כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ו': שירות ושירים/עלילות גלגמש/לוח שישי

וַיִּרְחַץ אֶת כֵּלָיו וַיִּמְרֹט אֶת אֲזֵנוֹ,
סָרַק מַחְלְפוֹתָיו, הִרְכִּיבָן עַל עָרְפּוֹ,
הֵסִיר צוֹאִים וַיִּלְבַּשׁ נְקִיִּים,
עָטָה אַדֶּרֶת-צִיצִיּוֹת, אָזַר אֶת מָתְנָיו,
גִּלְגָּמֶשׁ עָטַר עֲטַרְתּוֹ, שָׂם עָלָיו חֲגוֹרָתוֹ.
 
וַתַּחְמֹד עִשְׁתָּר אֶת יְפִי גִּלְגָּמֶשׁ.
וַתִּשָּׂא עִשְׁתָּר עֵינֶיהָ אֶל גִּלְגָּמֶשׁ:
"בֹּא, גִּלְגָּמֶשׁ, הֱיֵה לִי לְאִישׁ!
תְּנָה לִי מִזַּרְעֲךָ, מִזַּרְעֲךָ תֶּן-לִי.
אַתָּה תִהְיֶה לְאִישׁ לִי וְאֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה.
אֲצַו וְאָסְרוּ לְךָ הַמִּרְכֶּבֶת,
רֶכֶב עָשׂוּי כֶּתֶם וְאֶבֶן-סַפִּיר,
גַּלְגִּלָּיו זָהָב חָרוּץ, קַרְנוֹתָיו אֶבֶן-חֵן.
יוֹם יוֹם יֶאֶסְרוּ לְךָ
אֶת הַיָּפִים בַּסּוּסִים וּמֵאַדִּירֵיהֶם.
בֹּאָה לְבֵיתִי בְּצֵל אַרְזֵי-הָרֵיחַ!
וְהָיָה כִּי-תָבֹא בְּצֵל קוֹרַת-בֵּיתֵנוּ
וְנָשְׁקוּ לְרַגְלֶיךָ כָּל-יוֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא-מְלָכִים,
מַלְכֵי-אֶרֶץ וְשׁוֹעִים יִכְרְעוּ לְפָנֶיךָ,
יִשְׂאוּ לְךָ מַס הָרִים וּמִישׁוֹרִים,
כָּל-תַּאֲוַת-לִבְּךָ לְךָ יִתֵּנוּ.
שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְצֹאנְךָ תּוֹאֲמִים יִהְיוּ,
עֲמוּסֵי מִנְחָה יָבֹאוּ פְרָדֶיךָ,
יִסְעַר סוּס-רִכְבְּךָ, אַדִּיר מִסּוּסִים,
לֹא יִהְיֶה כְפִרְדְּךָ נֶהְדָּר בַּצֶּמֶד."
 
וַיִּפְתַּח גִּלְגָּמֶשׁ אֶת-פִּיהוּ וַיְדַבֵּר,
וַיַּעַן לְעִשְׁתָּר הָעֲצוּמָה וַיֹּאמַר:
"יִהְיוּ לָךְ מַחֲמַדַּיִךְ שֶׁלָּךְ!
לָמָּה-לִי-לַחְמֵךְ – וּבְטַרְפֵּךְ, לִי תִתְּנִי, לֹא חָפָצְתִּי.
נִבְזֶה בְעֵינַי לַחְמֵךְ, וְאִם מַאֲכַל-אֵלִים תָּבִיאִי,
נִמְאֲסָה כוֹסֵךְ, וְאִם שִׁקּוּי-אֵלִים תַּגִּישִׁי,
הִנְנִי וְאוֹכִיחֵךְ בְּפָנַיךְ עַל תְּכָכָיִךְ.
 
