כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/החולה בעיניו/מערכה ראשונה/מחזה ראשון
מערכה ראשונה
מחזה ראשון
ארגן
שְׁלֹשָה וּשְׁנַיִם הֲרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה, וְעוֹד חֲמִשָּׁה
הֲרֵי הֵם – עֲשָׂרָה. וְעוֹד עֲשָׂרָה הֲרֵי הֵם –
עֶשְׂרִים. שְׁלשָׁה וּשְׁנַיִם הֲרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה.
"וְעוֹד, מִיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – חֹקֶן קָטָן
מַכְנִיס, מֵכִין וּמְרַכֵּךְ כְּדֵי לְרַכֵּךְ וּלְהַרְטִיב וּלְחַדֵּשׁ
אֶת מֵעָיו שֶׁל מַר". מִדָּה יָפָה אֲנִי מוֹצֵא בְּמַר
פְלֵירַן הָרוֹקֵחַ שֶׁלִּי, שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו כְּתוּבִים תָּמִיד
בְּסִגְנוֹן מְנֻמָּס כָּל-כָּךְ, "מֵעָיו שֶׁל מַר –
שְׁלשִׁים זוּז". כֵּן; אֲבָל, מַר פְלֵירַן, אֵין אָדָם יוֹצֵא
יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּנִימוּס בִּלְבָד; אֶלָּא חוֹב הוּא
לִהְיוֹת גַּם מָתוּן בְּמַעֲשָׂיו וְלִבְלִי לִפְשֹׁט אֶת
עוֹר הַחוֹלִים מֵעֲלֵיהֶם. שְׁלשִׁים זוּז הֲדָחָה אֶחָת!
הִנְנִי עַבְדְּךָ לְשָׁרְתֶךָ; הֲלֹא כְבָר אָמַרְתִּי לְךָ
זֹאת: בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתֶיךָ הַקּוֹדְמִים לֹא הֶעֱלֵיתָ לִּי
אֶלָּא בְעֶשְׂרִים זוּז, עֶשְׂרִים זוּז בִּלְשׁוֹן רוֹקְחִים
מַשְׁמָעוֹ עֲשָׂרָה זוּזִים, הִנֵּה הִנָּם: עֲשָׂרָה זוּזִים.
"וְעוֹד בּוֹ בַיּוֹם חֹקֶן טוֹב מַנַּקֶה, מְרַכֵּךְ, עָשׂוּי
עַל קַתּוֹלִין[1] כָּפוּל, רוֹבִיָּה, דְּבַש בִּוְרָדִים וְכַיּוֹצֵא
בָאֵלֶּה... כְּמִצְוַת הָרוֹפֵא, כְּדֵי לְטַאטֵא וּלְהָדִיחַ
וּלְטַהֵר אֶת כְּרֵסוֹ שֶׁל מַר – שְׁלשִׁים זוּז".
בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַר – עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד, בּוֹ
בַיּוֹם, בָּעֶרֶב, סַמִּים, רְפוּאוֹת שֶׁל כָּבֵד מְיַשְּׁנִים
וּמַרְדִּימִים, עֲשׂוּיִים כְּדֵי לִנְסֹךְ שֵׁנָה עַל מַר
– שְׁלשִׁים וַחֲמִשָׁה זוּז". כְּנֶגֶד סַמִּים אֵלֶּה
אֵין אֲנִי טוֹעֵן, כִּי אָמְנָם יָשַׁנְתִּי יָפֶה. עֲשָׂרָה,
חֲמִשָּׁה-עָשָׂר, שִׁשָּׁה-עָשָׂר וְשִׁבְעָה-עָשָׂר זוּז וְשֵׁשׁ
דֶּנְיֵאוֹת[2]. "וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשׂרִים וַחֲמִשָּׁה אָסוּתָא
יָפָה מְנַקָּה וּמְאַמְּצָה, עֲשׂוּיָה עַל קְצִיעָה רַעֲנַנָּה
וַאֲסָנָה לַוַנְטִית וּשְׁאָר עִקָּרִים, כְּמִצְוַת מַר פּוּרְגוֹן,
כְּדֵי לְגָרֵשׁ וּלְסַלֵּק מָרָתוֹ שֶׁל מַר – אַרְבַּע
לִיטְרוֹת"[3] הוֹי, מַר פְלֵירַן, לְהָתֵל בָּנוּ אַתָּה
אוֹמֵר? צָרִיךְ לִחְיוֹת עִם הַחוֹלִים. מַר פּוּרְגוֹן לֹא
צִוָּה לְךָ לִכְתֹּב אַרְבָּעָה פְרַנְקִים; שְׁלשָׁה, בְּבַקָּשָׁה
מִמְּךָ, עֶשְׂרִים זוּז וּשְׁלשִׁים זוּז. "וְעוֹד בּוֹ בַיּוֹם
סַמִּים מַשְׁקִיטִים כְּאֵב וְצוֹפְדִים כְּדֵי שֶׁיָּנוּחַ לְמַר
– שְׁלשִׁים זוּז". טוֹב, עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר.
"וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה – חֹקֶן מֵקֵל
נְפִיחָה, כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת רוּחוֹתָיו שֶׁל מַר –
שְׁלשִׁים זוּז". עֲשָׂרָה זוּזִים, מַר פְלֵירַן. "וְעוֹד
חֹקֶן שֵׁנִי, בִּשְׁבִיל מַר בּעֶרֶב עָשׂוּי כַּנַ"ל –
שְׁלשִׁים זוּז". מַר פְלֵירַן – עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד
בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – אָסוּתאָ יָפָה מֻרְכָּבָה,
כְּדֵי לְהָקֵל עָלָיו לַעֲשׂוֹת צְרָכִים גְּדוֹלִים וּלְסַלֵּק
אֶת הָרוּחוֹת הָרָעִים שֶׁל מַר – שָׁלשׁ לִיטְרוֹת".
טוֹב, עֶשְׂרִים זוּז וּשְׁלשִׁים זוּז. שָׂמֵח אֲנִי, כִּי
אֲדוֹנִי נָבוֹן, "וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה –
מָנָה אַחַת שֶׁל נַסְיוּב חָלָב מְזֻקָּק וּמָמְתָּק כְּדֵי
לְהָקֵל וּלְהַשְׁקִיט וּלְצַנֵּן וּלְחַדֵּשׁ אֶת דָּמָיו שֶׁל מַר
– עֶשְׂרִים זוּז". טוֹב, עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד שִׁקּוּי
מְחַזֵּק-לֵב וְשׁוֹמֵר מֵרָע, עָשׂוּי עַל שְׁנֵים-עָשָׂר
גְּרַן שֶׁל בֵּזוֹאַר[4], עֲסִיס-לִימוֹנִים וְרִמּוֹנִים וּשְׁאָר
מִינִים, כְּמִצְוַת הָרוֹפֵא – חָמֵשׁ לִיטְרוֹת". אֲבָל,
מַר פְלֵירַן, לְאַט לִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, כִּי אִם תִּהְיֶה
נוֹהֵג כָּךְ, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה רוֹצֶה לִהְיוֹת
חוֹלֶה, דַּי לְךָ בְּאַרְבָּעָה פְרַנְקִים. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה
זוּז, שְׁלשָׁה וּשְׁנַיִם, הַרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה, וְעוֹד
חֲמִשָּׁה הַרֵי הֵם עֲשָׂרָה, וְעוֹד עֲשָׂרָה – הֲרֵי
הֵם עֶשְׂרִים. שִׁשִּׁים לִיטְרוֹת, אַרְבָּעָה זוּז וְשֵׁשׁ
דֶּנְיֵאוֹת. וּבֵכן, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה קִבַּלְתִּי אַחַת, שְׁתַּיִם,
שָׁלשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע, שׁמוֹנֶה אָסוּתוֹת;
וְאַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע,
שְׁמוֹנֶה, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר, אַחַת-עֶשְׂרֵה וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה
הֲדָחוֹת; וּבַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אָסוּתוֹת
וְעֶשְׂרִים הֲדָחוֹת. מִכָּאן אֵין הַדָּבָר תָּמוּהַּ כְּלָל, כִּי
בְחֹדֶשׁ זֶה אֵינֶנִּי חָשׁ אֶת עַצְמִי יָפֶה כְּמוֹ בַחֹדֶשׁ
שֶׁעָבָר. אֹמַר זֹאת לְמַר פּוּרְגוֹן וִיסַדֵּר אֶת הַדָּבָר.
יִקְחוּ מִמֶּנִי כָּל זֹאת. [מתבונן כי אין איש בא ואין איש
בחדר] אֵין אִישׁ פֹּה, וַאֲנִי אוֹסִיף וְאֹמַר, הֵם לְעוֹלָם
עוֹזְבִים אוֹתִי לְנַפְשִׁי, אֵין כָּל תַּחְבּוּלָה לְעָצְרָם
פֹּה. [לאחר שצלצל במצילה העומדת על השולחן] אֵינָם
שׁוֹמְעִים כְּלָל. הַמְּצִלָּה שֶׁלִּי אֵינָהּ מַשְׂמִיעָה קוֹל
כָּרָאוּי. דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! אֵין כְּלוּם! דְּרֵלֵין,
דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין. חֵרְשִׁים הֵם. טוּאַנֶטָה! דְּרֵלֵין,
דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הַרֵי הֵם כְּאִלּוּ לֹא צִלְצַלְתִּי כְלָל.
כַּלְבָּה! נוֹכֶלֶת! דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הַרֵינִי
יוֹצֵא מִגִּדְרִי! [אינו מצלצל אלא קורא בקול] דְּרֵלֵין,
דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! בַּת-בְּלִיַּעַל! לַעֲזָאזֵל! הֲנִשְׁמַע
כַּדָּבָר הַזֶּה לַעֲזֹב חוֹלֶה, אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי יְחִידִי?
דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין. הִנֵּה אִישׁ הָרָאוּי לְחֶמְלָה!
דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הוֹי אֵלִי, אֵלִי! הֵם יַעַזְבוּנִי
פֹּה לָמוּת. דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין!