כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ח':מחזות/בר-כוכבא/עלילה רביעית
מעמד ראשון
[מחנה רומאים. מועצה באוהל המצביא. כל שרי הצבא עומדים]
המצביא וּבְטֶרֶם נִפָרֵדָה אֹמַר שׁוּב:
סֻגְּרָה הָעִיר, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא;
וּבְאַסְמֵיהֶם שֶׁבֶר וְגַם לַבְּעִיר.
אֵין זֹאת כִּי לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לֶאֱרֹב;
וְדֶרֶך הַמִּנְהָרוֹת יוּבָא לָמוֹ.
וְלוּ יָדַעְנוּ דַרְכָּם זוֹ הֲלֹא
זֶה כְבָר נִלְכְּדָה בֵיתָר הַמְצֻיֶּנֶת,
וְסוֹף הַמִּלְחָמָה בָּא.
מטלוס וּצְרִיכִים אָנוּ
לִמְרַגְּלִים, אַךְ לִמְרַגְּלִים.
המצביא לִמְרַגְּלִים, הֵן.
אַך מִי הֵם?
רופוס סוּרִי, כוּשִׁי, אוֹ אֱדוֹמִי –
הַכֶּסֶף יַעֲנֶה הַכֹּל, אַךְ לֹא לְקַמֵּץ.
המצביא לֹֹא, יֵלֵךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב,
מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִינוֹ, בֶּן-הַנֵּכָר
מִמֶּנּוּ יִקְשֶׂה, כִּי לֹא יֵחַד בִּקְהִלָּתָם.
שֹׁמְרוֹנִי, כּוּתִי נִשְׁלָח.
שר אלף אַךְ לֹא אֵלֶּה!
מטלוס גַּם הַשֹּׁמְרוֹנִי, גַּם כָּל אֵלֶּה
הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ צָלוּב, אֵין בֵּינָם
לְבֵין הַיְּהוּדִי וְלֹא כְלוּם – נִמּוֹלִים כֻּלָּם.
המצביא אַךְ משּׁוּם זֶה. מֶטֶל! משּׁוּם שֶׁאֵין בֵּין אֵלֶּה
וּבֵין אֵלֶּה וְלֹא כְלוּם. יַקִּירִי, וַדַּאי כְּבָר
רָאִיתָ שַׁחַל וְעוֹרֵב עַל מַפֶֹּלֶת?
וּצְבוֹעַ וְכֶלֶב כְּלוּם יְחַלְּקוֹ עַד?
משּׁוּם שֶׁהֵמָּה קְרוֹבִים גַם יִרְחָקוּ,
וּכְשֵׁם שֶקְּרוֹבִים הֵם, כֵּן תִּגְדַּל תָּמִיד
מַשְׂטֵמָה זֶה אֶל זֶה.
שר האלף מַשְׂטֵמָה לְדוֹרוֹת
לְכוּתִים וְלִיהוּדִים, וּבִלְבַד
שֶׁיָּאִיר זָהָב למְרַגְּלֵינוּ אֵלֶּה.
אַךְ נִפְלָא הוּא הַשֶּׁמֶשׁ למְאוֹר הַיּוֹם,
וְלַלַּיְלָה אוֹר מִסַּהַר, בְּמַאְפֵּלְיָה
יַחְדֹּרוּן קַרְנֵי זָהָב...
המצביא וְגַם יֵשׁ
לִי זָקֵן כּוּתִי שָׁם.
אופוס וּבְכֵן?
המצביא אַךְ דַּלָּה
הַצֵּידָה אֲשֶׁר בְּפִיו.
רופוס אַךְ כֶּסֶף, כָּסֶף.
המצביא נִסִּיתִי.
רופוס וְלֹא הוֹעִיל?
מטלוס נַסֵּה עַתָּה
וְאַיֵּם עָלָיו, אֲשֶׁר אִם לֹא יָבִיא
הַשֹּׁוֶה אֶת הַכֶּסֶף – וְנַסְגִּירֶנּוּ
בִּידֵי הַיְּהוּדִים.
קולות יָפֶה! יָפֶה!
המצביא שָׁלוֹם.
[יוצאים]
מעמד שני
בבית בר-כוכבא
[השכם בבוקר. הדלתות פתוחות. קול קרנות הרומאים.נכנס בר-כוכבא]
בר-כוכבא כֵּן, שְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת צָרִים
עַל בֵּיתָר! שָׁלשׁ שָנָׁה וָחֵצִי כְּבָר
לִגְיוֹנוֹת הִקִּיפוּנִי. יוֹם יוֹם תּוּצַר
הָעוּגָה אֲשֶׁר עָגוּ בְּדָרְבוֹנוֹת בַּרְזֶל,
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לִי הָעָם אֶת לַחְמִי,
וּמֵימַי אֵינָם נֶאֱמָנִים לִי.
מַה צַּר לִי, מַה צַּר לִי, וּתְשׁוּעָתִי רְחוֹקָה,
רְחוֹקָה עוֹד מהְיוֹתָהּ אָז – אֲנִי
עִם גְּדוּדַי נֶחְבָּא בַמִּנְהָרָה, אֲשֶׁר
עָשׂוּהָ בִימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, אָז.
הָיִיתִי צִפּוֹר אֲשֶׁר נֶאֱחָזָה
בַּפָּח, ועוֹדָהּ מְפַרְפֶּרֶת בּוֹ,
וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ: עֶרֶב עֶרֶב
וּבֹקֶר בֹּקֶר יִשְׂחֲקוּ קַרְנוֹת-
רוֹמָאִים עַל מִשְׁבַּתִּי, יִלְעֲגוּ לִי :הוֹי
מְשִׁיחָם שֶלׁ יְהוּדִים, עוֹדְךָ פֹה?
מְשִׁיחָם שֶׁל יְהוּדִים... מִי אָנֹכִי?
מָשִׁיחַ! הַמָּשִׁיחַ, – אֵי גְבוּרָתֶךָ?
וְאוּלַי מוֹרֵד בְמַלְכוּת, אֲשֶׁר שִׁחֲקָה
הַשָּׁעָה לוֹ. אוֹי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,
הֵם תּוֹקְעִים, תּוֹקְעִים... צִפּוֹר, נוּדִי הָרַךְ,
מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיָה צִפּוֹר – אֶפֶס
הַכֹּל פֹּה הָיָה – שֵׁם וּתְהִלָּה וָכֹחַ,
וְהַכֹּל הָיָה מִקְסַם-כָּזָב בּוֹגֵד...
