כל בו/קד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קד
עריכהקד. דין חלב
האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת בשוגג חייב חטאת ואינו חייב אלא על חלב של שלשה מיני בהמה שהן מפורסמין בתורה שור או כשב או עז. ועל חלב אלה השלשה חייב בין של שחוטה בין של נבלה וטרפה שלהן אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה וכן נפל של ג׳ מיני בהמה אלו חלבו כבשרו ולוקה עליו משום אוכל נבלה בכזית.
והאוכל כזית מחלב בהמה טמאה ונבלה לוקה שתים משום אוכל נבלה ומשום אוכל חלב.
השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנו. ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע שאינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין כשאר כל הבהמות. והר״ף ז״ל כתב חלב השליל וגידו מותר אבל דמו אסור וה״מ כשלא הלך כלל עד כאן.
שלשה חלבים הן שחייבין עליהם כרת חלב שעל שתי הכליות ושעל הכסלים אסר הכתוב לא שבתוך. חלב שעל הקרב הוא חלב שעל המסס ובית הכוסות ושעל הכסלים הוא חלב שבעקרי הירכות מבפנים. ויש חלב על הקיבה עקום כמו הקשת והוא אסור וחוט משוך כמו יתד מותר. וכתב הר״ש ז״ל וצריך ליטול כל חלב שעל גבי הקיבה עד אמה בדקין וכן נמי צריך ליטול החלב שעל גבי המסס ובית הכוסות ושעל הכרס כלה ע״כ.
חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליה כרת. פירו׳ שבחלב שקורין טיל״ה ובחלב שעל הדקין יש חוטין מסובכי׳ זה עם זה והן אסורין משו׳ חלב אבל אין חייבין עליהן כרת דחלב אמר רחמנא ולא חוטין וה״ה לכל חוטין שהן אסורין משום חלב כמו שנבאר בע״ה. ואף על פי שחלב הכליות לוקין עליו. נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואחר כך אוכלו ואינו צריך לחטט אחריו שעל הכליות נאסר ולא שבתוכן.
יש כמו שתי פתילות של חלב בעקרי המתנים סמוך לירך לראש הירך כשהבהמה חיה חלב זה נראה במעי׳ וכשתמות ידבק בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר ואף על פי כן הרי זה אסור שאין זה חלב שהבשר חופה אותו. וכל מקום שתמצא חלב שהבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר מותר.
תרבא דקליבוסתא אסור פירש רש״י חלב שעל גבי עצם קטון שקורין אנקא ומחובר לקולית.
חלב הלב וחלב המעי׳ שהן הדקין המלופפין מותר והרי הוא כשומן שמותר חוץ מראש המעי הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעים שצריך לגרור החלב שעליו וזהו חלב שעל הדקין שאסור. ויש מן הגאונים שאמרו שראש המעי הזה שצריך לגרור החלב שעליו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים וקורין לו טבחיא״ה ולשון הגמרא כזה ריש מעיא באמתא בעיא גרירא. כלומר שצריך לגררו באורך אמה. והמנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשא אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירין הקרום הארוך עם חלבבו שאינו דבוק עם הכרכשא כשאר השומן:
יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין משום חלב וצריך לנטלן מן הבהמה בין לצלי בין לקדרה ואלו הן דטחלי ודכולייתא ודכפלי אסורין משום חלב והחוטין שבתוך הכסלים הן חמשה שלשה מימין ושנים משמאל הג׳ שהן מימין מתפצל כל אחד לשנים והב׳ שהן לשמאל מתפצל כל אחד לשלשה.
כתב ה״ר יצחק אי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעו חטוטי בתריהו ואי שרויין במים הוו להו כחמימי והר״ף ז״ל כתב וצריך עיון בספר הגדול. ומורי רבנו יחיאל ז״ל היה נוהג שלא היה אוכל כלל מאותה חתיכה לפי שאין הטבחים זהירין להסיר אותן חמימי עד כאן.
וחוטי הטחול שהן הורידין צריך לשלוף אותן שהן אסורין משום חלב. וחוטי הכליות וכן קרום שעל הטחול וקרום שעל הכסלים וקרום שעל הכליות וקרום שעל הטחול אין חייבין עליו אלא שעל דדו שהוא מחלב הקרב ושאר הקרום אסור ואין חייבין עליו. וב׳ קרומות יש בכוליא העליון חייבין עליו כרת והתחתון אסור ואין חייבין עליו כרת.