"בְּחֹם תְּתַנִּי עֲגָבַיִךְ, וְקָרָה בִלְבָבֵךְ.
דּוֹמֶה לִבֵּךְ לְפֶתַח-סְתָרִים,
סוּפָה חוֹדֶרֶת בּוֹ וְרוּחַ וָקֹר בִּכְנָפֶיהָ,
לָאַרְמוֹן הַנּוֹפֵל וּמְדַכֵּא אַדִּירִים תַּחְתָּיו,
לַשֶּׁנְהָב הַמַּשְׁלִיךְ מִרְדַּעְתּוֹ מֵעָלָיו,
לַכֹּפֶר הָאוֹכֵל בְּשַׂר נוֹשֵׂא-הַלַּפִּיד,
לְנֹאד אֲשֶׁר יִתְפּוֹצֵץ מִתַּחַת לַשּׂוֹחֶה,
לְאֶבֶן-שִׂיד אֲשֶׁר לֹא תְכוֹנֵן אֶת חוֹמַת הָעִיר
לַנַּעַל הַמְּצֵרָה לְרֶגֶל קוֹנֶהָ.
 
"אֶת-מִי מֵעוֹגְבַיִךְ אָהַבְתְּ כָּל-הַיָּמִים?
מִי הוּא רוֹעֵךְ, אֵלָיו דָּבַקְתְּ לְעוֹלָם?
הִנֵּה אַגִּידָה מְזִמּוֹתַיִךְ בְּאָזְנַיךְ,
רֹעַ מַעֲלָלַיִךְ אוֹצִיא בְמִסְפָּר אַחַד אֶחָד.
"בְּכִי-תַמְרוּרִים מִנִּית מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה
לִידִיד-נְעוּרַיִךְ, לַתַּמּוּז, אֱלֹהֵי-הָאָבִיב.
 
"בְּרוֹעֶה עוֹטֶה נוֹצוֹת-הָדָר חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ,
הִכִּית אוֹתוֹ, שִׁבַּרְתְּ אֶת אֶבְרוֹתָיו,
וְהוּא, נִצָּב בַּיַּעַר, יִקְרָא: 'קַפִּי, קַפִּי' – כְּנָפִי, כְּנָפִי!
 
"אָהַבְתְּ אֶת הָאֲרִי, אֶת שַׂגִּיא-הַכֹּחַ,
וְשֶׁבַע פְּעָמִים וְשֶׁבַע כָּרִית לוֹ שַׁחַת.
 
"עָגַבְתְּ עַל סוּס הַשָּׂשׂ לִקְרַאת קְרָבוֹת,
וַתּוֹעִידִיהוּ לַשּׁוֹט, לַדָּרְבָן וְלָרֶסֶן,
וַתּוֹעִידִיהוּ לָרוּץ דֶּרֶךְ שֶׁבַע שָׁעוֹת-מִשְׁנֶה.
וַתּוֹעִידִיהוּ לִרְפֹּשׂ מֵימָיו וְלִשְׁתּוֹת מֵהֶם.
הַעִידוֹת אֶת הַבְּכִי לְאִמּוֹ, לְסִילִילִי.
 
"לִבֵּךְ הָלַךְ אַחֲרֵי אַבִּיר-רוֹעֵי-עֲדָרִים,
בְּיַד-חָרוּצִים זָרָה פְרֻדּוֹת-קֹדֶשׁ לְפָנָיִךְ,
יוֹם יוֹם זָבַח לָךְ גְּדִי-עִזִּים.
בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ הִכִּית אוֹתוֹ,
הָפַכְתְּ אוֹתוֹ לִזְאֵב-עֲרָבוֹת:
יְגָרְשׁוּהוּ נְעָרָיו הָרוֹעִים מֵעַל פְּנֵיהֶם,
כְּלָבָיו שֶׁלּוֹ יִשְׁלְחוּ שֵׁן בִּבְשָׂרוֹ.
 
