הדוכס
תְּנָה לִי יָדְךָ! תְּנִי לִי וְאֶחֱזֶה בָךְ
בְּשִׂמְלַת נָשִׁים.
ויאולה
הַקַּבַּרְנִיט, רִאשׁוֹן
שֶׁהֱבִיאַנִי פֹה וְאֶצְלוֹ שְׁמוּרוֹת,
הוּא נֶאֱסַר בִּגְלַל דָּבָר וּבְצַו
מַלְבוֹלִיוֹ מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַגְּבֶרֶת.
אוליביה
יֻתַּר מִיָּד! קִרְאוּ לִי הֵנָּה אֶת
מַלְבוֹלִיוֹ. עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי: הוּא,
אוֹמְרִים, יָצָא מִדַּעְתּוֹ, הַמִּסְכֵּן.
[נכנס הליצן ומכתב בידו ופביאן]
וְגַם אֲנִי, מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל גָּדוֹל –
בִּלְבּוּל דַּעְתִּי שֶׁלִּי – כָּלִיל שָׁכָחְתִּי.
מַה מַּעֲשָׂיו?
הליצן
אָכֵן, גְּבִרְתִּי, הוּא נִלְחָם בַּשָּׂטָן עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר
לוֹ לְאָדָם בְּמַצָּבוֹ שֶׁלּוֹ לְהִלָּחֵם בּוֹ. הִנֵּה בְיָדִי
מִכְתָּב אֲשֶׁר כָּתַב לָךְ. עוֹד בַּבֹּקֶר הָיָה עָלַי
לְתִתּוֹ לָךְ; אֶלָּא, הֱיוֹת שֶׁאֵין אִגַּרְתּוֹ שֶׁל מְטֹרָף
אֶבַנְגֶּלְיוֹן, הֲלֹא אַחַת הִיא מָתַי שֶׁמּוֹסְרִים
אוֹתָהּ.
אוליביה
פְּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָא.
הליצן
עַתָּה צְאוּ וְלִמְדוּ: טִפֵּשׁ קוֹרֵא מִכְתָּבוֹ שֶׁל מְשֻׁגָּע.
[קורא] "חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי – "
אוליביה
מַה לְּךָ? יָצָאתָ מִדַּעְתְּךָ?
הליצן
חַס וְחָלִילָה, גְּבִרְתִּי. אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶלָּא קוֹרֵא
דְבָרָיו שֶׁל מְשֻׁגָּע; וְאִם רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֶקְרָא כַּהֹגֶן,
אַל נָא תַּפְרִיעִי בַעֲדִי.
אוליביה
בְּמָטוּתָא, שֶׁתִּקְרָאֶנּוּ בְּהַסְבֵּר.
הליצן
כִּדְבָרַיִךְ אֶעֱשֶׂה, מָדוֹנָה. אֶלָּא בִּכְדֵי לִקְרֹא אוֹתוֹ
בְּהַסְבֵּר, צָרִיךְ לִקְרֹא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי קוֹרֵא;
וּמִטַּעַם זֶה, גְּבִרְתִּי, הַטִּי אָזְנָיִךְ.
אוליביה
[אל פביאן] קְרָא אָתָּה!
פביאן
[קורא] "חֵי אֱלֹהִים, גְּבִרְתִּי, כִּי עָלַבְתְּ אוֹתִי,
וְכֻלֵּי עָלְמָא יֵדַע זֹאת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹשַׁבְתִּינִי
בַּמַּחְשַׁכִּים וְהִרְכַּבְתְּ עָלַי אֶת דּוֹדֵךְ הַשִּׁכּוֹר, אֲנִי
שׁוֹלֵט בְּחוּשַׁי כָּמוֹךְ, גְּבִרְתִּי. בְּיָדִי מִכְתָּבֵךְ,
שֶׁהוּא הֱבִיאַנִי לִידֵי הִתְנַהֲגוּת יְדוּעָה; וְאֵינֶנִּי
מְסֻפָּק, כִּי בוֹ אוּכַל לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשִׁי וּלְבַיֵּשׁ
אוֹתָךְ מְאֹד. תַּחְשְׁבִי עָלַי מַה שֶּׁתַּחְשְׁבִי, לִרְצוֹנֵךְ.
לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת רִגְשׁוֹת כְּבוֹדִי וּמְדַבֵּר
בִּלְשׁוֹן אָדָם נֶעֱלָב. הַנֶּחְשָׁב לִמְשֻׁגָּע, מַלְבוֹלִיוֹ".
אוליביה
וְהוּא כָתַב אֶת הַמִּכְתָּב?
הליצן
כֵּן, גְּבִרְתִּי.
הדוכס
אֵין בּוֹ הַרְבֵּה מִטֵּרוּף דָּעַת.
אוליביה
[אל פביאן] הַתֵּר אוֹתוֹ וַהֲבִיאֵהוּ הֵנָּה.