לֹא הָיָה כָל מָשִׁיחַ – נִדְמֶה
גַּם לִי גַּם לָאֲחֵרִים – וְהֶאֱמִינוּ,
לְרגַע קָט אֲנִי, אֲנִי עָלִיתִי
עַל אוֹתוֹ מִגְדָּל רָם, אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ
אַךְ בְּרוּכֵי אֱלֹהִים... כְּדֵי לָדַעַת,
כִּי לֹא בִשְׁבִילִי נוֹצָר! מוּטָב אֶלֶף
וְאַחַת פַּעַם לְהִוָּלֵד וְלָמוּת
תּוֹלַעַת-אָדָם, בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה,
וְלֹא לְהָרִיחַ בְּטָעוּת – לוּ אַךְ פָּעַם,
מֵרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ אֲשֶׁר יָקְטַר
לֶאֱלֹהִים... הוֹי כֹּתֶל, כֹּתֶל, תַּגִּיד
לִי מִי אָנִי: הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר פָּשַט
הָרֶגֶל לְכָל נוֹשָׁיו, אוֹ אַךְ גַּנָּב
מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא וְלֹא לוֹ. הוֹי כֹּתֶל,
הֲיֶשְׁךָ קָשֶׁה עַד כְּדֵי לְרוֹצֵץ
אֶת רֹאשׁוֹ שֶל מָשִׁיחַ? כֹּתֶל, כֹּתֶל!
מעמד שלישי
בבית בר-כוכבא
[אחדים מראשי הצבא, נערים משרתים, בר-כוכבא ור' אלעזר המודעי]
בר-כוכבא הוֹי, רַבִּי, יָדְךָ תִכּוֹן עִם רוֹמָאִים!
רִמּוּךָ רוֹדְפֵי שָׁלוֹם כְּאֶת יֶתֶר הַחֲכָמִים.
הֲלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה
גַּם יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא, רַבִּי.
אִם לֹא כְבֶן-קִסְמָא חַכְמֵי יַבְנֶה כֻלָּם?
ולוּ אַךְ מַרְפִּים אֶת יְדֵי הָעָם הֱיִיתֶם,
כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי, וְאוּלָם אַתָּה סוֹד לְךָ
עִם מַחֲנֵה רוֹמָא – וּשְׁלִיחֲך כּוּתִי.
ר' אלעזר אַל תִּרְגַּז, בְּנִי; אַל תִּרְגַּז, בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא,
הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שְׁמוֹנִים וְלַגְּבוּרוֹת.
מַה לִּי בְעוֹלָמִי פֹּה – כִּי אִם תְּפִלָּתִי,
בְּשַׂקִּי וּבְתַעֲנִיתִי אֲנִי עָסוּק,
מִתַּחַת סֵבֶל הַטּוֹטֶפֶת רֹאשִׁי יִשָּׂח;
וּלְעִסְקֵי קְרָב וּמְדִינָה לִבִּי כְבָר לֹא אָשִׁית.
בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא, שׁוּב עַל דְּבָרַי אֲנִי חוֹזֵר:
שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי כְּדַרְכִּי יוֹם יוֹם – פִּתְאֹם
קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה. כְּשֶׁהִפְנֵיתִי לִשְׁאֹל
וְאָמְרוּ לִי: שֹׁמְרוֹנִי לָחַשׁ מַה שֶּׁלָּחַשׁ
עַל אָזְנִי בִּתְפִלָּתִי.
בר-כוכבא וּמַה לָּחָשׁ?
אֵין רַבִּי אֶלְעָזָר רוֹצֶה לוֹמַר?
ר' אלעזר עַד שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִי גַּם לֹא יָדַעְתִּי,
כִּי לָחָשׁ.
בר-כוכבא וְגַם דּוֹדִי אֵינוֹ רוֹצֶה
אֲשֶׁר יִתְפּרְסְמוּ מִסְתּוֹרִין מֶלֶךְ.
ר' אלעזר מַה לִּי וּלְמִסְתּוֹרִין?
בר-כוכבא רַבִּי רוֹצֶה
וְיִמְסֹר מְדִינָה זוֹ לְיַד אַדְרִיָּנוּס.
ר' אלעזר וְאֶמְסֹר מְדִינָה? בְּנִי, בַּר-כּוֹכְבָא!
בר-כוכבא זָקֵן, וְאוֹתוֹ כוּתִי אַתָּה מַכִּיר?
ר' אלעזר שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: הוּא אֲחִי חֲבִיבָה.
בר-כוכבא [במבוכה] וּמַה שֶׁלָּחַשׁ תֹּאמַר?
ר' אלעזר בְּנִי, לֹא שָׁמַעְתִּי,
אַךְ יַגִּיד הוּא אֶת אֲשֶׁר לָחָשׁ.
בר-כוכבא הוֹי...
חֲבָל, כִּי מִהֲרוּ הַנְּעָרִים קְצָת לְהָרִיק
אֶת תַּעֲרוֹתָם – וְלוּ גַם רָצָה עַתָּה
לְהַגִּיד הֵן לְעוֹלָם יִדֹּם, אַתָּה
אֱמֹר עַל מַה נּוֹעַצְתּ עִם שֹׁמְרוֹנִי,
עִם זֶה אוֹיְבֵנוּ אֲשֶׁר בְבֵיתֵנוּ?
ר' אלעזר נְכוֹנִים דִּבְרֵי בְנִי הֵם, אוֹיְבִים בְּבָתֵּינוּ
וגַם בְּבֵיתְךָ, בְּנִי...
בר-כוכבא אַךְ דֹּם, הַזָּקֵן!
הוֹי, תַּרְנְגֹלֶת מִתְגַּעְגַּעַת בְּאֵפֶר!
[בועט בו ברגלו]
הֲיָא הֲרִימוּהוּ! כִּמְדֻמַּנִי אֲשֶׁר
בִּשְׁבִילוֹ קָשְׁתָה קְצָת פְּגִיעָתִי. הִיא!
[הנערים נחפזים אל רבי אלעזר]
אחד הנערים מֵת!
נער שני הָרַבִּי מֵת.
נער ראשון הוּא מֵת.
בר-כוכבא לֹא מֵת,
אֲבָל הִתְעַלֵּף; מִהֲרוּ הַחֲלִימוּהוּ.
[יוצא]
נער שני אֲבָל מֵת רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי.
נער שלישי מַהֲרוּ הַיָּיִן.
נער שני הוּא לָמָּה? מֵת!
[דממה]
נער ראשון לֹֹא טוֹב, הֲלֹא הֲמוֹן הָעָם בוֹ הֶאֱמִין:
בִזְכוֹתוֹ וּתְפִלָתוֹ עָמְדָה בֵיתָר.
נער שני לֹא טוֹב! אַךְ הָבָה נוֹצִיאֵהוּ
גַם מִן הַבַּיִת – סֹב
[אוחזים בו ומוציאים אותו בדממה, יתר העם יוצאים אחריהם]
קול מן העם הוֹי, רוֹעִי הָאֱלִיל, עוֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ
וְעַל עֵין יְמִינוֹ. זְרוֹעוֹ יָבושׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ
כָּהֹה תִכְהֶה.
[ההמון מתאסף]
קולות מן העם שִׁמְעוֹן, שִמְעוֹן! בַּת-קוֹל הִיא אוֹמָרֶת: אַתָּה
שָׁבַרְתָּ זְרוֹעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמֵּיתָ אֶת עֵין
יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ
תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.
קול אחר גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת, גָּרָמוּ!
[נכנס בר-כוכבא]
בר-כוכבא אֵינֶנוּ? אֵין אִישׁ – הַאֻמְנָם?!
מעמד רביעי
חדר בבית בר-כוכבא
[חביבה עסוקה, נכנס שומרוני זקן]
הכותי חֲבִיבָה בִּתִּי!
חביבה אַתָּה, אָבִי?
הכותי וְהוּא?
חביבה אֵינֶנּוּ יֵשֵׁב אָבִי, שֵׁב.
הכותי חֲבִיבָה, יֶשׁ מָה חָדָשׁ?
חביבה אֵין דָּבָר, אָבִי.
הכותי חֲבִיבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת.
חביבה דָּבָר לֹא שָׁמָעְתִּי.
הכותי חֲבִיבָה. צָרִיךְ אֲנִי לָדַעַת
אֶת דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה, אֶת הַנִּקְרָה,
אֲשֶׁר בָּהּ יֵלְכוּ וְיָבִיאוּ שָׁבֶר.
חביבה וְאֵיךְ זֶה אֵדָע? וּכְלוּם יַגִּיד?
הכותי אִם תִּרְצִי – תֵּדָעִי; אִם תַּחְפֹּצִי – יַגִּיד.
חביבה אֵינֶנִּי יְכוֹלָה...
הכותי אַתְּ יְכוֹלָה.
[מוציא צמיד]
הִתְבּוֹנְנִי וּרְאִי הַצָּמִיד... זָהָב חָרוּץ,
וְאֵלֶּה אַבְנֵי יְקָר... הַשֹּׁהַם וְהַיַּהֲלוֹם.
טְהוֹרִים כְּטֹהַר מֵי הַדִּמְעָה... חֶשְׂפִּי זְרוֹעֵךְ.
והָאֶצְעָדָה... לְמַלְכַּת שְׁבָא לֹא הָיְתָה
כְּמוֹתָהּ.
[היא לוקחת]
חביבה כְּלוּם זֶה הַכֹּל?
הכותי הַכֹּל... עוֹד יֵשׁ מַחֲרֹזֶת
מַרְגָּלִיּוֹת... עוֹד יֶשׁ פֹּה, אַחַת לְאֶחָת...
תָּאֳמֵי דִמְעָה... שִׂימִי לגַרְגְּרוֹתָיךְ...
[היא לוקחת]
חביבה עוֹד טִפּוֹת דָם הַנִּקְרָשׁ, שׁוּר, עֲלֵיהֶן:
קָחֶם לָךְ, אָבִי.
הכותי הֵן יָאוֹת לָךְ.
חביבה וּכְלוּם חָסַרְתִּי תַכְשִׁיטִין? יֶשׁ לִי רָב.
הכותי חֲבִיבָה, אָנוּ יְכוֹלִים לְאַבֵּד
אֶת כָּל הָעִיר וְאֶת כָּל גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה –
לִנְקֹם נִקְמַת רַבִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה הָרָגוּ.
אֶת נִקְמַת גְּרִזִּים – כִּי אוֹיְבֵינוּ הֵמָּה,
אוֹיְבֵינוּ הֵם מֵאָז מֵעוֹלָם, זִכְרִי
אֶת טֶבַח יְמֵי פוּלְמוּס קִיטוּס –
כִּמְעַט אָבָדְנוּ.
חביבה עִם חֲלֵב אִמִּי הֵן יָנַקְתִּי, אָבִי,
מַשְׂטֵמַת עַד וְאֵיבַת גְּרִזִּים וּמוֹרִיָּה,
עָלֶיהָ סִפְּרוֹ זְקֵנֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ.
בַּחוּרֵי שׁמְרוֹן רַק עָלֶיהָ חָלָמוּ; נַפְשִׁי
נִשְׁחָטָה מִן הָאֵיבָה. כְּבָר לֹא אוּכַל, אָבִי.
הכותי חֲבִיבָה, אַךְ הַפָּעַם, הָרוֹמָאִים
יַשְׁמִידוּם כֻּלָּם, יְאַבְּדוּם וְיַכְּתוּם,
אַפַּיִם יִכְרְעוּ לַטֶּבַח, תֶּחֱרַב בֵּיתָר,
וְעָלָה שֶׁמֶשׁ גְּרִזִּים.
חביבה אֲבָל, אָבִי.
הכותי חֲבִיבָה, בִּתִּי, בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר,
עוֹד חֹדֶשׁ, שְׁנֵי חֳדָשִׁים – וְלִגְיוֹנוֹת רוֹמָא
יְפשְּׁטוּ עַל חַלְלֵי בֵיתָר, "עִם לָבָן גַּרְתִּי",
הֲתַפְלִיא חֶרֶב בֵּין יְהוּדָה וְשֹׁמְרוֹן?
וּבַמָּה אִם לֹא בְזֹאת נְכַפֵּר פְּנֵי הָאוֹיֵב,
אִם לֹא בְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַלָּה?
חביבה בְּרֹאשׁ שִׁמְעוֹן?
הכותי לֹא, לֹא יָעֵל אַתְּ, וּבֵין בִּרְכַּיךְ
לֹא יכְרַע סִיסְרָא, וְסֶבֶרוּס יִלְכֹּד
גַּם בְּלִי עֶזְרָתֵךְ אֶת הָעִיר, כֻּלָּנוּ
לַטֶּבַח גַּם יַכְרִיעַ עִם מַשְׂטִינֵינוּ.
חביבה לֹא מִשִּׂנְאָתְךָ, אָבִי, אֶת יְהוּדָה –
מֵאַהֲבָתְךָ אֶת זְהַב רוֹמָא תֹּאמַר.
הכותי בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, דֹּמִּי, חֲצוּפָה.
אוֹהֶבֶת אַתְּ, אוֹהֶבֶת אֶת בַּר-כּוֹכְבָא,
[היא עושה אות שלילה בראשה]
אֶת לִבֵּךְ לָקַח שֶׁבִי זֶה הַיְּהוּדִי.
לֹא אוֹתוֹ אַתְּ אוֹהָבֶת? בְּשׁוֹקָיו תִּרְצִי?
חֲצוּפָה, כַּלְבָּה... כֶּלֶב אִם לָךְ נָחוּץ,
הַמְעַטִּים הַסַּפָּנִים בִּנְמַל יָפוֹ
שֶׁחֵילָם חָדָשׁ עִמָּם, חֵיל לַנָּשִׁים?
חביבה אָבִי...
הכותי כְּכַלְבָּה אֲשֶׁר תַּעֲמֹד, תּוֹחִיל
עַד גְּמַר מִלְחֶמֶת כָּל עוֹגְבֶיהָ, לִהְיוֹת
לְשֵׁגָל לַאֲשֶׁר הַכֹּחַ בְּמָתְנָיו
חביבה אָבִי,
מִי הִכְנִיסַנִי לְכָאן? – הֲלֹא זֶה אָבִי.
הכותי לָכֵן כְשֶׁיָּבֹא אֵלַיִךְ הַלָּיְלָה,
וְלָקַקְתְּ מֵעַל כַּפּוֹתָיו כִּתְמֵי דַם סַנְבַלַּט
אָחִיךְ, בְּעוֹדָם חַמִּים.
חביבה דַּם סַנְבַלַּט!
הכותי הֲלֹא כִכְבָרָה שָׁם עָשׂוּהוּ.
חביבה אוֹיָה, אוֹיָה, אָחִי!
הכותי לִכְלָבִים לְמַאֲכָל הָשְׁלַךְ מֵעַל הַחוֹמָה
אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה רוֹמִים...
חביבה אֲהָהּ, לִי הָהּ.
הכותי [מאזין אצל הדלת] נָא, שִׁמְעִי, מִי הַבָּא?
חביבה הִכָּנֵס לְכָאן.
[שמה עליו את המכסה]
[נכנס בר-כוכבא. מסיר מעליו את חרבו ואת קובעו]
הַאַתָּה?
בר –כוכבא חֲבִיבָה, יוֹנָה, הִנֵּנִי.
חביבה אֵחַרְתָּ שִׁמְעוֹן
בר-כוכבא אֵחַרְתִּי קְצָת.
וּמְאֹד עָיָפְתִּי.
חביבה שֵׁב אֶל הָאָח.
הֲתֹאכַל מָה? חַכֵּה עוֹד רֶגַע וְאָבֹא.
הַיַּיִן הִנֵּה פה! וְגַם אָבִיא אֶת הַבָּצֵק
וְאֶעֱשֶׂה הַבִּרְיָה, אֲלַבֵּב לְבִיבוֹת, שְׁתֵה!
[יוצאת]
[בר-כוכבא שותה]
בר-כוכבא נִסְתַּם חָזוֹן וְנָבִיא אָיִן. מִי
וָמִי הוּא אֲשֶׁר אָמַר: אָמְנָם, אַךְ
בִּזְכוּתוֹ-הוּא הָעִיר עוֹמֶדֶת, וּתְפִלָּתוֹ
נִשְׁמַעַת בַּשָּׁמָיִם? פַּחֲדֵי שָׁוְא... יְחוּלוּן
עַל רֹאׁש כָּל אוֹמְרֵי כֵן.
[שותה שוב]
זֶה כַמָּה לֹא יָדַעְתִּי
עַצֶּבֶת מַה הִיא; אַךְ הַיּוֹם תְּקָפָתְנִי.
כַּלֶךְ לְךָ מִמֶּנִּי. זָקֵן מַמְרֶה!
[נכנסת חביבה]
חביבה פֹּה הַבָּצֵק.
מַה לְּךָ כִּי נֶעְצַבְתָּ, שִׁמְעוֹן ?
[שמה את הבצק על האח]
בר-כוכבא לֹא נֶעְצַבְתִּי, קַר לִי.
חביבה עַד שֶׁאֲנִי
פֹּה לָשָׁה ומְלַבְּבָה, טְעַם מן הַיָּיִן.
בר-כוכבא כְּבָר טָעַמְתִּי, יוֹנָתִי.
חביבה גַם מִיָּדִִי!
אֵין רָע, עוֹד כּוֹס, הֵן תִּשְׁתֶּה, שִׁמְעוֹן?
[נותנת לו כוס]
חַכֵּה, אַלּוּפִי, הִנֵּה מִן הַצָּלִי...
אֱכֹל עַד אִם עָשִׂיתִי הַבִּרְיָה.
[הוא אוכל והיא מוזגת עוד כוס]
אֲבָל גּוֹזָלִי עָצֵב... עָצֵב... אֵי הַתֹּף?
[יוצאת במחול ומשוררת]
[נותנת לו לשתות]
אֵין רָע, עוֹד אֶחָת!
מַה שְּׁלוֹם הָעִיר?
וּשְׁלוֹם הָעָם? זֶה כַמָּה סוֹגְרִים רוֹמִים
עָלֵינוּ אֶת הָעִיר, וַאֲסָמֵינוּ
עוֹד מְלֵאִים, וּמְזָוֵינוּ מְלֵאִים.
הָעָם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה עוֹדוֹ נֶאֱמָן
וּמֵבִיא לַיְלָה שֶׁבֶר לָאָדָם וְלַבְּעִיר.
בר-כוכבא יוֹנָתִי, וְלוּ בְּבֵיתִי וּפֹה אִתָּךְ
מָנוֹחַ לִי מִטִּרְדַּת קְרָב וְדָמִים.
חביבה צָדַקְתָּ, שִׁמְעוֹן , צָרִיךְ כִּי תַרְגִּיע,
ולוּ אַךְ פֹּה. עָיַפְתָּ מְאֹד – עוֹד כּוֹס!
הֲלֹא אַךְ אַתָּה מִשְׂגָּב לָנוּ וְלִיהוּדָה,
וְגַם לַיְלָה לִבְָּך לֹא יָנוּחַ – הֲלֹא תִזְכֹּר
הֲשׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּו ֹמִשְׁמָר, אִם הַצּוֹפִים
נֶאֱמָנִים לִפְקֻדָּתָם לשְׁמֹר מִשְׁעוֹל הָרִים
וּמְבוֹאוֹת כָּל הַמְּעָרוֹת וְהַנְּקָרוֹת?...
בר-כוכבא לוּלֵא מְעָרוֹתֵינוּ, כִּי זֶה כְבָר
חָסַרְנוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נֹאכַל,
כִּי עָרי מִסְכְּנוֹת אֵין לָנוּ, בִּלְתִּי
אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיְלָה עַם הַשָּׂדֶה.
חביבה מַה טּוֹב, כּיִ שָׁנָה זו ֹאֲסוּמָה; בְּיַד הָעָם
מַכֻּלֶת רַבָּה.
בר-כוכבא אֲסוּמָה הָיְתָה אַךְ בַּגָּלִיל,
הַנֶּגֶב לָקָה... וְעֵינֵינוּ תְלוּאוֹת
אַךְ לַנֶּגֶב וְהָעֲרָבָה, וְעוֹד רָפָה
שָׁם יַד הָרוֹמִי.
חביבה אָמְנָם יֹאהַבְךָ
הָעָם מְאֹד וְיַעֲרִיצְךָ כָּכָה,
וְאַךְ בִּשְׁבִילְךָ יְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ
וְיַחְדֹּר הֵנָּה... דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרוֹת.
בר-כוכבא וְלוּ יָדַעַתְּ – דֶּרֶך הַסַּכָּנָה,
אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה וּבָהָר, בַּנְּתִיבָה
עַל פִּי הַפַּחַת, וּמִתַּחַת – מַחֲנֵה
הָאוֹיֵב... וְהַשּׁוֹמְרִים... וְיֵשׁ שֶׁהוּא עֵר...
בְּמוֹ אֹפֶל וּבַמֵּצַר בְּתוֹךְ הַצִּנּוֹר...
חביבה בְּתוֹךְ הַמָּיִם?
בר-כוכבא לֹא, כִּי בַיָּשָׁן אֲשֶׁר חָרַב.
מֵעֵבֶר גֵּיא-הַתְּמָרִים. זוֹ הַבִּרְיָה –
מִי לִמֵּד יָדֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָהּ? טַעְמָהּ
כְּטַעַם בִּרְיָה עָשְׂתָה הוֹרָתִי,
וַאֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ, מִתְלַבֵּט בֵּין בִּרְכֶּיהָ.
[שותה יין]
הוֹי מֶה עָיָפְתִּי.
[נשען אל השלחן ונרדם]
הכותי [יוצא ממחבואו] כָּעֵת יָדַעְתִּי הַכֹּל, בִּתִּי. אָכֵן
אַתְּ נבוּנוֹת. אַךְ אֶת הַזָּהָב אַצְפִּין אִתִּי,
כִּי מוּטָב יִהְיֶה שָׁמוּר בְּבֵיתֵנוּ,
מִהְיוֹתוֹ פֹה. הוּא יָשֵׁן?
[מוציא פגיון]
אַכֶּה פַעַם
וְלֹא אוֹסִיף. יָדִי רָפָה, פִּגְעִי אַתְּ,
הֲלֹא בַעֲלוּמֶיהָ כַּפֵּךְ.
[תוקע לידה הפגיון]
[הפגיוֹן נופל בשׁאוֹן. הכותי נעלם בפתח]
בר-כוכבא [מתנער] מִי כָאן? חֲבִיבָה, מִי?
חביבה אֵין אִישׁ, הֲלֹֹא.
בר-כוכבא [מרים את הפגיון] לְמִי הַפִּגְיוֹן?
חביבה הוּא שֶׁלִּי.
בר-כוכבא אָמַרְתְּ...
חביבה אָמַרְתִּי לְהַכּוֹתֶךָ.
בר-כוכבא אַתְּ, חֲבִיבָה?
חביבה אָנִי! אָנִי! הָרְגֵנִי, וְאִם אָיִן
וְאֶהֱרָגְךָ אָנִי.
בר-כוכבא אַתְּ, הַיּוֹנָה?
חביבה לֹא יוֹנָה: – עֶכֶן, אֶפְעֶה, שָׂרָף מְעוֹפֵף...
בר-כוכבא [מתבונן בפגיון]
לֹא לִי הַפִּגְיוֹן וְלֹא מִכִּלְיִי, חֲבִיבָה.
מִי הָיָה פֹה הָעָרֶב?
[יוצא]
[המסך נופל]
מעמד חמישי
[בעיר לפני החומה, קול ענות מלחמה ממרחק, אור מן השׂרֵפה. בר-כוכבא נכנס עייף, נשען אל הקיר]
בר-כוכבא אֲבָל עָיָפְתִּי.
אחד הנסים הָבְקְעָה הָעִיר!
שני נִלְכְּדָה הָעִיר!
שלישי הַכּוּתִים בָּגְדוּ, הֶרְאוּ הַמִּנְהָרוֹת!
הראשון בֵּין כָּךְ וְכָךְ וְחָדְרוּ הָרוֹמָאִים.
השני בֵּין כָּךְ וְכָךְ אָבָדְנוּ! אָבָדְנוּ!
נוּסוּ!
[נמלטים]
השלישי לֹא לָנוּס, לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ,
לַהֲדֹף אוֹתָם מִן הָעִיר ונִצָּלְנוּ.
אשה א הִנֵּה בַר-כּוכְבָא
אשה ב בַּר-כּוֹֹזִיבָא, מַעְיָן כּוֹזֵב!
וּבְעֶטְיו תָּמְנוּ – – –
[נמלטות]
בר-כוכבא בַּר-כּוֹזִיבָא!
אשה ג הִנֵּה בַּר-כּוֹכְבָא, דָּרַך כּוֹכָב מִיָּעֲקֹב...
אשה ד דָּרַךְ כּוֹזֵב מִיַּעֲקֹב.
[נמלטות]
בר-כוכבא בַּר-כּוֹזִיבָא!
עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה – וַאֲנִי מְשִׁיחֲכֶם,
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי – אֵלַי יִחַלְתֶּם.
בַּר-כּוֹזִיבָא! רוֹמִים בָּאוּ מְצוּדָתִי...
וּכְבוֹא הַמַּגִּיד וְהֵבִיא לִי הַבְּשׂוֹרָה,
אֲשֶׁר נְעָרַי לָכְדוּ את הַמְּצוּדָה הַחֲמִשִּׁים וְאֶחָת
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי הָיִיתִי, הַמָּשִׁיחַ!
בַּר-כּוֹזִיבָא... וְאִלּוּ לִפְנֵי שָׁנָה
הָשְׁלַכְתְּ אַתְּ אֵל הַרְמוֹנִי, הֵן יִחַלְתְּ בְּרֶטֶט
מְלֵא-עֲגָבִים לִקְרַאת בּוֹא לֵיל-חִשְׁקֵךְ,
בִּשְׂמֹאלֵךְ מַרְאָה וּבִימִינֵךְ קֶרֶן-פּוּכֵךְ.
וּתְלוּיָה אָזְנֵךְ אֶל הַדָּלֶת. מַאֲזִינָה
לְבַת קוֹל צְעָדַי אֲשֶׁר אָבֹא
לְגַלּוֹת אֶת שָׁדַיךְ, וְאֶחְשׂף שָׁבְלֵךְ.
וּבְיַיִן רֶקַח תִּשְׁקְדִי למְשֹׁחַ
אֶת פִּטְמַת גַּל דַּדָּיךְ... בַּר-כּוֹזִיבָא...
[נכנס עקיבא]
רַבִּי!
עקיבא בַּר-כּוֹכְבָא
בר-כוכבא לֹא, כִּי בַר-כּוֹזִיבָא
עקיבא בַּר-כּוֹכְבָא אַתָּה, מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!
בר-כוכבא וְאֵלֶּה מָה? כְּלוּם כָּךְ הֵרִיע מַחֲנִי?
כְּלוּם גָּדַל אוֹר מַשּׂוּאוֹתֵינוּ כְּגָדְלוֹ
בְּרֶגַע זֶה הָעֶרֶב בּוֹ מְשַׁחְתָּנִי
למְשִׁיחַ אֲדֹנָי?
עקיבא מָשִׁיח! מְשִׁיח אֲדֹנָי!
וְאוּלָם לֹא הַמָּשִׁיחַ.
בר-כוכבא הַכֹּל אָבָד.
עקיבא גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמָיִם! הֲכִי תֶאְשַׁם,
כִּי רוֹמָא גָבְרָה, מְלֹא כָל הָעוֹלָם – רוֹמָא.
מִמַּעְיְנוֹת נְהַר פְּרָת בּוֹאֲכָה אֲרָרָט,
וְשַׂדְמוֹת דָּקִיָּה – מִקֶּדֶם. מַעֲרָבָה –
מֵי-תַרְשִׁישׁ וְלוּזִיטָנִיָּה. פָּרַשׂ נֶשֶׁר רוֹמָא
אֶבְרוֹתָיו הָאַדִּירוֹת. בְּלֹעַ בַּלְהוֹתָיו
יָגִיחַ תֹּצְאוֹת רֵינוּס וְיָם בְּרִיטָנִיּה.
בְּצִפָּרְנֵי-זְוָעוֹת לוֹ מְפַרְפְּרוֹת בִּדְמֵיהֶן
מִצְרַיִם, קַרְתְּ-חַדְשַת, וְלוּב וִיהוּדָה.
אֲנַחְנוּ – טִפָּה בְּיָם שֶׁל רוֹמָא, טִבְּרוּס
הָאֶחָד יָכִיל מֵי יְהוּדָה וְהַגָּלִיל,
הַיַּרְדֵּן וְיָם גִּנּוֹסַר וּמֵי מֵרוֹם.
כְּלוּם חֶרְפָּה הִיא לְחֹלֶד שׁוֹכְנִי-בוּל,
כִּי רְִמָסוֹ פִיל-הַמֶּלֶך בְּעָבְרוֹ עָלָיו?
דַּג רֶקֶק הֲיִכָּלֵם כִּי בְלָעָהוּ תַנִּין?
זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים מַרְטִיב דַּם רוֹמָאִים
אֶת הַר יְהוּדָה. לִגְיוֹנוֹת אַחַר לִגְיוֹנוֹת
נִכְנָסִים בִּנְמַל-יָפוֹ, וְהַדְרִיָּן מִתְקַשֶּׁה
מִי בְמַצְבִּיאֵי חֵילו הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּשְׁלָחוֹ
לְחַבֵּשׁ לְפִצְעֵי צְבָאו אֲשֶׁר יָזוּב
מֵעֻקְצוֹ שֶל בַּר-כוֹכְבָא...
בר-כוכבא נִשְׁבָּר עֻקְצוֹ!
עֲקִיבָא, שָׁלוֹם, עָלַי לָלֶכֶת.
עקיבא אָנָה?
בר-כוכבא כְּלוּם יֵשׁ בִּמְלֹא יְהוּדָה קֶבֶר נָאֶה
וְצִיּוּן אֲשֶׁר יִיף מֵחָרְבוֹת בֵּיתָר?
וְאֵיזֶה שֵׁם מְצַלְצֵל עַתָּה בְּכָל יְהוּדָה,
בּמְלֹא הָעוֹלָם – מִמִּצְרִים וְעַד קירֵינֵי,
מִלְבֹא חֲמָת וְעַד נְהַרְדְּעָה?
אִם לֹא לַמַּגִּיד בָּא מִמַּחֲנֵה בֵיתָר
יָחִילוּ זִקְנֵי רוֹמָא בָּעֲצָרֶת?
וּלְמִי מִמַּלְכֵי קֶדֶם וְיִשְׂרָאֵל
שָׂרְפוּ כַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרְפוּ לִי?
וְאִם תֵּחָרֵשׁ שָׂדֶה בֵיתָר
וּזְרוּעָה מֶלַח תֵּשָׁם, עוֹד דּוֹר יָבֹא
לְבַקֵּשׁ קִבְרוֹת עַם גִּבּוֹרָיו, לִבְכּוֹת לָמוֹ.
נְשׁוּאֵי-דָם וּבַרְזֶל מִי זֶה יַפְרִיד?
בְּרִית עוֹלָם הִיא, בְּרִית שָׁאוּל וְגִלְבּוֹעַ;
בַּר-דְּרוֹמָא וְטוּר-מַלְכָּא; בֵּיתָר ובַר-כּוכְבָא.
הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה לְאוֹיְבַי גַּם אָנִי.
וִיהִי סֶבֶרוּס[1] נָאֶה לְשַׁעַר נִצְחוֹנוֹתָיו,
וְשַׁעֲרוֹ לוֹ; וְיִשָּׁא הַדְרִיָּן[2] מֵחָדָשׁ
שֵׁם אִמְפֵּרָטוֹר. לְאָן יִמָּלֵט, רַבִּי?
עקיבא לֹא לִי לְהִמָּלֵט! הַרְבֵּה דָמִים
שָׁפַכְנוּ יַחְדָּו, צָדְקוּ בְנֵי חֲנַנְיָה.
דָּם אַחֵר צָרִיךְ הָיָה לִשְׁפֹּךְ– וְנִשְׁפֹּךְ,
וְהָיָה לְמֶלֶט עוֹלָם, לְבִנְיַן עֲדֵי-עַד,
וּמְצוּדָה לְאַלְפֵי דוֹר וּלְאַלְפֵי שָנָה.
עַד... עַד יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ...
פֻּרְעִנֻיּוֹת עֲתִידוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,
יְמֵי נִסָּיוֹן גָּדוֹל קָרְבוּ בָאוּ,
יְמֵי סַכָּנָה, יְמֵי-שְׁמָד נוֹרָאִים.
מִימוֹת אַנְטְיוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס רָשָׁע
לֹֹא הָיוּ יָמִים רָעִים מֵאֵלֶּה.
וְחָדְלוּ מִן הַגּוּף, יִתְחַכְּמוּ אַךְ לַנָּפֶשׁ,
וְנוֹאֲשׁוּ מִכֶּם, יִתְנַכְּלוּ לְדוֹר יִוָּלֶד,
וְשַׁמּוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ מֵאֵין תּוֹרָה,
וְהָפְכוּ לְתֵיאַטְרָאוֹת בָּתֵּי כְנָסֶת,
רַקְדָנִים רְעֵבִים ומוּקְיוֹנִים נְכְפִּים
יָשִׁירוּ שִׁיר הִלּוּלִים מֵעַל בִּימוֹת-קֹדֶשׁ
לְשִׂמְחַת לֵב תַּגָּרִים וַחֲנִיךְ קְסַרְקְטִין;
וּנְשׁוֹת הַזִּמָּה נִטְמְאוּ בְיַתְמוּתָן
מֵעֹצֶר יָגוֹן וְרָעָב עַל הָרְחֹבוֹת.
וְהָיָה כָּל יוֹדֵע סֵפֶר וְתוֹרָה
וְכָל הַדָּבֵק בֵּאלֹהָיו – לִשְׁנִינָה.
וְאוֹיֵב-רוֹמָא לוֹ יֵאָמֵר קוֹשֵר, בּוֹגֵד,
וְצָפוּי יִהְיֶה לְקוֹפִיץ וְלַצֶּלֶב
בִּידֵי מְרַגְּלִים מוֹסְרִים, וְתַעֲלוּלִים
וְתינוֹקוֹת-בֵּיתָם יִמְסְרוּם לָרָשׁוּת...
[נכנסת גונדא של רומאים. בר-כוכבא נמלט]
מעמד שישי
חייל ראשון עֲמֹד אַתָּה, עוֹרֵב זָקֵן!
[מניף עליו חרבו]
קנטוריון חֲדָל.
כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה – נְשׂוּא פָנִים.
מִי אַתָּה, זָקֵן?
עקיבא אֲנִי עֲקִיבָא
קנטוריון עֲקִיבָא? אוֹתוֹ רַבִּי אֲשֶר יָדוֹ תִכּוֹן
עִם קְהַל הַמּוֹרְדִים אַתָּה, אָתָּה?
עקיבא אֲנִי הוּא.
[הקנטוריון תופס בו]
קנטוריון מֶטֶלוּס, קַח לְךָ אֲנָשִׁים, בְּחַר
חֲמִשָּׁה, מַהֵר וְהוֹבִילֵהוּ. לֹא, עֲשָׂרָה!
לַאֲשֶׁר עַל הַכֵּלִים תִּמְסְרֵהוּ. חוּשָה
אֶל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה, אֶל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,
שָׁם תִּמְצָאהוּ. בְּרֹאשְׁך אַתָּה עָרֵב,
כִי חַי תִּמְסְרֵהוּ. תֹּאמַר, כִּי שָׁבִיתִי.
[החילים סובבים את עקיבא]
וְשׁוּב תִּסָּפֵחַ לַאֲשֶׁר תִּסָּפֵחַ,
כִּי יקְשֶׁה מִמְּךָ לִמְצֹא אוֹתִי פֹּה,
הַיּוֹם שָׁבִינוּ שֶבִי.
[יוצא]
חֶבֶל לְמִי?
חייל א זָקֵן שֶׁכְּמוֹתוֹ יָנוּס?
חייל ב ואִלּוּ בִּשְּׁלוּ לְךָ בְרוֹמָא סְעֻדָּה,
כְּאוֹתָה אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ לוֹ– בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ
שׁוֹאֵל לְרַגְלֶיךָ: יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ?
אחד הנמלטים אוֹיָה, עֲקִיבָא נִתְפָּס!
שני נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא!
[נסים]
[נכנס בר כוכבא ועוד יהודים, מתנפלים על הרומאים. נופלים מאלה ומאלה. החיילים נסוגים, היהודים רודפים אחריהם]
יהודי א [חותך בחרב את החבלים]
הִמָּלְטָה, רַבִּי, עַד יַעֲבֹר זָעַם.
שני רוֹעֵנוּ אָתָּה.
עקיבא רוֹעֶה רַע אָנִי, פַּעֲמַיִם
נָטַשְׁתִּי עֶדְרִי, עֵדֶר צֹאנִי וְצֹאן אָדָם,
עֵדֶר אֲדֹנָי. נָפוֹצוּ רְחֵלַי וְאֵינָמוֹ.
אֲהָהּ כִּבְשׂוֹתַי, לוּ יָכֹלְתִּי לִקְלֹֹט
לתוֹך בְּשָׂרִי לִי כָּל לוֹנְכִיּות וְצוּר חֲרָבוֹת
שֶׁנָּעֲצוּ בָכֶם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָא.
לוּ אוֹתִי דָּרְסוּ עֵיט-הֶהָרִים כְּדָרְסָם
אֶת בְּשַׂרְכֶם אַתֶּם, לוּ עֻנֵּיתִי וְשָׂבַעְתִּי
אֶת עִנּוּיֵיכֶם וְנָשָׂאתִי אֶת פִּצְעֵיכֶם כֻּלָּם.
אֲנִי הָרוֹעֶה אֲשֶׁר הוֹצִיא עֶדְרוֹ
וּמִבְחַר צֹאנוֹ זָרַק לִפְנֵי זְאֵבִים,
וְלוּ תָקְעוּ בִי הַזְּאֵבִים מַלְתְּעוֹתֵיהֶם
וְשָׂבַעְתִּי עֲקִיצָתָם אַחַת, אֶחָת,
וְאֵחַר מְאֹד לִקְרָאתָם, וְאָמַרְתִּי: אוֹתוֹ קָלַט
וְאוֹתוֹ קָלַט גְּדִי חֶמְדָּתִי זֶה הַתָּמִים,
בִּשְׂבִילִי שָׂמְמוּ גַּבַּת וְאַנְטִיפַּטְרָס.
תַּשׂ כֹּחִי, זִקְנָה עָלַי קָפָצָה. עַתָה
אָשׂובָה אֶל רַבּוֹתַי שֶׂבַדָרוֹם.
דַּיִּי בְמֵאִיר, בְּיוֹסִי בֶן-יְהוּדָה, וְשִׂמְעוֹן
וְאֶלְעָזָר בֶּן-שַׂמּוּעַ– כִּי חֲסָל.
שׂוּב אֶל הַתּוֹרָה לדְרֹשׂ תִּלֵי תִלִּים
הֲלָכוֹת, לְהוֹצִיא מִסְפָּר לְאוֹתִיּוֹתֶיהָ,
לְהַעֲמִיד מֵחָדָשׂ בָּתֵּי כְנֶסֶת
בִּכְרַךְ וּכְרַךְ, לְהַזְעִיק מְלַמְּדִים
תִּינוֹקוֹת שֶׂל בֵּית רַבָּן, וְיִהְיוּ דוֹקְרִים
בְּחָטְרֵיהֶם אוֹיֵב חוֹדֵר אֶל מבְצָרָם,
כָּל אֵלֶּה יִפְּלוֹ בַחֶרֶב, וְאַנְטְיוֹכוֹס
שׂוּב יָעִיר חַרְבּוֹ עַל הַתּוֹרָה.
אֲבָל, בַּת-רוֹמָא, נֶשֶׂר צָפוֹן, רָבוּ
כָּל אוֹתִיּוֹתֶיהָ, קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת הֵן,
כִּי קָטֹן זַרְעִי אֲשֶׁר אֶזְרַע, קָטָן
וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת יָבֹא וְיִתְחַבֵּא.
וְרַעַם יִרְעַם עָלָיו, מָטָר סוֹחֵף
יְתוֹפֵף עָלָיו בְּזַעְפּוֹ, וּבָרָד
יַכֶּנּוּ, וְצִנַּת לַיְלָה תֹּאכַל אוֹתוֹ.
וְעִם רִאשׂוֹן קֶרֶן יָשׂוּב
וְיָנֵץ וְיָעַל, וְיִגְדַּל וְיִבְשַל,
וּבְעִתּוֹ יִשְׂפֹּךְ, וּבְבוֹא שְׂעָתוֹ,
עַל אַחַת מֵאָה פְרוּדוֹת-בְּרָכָה.
וְרוּחַ תִּצְרֹר אוֹֹתָן וּנְשָאָתַן
לְבָבֶל, וּלְמִצְרַים, וּלְאַסְפַּמְיָא;
וְעַד קוֹלוֹנִיּוֹת רוֹמָא אֲשֶׁר אֶל הָרֵינוּס.
וְרוֹמָא, אַתְּ תְפַלְּסי לָמוֹ נָתִיב,
וְקַרְקַע חָדָשׂ תִּכְבְּשִׂי אַתְּ לְזַרְעִי
וּלְבֶן גָּרְנִי. כֹּל אֲשֶׁר בָּנִיתִי נֶהֱרָס.
וְאִם נִצְּחַנִי בֶּן-חֲנַנְיָה – וְהָיָה
נִצְחוֹנוֹ זֶה נִצְחוֹנִי גַּם שֶלִּי.
[יוצא]
מעמד שביעי
[נכנסים החילות של בר-כוכבא, נושאים אותו פצוע על אדרתו]
בר-כוכבא חַכֵּה! עוֹד פַּעַם אֶפְנֶה לִרְאוֹת אֵיךְ
גּבּוֹרַי מֵתִים, נוֹפְלִים אֶחָד אֶחָד.
כָּךְ לִמַּדְתִּיכֶם לָמוּת, כָּךְ! כֵּן, כֵּן!
[נכנס חייל]
עֲמֹד! לְאָן?
החייל אֶל פְּנֵי הַקְּרָב אָנִי.
בר-כוכבא כֵּן– לָמוּת? טוֹב! חַכֵּה, קַח חַרְבִּי.
בְּקַע בָּהּ, וְאִם... אִם תִּרְאֶה אֲשֶׁר שָׂוְא
אַך תַּחְגֹּר כֹּחַ, כִּי הָאוֹיֵב גָּבַר,
לְפַחַת הַשְׂלֵךְ אוֹתָהּ, אֶל הַבּוֹר.
בַּת חוֹרִין לִי תִּשָּׂאֵר – הָאַחֲרוֹנָה
בְּחַרָבוֹת בַּת-יְהוּדָה. תַּחַת גַּל
חֳרָבוֹת וּמַפֹלֶת אָדָם תִּשְׂכַּב,
וּתְכַס חֲלוּדָה לַהֲבָהּ וְנִצָבָהּ,
עַד אִם יָבֹאוּ לַחְפֹּשׂ אוֹתָהּ, עַד
שׁוּב ימְצְאוּ בָהּ חֵפֶץ –וְיִמְצָאוּהָ.
וּקְרָא בְּאָזְנֵי נְעָרַי הַגִּבּוֹרִים:
כּה אָמַר שִׁמְעוֹן , הוּא בַר-כּוֹכְבָא, הוּא
מְשִׁיחַ אֲדֹנָי וִיהוּדָה. הִיא
צַוָּאַת שְׁכִיב מֵרָע, צַו אַחֲרוֹן לוֹ:
אַל יָבֹא אִישׁ מִמְּקֻטְּעי אֶצְבַּע רוֹמָא,
אֶת הָעֲבָדִים תִּכְבּשׁ לַעֲבָדִים,
אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּבֶן-חוֹרִין
מוּת בּן-חוֹרִין...
[נופל על אדרתו, החיילים נושאים אותו]
[סוף]
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.