כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/בר-כוכבא/עלילה שנייה
מעמד ראשון
בית רבי עקיבא
[רחל אשת רבי עקיבא, רבי יהושע הגרסי, רבי יוסי בן קסמא, רבי יוחנן בן-תורתא, פפוס בן-יהודה ועוד חכמים]
רחל [אל רבי יוחנן]
כְּאֶל אַחַת קָאקִי חִוְרֵי מְדַבֵּר רַבִּי,
כְּאֶל אַחַת שֶׁבָּעָם. – וְלוּ גַם כָּךְ, הֲלֹא
עִם שִׁלְהֵי קַיץ, כַּאֲשֶר תִּבְשַׁל קָמָה,
וְהַדָּגָן גִּבְעוֹל, תַּעַל גַּם דְּגָנִיָּה,
כִּי יַרְכִּין רֹאשׁו זֶה וִיסַמֵּר שְׂפָמָיו,
עֵין תְּכֶלְתָּה תִּפְתַּח רַכָּה וַחֲרֵדָה.
וּבְעֵת הֲרַת הַדָּם וּלְאוֹתוֹת קֶטֶל,
שְׁעַת חֵרוּם, גְּבָרִים יְנוֹפְפוּ חֲנִית,
גַּם לֵב הָאִשָּׁה גָּמֵל רוּחָה יֶאֱמָץ.
גַּם הִיא בַת לַמּוֹלֶדֶת, אֶזְרַח אַרְצָהּ;
לָאו תָּמִיד קַרְקַע עוֹלָם הִיא, לָאו תָּמִיד.
וְאוֹמְרִים אַתֶּם: גֶּבֶר יוֹרֵד שָׁעְרָה;
וְאוֹתוֹ גֶבֶר מִי? – אָבִינוּ הוּא.
אִישֵׁנוּ הוּא, הוּא בְנֵנוּ, לָנוּ אָח.
מָה אִשָּׁה? אֱלֹהִים בְּרָאָנו כָךְ,
אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלִי אִשָּׁה.
רבי יוחנן לֹא מִשּׁוּם זֶה, בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּע,ַ
וְלֹא מִהְיוֹתֵךְ אִשָה כָּךְ הִרְבֵּיתִי
לְדַבֵּר עַל הַדָּם: הַדָּם, הַדָּם!
מִסָּבִיב נַהֲרוֹת נַחֲלֵי דָמִים
בְּנַהֲרוֹת נַחֲלֵי דִמְעָה נָגְעוּ,
וְטוֹבְעִים בָּם הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע.
הֲשׁׂוֶה חֹפֶש בְּנֶזֶק כָּל הַדָּם?
הַאִם לַצֶּדֶק אָדָם גַּם יַרְשִׁיעַ?
וְחָמָס יַעֲרֹץ עשֶׁק, וּבִזְרוֹעַ
תָּרֹעַ חֶזְקַת יַד אַנָּס, וְשַׂחָה חַמְסָן?
הוֹי שִׁמְעִי, בַּת, הֲלֹא שָׁנִינוּ לֵאמֹר:
לְפִיכָךְ נִבְרָא גַם הָאָדָם יְחִידִי,
לְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ
אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא; וְכָל הַמְקַיֵּם
גַּם נֶפֶשׁ אַחַת– אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו
הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
רחל וְכִי לֹא נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל
שָׁנִינוּרַבִּי?
רבי יוחנן כֵּן שָׁנִינוּ, אַךְ
לֹא כֵן לְהַגִּיד הָיָה צָרִיךְ, בִּתִּי,
עַד שֶׁהַדָּם בָּעוֹרְקִים וּבַוְּרִידִים,
דַּם רוֹמִים הוּא, דַּם כּוּתִים, דַּם יְהוּדִים;
אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְפָּרֵץ חוּצָה, כֵּיוָן
שֶׁחָרַג מִמַּסְגְּרוֹתָיו וְרָאָה אוֹר,
דַּם קֹדֶשׁ הוּא הַדָּם עַל הַכַּפֹּרֶת.
רחל בַּדָּם תִּבָּנֶה וּבַבַּרְזֶל אָרֶץ,
וּמֶלֶט הָאַרְגָּמָן לְבִנְיַן-עַד.
רבי יוחנן בְּבַרְזֶל יִבֶן צְרִיפוֹ אִכָּר, בְּדָם
יַצִיבוּ דַלְתוֹת אַרְמְנוֹתֵיהֶם מְלָכִים,
מִזְבַּח אֲדֹנָי לֹא יוּנַף עָלָיו בַּרְזֶל,
הַשּׁוֹפֵךְ דָּמִים אַרְצָה הוּא לֹא יִבֶן
בֵּית זְבוּל לְאֱלֹהִים לָעַד.
רחל אֵין יֵשׁ
בְּיָדֵינוּ שָׁמִיר, רַבִּי. וְאֵיכָה נִבְנֶה?
עַד שֶׁהַדָּם בָּאָרֶץ וְהַבַּרְזֶל,
בְּבַרְזֶל נִבְנֶה אַךְ בְּדָם נְמַלֵּט.
עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל, וְעַל בַּרְזֶל.
חֹק וּמִשְׁמַעַת – כַּבְלֵי בַרְזֶל הֵמָּה,
וְלַהַט חֶרֶב-בַּרְזֶל לְצַוַּאר מוֹרֵד,
וּבַרְזֶל כְּלֵי עֲבוֹדָה – וְזוֹ כָל הַמְּדִינָה.
עַד שֶׁהִצְמִיחוּ כִלְיוֹת-אֶרֶץ בַּרְזֶל,
וְלֹֹא גְלוּסְקָאוֹת וְלֹא כְלֵי-מִילַת,
זוֹ תּוֹרַת כָּל הַמְּדִינָה.
רבי יוחנן כְּלוֹמַר עַבְדוּת!
בֵּין עַבְדוּת וּבֵין עַבְדוּת מָה? – לֹא כְלוּם!
רחל יֵשׁ עֶבֶד...
רבי יוחנן לְעֶבֶד!
רחל וְעֶבֶד...
רבי יוחנן לַעֲבָדִים!
יְרַחֲמוּ מִן הַשָּּׁמָים!
רחל רַבִּי!
אֲנִי... אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם, וְאַתָּה
בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים. כֵּן תִכּוֹנֵן
מְדִינָה, שְמַע: "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו
בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם
וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף: לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".
אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חָרֶב
עֲדֵי הַשְׁמִידָם אוֹתָם, לֹֹא הִשְׁאִירוּ
כָּל נְשָׁמָה. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדֹנָי אֶת
משֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת
יְהושֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה. רַבִּי שָׁכַח
אֶת אֲדֹנָי הַמְצַוֶּה כֵן.
רבי יוחנן לֹא! לֹא
שָׁכַחְתִּי – אֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי; אַךְ
רַבִּי עֲקִיבָא עוֹד אֵינֶנּוּ– יָבוֹא?
רחל חַכֵּה כִמְעַט, כִּי יָבוֹא,
[דופקים על הדלת]
וְאוּלַי בָּא.
[נכנס רבי עקיבא]
רבי עקיבא [משתחווה]
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבּי שָׁלוֹם!
כולם שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! – שָׁלוֹם עָלֶיךָ,
רַבִּי וּמוֹרִי!
רבי יוחנן זֶה כְבָר מְחַכִּים אָנוּ לְךָ, רַבִּי.
רבי עקיבא אֵחַרְתִּי לָבוֹא קְצָת, רַבּוֹתָי; קָצָר
הַיּוֹם וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.
[דממה]
ר' יוסי בן קסמא רַבִּי, שְׁמַע נָא.
אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי חַכְמֵי כָל יִשְׂרָאֵל.
עוֹף הַשָּׁמַיַם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל
מִבָּבֶל וּמֵאַסְיָה; כֻּלֵּי עָלְמָא
יוֹדֵעַ, לָמָּה נִכְנַס לְשָׁם עֲקִיבָא.[1]
חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ: שְׁאֵרִית עַם
יִשְׂרָאֵל מְאַבֵּד אַתָּה בְיָדָיִם.
לֹא תַמּוּ עוֹד הַדוֹר, שֶׁרָאוּ עֵינָיו
אֶת טִיטוּס רָשָׁע וְאֶת אַסְפַּסְיָנוּס,
וְעוֹד טֶרֶם עָלְתָה אֲרוּכָה לְפִצְעֵי
נְצִיב, חַדְיָב וּנְהַרְדְּעָה,
וּמָה הוֹעִילוּ לָנוּ מוֹרְדֵי לוּב?
הֲלֹא כְאַחֲרִית לוּקַס קֵץ אַרְטֵימוֹן.
וְאִם לֹא בָצְרוּ בְקַפְרִיסִין אֶת כַּרְמֵיהֶם
מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים,
וּפַּפּוּס וְלוּלְיָנוּס לֹא נִתְחַיְּבו כְלָיָה?
וְאִם יַקִּיפוּ גָדֵר כַּרְמֵי לוֹדְקִיָּה
אַךְ מֵהֲרוּגֵי עַם יִשְׂרָאֵל, כְּלוּם
לֹא יִמּצֵא? כֵּן, חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ.
חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא!
[ר' עקיבא שותק]
שָׁמַע רַבִּי
דְבָרָי?
רבי עקיבא אֲנִי שׁוֹמֵעַ, רַבִּי
ר' יוסי בן קסמא רַבִּי, וְאִי אַתָּה
יוֹדֵעַ: אֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם
מְסַיְּעִים לָהּ. לָהּ עַתָּה כָל הָאָרֶץ.
רבי עקיבא וְאַנְטִיּוֹכוֹס שְחִיק-עֲצָמוֹת כְּלוּם
לֹא מָשַׁל בְּכָל הָאָרֶץ, וּמָה אָמְרוּ
לוֹ כָל בֵּית מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן? מָה?
רבי יוחנן לֹֹא תָמִיד יִתְרחֲשׁוּ נִסִּים, רַבִּי.
רבי עקיבא נִסְתַּם חָזוֹן, וְאֵין בַּת-קוֹל נִפְרָצָה,
אֵין לִשְׁאֹל בֵּאלֹהִים וְנָבִיא אֵין
בָּאָרֶץ; בְּסֵתֶר שַׁדַּי יָלִין סוֹד
עֲתִידוֹת יָמִים בָּאִים וְתַעֲלֻמוֹתָם
וּנְצוּרוֹת יוֹם. לֹא שָׁאֲלוּ בָאֵל
וְאֵפוֹד לֹֹא הִגִּישׁוּ לַמַּכַּבִּי,
אַךְ רֹאשׁ בֵּית אָב וַחֲמִשָּׁה בָנִים לוֹ
הֵשִׁיבוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָה כְּקֶדֶם,
הֵם פָּרְקוּ בַרְזֶל-עֹל – וַיְהִי לְנֵס.
פפוס בן יהודה לֹא! נִגְדְּעָה קֶרֶן יַעֲקֹב, כֹּחוֹ תָשׁ,
לֹא לָנוּ לאֱסֹר קְרָב עִם מַלְכוּת רוֹמָא.
בֶּן-זַכַּאי רַבִּי יוֹחָנָן – הוּא בִקֵּש
אֶת יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, וְהֵם
הִצִּילוּ לָנוּ אֶת מְעַט הַפְּלֵיטָה –
וְאַתָּה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וּבָרַבִּים.
רבי עקיבא הִגְדִּיל עֲשׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי
וּבִשְׁעָתוֹ מִלֵּט לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.
הוֹי, בֶּן-יְהוּדָה, עַתָּה בִּימֵי שְׁמָד,
וּמַלְכוּת גָּזְרָה שֶׁלֹּא לַעֲסֹק עוֹד
בַּתּוֹרָה, נַעֲשֶׂה כְיוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי?
הוֹי, אַתָּה פַּפּוּס, שֶׁעָלֶיךָ אוֹמְרִים,
אַךְ חָכָם אַתָּה, אִי אַתָּה אַך טִפֵּשׁ.
לְךָ אֶמְשֹׁל מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה –
לְשׁוּעָל אֲשֶׁר הָיָה מְהַלֵּךְ עַל
שְׂפַת נָהָר; רָאָה דָגִים, אֵיךְ שֶׁהָיוּ
שָׁם רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, וְשָׁאל אוֹתָם,
מִפְּנֵי מָה הֵם בּוֹרְחִים. וְאָמְרוּ לוֹ:
מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמָרוֹת. כָּךְ!
וְאָמַר לָמוֹ : רְצוֹנְכֶם, אֲשֶׁר תַּעֲלוּ
אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אָנוּ וְאַתֶּם
כְּדֶרֶך אֲשֶׁר גָּרו אֲבוֹתֵיכֶם
פֹּה עִם אֲבוֹתַי מִימוֹת עוֹלָם? עָנוּ:
הַאַתָּה הוּא, אֲשֶׁר עָלֶיךָ אוֹמְרִים,
שֶׁהַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת הוּא?
אַךְ אֵינְךָ אֶלָּא טִפֵּשׁ: מַה בִּמְקוֹם
זֹה חַיּוּתֵנוּ נִירָא לְנַפְשׁוֹתֵינוּ;
בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן?
ואַף אָנוּ כָךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים
בַּתּוֹרָה כָּתוּב בָּה: כִּי הִיא חַיֶּיךָ
וְאֹֹרֶךְ יָמֶיךָ – וּמִתְיָרְאִים אָנוּ,
אִם אָנוּ פּוֹסְקִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
פפוס בן יהודה נְכוֹנִים דִבְרֵי רַבִּי, מְאֹד נְכוֹנִים,
אֲנִי הטִּפֵּשׁ – יעֲנֶה עֲקִיבָא,
כְּלוּם גָּזְרָה מַלְכוּת עַל הַתּוֹרָה וְלֹא
בְּעֶטְיוֹ שֶׁל עֲקִיבָא? תּוֹרָה וְתוֹרָה לְרַבִּי;
שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת לוֹ תַּלְמִידִים.
מִי יַבְחִין בֵּין מִתְכַּנְּסִים בְּבִקְעַת בֵּית-רִמּוּן
לְתַלְמִידֵי רַבִּי וְלִגְדוּדֵי שִׁמְעוֹן?
מַה בֵּין תַלְמִידֵי רַבִּי שֶׁבַּדָּרוֹם
וּלְמַחֲנֵה כָל גִּבּוֹרֵי בַר-דְּרוֹמָא?[2]
[ר' עקיבא שותק]
אחד החכמים אִי סָפְרָא לָא סַיָּפָא, ואִי סַיָּפָא לָא סָפְרָא.
חכם שני מְשַׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-חֲנַנְיָה:
אֲרִי וְקוֹרֵא מִצְרִי – הֲיָדָעְתָּ?
דַיֵּנוּ שֶׁנִכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ
בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם.[3]
חכם שלישי רַבִּי,
אֲנַחְנוּ כִבְשָׁה בְּתוֹך שִׁבְעִים זאֵבִים.
עֲרֵבִים אָנוּ זֶה בָזֶה.
חכם רביעי הֲלֹא
אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם תִּשָּׂא
עֲווֹן טוּר-מַלְכָּא.
חכם חמישי תֶּאְשַׁם קִירַנֵי
בְּמֶרֶד בֵּיתָר.ּ
חכם ראשון וְיִהְיֶה סוּס שׁוֹקֵעַ
בַּדָּם עַד חָטְמוֹ.
חכם שני וְהָיָה דָּם בּוֹקֵעַ
וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין,
מְגַלְגֵּל הָאֲבָנִים, אֶבֶן אֶבֶן
אַרְבָּעִים סְאָה הָאָבֶן.
חכם שלישי לְאַדְרִיָּנוּס
יֵש כֶּרֶם גָּדוֹל, שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל
עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְהִקִּיפוֹ גָדֵר
אַךְ מֵהֲרוּגי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
חכם רביעי חוּס,
חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
פפוס בן יהודה חֲזֹר בְּךָ, עֲקִיבָא, וְלֹא תִתְחָרֵט.
חכם חמישי הַיּוֹם רַבּוּ הַנְּעָרִים הַמִּתְפָּרְצִים
אִישׁ מִפְּנֵי רוֹמָא – הֲמֵהֶם עֲקִיבָא?
רבי עקיבא יִשְׂרָאֵל אֶחָי! סִיר נָפוּח אַסְיָּה
מִיָּם וְעַד יָם – וְקֶצֶף שִׂנְאָה רַבָּה
בּוֹ מַכֶּה גַלִּים, וְרוֹתֵח מְאֹד,
וְעוֹבֵר עַל כָּל שְׂפוֹתָיו – קֶצֶף-נָקָם.
עַל אִיֵּי-בְרִיטִים חֶרֶשׂ נָכוֹן מֶרֶד,
גֶּרְמָנִים אוֹרְבִים לְרֶגַע נָכוֹן לָמוֹ,
עַל גְּדוֹת דָּנוּבָּה מוֹרְקִים חֶרֶב דַּכִּים,
הַפַּרְתִּים לוטְשִׁים עַיִן עַל כְּנַף סוּרְיָה,
וְהָעֲבָדִים חֶרֶשׁ יִתְלָחָשׁוּ.
אֵין שָׁלוֹם בִּמְלֹא "פַּכְּס רוֹמָנָה" – אָיִן!
וִיהוּדָה... נִמְלְאָה הַסְּאָה כְּבָר!
וְהָאוֹיֵב אֶחָד, אֶחָד שְנוּא-הָעוֹלָם,
הַשָּנוּא אֶחָד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם –
מַמְלֶכֶת אֱדוֹם – מַלְכוּת רוֹמָא.
אחד החכמים [בארס] כֵּן,
הִיא מַלְכוּת רוֹמָא – – –
רבי עקיבא וְעוֹד לֹא תָכִיל אֶרֶץ
אֶת כָּל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה אָצְרָה,
אֶת קוֹל הַנְּקָמָה, קוֹל אֲשֶׁר הִצְפִּינָה
זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה, קוֹל זֶה נָשְׂאָה
בְּמִסְתּרֵי נַפְשָׁהּ, בְּסֵתֶר אֹהָלֶיהָ,
בָּעֵמֶק וּבָהָר, בְּעִיר וּכְפָר.
וְאִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי? הִגִּיעָה
שְׁעַת הֲרַת עוֹלָם. שָׁעָה גְדוֹלָה מְאֹד.
אִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת יוֹתֵר. מִי יוֹדֵעַ,
אִם לָנוּ שׁוּב תְּשַׁחֵק שָׁעָה זוֹ כַיּוֹם.
וְאִלּוּ יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי,
כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי – תּוֹרָה תַּצִּילֵנוּ,
בָּהּ נִמְצָא מִפְלָט וְלֹא נִמַּס
כְּמֶלַח זֶה בְּתוֹך הַיָּם הַגָּדוֹל,
עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל עָרִיצִים
נַחֲזִיקָה מַעֲמַד-עַד בַּתּוֹרָה! –
הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. כַּיּוֹם יִתְנַכְּלוּ
לְצוּר זֶה מִשְׂגַּבֵּנוּ– גָּזְרוּ עַל הַתּוֹרָה,
וּמַלְכוּת רוֹמָא – הַמּוֹשֶׁלֶת בְּכִפָּה;
בְּאֵין אֶרֶץ וּבְאֵין תּוֹרָה הֲלֹא נָמוּת
כְּאוֹתָם דָּגִים אֲשֶׁר מָשׁוּם לַיַּבָּשֶׁת.
יֵשׁ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת לְפָנֵינוּ כָאן:
הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת – – –
חכם שני וְאִם תִּגְבַּר
יַד אֱדוֹם, הֲלֹא נֹאבַד?!
רבי עקיבא מוּטָב נֹאבֵד.
חכם שני וּכְלוּם עַד כָּאן?
רבי עקיבא עַד כָּאן, רַבּוֹתַי, כֵּן!
"בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" כָּתוּב;
קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ,
לְקַיְּמָהּ בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ;
וּכְלוּם לֹא הִצְטַעַרְנוּ כָל יָמֵינוּ
לְמִצְוָה זֹה אִם תָּבוֹא לְיָדֵנוּ
וּנְקַיְּמֶנָּה? – עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא בָאָה,
וְלֹא נְקַיְּמֶנָּה?
אחד החכמים כָּתוּב הוּא, וְיֵש כָּתוּב:
"חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" –
הַנִּגְלוֹת לָנוּ, וְהַנִּסְתָּרוֹת לוֹ.
[מורה השמימה]
רבי עקיבא [עומד] וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת
אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ
בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ – עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה
נְבוּאָתוֹ שֶל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ
שֶׁנְבוּאָתוֹ שֶל זְכַרְיָהוּ מִתְקַיָּמֶת.
קולות עֲקִיבָא, לֹא נִחַמְתָּנוּ – עֲקִיבָא,
לֹא נִחַמְתָּנוּ. – שָׁלוֹם.
רבי עקיבא צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם!
[כולם יוצאים. ר' עקיבא שוקע במחשבותיו]
מעמד שני
[נכנסת רחל]
רבי עקיבא נִסְתַּם חָזוֹן וּבַת-קוֹל לא נִפְרָצָה...
מִי יָחוּשׁ לִי עֲתִידוֹת, יוֹדִיעֵנִי?
תַּקִּיפָה רוֹמָא, יָקְרָה לָהּ מִשְׁמָעַת,
לֹא כֵן אֲנַחְנוּ – לֹא הִסְכַּנּוּ לִנְהֹג
כָּבוֹד זֶה בָזֶה... וְשָׁם כֻּלָם, כֻּלָם –
מְאַשְׁרָיו שֶׁל הָעָם...
רחל עֲקִיבָא!
רבי עקיבא רָחֵל!
רחל הַנַּח לְחוֹבְשֵי בֵית-הַמִדְרָש כֻּלָּם!
לֹא נִתְּנוּ אֶבְרוֹת נֶשֶׁר לָאַנְקוֹרִים,
וְשׁוּעָל לֹׁא יְחַלֵּק עִם אֲרִי.
רבי עקיבא אֲנִי יְחִידִי, רָחֵל.
רחל כַּתַּפּוּחַ
בַּעֲצֵי הֵיָּעֵר!
רבי עקיבא לא! כָּאַשּׁוּחַ
עַל פֶּתַח שָׁעַר.
רחל הֵן אֲנִי מַכִּירָה
אֶת בְּנִי עֲקִיבָא: הוּא לֹא יֵחַת, אִם
הָאֶחָד יִהְיֶה, בֶּאֱמוּנָתו יֶחֱזָק.
רבי עקיבא וְאוּלַי צָדְקו ּהֵמָּה, רָחֵל, אוּלַי?
רחל בֶּן-יוֹסֵף, אַתָּה תְפַקְפֵּק! אַתָּה?! לֹא!
בְּקַרְדֵּמִין וְעִיר-זָהָב אֲנִי יוֹצֵאת;
יְרוּשָׁלַיִם זָהָב לִי עֲדִי
מִיַּד עֲקִיבָא לִי, מִיַּד בֶּן-יוֹסֵף,
וִירוּשָׁלַים-גָּזִית לְבַת-עַמִּי
מִיַּד רַבִּי עֲקִיבָא לָהּ נָכוֹנָה.
וְכֻלָּם עוֹד יָבוֹאוּ, לְךָ יִשְתָּאוּ
עַל הַר בַּת-צִיּוֹן וְהַר-הַבַּיִת – שָׁם,
בְּהִבָּנוֹתוֹ יַזְכִּירוּהוּ לֵאמֹר:
נְחֶמְיָה, עֶזְרָא, וַעֲקִיבָא – שְׁלִישִׁי.
רבי עקיבא הוֹי, רָחֵל!
רחל דֹּם וְאַל תְּדַבֵּר כְּלוּם!
עֲקִיבָא זֶה, עֲקִיבָא זֶה יָדָעְתִּי,
עֲקִיבָא זֶה אִם גָּזַר דָּבָר – וקִיֵּם.
שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ
וְשׁוּב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת תַּלְמוּדו;
כְּאַחַד הַתִּינוֹקוֹת יָשַׁב לִפְנֵי
מְלַמֵּד שֶׁל תִּינוֹקֹות – הוּא וּבְנוֹ,
עֲדֵי שֶׁשָׂחֲקוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִבּוֹ
כִּשְׁחֹק אֲבָנִים מַיִם רַבִּים, עָשָׂה
בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתִי – אוֹתִי רָחֵל.
הֲזוֹכֵר עוֹד בֶּן-יוֹסֵף אֶת שִׁבְתֵּנוּ
בְּתוֹךְ הַמַּתְבֵּן בְּאוֹתוֹ חֹרֶף קָר?
וּבְמַתְבֵּן נָכְרִים, אֲשֶׁר שָׁם יָשָׁבְנוּ,
וְאַתָּה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי...
הֲלֹֹא אָז אֲהַבְתָּנִי... אֲהַבְתָּנִי...
הֲלֹא יָפִיתִי אָז? הֲלֹא, עֲקִיבָא?
הֲזוֹכֵר אַתָּה עוֹד – אוֹ כְבָר שָֹכָחְתָּ?
[ר' עקיבא נענה לה בראשו]
יָפִיתִי אָז... עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר.
וְהָיָה קַר וָטוֹב... כָּךְ טוֹב וָקָר...
בְּהֶבֶל פִּיךָ לִי הֵחַמְתָּ כַפָּי,
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי.
אָמַרְתָּ לִי : אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי,
וְנָתַתִּי לָךְ עִיר-זָהָב; וְעוֹד אָמַרְתָּ,
כִּי יָפוֹת שַׂעֲרוֹתַי, וְכִי שְׁחֹרוֹת
כִּשְׁחוֹר שָׁמַיִם עַל עֲרָבָה לָיְלָה,
וְרֵיחָן כְּרֵיח שָׂדֶה בְּלֵילוֹת חשֶׁךְ.
הֲלֹא יָפִיתִי, וְאַתָּה אֲהַבְתָּנִי?
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי...
מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי שׁוּב כִּהְיוֹתִי,
מִי יִתֶּן לִי אֶת יָפְיִי כְּיָפְיִי אָז,
וּנְעוּרַי שָבוּ, שָׁבוּ יְמוֹת הַמַּתְבֵּן,
אֲבִיב-אַהֲבָתֵנוּ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב
בִּשְׁבִילִי עִם תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן...
מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי, –
וּבִקַּשְׁתִּיךָ לָתֶת לִי אֶת יְרוּשָלַיִם,
לֹא זוֹ שֶׁל זָהָב – זוֹ הַחֲרֵבָה!
עֲקִיבָא, תֶּן לִי אֶת יְרוּשָׁלַיִם!
רבי עקיבא הוֹי רָחֵל...
רחל אֶת יְרוּשָׁלַיִם! תֵּן!
[נכנס הגרסי]
רבי עקיבא מַה לְּךָ הַגַּרְסִי?
הגרסי שְׁלִיחֵי גְדוּדִים
אֵלֶיךָ בָּאוּ.
רבי עקיבא רָחֵל...
רחל אֲנִי הוֹלְכָה.
רבי עקיבא הִשָּׁאֲרִי, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהֶם – שֶלָּךְ.
מעמד שלישי
[נכנסים שליחי גדודים]
כולם שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!
רבי עקיבא בְּרוֹכִים הַבָּאִים! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם!שָׁלוֹם!
כולם הִנֵּנוּ, כִּי קָרָאתָ, רַבִּי!
רבי עקיבא שְׁבוּ לֶָכם פֹּה, הֲכֻלְּכֶם אַתֶּם?
[מתבוננים זה בזה]
קולות לֹא!
חֲסֵרִים עוֹד! – חֲסֵרִים כַּמָּה! – גַּם
בַַּר-דְּרוֹמָא עוֹד אֵינֶנּוּ.
[ר' עקיבא יושב ומסתכל בפני כולם]
וְגַם שִׁמְעוֹן
אֵינֶנּוּ! – שִׁמְעוֹן אֵינוֹ – אַךְ הַלָּה
לוֹ אֵין כָּל פְּנָאי.
רבי עקיבא וְכִי מָה?
אחד השליחים כִּי יוֹם וָלַיְלָה
יְזַנֵּב אֶת כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים
שליח שני הוּא
יִתְחַקֶּה עַל מִשְׁעוֹלֵי הָר וָיָעַר.
אֵין לְךָ מִנְהָרָה, אֲשֶׁר בָּהּ לא הָיָה,
וּמְעָרוֹת יָשַׁב בָּהֶן עוֹד הַחֹרִי
וַאֲשֶׁר כָּרוּ קַדְמוֹנֵינוּ – כֻּלָּן תָּר.
שליח שלישי וּבַעֲלֵי-בְרִית לוֹ בְכָל כְּפָר וְחַוָּה.
שליח רביעי וְאִם אֵינוֹ עסוּק בְּכָךְ, יְלַמְּדֵם קְרָב.
שליח חמישי וּמְרַגְּלִים לוֹ בְּכָל הָהָר וְהָעֵמֶק.
שליח רביעי כָּל מַעֲשֵׂי אַתְלֵיטִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים,
כְּאִלּוּ הָיָה בָאַסְכּוֹלוֹת – לוּדָר.
שליח שני הוּא עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי-מוּמִין.
שליח שלישי מְלַמֵּד אוֹתָם כָל טַכְסִיסֵי קְרָב.
שליח רביעי כְּבָר הֵקִים לוֹ מִנְּעָרָיו שָׂרֵי מֵאוֹת.
שליח שלישי כִּבְתוֹךְ קְסַרְקְטִין, צָרִיךְ הָיָה הוּא
לֹֹא לִהְיוֹת לִגְדוּד בִּיהוּדָה, אֶלָּא
לֶגָטוּס בְּתוֹךְ קַסְטְרָא רוֹמִית – לֹא?
רבי עקיבא וּמַה בַּר-דְּרוֹמָא?
קולות הוּא, בַּר-דְרוֹמָא – גִבּוֹר!
בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אִישׁ חַיִל! – גִבּוֹר חָיִל!
בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אֲִרי, לְכָל דְבָרָיו – כְפִיר!
אחד השליחים לֵב עָשׂוּי לִבְלִי חָת; גְבוּרָתוֹ עוֹלָה
עַל גְבוּרַת שִׁמְעוֹן, אֶפֶס הוּא לְעוֹלם!
יִשָּׁאֵר אֶחָד, בּוֹדֵד בְּמַאֲרָבוֹ.
שליח שני בַּר-דְּרוֹמָא שִׁכּוֹר-גְּבוּרָה, וּגְבוּרָתוֹ
עוֹד תְהֵא בְעוֹכְרָיו, עוֹד יַכִּישׁוֹ נָחָשׁ.
שליח שלישי בַּר-דְּרוֹמָא נוֹלַד לִהְיוֹת ראשׁ לִגְדוּד
ושִׁמְעוֹן – לִהְיוֹת מַצְבִּיא לאִסְטְרַטְיָא;
בַּר-דְּרוֹמָא הָאֲרִי, וְשִׁמְעוֹן... שִׁמְעוֹן...
מַכְנִיעַ הָאֲרָיוֹת...
[נכנסים בר-דרומא ובר-כוכבא]
קולות בַּר-דְּרוֹמָא כָאן! – וְהִנֵה שִׁמְעוֹן!
בר-דרומא ובר-כוכבא בְּרוּכִים היּוֹשְׁבִים!
כולם בְּרוּכִים גַם הַבָּאִים!
בר-דרומא [לפני ר' עקיבא] שְׁמִי בַּר-דְּרוֹמָא.
בר-כוכבא [לפני ר' עקיבא] שִׁמְעוֹן שְׁמִי.
רבי עקיבא תְּנוּ מָקוֹם לִשְׁנֵי אַנְשֵׁי חָיִל.
קולות יֵשׁ וָיֵשׁ!
[דממה]
רבי עקיבא שְׁמָעוּנִי, אַחַי בְּנֵי יִשְרָאֵל, הֵן
אֲנִי קרָאתִיכֶם הֵנָּה וְיוֹדֵעַ
אֲנִי, מִי אַתֶּם – רָאשֵׁי גְדוּדִים אַתֶּם
בֶּהָרִים וּבַיְּעָרוֹת, זֶה בְּכָאן
וְזֶה בְּכָאן – וְיֶדְכֶם בָּרוֹמָאִים;
אֵין לְךָ יוֹם אֲשֶׁר אֵין לְךָ חָלָל רוֹמִי בּוֹ,
שָׁבוּעַ – וְלֹא יִפֹּל אִישׁ מִנּוֹשְׂאֵי הָאִצְטָלָה;
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׁמֵד גְּדוּד וְאָבָד;
וּמוֹכֵס נוֹשֵׂא כֶסֶף גַם לֹא יָהִין
לַדֶּרֶך לָשִׂים פְּעָמָיו – הֲלֹא כֵן?
כְּבָר נִסּוּ וְשִׁלְּחוּ אֵש בְּאַסְמֵי מַלְכוּת,
וּגְדוּדֵי מִשְׁמָר בָּאוּ אֶל כָּל עִיר.
הַיְדַעְתֶּם אֲשֶׁר לֹֹא תְנַקֶּה רוֹמָא
כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה? – יוּקַע אֶל הַצְּלָב!
הַיְדַעְתֶּם, כַּמָּה יֵשׁ לִגְיוֹנוֹת אֱדוֹם
בְּאֶרֶץ סוּרְיָה ובִיהוּדָה, וְעוֹד?
הַאִם לִשְׂחוֹק לָכֶם שַׁלִּיטֵי אָרֶץ?
וּמַה לָּכֶם הַשְּׂחוֹק וּמַעֲשֵׂי נַעֲרוּת?
מָה אַתֶּם סְבוּרִים? כְּנוּפְיוֹת כְּנוּפְיוֹת גְּדוּדִים
עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים אוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ,
הַאַתֶּם תִּלָחֲמוּ בָרוֹמִים? אַתֶּם?