[פביאן יוצא]
אִם עַל הַדֻּכָּס טוֹב, וְיֹאהַב
אוֹתִי כְּאֶת אָחוֹת וְלֹא כְּאֶת אִשָּׁה,
צֵא וַחֲשֹׁב – כִּי אָז נָחֹג בְּיַחַד
שְׁתֵּי חֲתֻנּוֹת, וּפֹה עַל חֶשְׁבּוֹנִי.
הדוכס
בְּחֵפֶץ לֵב אֲנִי עוֹשֶׂה דְבָרָיִךְ.
[אל ויאולה] רַבֵּךְ מַדְרִיר אוֹתָךְ, אוּלָם בִּשְׂכַר
שֵׁרוּת הַזָּר לְפַחַד לֵב-אִשָּׁה,
רָחוֹק כָּל כָּךְ מִטֶּבַע רַךְ עָדִין,
הִנֵּה יָדִי – וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה
הֲיִי לַאֲדוֹנֵךְ לִגְבֶרֶת.
אוליביה
וְלִי אָחוֹת.
[נכנסים פביאן ומלבוליו]
הדוכס
הוּא הַמְטֹרָף?
אוליביה
הוּא, הוּא זֶה, אֲדוֹנִי.
מַה לְּךָ, מַלְבוֹלִיוֹ?
מלבוליו
אַךְ עַוְלָה עָשִׂית לִי.
עַוְלָה גְדוֹלָה, גְּבִרְתִּי.
אוליביה
עַוְלָה עָשִׂיתִי לְךָ? חַס וְחָלִילָה!
מלבוליו
אֲבָל עָשִׂית. קִרְאִי נָא אֶת הַמִּכְתָּב.
וּכְלוּם תֹּאמְרִי הַכְּתַָב לֹא כְּתַב-יָדֵךְ?
כִּתְבִי, אִם בִּיכָלְתֵּךְ, אַחֶרֶת;
אִמְרִי: לֹא חוֹתַמְתִּי, לֹא לָךְ הַהַמְצָאָה.
כְּלוּם תַּכְחִישִׁי? וּבְכֵן, תּוֹדִי בָזֶה.
אִמְרִי לִי, בַּעֲבוּר כְּבוֹדֵךְ וּשְׁמֵךְ,
מַדּוּעַ לִי הִרְבֵּית אוֹתוֹת אַהֲבָתֵךְ,
צִוִּית כִּי מְחַיֵּךְ אָבֹא אֵלָיִךְ,
פּוּזְמְקָאוֹת צְהֻבִּים עִם קִשּׁוּרִים
הַמִּצְטַלְּבִים אֶלְבַּשׁ, וּלְהִשְׂתָּרֵר
עַל טוֹבִּיאַשׁ וְעַל יֶתֶר הַמְשָׁרְתִים;
וּכְשֶׁעָשִׂיתִי כָּךְ מִתּוֹךְ תִּקְוָה
נִכְנַעַת, סְגַרְתִּינִי בַּסֹּהַר,
וּבַמַּחְשַׁכִּים הוּשַׁבְתִּי, וְכֹהֵן
שָׁלַחַתְּ אֵלַי. שַׂמְתִּינִי בּוּר שׁוֹטֶה,
לֹא עָשׂוּ מֵעוֹלָם כָּזֶה. מַדּוּעַ?
אוליביה
אֲבָל, מַלְבוֹלִיוֹ, זֶה לֹא כָתַבְתִּי.
אָכֵן, אוֹדֶה בָזֶה: יֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן;
אֵין כָּל סָפֵק – זוֹ יַד מַרִיָה. גַּם
נִזְכַּרְתִּי: הִיא הָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה
דַעְתְּךָ כִּי נִטְרָפָה. וּמְחַיֵּךְ
גַּם בָּאתָ וּמְלֻבָּשׁ כְּצַו הָאִגֶּרֶת.
נָא הֵרָגַע, כִּי אַךְ הִתְעַלְּלוּ בְךָ.
אֲבָל אִם נֵדַע מִי וָמִי עֲלָלוּךָ
וְהַסִּבּוֹת, אַתָּה תִהְיֶה שׁוֹפֵט
וְגַם תּוֹבֵעַ בְּרִיבְךָ שֶׁלְּךָ.
פביאן
גְּבִרְתִּי, אֲדַבֵּרָה. אַל יָעִיב כָּל רִיב
וְצֵל-מָדוֹן שְׁעַת-רָצוֹן זוֹ לָנוּ,
לָהּ אֶתְפַּלֵּא. וּבְתִקְוָתִי זוֹ גַם
אֶתֵּן תּוֹדָה: אֲנִי וְטוֹבִּי זֹאת
עָשִׂינוּ לְמַלְבוֹלִיוֹ גְּמוּל גַּסּוּת
וְחֹסֶר-דֶּרֶךְ-אֶרֶץ. מַרִיָה הִיא
כָּתְבָה אֶת הַמִּכְתָּב, כִּי בָהּ הִפְצִיר
מַר טוֹבִּי מְאֹד, וּבִשְׂכָרָהּ נְשָׂאָהּ.
