כל בו/מ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מ
עריכהמ. דין מנחה[1]
פותח החזן אשרי ואחריו אומ׳ ובא לציון וכל סדר קדושה שלא אמרו אותו בשחר מפני טורח צבור שלא יכבד על הזקנים והעוברות והמניקות אם יאחרו כל כך בבית הכנסת ויצומו עד אחרי אומרם כל הסדר.
ואחר אומר קדיש קצר. ואחר אומר ואני תפלתי וכו׳. ולפיכך נהגו לומר פסוק זה במנחה של שבת לפי שכתוב למעלה ממנו ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר. אמר דוד לפני הק׳ ב״ה רבונו של עולם אומות העולם ורוב בני ישראל עושין משתאות ומשתכרין ביום שמחתם ואני תפלתי לך וכו׳. כי העת אשר הגדלת השמחה ביום מנוחתינו ושמחתי איני משליך אותך אחרי גוי כי בהגיע זמן התפלה אני מפסיק משתאותי ומניח כל תענוגותי וקופץ אני להתפלל אליך בעת רצון ובשעה קבועה. אבל אומו׳ העולם אחרי אכלם ושתייתם אינם מזכירין מי בראם ומזמרין ומחנגי׳ לשמחתן וישראל אחרי אכלם סעודה שלישית אינן שוכחים יוצרם. ובשעת מנחה שהיא עת רצון לפניו הם מתפללין. וכשם שעושין כמשפט עשה להן כמשפט אב לבן והפוך מדת הדין למדת רחמים וזהו אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך ענני בישעך שהיא אמת. ועל זה נהגו כל ישראל לאמרו בתפלת המנחה של שבת אבל בי״ט שאין מנהג להתפלל תפלת מנחה רק סמוך לתפלת ערבית לא נהגו לאומרו מפני שאין זה עת משתה לשום אדם.
וה״ר נתן כתב טעם אחר וז״ל לפי שעזרא תקן קריאת התורה במנחה משום יושבי קרנות שאין עוסקין בתורה אלא במקח וממכר ולא עסקי באוריתא עמד ותקן קריאה זו להגן עליהם אנו אומרים ואני תפלתי לפני קריאתה להודות ליוצרינו שלא עשנו כהם. וביום טוב שאין בו קריאה ולא סעודה שלישית לפי הנראה אין אנו אומרים אותו.
ואחר כך מוציאין ס״ת וקורין שלשה בסדר השבוע הבאה עשרה פסוקים לכל הפחות. ואחר גוללין הספר ואין אומרים קדיש אחר קריאת התורה כמו שעושין בשחרית. והטעם כי בשחרית אומרים אותו לפי שאומרי׳ אשרי אחר הגלילה. ולשון אשרי יושבי משמע לשון שהיה ועכוב כמו שאמרו ז״ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שנאמר אשרי יושבי ביתיך והדר יהללוך סלה. וכדי שלא ישהו כל כך אחר קריאת התורה קודם הקדיש אומרים אותו אחר קריאת התורה אבל במנחה שאין אומרי׳ כלום בין קריאת התורה לתפלה די לנו בקדיש אחד שלפני התפלה. והוא הדין למנחה של תענית שקורין ויחל שאין אומרים קדיש עד לפני התפלה. ויש אומרים שכל זמן שמפטירין בנביא אומרים קדיש אחר חזרת התורה למקומה קודם תפלה.
ואחר כך מתפללין מפלת מנחה אבות וגבורות וקדושת השם. ובמקום האמצעיות יאמר אתה אחד והוא כנגד שבת שלעתיד לבא. כתב ה״ר נתן ז״ל אנו ושבת מעידין בשם יתברך שהוא אחד שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדורות לדעת כי אני ה׳ מקדישכם והקב״ה ושבת מעידין לישראל שהוא גוי אחד בארץ. וה׳ יתברך ואנחנו מעידין בשבת שבו בחר שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם זה הוא השבת כי לא יקרא בו״ו וגם בכתיבתו יקרא בתמיה. וזהו מנוחה שלמה שאתה רוצה בה. תפארת גדולה ועטרת ישועה בזכות שבת נושע שנאמר בשובה ונחת תושעון.
אברהם יגל כתב החכם בעל המלמד כי תקנו ז״ל להזכיר האבות בתפלה זו שהם הודיעו היחוד תחלה בעולם וזאת הברכה היתה כלה וענינה מעין היחוד כאמרם אתה אחד וכו׳.
וה״ר נתן ז״ל כתב לפי שהאבות שמרו שבת נקבעו בה. באברהם כתיב וישמור משמרתי פירוש ששמר אפילו ערובי תבשילי׳ וכתוב אשר יצוה את בניו זה יצחק. וביעקב כתיב ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום. הדה אמרה ששמר יעקב את השבת ב״ר. ובאברהם שהיה אביו של יצחק שייך ביה גילה שנאמר גיל יגיל אבי צדיק. יצחק ירנן מצינו באגדה רננו צדיקים בה׳ בזמן שהצדיקים רואין הב״ה מיד אומרים שירה שכן מצינו ביצחק שנעקד וראה השמים פתוחים מיד אמר שירה. יעקב ובניו ינוחו בו שנאמר ויחן את פני העיר.
רצה ומודים ושים שלום ואומר קודם קדיש צדקתך: נשאל לפני רבי על ענין שלשה פסוקים אלו מפני מה לא סדרום כסדר שהם כתובים בתלים. והשיב לכך נתקנו לומר כן לפי שכתוב והאלהים אמת. צדקתך הראשון מסיים בה׳ והשני באלהים והשלישי באמת.
וה״ר נתן ז״ל כתב טעם למה תקנו לומר אלו ג׳ פסוקים בשבת לפי שנתנה תורה בשבת קבעו אלו ג׳ פסוקים של צדוק הדין. בראשון יש עשרה תיבות כנגד עשרת הדברות ובשני ארבעים אותיות כנגד ארבעים ימים שעמד משה בהר לקבל הלוחות. ובשלישי ה׳ תיבות כנגד חמשה חומשי תורה ע״כ. ונהגו לומר אלה ג׳ פסוקים לפי שהם מעין צדוק הדין ואומר אותם בשעת המנחה לכבוד משה רבינו ע״ה שנפטר בשעת המנחה.
ואין אומרי׳ אותן בשבת שיש בו תוספת שאומרים בו הלל כגון י״ט או ר״ח או חנוכה וגם לא בי״ד של ניסן שחל להיות בשבת לפי ששוחטין את הפסח בין הערבים ואומר הלל על שחיטת הפסחים. אבל בשבת של ראש השנה ויום הכפורים אומרים אותן אף על פי שהוא יום טוב.
ונהגו בהרבה מקומות שלא לעסוק בתורה בין תפלת מנחה לערבית לכבוד משה רבנו ע״ה רבן של נביאים שנפטר באותה שעה כמו ששנינו נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלין. והגאון רב שלום כתב בשבת במנחה מותר להתעסק בתלמוד ולא עוד אלא שמנהג בבית מדרשו של רבנו בבבל שאחר תפלת המנחה שונין אבות וקורין בתורה ואמת הדבר שאין לבטל בית המדרש מכל וכל רק מתבטלין מעט לכבוד הרב אבי התורה שנפטר באותה שעה. ונהגו בהרבה מקומות לאכול סעודת הערב קודם תפלת המנחה בשבת ואחרי תפלה זו לא יאכלו רק כל אחד ישב בדד וידום לכבוד רבן של נביאים.
וה״ר נתן כתב שלשה פסוקים הללו שאנו אומרין בשביל צדוק הדין בעבור הנשמות שחוזרות במוצאי שבת לדינם. ואם ר״ח למחרתו אין אומרים אותן שאינן חוזרות לדינם שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו׳. והר״ש ז״ל כתב טעם אחר כיון שהתפללו צבור תפלת המנחה חל להיות מוצאי שבת שכך מצינו גבי סוכה מאמתי מפנין את הכלים מן המנחה ולמעלה. וכשחל י״ט או ר״ח באחד בשבת ידחה צדקתך מפניהם שכבר חלו מן המנחה ולמעלה עכ״ל.
ובמסכת סופרים כתב שבת שאומרים בו הלל או מחרתו אין אומרי׳ צדקתך אבל אומרה למוצאי שבת ויהי נועם שאין אסור לעשיית מלאכה כי אם לנשים שמקדשין החדש. וה״ר נתן ז״ל כתב האומר שנפטר משה רבינו ע״ה בשבת ולכבודו אנו עושין אי אפשר להיות שהרי בז׳ באדר מת משה ובעשור לחדש הראשון עברו את הירדן ובכ״ד בו התחילו לסבב את יריחו הכי איתא בסדר עולם וכבשו את יריחו ביום השביעי ושבת היה. ומאחר שיום כ״ה לא היה שבת כי אם אחד בשבת. ועוד הא כתוב בו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום אלמא ביום שבת היה כותב הרי לא היה שבת. ולא ידעתי הטעם מפני מה אין אומרים צדקתך בשבת שיש בו הלל משום דכתיב זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו ולא בעי לאדכורי ביה שום עצב. והכתיב משפטיך תהום רבה ואמרינן במדרש מאן דאת מחי את מדקדק.
ומותר להתעסק בתלמוד שהרי מנהג בכל ארץ אשכנז לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף. ויש מקומות שאומרין אותן מפסח עד שבועות ולא עוד. ויש מקומות שאומרין אותן משבועות ועד סוכות. ויש מקומות שאומרין אותן משבת וישמע יתרו עד שבת מסעי וסימן ממתן תורה ועד משנה תורה משה קבל תורה. והכל לפי המנהג.
וכל פעם ופעם מתחילין קודם הפרק כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כדי להפיס דעת עמי הארץ מתחילין באותה בבא והוא ראשית פרק אחרון של מסכת סנהדרין. ויש מקומו׳ שאומרי׳ שני פרקים בכל שבת ושבת. ומקומות שאין אומרים רק פרק אחד והכל לפי המנהג. ואחר הפרקים יאמר החזן קדיש על ישראל ועל רבנן. וכתב ה״ר אשר ז״ל תפלות של שבת ארבע א׳ משבת בראשית. ב׳ משבת דמרה. ג׳ משבת דסיני. ד׳ משבת דימות המשיח. ומחיה העולמים עכ״ל. נשלמו תפלות שבת והלכותיו ת״ל:
- ^ של שבת