אֵין מֶרֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי שִׁלְטוֹן עָרוּךְ
וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקַיֵּם קֶשֶׁר-כְּנוּפְיָה.
תִּקְוַתְכֶם מָה? לֹֹא יָנוּם וְלֹֹא יִישַׁן
נְצִיב יְהוּדָה; קִמְעָא קִמְעָא יִסְגֹּר
עֲלֵיכֶם אֶת הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר
וְאֶחָד אֶחָד יִקָּחֲכֶם כְּאוֹתָן
צִפֳּרִים, אֲשֶׁר נֶאֶחְזוּ בַפַָּח.
לְמֶרֶד – גְּבוּרָה, וּלְשִׁלְטוֹן – אֶפֶד;
בְּאֶפֶד וּבְסַבְלָנוּת גָבְרָה רוֹמָא.
קולות מַה זֹּאת? הַאִם לְכָךְ נִקְרֵאנוּ הֵנָּה?
לֹא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי עֲקִיבָא יֹאמַר כָּךְ!
הַלָנוּּ אִם לַחֲכְמֵינוּ רִבִּי?
רבי עקיבא [מחייך] לָכֶם! לָכֶם! וְכֵיוָן שֶלָּכֶם –
אָנֹכִי מַתְרֶה כָךְ בָּכֶם! דַּיֵּנוּ
בְּשַׁעֲשׁוּעֵי גְבוּרָה – וַאֲנִי...
אֲנִי רַק לַמִּלְחָמָה.
קולות לַמִּלְחָמָה רַבִּי!
בְּרוֹמָא... רַבִּי – לַמִּלְחָמָה?
רבי עקיבא הֵן!
וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שְׁמִינִית שֶׁבִּשְׁמִינִית
וְכָל אֲבַק-סַכָּנָה. לַמִּלְחָמָה!
בר-כוכבא צָדַקְתָּ, רַבִּי. לֹא בִגְבוּרָה נִקְנָה
הַחֹפֶשׁ, אַךְ בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁמָעַת.
אֲגֻדָּה אַחַת נֵעָשׂ, שִׁלְטוֹן אֶחָד.
עֲשֵׂה אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ,
בַּלִּיסְטְרָא אַחַת גְּדוֹלָה, קָטַפּוּלְטָא,
כְּלִי אֶחָד מוּצָק עַל גַּלְגִּלָּיו וְכַנּוֹ!
בִּיֹפִי תִפְאֶרֶת מְכוֹנָה שֶל עֲנָק
מְתוּחָה-דְרוּכָה עַל בַּרְזִלָּה וְעֵצָהּ,
עַל עוֹרוֹת-פָּר וָפֶלֶד... לְשַׁלֵּח
חֵץ אַחַר חֵץ וְאֶבֶן בָּתַר אָבֶן.
וְנִהְיֶה אָנוּ לְאֶבֶן בְּכַף-קַלְעָהּ,
לְאֶלֶף אַלְפֵי חִצִּים טְעוּנֵי-שֹׁד
לְקַרְקֵר קָדְקֹד נֶשֶׁר רוֹמָא,
אוֹ לְהִתְמוֹלֵל עַל עֲבִי-מָגִנּוֹ
וְעַל קַשְׂקַשֵּׂי פִי סוֹחַרְתּוֹ – כֵּן!
לֹא יֵצֵא כָל הָעָם, וְאַל יֵצֵא כֻלּוֹ,
אִסְטְרַטְיָא צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ.
לִגְיוֹנוֹת נֵצֵא כְּנֶגֶד לִגְיוֹנוֹתָם,
וְרַבִּים, רַבִּים יִפְּלוּ, וַאֲנַחְנוּ נִפֹּל,
וִיהִי הָעָם לְמַעְיָן לֹא יֶחֱרָב
וּלְמָקוֹר אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.
[אל הראשים]
אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִהְיוֹת אֶחָד אֶחָד.
נִתְאַחֶה, נִהְיֶה לְגוּף אֶחָד גָּדוֹל,
כְּעַרְוַד-עֲקַלָּתוֹן אֶחָד אַדִּיר
נְכַס אֶת כָּל הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר
בְּחַחִים לְאֵין מִסְפָּר, לְאֵין סְפוֹרוֹת,
אַךְ אֶחָד רֹאשׁ לְכָל הַחַחִים –רֹאשׁ!
אַךְ דִּיסְקִפְּלִינָה וּמִשְׁמַעַת וָרֹאשׁ –
בָּהֶם הַתְּשׁוּעָה... לֹא הִסְכַּנְתִּי, אַחַי,
לְדַבֵּר קֳבָל עָם; הֲלֹא תָבִינוּ
אֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לֵאמֹר?
קולות כֵּן.
מְבִינִים אָנוּ! – צָדַק שִׁמְעוֹן – הֵן!
רבי עקיבא צָדַקְתָּ, בְּנִי. שְׁמָעוּנִי, אַחַי, הָס!
אִתָּנוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּל הָעָם:
צָפוֹנָה, קֵדְמָה, יָמָּה וְתֵימָנָה.
רַק צְרִיכִים אָנוּ, אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק
הַחוּט הַמְקַשֵּׁר תְּפוּצוֹת כָּל הַגּוֹלָה,
וַאֲשֶׁר יִהְיוּ כָל צִנּוֹרוֹתֶיָה
לְעוֹלָם שׁוֹפְכִים אֶל הַיָּם הָאֶחָד,
אֶל יָם יְהוּדָה, דָּמִים – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.
יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי-תְרוּמָה לָנוּ, יֵשׁ,
וּפְרוּשָׁה מְצוּדָתָה עַל פְּנֵי עוֹלָם,
יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי וַעַד לָנוּ– דַּי
בָּזֶה לָכֶם, וְדַי בִּרְמִיזָה עָתָּה.
לְעוֹלָם יָפֶה סוֹד לְעִסְקֵי מְדִינָה,
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בִּשְׁעַת חֵרוּם.
הֵם יִדְאֲגוּ לָזֶה, אֲבָל אֲנַחְנוּ
פֹּה צְרִיכִים אָנוּ לִכְנֵסִיּה, אֲשֶר
בְּיָדֶיהָ תָּכְנִית הַמִּלְחָמָה; הִיא
תְּפַקַּח עַל הַצָּבָא וְעַל הַכֵּלִים
וְעַל הַמַּכֹּלֶת, וְהִיא תִבְחַר רֹאשׁ.
[כולם מתבוננים זה בזה]
קולות הָרַבִּי צָדַק! – אֱמֶת! – נְכוֹנוֹת דִּבֵּר!
רבי עקיבא וְאוֹתָה כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי צָבָא פֹּה
אַתֶּם תִּבְחָרוּ.
קולות צָדַק רַבִּי! צָדַק!
[נכנס שמש, ניגש לרבי עקיבא ואומר דבר-מה בלחש.
עקיבא קם ממקומו. אחדים מן השליחים קמים גם הם]
רבי עקיבא רַבּותַי, הִגִּיעַ זְמָן שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה!
[כל העם קמים ממקומותיהם]
רַבּותַי, נָא הִכָּנְסוּ לְבֵית-מִדְרָשִׁי
אֲשֶר הוּא פֹה, וְאַחַר שׁוּב נִוָּעֵץ.
[כל העם יוצאים. הדלת נשארת פתוחה, נשמע קול החזן בתפילה, וקול המתפללים]
מעמד רביעי
[נכנסים ר' עקיבא, בר-דרומא ובר-כוכבא]
רבי עקיבא שְׁבוּ לָכֶם פֹּה, עַד אִם קָרָאתִי, בָּנָי.
[הם משתחווים לו, והוא יוצא]
בר-כוכבא אַךְ זֶה הוּא, הוּא רַבִּי עֲקִיבָא –הוּא
גְּאוֹן יִשְרָאֵל, שַׂר הַתּוֹרָה וְנִזְרָהּ,
הַקּוֹשֵׁר כְּתָרִים לְכָל תַּג וָתָג?
הָאֶחָד בַּחֲכָמִים, אֲשֶר יַרְגִּישׁ
בְּצָרַת כְּלַל הָאֻמָּה הַנִּרְמְסֶת,
הַחוֹלָה עַל הָאָרֶץ הָעֲלוּבָה?
אֲנִי אָמַרְתִי אֶרְאֶה פֹה הַר-גָעַשׁ –
וְהִנֵה זֶרֶם לַבָּה שֶׁנִקְרָשָׁה.
לֹא אֵשׁ, וְלֹא עָנָן, וְלֹא עֲרָפֶל, וְלֹא
קוֹל גָדוֹל, קוֹל הָרַעַם – דְמָמָה, הָס!
וְאֵי הָאֵשׁ? הֲתַחַת לְבוּשׁ הָאֶבֶן
תַצְנִיעַ שֶׁבֶת בְצוּרָה, אֲשֶר
לֹא תִבְגֹּד בֶּגֶד בְמַהוּתָה,
מֵאֵשׁ כִּי נֶאֱמָנָה אֶבֶן – בַּת-הַלָּהַב.
בר-דרומא אִישׁ זָקֵן, קָשֶה, קַר כַּקֶּרַח, קֹר!
בר-כוכבא כְּאוֹתוֹ נֶשֶׁר בַשָּׁמַיִם יַמְרִיא
וְנִבַּט מִמְּרוֹם שָׁמָיו אֶל-הַשָּׁפֶל,
מֶרְחַקִּים יַחַז וְהַכֹּל קְטַנִּים לוֹ.
בר-דרומא לֹא רַבִּים רוֹאִים מַה שֶׁרוֹאֶה הוּא.
בר-כוכבא בִּגְדוּד אֵין פּוֹשְׁטִים עַל סְפָר רוֹמָאִי.
בְּרוֹמָא אַךְ נִלְחָמִים – וּמִלְחָמָה
אַךְ בְּמִשְׁמַעַת, מִשְׁטָר וּכְנֵסִיָּה.
וְלָשִׂים רֹאשׁ? מִי יִהְיֶה לָנוּ רֹאשׁ?
כֻּלָּנוּ רָאשֵׁי גְדוּדִים צְעִירֵי יָמִים,
וְשָׂרֵי רוֹמָא, כָּל מַצְבִּיאֵי צְבָאָהּ,
בִּנְדוּדֵי קְרָב עֲלֵיהֶם קָפְצָה שֵׂיבָה,
וּבְקִיאִים הֵם וּמֻמְחִים. אָנוּ נְעָרִים
אַמִּיצֵי-לֵב, אֲנַחְנוּ הַרְרֵי-גָעַשׁ,
וְהֵמָּה זִרְמֵי לַבָּה שֶׁנִּקְרָשָׁה.
לֹא לְעוֹלָם יָרִיק הַר אֶת אִשּׁוֹ,
וּלְדוֹרוֹת עוֹמְדִים זִרְמֵי לַבָּה קָשָׁה,
הָאֶבֶן אֲשֶר הָיְתָה לַבַּת-אֵשׁ.
מִנַּיִן נִקַּח רֹאשׁ? מִי יַעֲצֹר בָּעָם?
בר-דרומא יְדִידִי שִׁמְעוֹן, וְאִלּוּ הָיוּ בוֹרְרִים
בְּךָ אוֹ בִי?
בר-כוכבא וְאֶהְיֶה מַצְבִּיא?
בר-דרומא מַצְבִּיא.
בֶאֱמֶת, אִלּוּ בָחֲרוּ בָךְ...
בר-כוכבא יְדִידִי,
אַל תַּחְמֹד לָצוֹן.
בר-דרומא לָצוֹן לָמָּה?
בר-כוכבא לֹא,
כִּי לֹא שְׁעַת לָצוֹן לָנוּ, אֶחָא.
בר-דרומא שִׁמְעוֹן,
וְאִם הָיִיתָמַצְבִּיא, כְּלוּם לֹא כָבוֹד
לְךָ , מִשְׂרָה זוֹ?
בר-כוכבא לֹא בִשְׁעַת חֵרוּם כָּבוֹד
וְלֹא בַמִּלְחָמָה בְּרוֹמָא.
בר-דרומא וּמִי הָיוּ
הַמְּלָכִים שָׁאוּל וְדָוִד?
בר-כוכבא לֹא כִפְלִשְׁתִּים
רוֹמָאִים, וְיָמֵינוּ לֹא יְמוֹת דָּוִד.
בר-דרומא וְהַמַּכַּבִּים אֵיפֹה לָמְדוּ הֵם
טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה?
נער משרת [נכנס] מִי בַר-דְּרוֹמָא?
בר-דרומא אֲנִי בַר-דְּרוֹמָא. מַה בְפִּיךָ, מָה?
הנער המשרת יִתְכַּבֵּד מַר וְאַחֲרַי יֵלֵךְ.
בר-דרומא תֵּכֶף!
[יוצאים]
בר-כוכבא [מתהלך שקוע במחשובותיו]
צָדַקְתָּ, בַּר-דְּרוֹמָא, – וּמִי הָיוּ
גַּם שָׁאוּל וגַם דָּוִד? –מִן הַצֹּאן;
וּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הַכֹּהֲנִים?
הֲלֹא כִשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ–––
הֱיוֹת הַמַּצְבִּיא... לָתֵת חֵרוּת לְעַמִּי,
הֱיוֹת הָרֹאשׁ הַמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה,
עֲשׂוֹת הַמָּגֵן עָלָיו יָרֹץ רֹאשׁוֹ
זֶה נֶשֶׁר רוֹמָא, צִּפּוֹר קְשַת-מַפְרֶקֶת.
וּלְנַגֵּד לוֹ אֶת חֶרֶב-הַנִּצָּחוֹן...
וּגְדוּדִים אִיצַר גְּמִישִים, כִּבְדֵי-רֶגֶל,
נִשְׁמָעִים, נֶאֶמְנֵי תְנוּעָה, כְּאוֹתָהּ
מְכוֹנָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וְחִשְּׁבוֹנוֹת,
קְשֵׁי-עֹרֶף כְּאֵילֵי-בַרְזֶל וּכְתוֹתָחִים,
וְטוּרְמוֹת שֶׁל פָּרָשִׁים קַלֵּי-אֵבֶר,
וּבְגִיל שִׁגְיוֹנָם כְּנַחֲלֵי אָבִיב צָבִים,
הַיוֹדְעִים דֶּרֶךְ אַךְ לְפָנִים נִכְחָם,
לְהַדְּקָםלַחֲטִיבָה אַחַת בְּדִיסְקִפְּלִינָה,
בְּמִשְׁמַעַת קָשָׁה, זְעוּמָה זוֹ שֶל פֶּלֶד,
אֲשֶר אִם אֹמַר: קַטַּע אֶצְבְּעוֹתֶיךָ–
וּמְקֻטְּעֵי אֶצְבַּע יִהְיוּ כֻלָּם כְּכֻלָּם;
ואִם אֲשַלַּח אוֹתָם בְּיַּעַר וַאֲצַו:
עֲקֹר הָאֶרֶז בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ– וְעָקָרוּ.
וְאֶקְסֹם לָמוֹ וְאֶקַּח לִבָּם שֶׁבִי
בְּרִגְשֵׁי-קֹדֶשׁ, בֶּאֱמוּנָה בְאֵל
אֲבִי אֲבוֹתָיו, אֲשֶר בֵּרַךְ זְרוֹעוֹ,
אֲמַלְאֵם בֻּלְמוּס נָקָם, נְקַם דּוֹר וָדוֹר,
וּדְמֵיהֶם אַרְעִיל בְּמַשְׂטֵמַת עוֹלָם,
וְאַשְׂכִּירֵמוֹ מִמַּנְגִינוֹת נִצְחוֹן
אֶרְאֶלִּים עַל אֶרְאֶלִּים – וְיָשִׂישׂוּ
לִקְרַאת הַמָּוֶת מָשׂוֹשׂ לִקְרַאת כַּלָּה.
וְאֶשְׁפֹּךְ בְּלִבָּם כָּל עֲתֶרֶת נַפְשִי,
הָאַהֲבָה, הַכֹּחַ וְהָאֱמוּנָה
הַקּוֹדְחִים בִּי; וְאַרְבֶּה עָצְמָה וָאוֹן;
לֹא אֵדַע שְׁנָת וּמְנוּחָה יוֹמָם אֶשְׁכָּח,
וּלְעַמִּי קֹדֶש רְגָעַי, וְנִטְפֵי דָמִי –
לַחֵרוּת אוֹ לַמָּוֶת!
בר-דרומא [נחפז נכנס] שִׁמְעוֹן! שִׁמְעוֹן!
שְׁמַע, שִׁמְעוֹן, אָתָּה! אַתָּה מַצְבִּיא לְכָל
צְבָא יִשְרָאֵל!
בר-כוכבא אָנִי?
בר-דרומא בָּחֲרוּ בָךְ!
[פונה ללכת]
בר-כוכבא עֲמֹד, הַגֵּד...
בר-דרומא אֵין פְּנָאי. וְהִנֵּה גַם
עֲקִיבָא וְכָל הָעֵדָה. וְאַל תֹּאמַר,
כִּי כְבָר יָדָעְתָּ!
[יוצא בחיפזון
בר-כוכבא אֲנִי הַמַּצְבִּיא...
מעמד חמישי
[נכנסים רבי עקיבא, בר-דרומא וכל הקודמים]
רבי עקיבא שִׁמְעוֹן בְּנִי! עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת
הַקָּהָל וְעַל דַּעַת כָּל רָאשֵׁי גְדוּדֵי יִשְרָאֵל
אָנוּ בוֹחֲרִים בְּךָ לְמַצְבִּיא חֵיל יִשְרָאֵל
בְּמִלְחֶמֶת חֵרוּת זֹה.
בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זֹה וּבִשְׁעַת חֵרוּם זֹה
רוֹצֶה אַתָּה להְיוֹת מַצְבִּיא לִצְבָא יִשְרָאֵל?
בר-כוכבא אֲנִי אֶהְיֶה.
רבי עקיבא אֱלֹהִים יָחְנְךָ, בְּנִי!
קולות יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא! יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא!
חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְשִׁמְעוֹן! – לְחֵרוּת יְהוּדָה –
חֲזַק חֲזַק ונִתְחַזָּק!
בר-כוכבא [נותן אות לשתיקה]
אֲנִי הַמַּצְבִּיא. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה
אֵין גְּדוּדִים חָפְשִׁים בְּיִשְרָאֵל, יֵש
אִסְטְרַטְיָא שֶל יִשְרָאֵל אֶחָת. אַתֶּם
תִּשָׁאֲרוּ פֹה כֻלְּכֶם, יַחְדָּו נָעוּץ
הָעֵצָה עוֹד הַלַּיְלָה לַאֲשֶר נָעַשׂ.
הַשָּׁעָה מְאֻחָרֶת. אַתֶּם פְּנוּ
לַאֲשֶר תִּפְנוּ, סַעֲדוּ אֶת לִבְּכֶם.
[אל ר' עקיבא]
הלֹא יַרְשֵׁנִי אָבִי, אֲשֶר שׁוּב
נִתְאַסֵּף פֹּה בְּבֵיתֶךָ?
רבי עקיבא [מנענע בראשו] יָפֶה, שִׁמְעוֹן;
אֲבָל הָעֶרֶב יַחְדָּו נֹאכַל לֶחֶם,
רַבּוֹתַי, אִתִּי.
קולות יָפֶה!– יָפֶה!– יָפֶה!
[ר' עקיבא מוחא כף, נכנס משרת]
רבי עקיבא עִרְכוּ שֻׁלְחָן; הָבֵא יַיִן, תִַּקְּנוּ סְעֻדָּה.
אֱמֹר לַגְּבִירָה: כָּל הָעֵדָה תָסֵב.
[אלה יוצאים, ואלה משוחחים. אחרי-כן יוצאים כולם, מלבד בר-כוכבא. הנערים המשרתים מכניסים שולחנות. על אחד מהם מעמידים יין. עקיבא תופס בזרוע בר-כוכבא ומביאו אל השולחן, נוטל מן היין ויוצק בכוס]
רבי עקיבא אֲבָל צָמֵאתִי! תִּשְׁתֶּה יַיִן, שִׁמְעוֹן?
בר-כוכבא גַּם אֶשְׁתֶּה, רַבִּי.
רבי עקיבא בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא
פְּרִי הַגָּפֶן.
בר-כוכבא כּוֹס זֹה רִאשׁוֹנָה – לְחֵרוּת כְּלַל יִשְרָאֵל.
רבי עקיבא לְחֵרוּת כָּל הָאָדָם כּוֹס! חֲזָק!
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.