כל בו/לה

<< · כל בו · לה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לה

לה. דין תפלית ערבית של שבת

בערב שבת באין לבית הכנסת ומתפללין תפלת מנחה כמו בשאר ימי השבוע ואין אומ׳ תחנ׳ מפני כבוד השבת ובגלילו׳ קטולוניי״א נהגו לומר קדיש אחר שהתפללו תפלת המנחה בלחש קודם שיפתח החזן התפלה בקול רם. ואחר תפלת המנחה אומ׳ קדיש ואחר כן פותחין בתפלת ערבית וקורי׳ ק״ש בברכותיה. ואין אומ׳ והוא רחום לפי שהוא תחנה ואין שואל צרכיו בשבת פן יתעצב בה. ואסו׳ לאד׳ שיהיה עצב בה ולכך אין אומ׳ אמצעיות שמא צריך לאחת מהן ויתעצב ומתחילין ברכו.

וכשמגיע להשכיבנו חותם ופרוס סוכת שלומך. ואם חתם שומר עמו ישראל לעד אין מחזירין אותו דהכי אמ׳ רב שלום גאון ז״ל דבישיבה לא היו משנין ונותן טעם לדבריו משל לשנים רועים האחד יושב לפני עדרו. והאחר נעל לפני עדרו כראוי זה שיושב לו מנגד בא ארי ודרס וזה שנעל כראוי אינו מתירא כלום כך בחול שאין אנו עסוקין במצות צריכין אנו לומר ושמור צאתנו אבל בשבת שאנו עסוקין במצו׳ אין אנו צריכין שמירה אחרת וזהו ברית שלו׳ שלא יהא לנו שום נזק בשבת ולכך אנו אומ׳ ושמרו להזכיר אותו ברית. וזהו שיסדו ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו כי מצות שבת תגן עלינו כמו שהבטיחנו השם בפסוק ושמרו וכו׳ ברית עולם ברית כרותה לשומרי שבת בינו ובינם שלא יזוקו לעולם ביום זה וזהו האות אשר בינו ובין בני ישראל. ונוסח שומר עמו ישראל לעד לא נתקן רק בחול שכל אחד יצא ובא למלאכתו וצריך שמור בדרכיו אשר הוא הולך ובשב׳ ויום טוב לא יצא איש ממקומו חותמין ופרוס סוכת שלומך וכו׳. כלומר אחר שלא הוצרכנו רק לשמור היום הקדוש הזה פרוס סוכת שלומך שנוכל לשמרו בשלום ובשלמו׳.

ואין אומ׳ ברוך ה׳ לעולם לפי שכל עצמו לא נתקן אלא במקום שמנה עשרה שלא היו מתפללין בשביל שהיו טרודין במלאכתן וסברי כרב דאמ׳ תפלת ערבי׳ רשות כאשר בארנו. ובשבת אין אומרי׳ שמנה עשרה ואחר השכיבנו אומ׳ קדיש זוטא. וכתב ה״ר נתן ז״ל שבשבת אוקמוה קרית שמע אעקר תקנתה שתי׳ לפניה ושתי׳ לאחריה משום מזיקין או משום שלפי שלא היו עושין מאומה היו מתפללי׳ תפלת ערבית ולא היו אומרי׳ ברוך ה׳ לעולם. ואומר קדיש ואין להקפיד בשבת בסמיכת גאלה לתפלה לפי שאין צרה בשבת.

ועומדין להתפלל תפלת ערבית ואומ׳ אבו׳ וגבורות וקדושת השם ובמקו׳ האמצעיות יאמר אתה קדשת והוא כעין שבת בראשית וכולל בו ויכלו עד לעשות. אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וכו׳. רצה מודים ושים שלום. ואחר כן פותח שליח צבור וכל הקהל בקול רם ויכלו וכולם מעומד לפי שזה הוא עדו׳ אל ה׳ ית׳ ביצירת מעשה בראשית ועדות מעומד. ויש במדרש כל האומר ויכלו מעומד שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומ׳ לו וסר עונך וחטאתך תכופר. ר״ל שעל שבועת העדות כתי׳ אם לא יגיד ונשא עונו. וכיון שהעיד זה עדותו אומרים לו מלאכי השר׳ וסר עונך שהיה לך אם לא תגיד ואח״כ מברכין אותו ואומרים לו וחטאתך תכופר. כ״מ בשם החכם ר׳ אליה ז״ל. ואמרו ז״ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית. וצ״ע מאי מעליותא קאמ׳ דנעש׳ שותף והלא גנאי הוא כלפי מעלה כל שניות ושתוף. ואפשר לומר שהכונ׳ בזה כי באמרו ויכלו שמראה בעצמו שמעלה עליו כל הכתוב בתור׳ לענין חדוש העולם ומאמין בו אמונה קיימת כאלו הוא ראה בעיניו מעשה היצירה וכמו שהוא עצמו היה שותף להקב״ה בעשיית המלאכה לפי שאין לבו נוקפו בדבר קטן או גדול במעשה ההוא. ותקנוהו ז״ל לאומרו בקול רם אף על פי שכבר אמרוהו בתפלה וכל זה בשביל יום טוב שחל להיות בשבת שאין אנו אומרים אותו בתפלה ושלא לחלוק בשבתות אנו אומרי׳ אותו תמיד גם בקדוש קבעוהו כדי להוציא בני ביתו ולא הקפידו בו כל כך שיצטרך לאמרו מעומד.

