כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/החולה בעיניו/מערכה שלישית/מחזה שמונה עשר

מחזה שמונה-עשר

             [בלינה, ארגן (משתרע על ספה), טואנטה]
טואנטה
[עושה עצמה כאילו אינה רואה את בלינה] הוֹי, אֵלִי
            שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָסוֹן כָּזֶה! מְאֹרָע אָיֹם כָּזֶה!
  בלינה מַה קָּרָה, טוּאַנֶטָה?
טואנטה
הוֹי, גְּבִרְתִּי!
  בלינה מַה נִּהְיָתָה?
טואנטה
אִישֵׁךְ מֵת.
  בלינה אִישִׁי מֵת?
טואנטה
הוֹי, אֵלִי! כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַיָּקָר מֵת.
  בלינה
וְנָכוֹן הַדָּבָר?
טואנטה
כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ. אֲנִי לְבַדִּי הָיִיתִי
            פֹה. בִּזְרוֹעוֹתַי נִפְטָר. הִנֵּהוּ מוּטָל סָרוּחַ בְּכִסְאוֹ.
  בלינה
מְהֻלָּל שֵׁם אֲדוֹנָי! נִטַּל סֻבֳּלִי הַגָּדוֹל וְנָפַל מֵעָלָי.
            כַּמָּה טִפְּשָׁה אַתְּ, טוּאַנֶטָה, וְלָמָּה זֶּה יֵצַר לָךְ
            כָּךְ?
טואנטה
סְבוּרָה הָיִיתִי, גְּבִרְתִּי, כִּי עָלַי לִבְכּוֹת.
  בלינה
חִדְלִי לָךְ, שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְטִרְחָתֵך זוֹ. מַה בֶּצַע הָיָה
            בוֹ? אֵיזוֹ תוֹעֶלֶת הָיְתָה לָעוֹלָם בּוֹ? אָדָם שֶׁהָיָה
            לְמַשָּׂא לְכֻלֵּי עָלְמָא, מְזֹהָם, מְעוֹרֵר גֹּעַל נֶפֶש,
            וְלֹא הָיְתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא הִכְנִיס לְתוֹךְ בִּטְנוֹ חֹקֶן אוֹ
            סַמִּים, תָּמִיד הָיָה מְנַקֶּה חָטְמוֹ , מִשְׁתַּעֵל וְרוֹקֵק.
            אָדָם חֲסַר כָּל חֲרִיפוּת וּמְשַׁעֲמֵם, סָר-רוּחַ,
            טַרְחָן, יוֹם וָלַיְלָה לֹא שָׁבַת מִזְרֹק מָרָה בְּכָל
             הַמְשָׁרְתִים.
טואנטה
הֶסְפֵּד נָאֶה!
  בלינה
טוּאַנֶטָה, עָלַיִךְ לַעְזֹר לִי עָתָּה. הֲיִי בְטוּחָה
             שֶׁתָּבוֹאִי עַל שְׂכָרֵךְ, כִּי תַעַבְדִי לִי. הִנֵּה, לְאָשְׁרֵנוּ,
             אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ כִּי מֵת. נְבִיאֵהוּ לְמִטָּתוֹ וְנַסְתִּיר
             אֶת דְּבַר מוֹתוֹ עַד שֶׁאַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁנָּחוּץ
             לִי. יֶשְׁנָם שְׁטָרוֹת וְיֵשׁ כְּסָפִים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ
             בְיָדִי. וְאֵין זֶה מִן הַיּשֶׁר שֶׁלְּאַחַר שֶׁהָיִיתִי שׁוֹהָה
             אֶצְלוֹ מִבְחַר שְׁנוֹתַי וְלֹא אָבֹא עַל שְׂכָרִי. בּוֹאִי,
             טוּאַנֶטָה, תְּחִלָּה נִקַּח אֶת כָּל הַמַּפְתְּחוֹת...
    ארגן
[קם פתאום] לְאַט לָךְ!
   בלינה
[מופתעת ונבהלה] אוֹיָה! אֵלִי!
    ארגן
כֵּן, גְּבִרְתִּי, זוֹהִי אַהֲבָתֵךְ. כֵּן אַתְּ אָהַבְתְּ אוֹתִי?
טואנטה
הוֹי, הוֹי! הַנִּפְטָר לֹא מֵת!
    ארגן
[לבלינה בצאתה] שָׂמֵחַ אֲנִי לִרְאוֹת סוֹף סוֹף, עַד
              הֵיכָן יְדִידוּתֵךְ מַגַּעַת וְלִשְׁמֹעַ אֵת הֶסְפְּדֵךְ. תּוֹרָה
              זוֹ מִמֶּנָּה אֶחְכַּם לְהַבָּא לָדַעַת מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת.
מחזה תשעה-עשר
             [בלרד (יוצא ממקום מחבואו] ארגן, טואנטה]
    ברלד וּבְכֵן, אָחִי, רוֹאֶה אָתָּה.
טואנטה
חֵי נַפְשִׁי, לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי מַאֲמִינָה בָזֶה. הִנְנִי
             שׁוֹמַעַת, כִּי בִתְּךָ הוֹלֶכֶת וּבָאָה. שׁוּב וּשְׁכַב,
             כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתָּ, וְנִרְאֶה מַה תֹּאמַר הִיא לַבְּשׂוֹרָה,
             כִּי מֵת אֲדוֹנִי. לֹא רַע לָדַעַת כָּל זֹאת בְּבֵרוּר,
             וּמִשּׁוּם שֶׁכְּבָר הַחִלּוֹתָ, תֵּדַע מַה יִּרְחַש לֵב כָּל
             בֵּני מִשְׁפַּחְתֶּךָ.
             [ברלד נחבא שנית]