וּבְיַד עָרְמָה רָעָה עוֹלַלְנוּ זֹאת.
מוּטָב לִצְחֹק עַל זֹאת מֵהִנָּקֵם בָּהּ,
אִם בְּמֹאזְנַיִם אִישׁ יִשְׁקֹל עֶלְבּוֹן
שְׁנֵי הַצְּדָדִים.
אוליביה
אֲהַָהּ, מִסְכֵּן, כַּמָּה הִתְעַלְּלוּ בְךָ!
הליצן
כֵּן, "יֵשׁ נוֹלָדִים גְּדוֹלִים, וְיֵשׁ קוֹנִים לָהֶם גְּדֻלָּה
וְיֵשׁ שֶׁזּוֹרְקִים לָהֶם אֶת הַגְּדֻלָּה". גַּם לִי הָיָה
תַפְקִיד בְּאוֹתוֹ שְׂחוֹק הַמַּהֲתַלּוֹת. אוֹתוֹ אַבָּא
טוֹפַּאס, אֲדוֹנִי, אֲנִי הוּא. אֲבָל אֵין זֶה כְלוּם.
"חֵי אֲדֹנָי, לֵיצָן, שֶׁאֵינֶנִּי מְשֻׁגָּע". וְאוּלַי עוֹדְךָ
זוֹכֵר: "גְּבִרְתִּי, לָמָה אַתְּ צוֹחֶקֶת לִדְבָרָיו שֶׁל נָבָל
חֲסַר-כִּשְׁרוֹן שֶׁכְּמוֹתוֹ. כְּשֶׁאֵינֵךְ צוֹחֶקֶת פִּיהוּ
סָתוּם". הִנֵּה כֵן נָקַם בְּךָ גַלְגַּל הַזְּמָן.
מלבוליו
עוֹד אִנָּקֵם בְּכָל הַכְּנוּפְיָא שֶׁלָּכֶם!
[יוצא]
אוליביה
אֲבָל, כִּי הִתְעַלַּלְתֶּם רַע מְאֹד בּוֹ.
הדוכס
לְכוּ עִצְרוּהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּיֵּס.
הֲלֹא לֹא הִגִּיד כְּלוּם עַל דְּבַר הַקַּבַּרְנִיט;
וּכְשֶׁנִּשְׁמַע, וּכְבֹא שָׁעָה יָפָה,
נִכְרֹת בְּרִית-נְפָשׁוֹת וְיוֹם-שִׂמְחָה.
עַד אָז אִתָּךְ נִהְיֶה וְלֹא נִטְּשֵׁךְ,
הוֹי, אֲחוֹתִי. אִתִּי לֵכָה, קֵסַרְיוֹ,
וְזֶה תִהְיֶה כָּל עוֹדְךָ גֶבֶר, אַךְ
מִשֶּׁתִּלְבַּשׁ שִׂמְלַת אִשָּׁה וְהָיִיתָ
מַלְכַּת אוֹרְסִינוֹ וְכַלָּתוֹ אָהֵב.
[כולם יוצאים חוץ מהליצן]
הליצן
[משורר] וַיְהִי בְעוֹדֶנִּי יֶלֶד פָּעוּט
הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
קָרְאוּ הַבְּרִיּוֹת לִרְעוּת-רוּחַ שְׁטוּת –
עַל שׁוּם שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וַיְהִי כְּשֶׁגָּדַלְתִּי עֶלֶם צָעִיר,
הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
סָגְרוּ מִפְּנֵי גַנָּבִים בָּתֵּי הָעִיר –
מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וַיְהִי כְּשֶׁאֵרַסְתִּי, אַלְלַי לִי, אִשְׁתִּי,
הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
רָעִיתִי רוּחַ – וְאֵין כְּלוּם בְּיָדִי –
מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
וּכְשֶׁעֲבָרַנִי הַיַּיִן הַטּוֹב
הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲזִיז!
נִחַר בִּי גְרוֹנִי וְקוֹלִי קוֹל אוֹב –
מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד יוֹם יוֹם.
זֶה כַּמָּה דוֹרוֹת עוֹלָמֵנוּ קַיָּם,
הֲיָא, הֲיָא, רְעָמִים וַחֲָזִיז!
וְאֵין כֹּל וְאֵין כְּלוּם – וְהַמִּשְׂחָק כְּבָר תַּם!
נִהְיֶה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם לְעוֹלָם.
- ^ הטירן המצרי טלאמיס, שהרג לפני מותו את אהובת לבו חַרַקלִיָה.