בויכלו כתוב ג׳ זמנין אשר וכן בפסוק ראשון שבפרשת פרה אדומה כתוב ג׳ זמנין אשר לומר ששניהם שקולים כאחד דכשם שפרה מכפרת כך שבת מכפר וזהו דאמרינן אם ישמרו ישראל שבת אחת מיד נגאלין כ״מ. ואחרי ויכלו תקנו שיאמר שליח צבור בקול רם ברכה אחת מעין שבע מפני שרוב העם באין בערבי שבתות להתפלל בבית הכנסת ויש מתאחרין לבא ולא יספיקו לגמור תפלתן עם הצבו׳ וישארו שם יחידים ויהיה סכנה להם מפני המזיקין. ולפיכך תקנו שיאמר שליח צבור ברכה זו שיוכל מי שהתאחר להשלים תפלתו קוד׳ שילכו הצבור משם.

וה״ר נתן ז״ל כתב עוד טעם אחר דמשום מאדים המשמש בערב שבת תקנוה בשבת ולא ביום טוב שחל בחול ומשום אגרת בת מחלת ליכא דאביי גזר עלה שלא תראה כלל בישוב. ואף ביום טוב שחל להיו׳ בשבת שלא לחלק או שמא היו טרודי׳ באוכל נפש ומתאחרי׳ לבא או כגון שומרי גנות ופרדסין.

ואין מזכירין ענין היום בברכה זו אבל חותמין בה לעולם מקדש השבת בלבד אבל בשבת שחל בו יום ראשון של פסח אין אומרים אותה כלל דלילה משומר מן המזיקין הוא כדכתיב ליל שמורים הוא לה׳. וברכה זו יש להזהר שלא לספר עד שיגמור החזן מקדש השבת שמעשה היה בגדול אחד שאמר לו אחד מתלמידיו שנתראה לו אחר פטירתו וראה בפניו כתם אמר לו זו למה לך אמר בשביל שלשה דברים שלא נזהרתי בתגלחת צפרנים בכל ערב שבת ולא נשמרתי מלספר בקדיש ובברכה אחת מעין שבע וק״ו לתפלה שהיא קבועה שזו לא נתקנה אלא להמתין אות׳ שלא התפללו. וכך תפלה קבועה לא כל שכן.

ויש מוסיפין בברכה זו כשאמרו זכר למעשה בראשית אומ׳ וליציאת מצרי׳ וכן נמי באתה קדשת אחר ויכולו אומרים ויום השביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים. אלהינו ואלהי אבותינו וכו׳. וכן נמי בכל תפלו׳ שבת מזכירין יציאת מצרים וראיה למבין מקדושא דכסא שאנו מזכירין שניהם וכן בפרשת זכור מזכיר שבת בראשית ובפרש׳ שמור מזכיר יציאת מצרים לכך אנו צריכין להזכיר שניהם בתפלה ובקדושה.

ואחר זאת הברכה אומר קדיש שלם ואחר כך מקדשין על היין בבית הכנסת והטע׳ כמו שכתבנו למעלה. ומטעימין אותו לקטנים כדי שלא יהיה הברכה לבטלה. ויש מקומות שנהגו לעמוד על רגליה׳ בשעה שמקדש החזן בבית הכנסת. ואמרו ז״ל דמעלי לברכי כלומר לעיפות הברכים ואחר כך אומר במה מדליקין. ואמרו הגאונים ז״ל דתקנו לאמרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משו׳ סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין. ויש לומר שלכך תקנו אותה כדי להורות פסול שמנים ופתילות ושאר הלכות שבו. ואומרי׳ אותו בכל שבת ושבת לבד שבת הסמוכה לי״ט לפי שיש בזאת המשנה עשרתם ערבתם ואין מעשרין בי״ט. ומשום חומרא דשבת תקנו אותה מה שאין כן ביום טוב.