וכתב בעל התרומה ז״ל וצריך להסיר קרום מן הבהמה. לצד פנים סמוך לדפנות ולחזה וזהו קרום שעל הכסלים. וכן ביותרת צריך לקלוף מבחוץ והכל מפני שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם אבל קרום היותרת מבפני׳ לצד הריאה אינו צריך להסיר מפני שבאותו הצד אין שם חלב. ואם נחתכה משם היותרת ואין מכיר אי זה צד מבחוץ יקלוף הקרום משני צדי היותרת מספק לחומרא.
אין מולחין חלבים עם הבשר ואין מדיחין חלבי׳ עם בשר וסכין שחתך בה חלבים לא יחתוך בה בשר. וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר.
בשם רש״י מצאתי חלב מחובר בחתכה ונמלח עמה אפילו כל שהו עושה כל החתכה נבלה לפי שמין במינו הוא ואינו בטל והרמב״ם כתב וז״ל חתיכת חלב שנמלחה עם חתכות הרבה של בשר אם החלב דבוק לחתיכה אחת פעמים שהחתכה שדבוק בה החלב מותרת ואותה שמונחת אצלה אסורה כגון שאותה חתכה שדבוק בה החלב יש בה ס׳ מן החלב ואז מותרת אותה חתכה שהוא דבוק בה ואם אין בה ס׳ אסורה אבל אם היתה לצד החלב ואינה דבוקה לחלב ואין בה ס׳ מן החלב החתיכה אסורה אף על פי שאין החלב דבוק בה משום דמפעפע בכל החתכה אבל אם היתה מונחת שלא לצד החלב אפילו אין בה ס׳ מותרת דחלב אינו מפעפע מחתכה לחתכה בלא רוטב ואם אין החלב דבוק לשום חתכה אותה חתכה שמונחת אצל החלב אסורה אם אין ס׳ בה וכל שאר החתכו׳ מותרות. אבל אם נגע חתיכה אחת או שתים בחלב אפי׳ הכיר אותה מתחלה כשנגעה בחלב ולבסוף נתערבה יחד שאינו מכיר אותה אם יש לשם מן הכשרות שלא נגעו בחלב יותר מאותן שנגעו כלן מותרות אפילו אותן שנגעו דחד בתרי בטיל בדבר יבש אפילו ראויין להתכבד כיון דלא אסרי אלא משום בליעה עד כאן.
פסק אבי העזרי דאם נמלח חלב ובשר יחד וידע באי זה מקום נגע סגי בקליפה ולא בעינן ס׳ אלא בבשול ואם אינו יודע מקום הנגיעה יקלוף הכל ואם יש הרבה חתיכות ונגע באחת ואינו יודע באי זו נגע אם חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה והכל אסור ואם לאו בטלה ברוב ואפילו קליפה לא בעי וכן הורו רשב״ם וריב״א.
ובתשובת מהר״ם על שאלה מכרס כבש שלא נקרו מן החלב ונמלח עם הבשר אמרו שבכרס צריך ששים להתירו אם לאו הכרס אסור ומהחתכות שנגעו בחלב אמרו אם ספק באי זו חתכה נגעה ויש שם חתכות הראויות להתכבד אפילו הכי שרי דהא דלא בטלה ה״מ שהיא מעצמה אסורה אבל זו שהיא מחמת בליעה לא ובטלה ברוב ועוד דבכל אחד איכא למימר בהך לא נגעה. עכ״ל במרדכי פרק גיד הנשה.
כתב ה״ר יצחק הטבח צריך שני כלים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים וגם צריך שני סכינים אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים.
החלב מפעפע אפילו מלמט׳ למעלה הדם אינו מפעפע למעלה לפיכך חתיכה שמקצתה בתוך הציר ומקצתה חוץ לציר אין אסור אלא מה שבתוך הציר ואפילו אם יש במה שבתוך הציר שומן אינו אוסר השאר לפי שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשת נבלה אלא היכא שעקר האסור יכול להתפשט.
ואסור לטבח לפרוש חלב הכסלים על הבשר כדי לנאותו לפי שהקרום שעל החלב דק ויתמעך ביד הטבח ויזוב החלב ויהיה נבלע בבשר ואם נעשה אחת מכל אלה הדברים לא נאסר הבשר: