כל כתבי שאול טשרניחובסקי/כרך ו': שירות ושירים/עלילות גלגמש/לוח חמישי

עָמְדוּ מַחֲרִישִׁים, מַשְׁקִיפִים עַל-פְּנֵי הַיָּעַר.
תָּמְהוּ לָאֲרָזִים, לְגֹבַה קוֹמָתָם,
תָּמְהוּ לַיַּעַר, לִמְעָרוֹתָיו הָרְחָבוֹת,
אֲשֶׁר בָּהֶן מִתְהַלֵּךְ חֻמְבַּבָּה,
צוֹעֵד בְּגָאוֹן, צוֹעֵד גַּסּוֹת.
וְשָׁם אֳרָחוֹת מַיְשִׁירוֹת וּנְתִיבוֹת נִטָּיוּ,
וְהַר-הָאֲרָזִים לִפְנֵיהֶם,
מְעוֹנָה אֱלֹהֵי-הַשָּׁמַיִם, מִקְדַּשׁ אִירְנִינִי.
וְהָאֲרָזִים יִשְׂגּוּ לִפְנֵי הַהֵיכָל בַּהֲדַר-גְּאוֹנָם.
וְצֵל הָעֵצִים נֶחְמָד, כֻּלּוֹ גִיל וְשָׂשׂוֹן,
בְּצִלָּם סְבָכִים יִתְלוֹנָנוּ,
יַעֲלוּ שִׂיחִים מוֹרִיקִים בָּאֵזוֹב,
צְמָחִים מִסְתַּבְּכִים וּפִרְחֵי-רֵיחַ
נֶחְבָּאִים אֶל מִתַּחַת לָאֲרָזִים.
 
וְהֵמָּה הוֹלְכִים שָׁעָה-מִשְׁנֶה,^[1]
עוֹד שָׁעָה שְׁנִיָּה וְעוֹד שָׁעָה שְׁלִישִׁית;
וְכַאֲשֶׁר יֵלְכוּ כֵּן תִּקְשֶׁה הַדֶּרֶךְ,
וְהַר-הָאֱלֹהִים הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה תָלוּל.
אֵין לִרְאוֹת אֶת חֻמְבַּבָּה, אֵין קָשֶׁב.
וַיְהִי הַלַּיְלָה עַל-פְּנֵי הַיָּעַר.
 
רָאוּ אֶת הַכּוֹכָבִים וְנָטוּ לָלוּן.
וַיַּשְׁכֵּם אֶנְגִּידוּ בַבֹּקֶר וַיָּעַר אֶת רֵעוֹ:
 
"חֲלוֹם חָלַמְתִּי, רֵעִי, וְנוֹרָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי רֹאשׁ הָר,
וַיִּפֹּל צוּק-סֶלַע נָטוּי,
בְּרַעַם-אַדִּירִים הִתְגַּלְגַּל,
וַיְרוֹצֵץ אִישׁ בְּתַחְתִּית הָהָר,
וַנֵּשְׂטְ מֵעָלָיו כִּשְׁנֵי זְבוּבֵי-שָׂדַי –
וַנְּהִי בַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אוּרוּכָּה."
 
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ לְגֶבֶר עֲמִיתוֹ:
"אֶנְגִּידוּ, טוֹב הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתָּ.
נֶחְמָד הַמַּרְאֶה, טוֹבוֹת יְבַשֵּׂר!
רָאִיתָ אֶת הָהָר וְהִנֵּה נוֹפֵל,
וְהָאִישׁ הַשְּׁלִישִׁי שׁוֹכֵב רָצוּץ.
הִנֵּה הַחֲלוֹם וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ:
אֶת חֻמְבַּבָּה נִלְכֹּד וְנַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.
הַשָּׂדֶה נַשְלִיךְ אֶת נִבְלָתוֹ,
וְעִם דִּמְדּוּמֵי-שַׁחַר נָשׁוּב בָּיְתָה."
 
מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁעָה סָעֲדוּ לִבָּם,
מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁעָה עָמְדוּ לָנוּחַ.
וַיַּחְפְּרוּ בוֹר לִפְנֵי אֱלֹהֵי-הַשֶּׁמֶשׁ,
וַיִּפְרְשׂוּ כַפֵּיהֶם אֶל שַׁמַשׁ.
וַיַּעַל גִּלְגָּמֶשׁ וַיַּעֲמֹד עַל גַּל-הֶעָפָר
וַיִּשְׁפֹּךְ פְּרֻדּוֹת הַבּוֹרָה וַיֹּאמַר:
 
"אָנָּא, הָהָר, תְּנָה חֶזְיוֹן-לָיְלָה,
שַׁמַשׁ נִשָּׂא – חֲלוֹם לְאֶנְגִּידוּ."
 
וְהִנֵּה רוּחַ-קֹר עוֹבֶרֶת בְּרָאשֵׁי הָעֵצִים,
רוּחַ-סְעָרָה חוֹלֶפֶת עַל-פְּנֵיהֶם.
וַיַּשְׁכֵּב גִּלְגָּמֶשׁ אֶת רֵעוֹ עַל הָאָרֶץ,
וַיִּשְׁכַּב גַּם-הוּא עַל-יָדוֹ.
וַיֵּט לִפְנֵי הַסַּעַר כְּשִׁבֹּלֶת-הֶהָרִים.
כְּשִׁבֹּלֶת אֲשֶׁר רוּחַ תְּנִידֶנָּה.
קָרַס כָּרַע עַל בִּרְכָּיו,
סָמַךְ רֹאשׁוֹ הֶעָיֵף עַל רֵעוֹ.
וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אֶנְגִּידוּ,
כַּאֲשֶׁר תִּתְקֹף שֵׁנָה אֱנוֹשׁ.
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ,
קָם וַיִּזְדַּקֵּף וַיְדַבֵּר לְרֵעוֹ:
"גִּלְגָּמֶשׁ, הַאַתָּה קָרָאתָ לִי? –
כִּי לָמָּה-זֶה הִתְנַעָרְתִּי?
הַאִם נָגַעְתָּ בִּי, כִּי לָמָּה-זֶה הִתְחַלְחָלְתִּי?
הַאִם לֹא עָבַר אֵל עַל-פָּנֵינוּ,
כִּי לָמָּה יָבֵשׁ כֹּחִי?
רֵעִי, עוֹד פַּעַם חֲלוֹם חָלָמְתִּי –
וְנוֹרָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.
 
"וְהִנֵּה הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ קוֹל, וַתַּעַן הָאָרֶץ וַתִּשְׁאָג.
עַנְנֵי-סַעַר חָלְפוּ וַתְּהִי עֲלָטָה.
פִּתְאֹם בָּרַק הַבָּרָק, קָדְחָה אֵשׁ,
נִמְתְּחוּ עָבִים, הִרְקִיעוּ, הִמְטִירוּ מָוֶת.
וְשׁוּב הָיָה אוֹר, וַתָּשָׁב הָאֵשׁ וַתִּכְבֶּה.
וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר פְּגָעָהוּ הַבָּרָק,
הָיָה לְעָפָר מִן הָאֲדָמָה.
הָבָה נוֹסִיף לָלֶכֶת
אֶל-בֵּין לָאֲרָזִים – שָׁם נִוָּעֵץ."
 
וַיִּפְתַּח גִּלְגָּמֶשׁ אֶת-פִּיהוּ וַיַּעַן:
"אֶנְגִּידוּ, טוֹב הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתָּ,
שִׂמְחָה יְבַשֵּׂר!
קָשֶׁה יִהְיֶה הַקְרָב וְנַכֶּה אֶת חֻמְבַּבָּה."
 
בְּקשִׁי עָלוּ עַל רֹאשׁ הָהָר,
שָׁם הֲמוֹן-אֲרָזִים עוֹטֵר מְעוֹן אֵלִים
וְהֵיכַל-קָדְשָׁהּ שֶׁל אִירְנִינִי בִנְגֹהוֹת-צָחַר.
 
וְהִנֵּה קוֹל נַחֲרַת-אֵימָה, וַיִּרְעֲשׁוּ הָעֵצִים.
וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת חֻמְבַּבָּה:
כַּפּוֹת-רַגְלָיו כְּכַפּוֹת-רַגְלֵי הָאַרְיֵה,
קַשְׂקַשֵּׂי-נְחֹשֶׁת מְכַסִּים אֶת בְּשָׂרוֹ,
צִפָּרְנַיִם לוֹ כְּצִפָּרְנֵי הַדַּיָּה,
קַרְנֵי-רְאֵם – קַרְנָיו,
רֹאשׁ-נָחָשׁ עַל קְצֵה זְנָבוֹ וְאֶבְרוֹ:
"קוּמָה, אֶנְגִּידוּ שַׁמַשׁ, אֱלֹהֵי-הַשֶּׁמֶשׁ,
יְחָנֵּנוּ אֶת הַחַיִּים!"
 
וַיּוֹרוּ אֵלָיו אֶת חִצֵּיהֶם,
הֵטִילוּ בוֹ כֵילָף וְכִידוֹן,
וַיָּשׁוּבוּ רֵיקָם, שִׁלְּחוּם וְלֹא פָגְעוּ בוֹ.
הִתְיַצֵּב לִפְנֵיהֶם, וְתָפַשׂ אֶת אֶנְגִּידוּ
בְּצִפָּרְנֵי רַגְלָיו.
אָז יָכֹף הַמֶּלֶךְ גַּרְזִנּוֹ,
וַיִּפֹּל חֻמְבַּבָּה אָרְצָה.
וְגִלְגָּמֶשׁ הֵסִיר רֹאשׁוֹ מֵעֹרֶף-קַשְׂקַשְׂתּוֹ.
אֶת נִבְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה לָקְחוּ וְהוֹצִיאוּהָ אֶל מִחוּץ לַיָּעַר,
לְמַאֲכָל לְעוֹף-הַשָּׁמַיִם הִשְׁלִיכוּהָ;
וְאֶת רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר קַרְנַיִם לוֹ,
נָשְׂאוּ עַל הַמּוֹט לִהְיוֹת אוֹת-נִצָּחוֹן –
וְהִנֵּה קוֹל מִן הָהָר, קוֹל אִירְנִינִי בְרֵעָהּ:
 
"שׁוּבוּ עַל עֲקֵבְכֶם, כִּי כִלִּיתֶם אֶת מְלַאכְתְּכֶם.
פְּנוּ וּלְכוּ עִירָה אוּרוּךְּ, כִּי מְחַכָּה הִיא לָכֶם.
לֹא יַעֲלֶה בֶן-תְּמוּתָה בְהַר-הַקֹּדֶשׁ,
אֲשֶׁר עָלָיו יִנְווּ הָאֵלִים
כָּל-הָרוֹאֶה פְנֵי הָאֵלִים וָמֵת."
 
וַיַּפְנוּ אֶת פְּנֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ.
וַיֵּלְכוּ בִנְקִיקִים וּבַעֲקַלְקַלֵּי דְרָכִים,
וַיֵּאָבְקוּ עִם אֲרָיוֹת וַיִּפְשְׁטוּ עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם.
וּבַכֶּסֶא שָׁבוּ אֶל הָעִיר
וְגִלְגָּמֶשׁ נוֹשֵׂא אֶת רֹאשׁ חֻמְבַּבָּה בַחֲנִיתוֹ.

1. הבבלים היו מונים לשעות כפולות.