"וְגַם אֶת אִישׁוּלָנוּ חָמַד לִבֵּךְ,
אֶת נוֹטֵר גַּנֵּי אָבִיךְ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
כְּחֵפֶץ-לִבֵּךְ הֵבִיא לָךְ פְּרָחִים בְּכָל-עֵת,
יוֹם יוֹם עָלוּ פְרָחִים עַל שֻׁלְחָנֵךְ.
אֵלָיו נָשָׂאת עֵינַיִךְ לְפַתּוֹתוֹ:
"קוּמָה, אִישׁוּלָנוּ, וְנֵהָנֶה מִגְּבוּרָתְךָ!
שְׁלַח יָדְךָ וּטְעַם מִלֶּחֶם-הָאֵלִים."
וַיַּעַן אִישׁוּלָנוּ וַיֹּאמֶר לָךְ:
"מַה-שֶּׁאֱלָתֵךְ, עִשְׁתָּר, מַה-בַּקָּשָׁתֵךְ?
הֲכִי לֹא אָפְתָה אִמִּי וַאֲנִי לֹא אָכַלְתִּי,
אֲשֶׁר אֹכַל מִמַּטְעַמַּיִךְ לְאֵיד לִי וּלְהַוָּתִי
וְהָיָה לִי לְקוֹץ וּלְדַרְדָּר?"
שָׁמַעַתְּ אֶת אֲשֶׁר-אָמַר,
וַתַּכִּי אוֹתוֹ בַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ,
וַתַּהַפְכִיהוּ לַעֲטַלֵּף וַתּוֹשִׁיבִיהוּ בְמָחֳרָאוֹת,
וְלֹא יָסַף לַעֲלוֹת אֶל הַמִּקְדָּשׁ,
וְלֹא יָסַף לָרֶדֶת אֶל הַגָּן.
 
"וְהִנֵּה עַתָּה תִשְׁאֲפִי לְאַהֲבָתִי,
לַעֲשׂוֹת לִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂית לָהֶם."
 
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ עִשְׁתָּר אֶת אֲשֶׁר-אָמַר,
וַתִּבְעַר חֲמָתָהּ מְאֹד, וַתַּעַל הַשָּׁמָיִם,
וַתֵּתַצַּב עִשְׁתָּר לִפְנֵי אַנוּ אָבִיהָ,
עָמְדָה לִפְנֵי אַנְתּוּ, אִמָּהּ שֶׁבַּשָּמָיִם:
 
"אָבִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם! גִּלְגָּמֶשׁ קִלְלָנִי,
רֹעַ מַעֲלָלַי הוֹצִיא בְמִסְפָּר,
רֹע מַעֲלָלַי וְכָל-מְזִמּוֹתָי.
כְּלִמָּה הֶעֱטָה עָלַי וּבוּשָׁה."
 
פָּתַח אַנוּ אֶת-פִּיהוּ וַיְדַבֵּר,
וַיַּעַן אֶת עִשְׁתָּר הַגְּבִירָה וַיֹּאמַר:
 
"אֵין-זֶה כִּי-דָרַשְׁתְּ אֶת אַהֲבַת גִּלְגָּמֶשׁ,
כִּי עַל-כֵּן הוֹצִיא בְמִסְפָּר כָּל-רֹעַ מַעֲלָלָיִךְ."
 
פָּתְחָה עִשְׁתָּר אֶת-פִּיהָ וַתְּדַבֵּר,
וַתֹּאמֶר לְאָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְאַנוּ:
 
"עֲשֵׂה שׁוֹר-שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְיִרְעַץ אֶת גִּלְגָּמֶשׁ,
הַפֵּל אֵימָה וָפַחַד עַל גִּלְגָּמֶשׁ.
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹלִי
וְלֹא תָבִיא אֶת שׁוֹר-הַפְּלָאִים,
אֲשַׁבֵּר שַׁעֲרֵי תָפְתֶּה, אֲגַדֵּעַ אֶת-בְּרִיחָיו,
וְעָלוּ כָל-הַשֵּׁדִים אֲשֶׁר בִּשְׁאוֹל-תַּחְתִּית,
וְשָׁבוּ כָל יוֹרְדֵי-דוּמָה אֲשֶׁר מֵעוֹלָם
וְעָצְמוּ הַמֵּתִים מִן הַחַיִּים."
 
פָּתַח אַנוּ אֶת-פִּיהוּ וַיְדַבֵּר,
וַיֹּאמֶר לְעִשְׁתָּר, בִּתּוֹ הַגְּבִירָה:
 
"אִם אֶת-תַּאֲוַת-לִבֵּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה
וְהָיוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת שִׁבֹּלֶת-רֵיקָה בָאָרֶץ.
הֶאָסַפְתְּ דֵּי-דָגָן אֶל הַמַּמְּגוּרָה,
הַהִצְמַחַתְּ דֵּי-יֶרֶק-דֶּשֶׁא לְבֶהֱמַת-הַשָּׂדֶה?"
 
פָּתְחָה עִשְׁתָּר אֶת-פִּיהָ וַתְּדַבֵּר,
וַתַּעַן אֶת אַנוּ אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם:
 
"דַּיּוֹ דָגָן לְאָדָם אֲשֶׁר אָסַפְתִּי,
דַּיּוֹ עֵשֶׂב וְחָצִיר לַבְּהֵמָה הִצְמַחְתִּי,
תָּבֹאנָה שֶׁבַע שְׁנוֹת הַשִּׁבֹּלֶת-הָרֵיקָה!
דֵּי-שֶׁבֶר לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה כִּנַּסְתִּי,
כִּי עַל-כֵּן שַׁלְּחֶנוּ.
וְשָׂמַח לִבִּי כִּי-יִנְחַר שֹׁור-הַשָּׁמָיִם,
בְּנַחֲרוֹת-אֵימָה יָרִיעַ עַל גִּלְגָּמֶשׁ."
 
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהֵי-הַשָּׁמַיִם בְּקוֹלָהּ,
וַיְמַלֵּא אַנוּ אֶת-שֶׁאֱלָתָהּ.
שָׁלַח שׁוֹר-פָּר אָיֹם מֵהַר-הָאֱלֹהִים,
עִירָה אוּרוּךְּ הֱבִיאָהוּ.
וַיָּטָשׂ שׁוֹר-הַפָּר בְּזַעַם דֶּרֶך שָׂדֶה וּמִזְרָע,
וַיַּשֶּׁם אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי חוֹמַת הָעִיר.
 
רוּחַ-אַפּוֹ אֵשׁ בָּה טִאטֵא מֵאָה אִישׁ.
וְהִנֵה בָא, זִנֵּק אֶנְגִּידוּ, נָטָה הַצִּדָּה,
וּבִקְצֵה זְנָבוֹ תְפָשָׂהוּ.
נָחַר שׁוֹר-הַפָּר וַיִּמָּלֵט מִיָּדָיו,
הִשְׂתָּעֵר עַל מָאתַיִם אִישׁ וַיַּכְרִיעֵם.
 
וּכְשֶׁזִּנֵּק בַּשְּׁלִישִׁית בְּנַחֲרוֹת-אֵימָה,
יָצָא אֶנְגִּידוּ לִקְרָאתוֹ וַיֵּט הַצִּדָּה,
תְּפָשׂוֹ בַעֲבִי-זְנָבוֹ בְּכֹחַ,
גִּלְגָּמֶשׁ הֵבִיא חַרְבוֹ בְּלִבּוֹ,
נָחַר שׁוֹר-הַפָּר וַיִּפֹּל שָׁדוּד.
 
פָּתַח אֶנְגִּידוּ אֶת-פִּיהוּ וַיְדַבֵּר,
וַיֹּאמֶר לְגִלְגָּמֶשׁ:
"אֲבָל שֵׁם לָנוּ וּתְהִלָּה בָאָרֶץ,
כִּי אֶת שׁוֹר-הַשָּׁמַיִם הִכִּינוּ!"
 
וְגִלְגָּמֶשׁ אִישׁ-שָׂדֶה יוֹדֵעַ צֵיד-רְאֵמִים,
+הִפְרִיד אֶת רֹאשׁ הַחַיָּה הָאַדִּירָה,
בֵּין הַמַּפְרֶקֶת וּבֵין הַקַּרְנַיִם הֱסִירוֹ.
וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם אֶת שׁוֹר-הַשָּׁמָיִם
וַיִּשְׁקֹט לִבָּם.
וַיִּקֹּדּוּ לִפְנֵי שַׁמַשׁ, אֱלֹהֵי-הַחֶרֶס,
וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ.
וַיָּנוּחוּ אֶל-מוּל פְּנֵי חוֹמַת-הָעִיר
הָאַחִים הַשְּׁנָיִם.
 
וְעִשְׁתָּר עָלְתָה עַל הַחוֹמָה אֲשֶׁר לְאוּרוּךְּ,
אֶל פִּנַּת הַחוֹמָה זִנְּקָה וַתִּפְתַּח בִּקְלָלָה:
 
"אוֹי לְךָ, גִּלְגָּמֶשׁ, אוֹי עַל-אַחַת שֶׁבַע!
מָוֶת עָלֶיךָ וַאֲבַדּוֹן!
כִּי שַׁבְתָּ חָטָאתָ לְפָנַי וְגַם הִכִּיתָ אֶת שׁוֹר-הַשָּׁמָיִם!"
שָׁמַע אֶנְגִּידוּ אֶת דִּבְרֵי עִשְׁתָּר בְּדַבְּרָהּ,
וַיִּקְרַע מֵעַל שׁוֹר-הַשָּׁמַיִם כֶּרַע-יְמִינוֹ,
וַיַּשְׁלִיכֶנּוּ בְּפָנֶיהָ:
"לוּ הִגַּעְתִּיךְ וְעָשִׂיתִי לָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ,
וְתָלִיתִי עָלַיִךְ כָּל בְּנֵי-מֵעָיו!"
 
וַתַּזְעֵק עִשְׁתָּר אֶת הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּהֵיכָל,
אֶת כָּל הַנָּשִׁים וְאֶת כָּל הַקְּדֵשׁוֹת,
וַתִּקְרָא לְמִסְפֵּד,
וַתִּתְאַבֵּלְנָה לְכֶרַע יְמִין שׁוֹר-הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּקְרָעָה.
 
וַיִּקְרָא גִלְגָּמֶשׁ לָאֻמָּנִים וְלֶחָרָשִׁים.
תָּמְהוּ הֶחָרָשִׁים לַקַּרְנַים הַגְּדוֹלוֹת.
וַיְהִי מִשְׁקַל הַקֶּרֶן הָאַחַת שְׁלֹשִׁים סֶלַע,
שְׁלֹשִׁים סֶלַע בְּאֶבֶן-הַסַּפִּיר.
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עֲבִי קֶרֶן וְקֶרֶן.
שִׁשָּׁה כֹרִים שֶׁמֶן-מִשְׁחָה, כְּמַתְכֹּנֶת הַקַּרְנַיִם,
נָדַב גִּלְגָּמֶשׁ לֵאלֹהָיו אוּגַלְבַּנְדָּה,
וַיִּתֵּן אֶת הַקַּרְנַיִם בְּהֵיכַל אֱלֹהָיו מָגִנּוֹ,
וַיְשִׂימֵן אֶל כִּסֵּא הַשַּׁלִּיט הָאַדִּיר.
 
וַיִּרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם בִּנְהַר-פְּרָת.
וַיָּשִׂימוּ לְדֶרֶךְ פַּעֲמֵיהֶם וַיֵּלְכוּ
וַיִּסְעוּ בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אוּרוּכָּה.
 
וְכָל אַנְשֵׁי אוּרוּךְּ נִקְבְּצוּ יַחַד,
אֲלֵיהֶם יִתְבּוֹנְנוּ, לָהֶם יִתְמָהוּ.
וַיֹּאמֶר גִּלְגָּמֶשׁ לַשִּׁדּוֹת, נְשֵׁי-הֵיכָלוֹ:
 
"מִי הַיָּפֶה בְכָל הַגְּבָרִים?
מִי הָאַדִּיר בַּגִּבּוֹרִים?"
"– גִּלְגָּמֶשׁ – הַיָּפֶה בַגְּבָרִים!
אֶנְגִּידוּ – הָאַדִּיר בַּגִּבּוֹרִים!"
 
וַיִּיטַב לֵב גִּלְגָּמֶשׁ וַיַּעַשׂ מִשְׁתֵּה-שְׂמָחוֹת,
קוֹל-חָלִיל וְקוֹל-זִמְרָה הֵרִיעוּ בָאוּלָם.
 
וְכָל הָאֲנָשִׁים נָחִים סְרוּחִים עַל יְצוּעֵיהֶם לָיְלָה.
נָח אֶנְגִּידוּ וַיַּחֲלֹם חֲלוֹמוֹת,
קָם אֶנְגִּידוּ וַיְסַפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹ
וַיַּעַן לְגִלְגָּמֶשׁ: