כללי התחלת החכמה/פירוש הרש"ל לאילן
הגאון רב שלמה לוריא זצ"ל
כתר עליון
עריכהוהנה, מחלוקת במקובלים, שיש אומרים שכתר עליון הוא עילת העילות, והוא נקרא אין סוף, בעבור שאין סוף לרוממותו. ומה שנקרא כתר, לפי פשוטו, הוא כתר מלוכה. אבל על דרך הסוד, אהי"ה בא"ת ב"ש – כתר[1] . וזאת הספירה נקראת כתר אהי"ה, כי זה שם – הוא כמו שורש האילן, והשם של יהו"ה, הוא כמו גוף האילן, אשר ממנו ישתרגו כל השריגים. ועוד מצאתי, כי כתר בגימטריא: יהו"ה מלך יהו"ה מלך יהו"ה ימלוך לעולם ועד, דוק ותמצא. ועוד, כי כתר בגימטריא תרי"ג וז' מצות של בני נח [רבינו בחיי].
ועוד נקרא מחשבה, לפי שאין מי שיוכל לדבר ממנו רק במחשבה, וגם שמלת מחשבה, גימטריא ש"ם י"ה, רוצה לומר, שהיא רושם מי"ה, שהם חכמה ובינה. כי חכמה נקרא יו"ד, ובינה נקראת ה', כמו שנבאר.
ונקראת אור קדמון, בעבור שהוא אציל הראשון. ונקראת אין, בעבור שאם ישאל השואל מהות הספירה, (ו)היתה התשובה "אין", בעבור שאין מושגת משום נברא. ונקראת אהי"ה, שהוא לשון קיום. ונקראת שדי, שהיא משפעת לכל הספירות ד"י. ונקרא ארץ החיים – ממקור החיים, לפי שהיא מקור לכל החיים.
ונקראת אלף גדולה, בעבור שהיא להיפוך – פל"א, והיא גם כן פליאה. ונקראת גם כן אלף, לפי שהיא ספירה ראשונה, דהיינו אלף, ובשביל זה נקראת מלכות אלף זעירא. ונקראת גם כן אב, מפני שהוא אב לכולם. ונקרא תפילין של ראש, מפני שהיא ראש לכל הספירות. ונראה לי הטעם, מפני שהכתוב אומר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ראשי תיבות שי"ן. ואמרו: אלו תפילין של ראש, ורמז בפסוק: "כי שם ה' נקרא עליך", רמז לשי"ן של תפילין. והפסוק אומר שם יהו"ה, נראה לי השם מהשם יהו"ה, שהיא הכתר. כי יהו"ה נקרא תפארת, מקבל שפע ממנה, רוצה לומר, מהכתר.
ונקראת גנוזה מכל נברא, ונקרא לבן כשלג, מפני שכל דבר שהוא לבן מורה על הרחמים, והאדום על מדת הדין. וזאת הספירה נקראת רחמים גמורים, בלי תערובות דין, כמו שיש לאחרים הבאים אחריה, ועל כן נקראה לבן כשלג. ונקרא זקן, ועתיק, מפני שהוא יותר חשוב מכולן.
ונקראת מעשר, מפני שהיא עשירי ממטה למעלה, ועוד נבאר הטעם. ונקרא נשמה, והטעם, כי ג' ספירות, שהוא כתר תפארת מלכות, הם כנגד נפש, רוח ונשמה. מלכות כנגד נפש, ותפארת כנגד רוח, מפני שהוא יותר זך, ונשמה, שהיא השכל, כנגד כתר, שהוא יותר זך וצח מכולם. ומפרש בשערי אורה שער הראשון, כהן לוי וישראל – רוצה לומר, ישראל יתן ללוי י' מק', והלוי יתן לכהן א' מי' שלו שהוא מחלק ישראל, ואם יחסר ישראל אפילו א' מק', לא יגיע ללוי י' ולכהן א'. ועל כן, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ואם יחסר אפילו ברכה א' ממאה, לא יגיע יו"ד לרוח, שהיא תפארת. ומאחר שאין עשרה לרוח, לא יגיע לנשמה – שהיא כת"ר – שום דבר. על כן חייב אדם להשלים ק' ברכות בכל יום, והוא כנגד אי"ק. דרך משל, אם אין ק' אין יו"ד, ואם אין יו"ד, אין א'.
ונקרא ישראל סבא, שהוא הטעם מפני שהתפארת נקרא ישראל, ותפארת מקבל שפע מכתר עליון. ועל כן נקרא ישראל סבא, והוא יותר חשוב ממנו.
והוא מפורש בשערי אורה, שכל מקום שמדבר נסתר, כמו הוא, רומז לכתר. וכשהוא מדבר לנוכח, כמו אתה, רומז כנגד תפארת. וכשמדבר בעדו, רוצה לומר, בעבור עצמו, רמז למלכות. ויש קצת מקובלים חולקים.
ונקרא ברוך, מפני שכולם מתברכות ממנה. ונקראת רחמים גמורים, כמבואר. ונקראת עדן, מפני שהכל מתעדנים ממנה. וזהו שכתב: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' ראשים", אלו ד' מחנות שכינה, וסימנם ארגמ"ן, רוצה לומר, אוריא"ל רפא"ל גבריא"ל מיכא"ל – נוריא"ל ואוריא"ל, הוא שם אחד, בשניהם שם אל.
ונקרא נקודה עילאי, מפני שכל דבר שהוא דק נקרא נקודה. ונקרא קוצו של יו"ד של שם, רמז לכתר, בעבור שהוא דק וזך כמו הקוץ. והיו"ד עצמו, היא רמז לחכמה. וה' ראשונה של שם, רמז לבינה. והוא"ו של שם, רמז לתפארת, כי בו נכללים שש קצוות, שהם שש צינורות. והם אלו צינורות מהג' עליונים שהם כת"ר חכמה בינה, וב' צינורות מחסד וגבורה, וג' צינורות מנצח הוד יסוד. וה"ה אחרונה של שם, רמז למלכות.
ונקרא מוח, מפני שכל הי' ספירות רומזים נגד בני אדם, מצד כתר כנגד המוח, חכמה כנגד החיך, בינה כנגד הלשון, חסד כנגד זרוע ימין, גבורה כנגד זרוע שמאל, ועל כן נקראים זרועות עולם, תפארת, שהוא באמצע, כנגד הלב שהוא באמצע הגוף, נצח הוד כנגד שוקיים, יסוד נגד המילה, זולת העטרה, ומלכות נגד העטרה של מילה, ועל כן נקרא מלכות עטרה בכל הספירות.
ונקרא מזל, מפני שהימנה נוזלים כל המזלות. ואפילו תורה שבהיכל – היא תפארת, נקרא תורה שבכתב, היכל היא מלכות, כי ההיכל של שם הוי"ה שוכן בו, כמו שיתבאר בספירת הוד בעזרת השם יתברך.
ונקרא חולם, מפני שנקרא נקודה עילאי.
חכמה
עריכהמשום שנמשכה מכתר, הנקרא אין, וכתיב: "והחכמה מאין תמצא", דרך הידיעה, ולא על דרך השאלה, כמו שכתוב בהקדמת רבינו בחיי. ומזאת הספירה נמשכות ל"ב נתיבות החכמה. והוא שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו", שאין שום נברא יכול להשיג בה מאומה.
וגם חיה[2] , שם א' מהנשמה, שיש לה ה' שמות: נפש, רוח, ונשמה, חיה, יחידה[3] , כמו שיסד הפייט בראש השנה, והיא בינה.
ונקראת כהן, מפני שהיא ראשונה שמקבלת מכתר, או כהן מלה מורכבת – "הוא כן", להורות כי החכמה דבוקה בכתר עליון, הנקראת הוא. ונקרא יהודה, כמו שכתוב: "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה" וגו'.
ונקרא יש, מלשון "יש", שהקב"ה ברא את העולם "יש מאין". ומטעם זה, נקרא בכור וראשון לשפע.
ונקרא י"ה, כי היא גם כן נקראת יו"ד וה"א ראשונה של שם, שהוא בינה, נאצלת ממנה, ונקרא יו"ד, כמו שפירשתי בספירת כתר. ונקרא עמוק, והיינו דכתיב" "עמוק עמוק מי ימצאנו" [משל] לכתר עליון וחכמה, שהם עמוקים כל כך להשיגם, ולא ישיגם אלא בינה, שנקרא מ"י. ומטעם זה נקרא מחשבה, מתוך שכתוב: "מאד עמקו מחשבותיך" וגו', מחשב"ה בגימטריא, "שם י"ה", והיא נקראת שם י"ה. ועיין בשערי אורה באורך, מטעם מחשבה בפירוש החכמה.
ונקרא ים, בשביל שספירות מלכות נקרא ים תתאה, חכמה נקרא ים עילאה. ומטעם זה נקרא ים קדוש, מתוך שים תתאה אינה קדוש כל כך. ונקרא אור גדול, כנגד ספירה התחתונה שאינה מאירה כל כך. ומטעם זה נקרא גם כן אספקלריא המאירה. ונקרא גם כן מקור חיים, כי היא מקור לכל הספירות. ונקרא יש, הוא שכתוב: "אם יש י"י בקרבנו אם אין", שרצו לידע מהיכן בא להם המשכה. וממנו שכר הצדיקים: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא".
בינה
עריכהנקרא כן, בעבור שהיא מן חכמה, שנקרא י"ה בינ"ה ב"ן י"ה, כן הוא בראקנטי. וגם היא מבינה הל"ב נתיבות חכמה. ונקרא ה"א ראשונה, כנגד מלכות, שנקרא ה"א אחרונה. והטעם, פירשתי בספירת כתר.
ונקרא אהי"ה כמו הראשונה, כי ג' עליונות חשובות כאחת. ומטעם זה נקרא יום הכיפורים, שמורה על הרחמים. אך אינו רחמים גמורים כמו כתר עליון וחכמה, ומטעם זה נקראים שנים.
ונקרא שבת הגדול, והטעם אם תחשוב ג' עליונות כא', אז השביעית יסוד, שנקרא גם כן שבת. וכשתחשוב מן היסוד ולמעלה, השביעית בינה. וכנגד היסוד למטה ממנה ז' ספירות, וכל אחת כלולה מחברתה, הרי ז' פעמים ז' – מ"ט, ובינה עצמה, הרי נ'.
ונקרא אם הבנים, מפני שכל הבנין מז' ספירות התחתונות נקרא בנים, והיא אם לכלם. והיינו דכתיב: "אם לבינה תקרא". ונקראת חלה, כי בנין הז' ספירות נקרא עיסה, והחלה נותנת טעם בנתינתה. ונקרא חיה, שנותנת חיים לכל התחתונות, וגם הוא שם א' מה' שמות הנשמה. ונקרא קו ירוק, כי למעלה ממנו רחמים גמורים, ומתחיל מבינה קצת דין. ונקרא מלך עולם, כי הבנין נקרא עולם, והוא מלך עולם. ומטעם זה נקרא יוצר, שכל יצירת התחתונות ממנה. ונקרא עפר, כי התחתונות נקרא עפר גם כן, וכתיב: "ואל עפר תשוב". והיא נקראת תשובה, כמו שיתבאר.
ונקרא ספר, שהיא כמו סופר ומבאר ומוציא לאור, תעלומות ל"ב נתיבות חכמה. והיא נקראת לשון, לפי שהיא שליח של הספירות שהם למעלה הימנה, עיין בשערי אורה באורך. ועוד טעם, פירשתי בספירת כתר (כוונתו למה שכתב לעיל בספירת כתר, שכל הי' רומזים נגד בני אדם, ובינה כנגד הלשון).
ונקרא יובל, שהוא גימטריא מ"ט עם המלה. ונקרא תשובה, כי כל הנשמות נאצלות ממנה, וחוזרות ושבות לשם, ושם כת"ר.
נקרא שכינה עילאה, נגד מלכות, שנקרא שכינה תתאה. ונקרא עולם החיים, לפי שהיא מושכת משפט העולם ברחמים, שפע מהחיים בכל הנמצאות. ומטעם זה נקרא עולם הבא, שכולה חיים. וגם מטעם זה נקרא עולם הנשמות, שמשם נאצלות. ונקרא שופר גדול, מפני שנקרא יובל, שבו יצא מעבדות לחירות, שכל חירות יצא ממקום זה, וכל הגאולה. פירוש, יום הכיפורים של יובל היו תוקעין בשופר גדול. והוא נקרא יום כיפור ויובל.
ונקרא גבורה, שספירת גבורה נאצלה ממנה, וכתיב: "מי ימלל גבורות ה'".
ונקרא תהלה, שכל הלל ושבח, לספירת בינה הוא רומז, והתהלה למלכות. והוא סוד: "כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים, מובטח לו שהוא בן עולם הבא", כדלעיל.
ונקרא נהר, מפני שכתוב: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", והבנין נקרא גן, ומטעם זה נקרא מעיין.
ונקרא תקיעה, מפני שהתקיעה היא רחמים, היפוך התרועה, שהוא מלשון: "תרועם בשבט ברזל", והיא מראקנטי מבואר, פרשת אמור. ונקראת נשמת שמים, שהיא נשמה לתפארת, שנקראת שמים. ונקרא אלהים, מפני שספירת גבורה נאצלת ממנה.
ונקראת אם עילאה נגד מלכות שנקרא אם תתאה.
חסד
עריכהגדולה, הנקרא חסד, בעבור כי מזאת הספירה נאצלים ע"ב שמות בימין, כמנין חס"ד. ושם של הוי"ה בצירופו, עולה ע"ב, כמבואר באורח חיים הלכות ראש השנה, עיי"ש[4]. ונקראת גדולה, מפני שכל הספירות התחתונות מתגדלים מזאת הספירה. ונקרא אברהם, כי אבות הראשונים היו דוגמת עליונים, כמאמר רבותינו ז"ל: האבות הן המרכבה. ומפרש בשערי אורה, אברהם לקח בטהרה מדת חסד לצד ימין, שנאמר: "חסד לאברהם". ויצחק הוחזק בטהרה מדת גבורה ופחד מצד שמאל, שנאמר: "ופחד יצחק". ויעקב החזיק בטהרה מדת הקו אמצעי, שהוא תפארת.
ונקרא זרוע ימין, כי הכסא אינו עומד באויר, אבל יש לו זרועות שסובלות אותו. וחסד, שהוא רחמים – (ש)הוא זרוע ימין, ופחד, שהוא דין – זרוע שמאל. ונקרא מיכאל, בעבור שסמא"ל עומד לצד שמאל, ומבקש סרבנות ועלילות על ישראל, ומיכאל מליץ בעדינו. וזהו שמאל דוחה וימין מקרבת בחיים. ונקרא אל, משום דכתיב: "חסד אל כל היום". ומפרש בשערי אורה, שנקרא א"ל בעבור שהוא מעשר מש"י עולמות שבגבורה. ונקרא כסף, כי הוא לבן – מורה על הרחמים, והזהב, שהוא אדום – מורה על הדין, כמו שפירשתי לעיל בספירת כתר. גם לפעמים מורה זהב על החסד, מפני חשיבות.
ונקרא אור בוקר, כמו שכתוב: "אור בוקר הולך ומתחזק ב"ך". ומזאת המדה מאירים ומתחזקים כל המדות הנקראים יום.
ונקרא אור מנורה, כי מנורה היתה בת ז' נרות, ומנר הראשון מדליקין כל הנרות, כך ממדת החסד מקבלין אור, כל הספירות הנותרות.
ונקרא עולם הרחמים, נגד גבורה, שהוא דין. ונקרא יום ראשון, כי הז' ימי בראשית הם נגד ימי הבנין העליון, שהם ז' ספירות, וכתיב: "עולם חסד יבנה". ועל כן כתיב: "הלוך ונסוע הנגבה", לצד ימין. הוא שאמרו בפרק קמא דברכות: הרוצה להחכים, ידרים.
ונקרא כהן, משום [ש]בזמן שהיה כה"ן נכנס לבית קדש הקדשים, היה מתכוין לעילת העילות, להמשיך השפע להריק חסד לכל הצינורות. ומטעם זה נקרא אהרן כהן, כמו שכתוב: "תומיך ואוריך לאיש חסידך".
ונקרא כסף, מטעם שהוא רחמים. ונקרא מטעם זה מים עליונים, שהוא מכבה האש, שהוא דין. ונקרא פני שור, כי זאת הרגל הראשון מהמרכבה העליונה. ויש אומרים אריה, משום דכתיב: "ופני אריה אל הימין".
גבורה
עריכהנקרא פחד, לפי שמתגברת לעשות דין בחוטאים. ונקרא יצחק, שלקח אותו למדתו כדלעיל. ונקרא דין, כי היא כולה דין. ונקרא אלהים, מטעם זה שהוא דין, 'אלהים' בגימטריא, 'זה דיין', ברוקח[5] . נקרא לוי, מפני שכהן מורה על החסד. ונקרא גבריאל – מלפניו אוריאל, רמז לתפארת, ומאחוריו רפאל, רמז למלכות, כמו שיתבאר. ונקרא צפון, מפני שהוא דין, וכתיב: "מצפון תפתח הרעה". והד' רוחות, רמז להמרכבה: דרום רמז לחסד, צפון רמז לגבורה, מזרח רמז לתפארת, מערב רמז למלכות.
ונקרא יו"ד א', לפי שמלכות בא מיו"ד א', וכל המלכים צריכים למידת גבורה שיתגברו במלחמה. ומטעם זה, נקרא: "סוס אדום" (זכריה פ"א). ונקרא דוד, שהיה מתגבר במלחמותיו, וגם זהב בגימטריא דו"ד. (כי הבנין נגד ז' ימי בראשית) נקרא מדת הדין, ומטעם זה נקרא זהב אדום. ונקרא יום שני[6] , מפני שפירשנו בספירת חסד, כי הבנין נגד ז' ימי בראשית.
ונקרא שלחן, כדאמרינן: שלחן היה בצפון ומנורה בדרום, וכתיב: "מצפון זהב יאתה" (זכריה פ"ד), ואמרינן הרוצה להעשיר, יצפין. ונקרא יו"ד ה"ה, מטעם שהצפון מצד שמאל, וחסד לימין. ונקרא פחד יצחק, כי הוא לקח אותו למידתו. ומה שלא החזיק יצחק גם כן במדת חסד, שלא יתקיים בעולם זולת דין עמו, ומאחר שלא יהיה עונש, לא יעשה אדם תשובה. ונקרא אש אוכלה, שהיא כולה אש. ונקרא לחם, משום דכתיב: "לחם אלהיך הוא מקריב", "את קרבני לחמי לאשי". ונקרא מלח, משום דכתיב: "גפרית ומלח שריפה כל ארצה". ומטעם זה נקרא חשך לילה, כי שחור[7] ואודם מורה על דין, וכן ענן וערפל נוטה לחשך מורה על הדין, והאדמה, הוא מלשון אדום. ונקרא מזבח הנחשת, והוא גם כן נוטה לאדמימות.
ונקרא בשר, מפני שהוא דם. ונקרא יד, מפני טעם זרוע שמאל, וגם יד גימטריא דוד.
ונקרא משרים, ומייסר עוברי עבירה ביסורים שמביא עליהם, ועיין בשערי אורה שער הו', ובשם יו"ד.
נקרא אריה, כדכתיב: "אריה שאג מי לא יירא", אריה בגימטריא גבורה. ויש אומרים שנקרא שור, משום דכתיב במרכבת יחזקאל: "ופני השור משמאל", וחסד – אריה, כדלעיל.
תפארת
עריכהנקרא כן, שנותנת פאר לעליונים ולתחתונים. ונקרא יעקב, מפני שיעקב לקח אותה למדתו, כדכתיב: "ישראל אשר בך אתפאר". ונקרא שם של ד' אותיות [שם הוי"ה], לפי שכל ספירות מתאחדות בהן וכולן תלוין בשם בן ד', כמבואר בשערי אורה, שער הראשון.
ונקרא מזבח העולה, מפני שיש לה צינור העולה למעלה עד הכתר.
ונקרא חמה, לפי שנותנת אור ללבנה שהוא מלכות, שנקרא כך. ונקרא יום, נגד מלכות שנקרא לילה.
ונקרא לולב, כי הלולב יש לו חוט השדרה שדומה לקו האמצעי. ונקרא פה, כי היא המדברת בעד המלך שהיא הבינה, וכן המלכות נקרא פה כי היא המדברת בעד התפארת. ונקרא שמים, נגד מלכות שנקרא ארץ. לכן בימי משה אכלו מן, שהוא לחם השמים, כי מדת משה אספקלריא המאירה, שהיא תפארת, והאכילם ממדתו. אבל יהושע האכילם לחם מן הארץ כמדתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה. ונקרא ישראל, בעבור שישראל מקבלין מזאת המדה, ומתייחסים אליה, כדכתיב: "ישראל אשר בך אתפאר". ונקרא בריח התיכון, מפני שהוא נקרא קו האמצעי. ונקרא אדם, לפי שהוא שלישי למרכבה, וגם שם הוי"ה במילוי אלפין גימטריא אד"ם. ונקרא רוח, כבר ביארתי בספירת כתר – כי התחתונה נקרא נפש, והעליונה נשמה, והאמצעי רוח. ונקרא לב, כבר ביארתי בספירת כתר – שהלב באמצע הגוף, כתפארת בספירות. ונקרא אריה [ו]שור, כי מקבלת משניהם. ונקרא כסף הנוטה לירוק, מפני שאין רחמים כמו חסד, כי היא כלולה קצת דין גם כן. ונקרא וי"ו של שם, כי היא כלולה מששה קצוות, שיש לה ו' צינורות. ונקרא משה, כי משה קבל נבואתו משם, כדלעיל. ונקרא יום ג', כבר נזכר לעיל שהוא שלישי מבנין וכו'. ונקרא תורה שבכתב, לפי שהיא נאצלת משם, ועל כן היא כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, לפי שהוא דין ורחמים, שזאת המדה כלולה מהם. ונקרא מים, לפי שהיא מקבלת ממדת חסד. ונקרא אמת, שהיא מדת יעקב, כדכתיב: "תתן אמת ליעקב". ונקרא דעת, כי התבונה נמשכת מן בינה, ודעת מן תפארת, ועוד בשערי אורה שם זה באורך.
ונקרא נורא, שאנו אומרים "האל הגדול הגבור והנורא", רמז לג' מדות, חסד, גבורה, תפארת. ונקרא משפט, כי השם הוא שופט את כל העולם, ועיין בשערי אורה.
ונקרא 'אתה', לפי שהיא לנוכח, -'והוא',- והיש אומרים שהוא נסתר, מורה על הכתר, 'ואני' שמדבר בעבור עצמו, מורה על הרחמים – מלכות, כנזכר בספירת כתר. ועיין טעם אחר בשערי אורה. ונקרא אב, נגד מלכות שנקרא אב תתאה, וכתר גם כן נקרא אב עילאי.
ונקרא ישר כדכתיב "טוב וישר הוא". ונקרא ענוה שהיא מדת משה "והאיש משה עניו מאוד". ונקרא אהי"ה מפני שהיא מקבלת מכתר, ונקרא שלום מפני שהיא משלמת בין חסד לגבורה בין דין לרחמים, ומטעם זה נקרא שלמה.
ונקרא יום השבת נגד מלכות שנקרא ליל שבת. ונקרא איש תם על שם "ויעקב איש תם" והיא מדתו. ונקרא הקב"ה כי הוא קדוש מעצמו והוא מבורך והוא כתר עליון. ונקרא י"י י"י שהוא רחמים קודם שחטא ורחמים לאתר שחטא וישוב. ונקרא זכר נגד מלכות שנקראת נקבה שמקבלת שפע ממנו.
ונקרא צור שהוא מדה של משה שנאמר "ושמתיך בנקרת הצור" וכתיב "הצור תמים פעלו". ונקרא מנורה שמקבלת מחסד שנקרא כן. ונקרא מחשבה שמקבלת מחכמה שהוא מחשבה. ונקרא אנכ"י שממנה נחצבו יו"ד דברות שמתחילין באנכי. ונקרא מזבח הזהב הנקרא כן. ונקרא נהר שמקבלת מבינה הנקרא כן. ונקרא עולם הבא כנגד מלכות שהוא נקרא עולם הזה. ונקרא שם המיוחד נגד מלכות הנקרא שם הנכבד. ונקרא צדק עליון שמקבלת מבינה הנקרא כן. ונקרא מצות עשה נגד מלכות הנקרא מצות לא תעשה. ונקרא שורק שהיא נקודה האמצעית. ונקרא ברזל שיש בו קצת ליבון המורה על הרחמים. ונקרא אספקלריא המאירה נגד מלכות הנקרא אספקלריא שאינה מאירה. ונקרא מכריע הראשון נגד יסוד שהוא מכריע השני. ונקרא מזרח לפי שהיא זורחת לכל הספירות, וכנגד מלכות שנקרא מערב.
נצח
עריכההוא שרמז דוד המלך ע"ה "לך י"י הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד", וקרא אותו נצח משום שכל מי שרוצה לנצח את אויביו יכוין להמשיך השפע למדת נצח. ונקרא ימין מפני שהוא עמוד ימיני של כסא, ודוגמתם עשה שלמה המלך ע"ה שני עמודי כסא הימיני יכי"ן רמז למדת נצח ושמאלי בעז רמז למדת הוד. ונקרא שוק הימין מבואר בתקונים. ונקרא למודי י"י וכן הוד גם כן דכתיב "למודי י"י כל בניך" ואחר כך "ורב שלום בניך" היא מדת הנקרא שלום שנמשכת מאלו נצח והוד. ונקרא י"י צבאות מפני שהיא קרוב לרחמים מצד החסד וההוד. ונקרא [ההוד] אלהים צבאות מפני שהוא קרוב לדין. ונקרא שחקים ששוחקים מן לצדיקים הוא מדת יסוד וצדיק יסוד עולם. ונקרא עצם השמים וכן הוד מפני שעצמותיהם ממקום שנקרא שמים שהיא תפארת. ונקרא נביאים לפי שמזה המקום מקבלים הנבואה. ונקרא רחמים מטעם הנצח. ונקרא אל אמונה כנגד הוד שנקרא אין עול. ונקרא רגל ימין מטעם שוק הימין. ונקראו הררי ציון וכן הוד מפני שהם הרים של יסוד הנקרא ציון. ונקרא נחושת וכן הוד מטעם מצד שהם מעורבים במידת הדין ונוטה קצת לאדמימות כמו נחשת.
הוד
עריכהנקרא כן שהוא הוד עולם. ונקרא בועז משום שיכין ימינו לצד ימין והוא בעז. ונקרא שין שמאלי כמפורש. ונקרא יום הכיפורים כמבואר. ונקרא ציקי קדירה כמאמר רז"ל בפסחים משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, כך היא מלכות בת מלך, ציקי קדירה הוד, ונקרא כן בשביל המקטריגים הנאצלים ממנו ציקי קדירה, מלכות צוקה וצרה, קדירה מלשון קדרות ושחרות. ונקרא לימודי ה' כמבואר. ונקרא רגל שמאל וכן נחשת וכן הררי ציון כולם מפורשים.
יסוד
עריכהזהו שנאמר "וצדיק יסוד עולם" הוא יסוד עשירי הנקרא עולם. וכן נקרא צדיק כי מעשיו כולם בצדק, ובשערי אורה מפורש מלכות נקרא צדק ויסוד צדיק וחבר שניהם צדקה. ונקרא הר ציון מפני העשיריות ונקרא שלום שלמעלה והיא מקבלת שפע מן היסוד ומציל אותה מן המקטריגים שלא יכנסו בה. ועיין בשערי אורה טעמים אחרים.
ונקרא שבת שלום והטעם כשתמנה ו' עליונים כאחד יהיה לצדק שביעי והוא שלום מאחר שיצא לפעול כי בתחילה היה כבת למלך העילת שהיא בינה והיא נקראת גם כן שבת הגדול. ונקרא ברית קודש כנזכר בספירת כתר כי יסוד נקרא ברית מילה זולת העטרה והמילה בשר קודש כדכתיב "ובשר הקודש יעברו מעליך". ונקרא חיות הקודש מטעם שנקרא אל חי מברית הקודש. ונקרא לויתן והיא לשון חיבור כמו "לוית חן הם לראשיך" כי בזמן שמחבר יסוד עם מלכות אז כל מיני ברכה וחיים ועתיד הקב"ה לעשות סעודה מלויתן כדאיתא בפרק הספינה.
ונקרא אל חי נקרא אל משום שמקבל מחסד אל כל היום ונותנת חיים למלכות. ונקרא אלהים חיים שגם היא מקבלת מגבורה שנקרא אלהים. ונקרא אל שדי מפני העשירי שנקרא שדי והוא אל שדי. ונקרא מקור חיים שהוא ממקום חיים שהיא עשיריות.
ונקרא טוב מפני שנקרא צדיק, וכתיב "אמרו לצדיק כי טוב". ונקרא שכל טוב לכל עושיהם. ונקרא שלום והטעם כי בזמן שישראל צדיקים וטובים אז המדה העשירי במילוי ושלימות שמקבל שפע טוב ברכה מיסוד העולם. נקרא זכרון כדאמרינן זכר טוב לברכה, ומלשון זכר; העשירות נקיבה. ובשערי אורה פירש במקום הזה נזכרים כל באי עולם לטוב ולמטיב. ונקרא ברית מפורש. ונקרא אות מטעם ברית כמו ד"את אומר אות בריתי". ונקרא שבועה מלשון שבעה שהוא שביעית מטעם שבת הזכה בבינה. ועיין בשערי אורה. ונקרא ההר הטוב מטעם אמרו לצדיק כי טוב הרי ציון. נקרא חוק לשון נקיבה ובספר יצירה חיק מכריע בנתיים והוא נקרא מכריע שני ונקרא ציון כמבואר.
ונקרא כל מפני שהוא כלולה מכל שפע עליונים ונקרא אביר יעקב מפני שהוא מקבלת מתפארת מדת יעקב וזאת הספירה כמו אבר ממנו ובגוף.
נקרא חסד, חסד התחתון נגד חסד עליון.
נקרא זה לשון זכר נגד עשירית הנקרא זאת, לשון נקיבה. ונקרא אור שנותנת אור לעשירי. ונקרא ירושלים מטעם שמשפיע לעשירי שנקרא כן.
נקרא עץ החיים מטעם שנקרא אל חי וכתיב "עץ החיים בתוך הגן", הוא עשירי. ונקרא זכור כנגד העשירי, הנקרא שמור[8].
ונקרא גאולה כי כל הגאולות משם והוא סוד דאמרינן בברכות כל הסמוך גאולה לתפלה מובטח לו שהוא בן עולם הבא, והעשירי נקרא תפלה. ונקרא מכריע שני נגד תפארת, שהוא מכריע ראשון.[9]
מלכות
עריכהכי כל חכמי ישראל צריכין להתיחד. ונקרא אדנ"י שהוא בגימטריא היכל והיא היכל של הוי"ה כמבואר בשערי אורה. ונקראת נקיבה שמקבלת ואינה משפעת לספירה אחרת. ונקרא לחם עוני כי ידוע שהמצה רמז לרחמים וחמץ לדין, ולהורות אף על פי שעשה הקב"ה במצרים על ידי זאת המדה כדכתיב "אני ולא מלאך אני ולא שרף כו'" שלא תחשוב שהיא מעצמה עשתה זאת על כן נקרא עוני.
ונקרא שדי שמשפעת ברכה משלה עד שיבלו שפתיים מלומר די. ונקרא ירושלים של מעלה והיא כנגד ירושלים של מטה, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה "כעיר שחוברה לה יחדיו" ומטעם זה נקרא בית המקדש של מעלה שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מטה שנאמר "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך".
ונקרא שכינה תתאה כנגד בינה שכינה עילאה, ובכל מקום שגלו שכינה עמהם ושוכן אתם בתוך טומאותם.
ונקרא מלכות בית דוד מפני שכל מלחמות היה נוצח בהמשכה מהשפע לזאת המדה.
ונקרא מים תחתונים כנגד חסד שנקרא מים עליונים. ונקרא מזבח הנחושת שמקבלת מהדין. ונקרא בת, נוקבא, שמקבלת וכן יונק שיונק מן העליונה. ונקרא מלח כי כמו שמלח קיום העולם ונותן טעם במאכל כן העשירי נותן קיום לעולם שנותנת טעם לשפע בינה.
ונקרא מראה שחור כידוע לבן מורה על הרחמים והיפך שחור וזו המדה מורה יותר לצד ימין.
ונקרא לבנה שמקבלת אורה מהשמש שהוא תפארת ונקרא עטרה של מילה מבואר. ונקרא ה' אחרונה של שם כמבואר בכתר. ונקרא אלף זעירא נגד כתר שנקרא אלף גדולה זאת ראשונה מלמטה למעלה זאת ראשונה מלמעלה למטה. נקרא מדת הדין הרפה נגד גבורה שהיא קשה. ונקרא אשה שמקבלת, וכן אספקלריא שאינה מאירה. ונקרא נער כדאיתא פרק ג' דיבמות נער הייתי וכו' וגם פסוק זה שר העולם וכו' בכל שנאמר שר העולם רמז למלכות. ונקרא תינוק מטעם זה. ונקרא עץ הדעת שמקבלת מן הדעת תפארת יסוד שנקרא דעת כמבואר בשערי אורה. ונקרא עץ החיים מפני שיושבי הארץ מקבלין ממנו חיים. ונקרא ספר החיים שכל הכתוב לחיים בירושלים עיין סימן ד'. ונקרא דור דור[10] זהו שכתוב "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", לה' רמז לתפארת, דור דור רמז למלכות, כי ספירת הוד צומחות תוך מלכות כי הוא היכל ששי.
ונקרא אחת היא יונתי תמתי כולן לנקיבה. ונקרא אם תתאה נגד בינה שנקרא אם עילאה. ונקרא תורה שבעל פה נגד תפארת שהיא תורה שבכתב. ונקרא באר שממנו שואבים כל מיני שפע וברכה. ונקרא שדה שפע מעין שדה שמקבלת זריעה כך היא מקבלת שפע עליונה. ונקרא בהמה כי כאשר הבהמה בידי אדם כך העשירי השפעתה תלויה בידי אדם כלומר לפי מעשיהם. ונקרא חוטר מטעם זה שצריך נקייה במעשיהם וכתיב "ואם לא תפדה וערפתו", כלומר שהפנו לו העורף חס וחלילה. ונקרא אתרוג נוטה לירוק רמז לדין ועל כן אתרוג בשמאל ולולב בימין כנגד זה אמצעי שהוא רחמים. ונקרא שדה של תפוחין נגד נצח הוד שנקרא תפוחים משני המקבלין מתפארת וחסד ראשי תיבות תפו"ח[11] והיא שדה שלהן. ונקרא לחם הפנים כי היא מקבלת שפע מלחם הפנים המאירים העליונים ועל כן יש לה פנים מכל צד. ונקרא מטטרון בגימטריא שדי והוא שומרות ישראל כי תרגום שומר מטר. ונקרא שלמה כי הוא רמז לה שלום. ונקרא בת שבע על שם שהיא מן הז' שהם הבנים גם היא מדת דוד על כן ועל שם אשת דוד. ונקרא חכמה [תתאה][12] נגד חכמה עילאי. ונקרא תפילין של יד נגד כתר שנקרא תפילין של ראש והיא ה"א אחרונה. ונקרא פה כי היא מדברת בעד שם הגדול הוי"ה. ונקרא אני מבואר בכתר. ונקרא בת זוג כי הוא זוג לשבת. ונקרא אדון לשון אדנות. ונקרא ארץ ישראל על שם שעליה עומדת ספירת תפארת הנקרא ישראל. ונקרא כלה שהיא כלולה מן הכל. ונקרא אבן שתיה כי ממנו נשתת העולם עולם השפע או כנגד תפארת הנקרא חתן לפעמים. ונקרא גם כן עולם הזה נגד בינה שנקרא עולם הבא והיא משפעת לעולם הזה. ונקרא עת משום דכתיב "ואל יבא בכל עת אל הקודש", הוא תפארת. ונקרא אלהים הנוטה למדת הדין. ונקרא ברכה שכל שפע נכנסת שם. ונקרא ירק מבואר בכתר. ונקרא מגן שהיא מגינה על בעלי תשובה. ונקרא שמור כנגד יסוד הנקרא זכור. ונקרא תפלה משום שהיא מקבלת כל התפלות והיא בית שער עליה ומשום זה אומר בראש התפלה "אדני שפתי תפתח" כמבואר בשערי אורה. ונקרא זאת לשון נקיבה. ונקרא נעל מבואר בכתר[13]. ונקרא ארץ נגד תפארת שנקרא שמים. ונקרא אבן ספיר דכתיב "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" תחת שם תורה. ונקרא הר המוריה מטעם שנקרא ירושלים. ונקרא לילה נגד תפארת שנקרא יום. ונקרא צדק תחתון נגד בינה שנקרא צדק עליון. ונקרא אדני מטעם שנקרא היכל, אדנ"י בגימטריא היכ"ל עם המלה, כי תפארת שהיא תורה שבכתב מונחת בה כמו בבינה. ונקרא מדת הדין הרפה ולעיל גם כן מבואר. ונקרא מצות לא תעשה נגד תפארת שהיא מצות עשה. ונקרא באר שבע מטעם דלעיל בבת שבע. ונקרא ים משום שמקבלת כל השפע כדכתיב "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא". ונקרא כה שממנה נבראו כל הנבראים כדכתיב "כה אמר ה'". ונקרא מערב נגד תפארת הנקרא מזרח ולפעמים נקרא צפון לפי שעיקר קבלתה מגבורה שנקרא כן. ונקרא כנסת ישראל לפי שהיא מכנסת ישראל לאביהם שבשמים.
[14] תמונה ונ' כפופה[15], שם, מזבח, ארץ עליונה, ארץ חפץ, ה' אחרונה, חוה, מטרוניתא, בית אל, משכן, ירושלים, קטורת, משפט, אהל מועד, תמרות עשן, חבצלת השרון, שם הנכבד, בכל, אשת חיל, ברית דאברהם, רוח מנוער, משפחה, בת עין, בת יעקב, פרדס רימונים, בת גלים, ערימת חטים, חי עולמים, שערי צדק, אבן, ראש הפינה, אבן בוחן, [חנוך, זעיר, משה, עולם, טב לביתו, רבה קשת,][16] כרם, יין המשומר, כוס התרעלה, מאה שערים, רחל, דינה, בלהה, כוס של ברכה, קשר תפילין, ז' ימי בראשית.
- ^ אהי"ה בא"ת ב"ש הוא תצמ"צ, שהוא בגימטריא 620, כמנין כת"ר – הערת המו"ל תשע"ח.
- ^ וכנראה שזה ט"ס וכן נראה מהקיצור שימות שכתב הגרא"ל למידות כתר וחכמה. ז"ל ברשימת כתר "בכלל, נקראו ג׳ ראשונות – נשמה. ובפרטיות: הכתר, יחידה. החכמה חי׳. הבינה נשמה". וכן בחכמה השם הראשון ברשימה הוא חי'.
- ^ בדפוסים הקודמים כתוב פה "יחידה, חיה" ותיקנתי כפי ההערה דלעייל, ושגיאות מי יבין.
- ^ עיין בטור (אורח חיים, סימן תקפ"ב) בנוסח התפילות של ראש השנה, וז"ל: "ותקנו לומר 'ובכן', לשון המקרא: 'ובכן אבא אל המלך' וגו', לפי שהוא עתה יום הדין, ואנו באין לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא. בכן עולה ע"ב, רמז לשם של ע"ב, ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב", עכ"ל. ועיין שם בבית יוסף, שמסביר, וז"ל: "ומה שכתב 'ובכן עולה ע"ב וכו' ושם של ד' מתגלגל בצירופו ע"ב', פירוש, כשתכתוב י' יו"ד, ה' ה"א, ו' וא"ו, ה' ה"א – עולה הכל ע"א, ועם השם עצמו, עולה ע"ב. או בדרך אחר, כשתכתוב שם בן ד' בענין זה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, עולה ע"ב או כשתכתוב י' י"ה יה"ו יהו"ה עולה ע"ב", עכ"ל הב"י – הערת המו"ל תשע"ח.
- ^ ספר הרוקח, הלכות חסידות, שורש קדושת הייחוד – הערת המו"ל תשע"ח.
- ^ המילה "שני" אינו בדפוסים הקודמים, והוספתי על פי הקיצור של הגרא"ל – הערת המו"ל תשע"ח.
- ^ בדפוסים הקודמים, כתוב כאן: "לבן ואדום", ונראה שט"ס הוא, וצ"ל: "שחור ואדום", על פי מה שכתב רבינו לעיל במידת כתר, וז"ל שם: "שכל דבר שהוא לבן מורה על הרחמים, והאדום על מדת הדין" – הערת המו"ל תשע"ח.
- ^ כן נראה ש"ונקרא שמור" הוא טעות.
- ^ בדפוסים הקודמים מופיע כאן "אמונה ונ' כפופה, שם, מזבח, ארץ עליונה, ארץ חפץ, ה' אחרונה, חוה, מטרוניתא, בית אל, משכן, ירושלים, קטורת, משפט, אהל מועד, תמרות עשן, חבצלת השרון, שם הנכבד, בכל, אשת חיל, ברית דאברהם, רוח מנוער, משפחה, בת עין, בת יעקב, פרדס רימונים, בת גלים, ערימת חטים, חי עולמים, שערי צדק, אבן, ראש הפינה, אבן בוחן, חנוך, זעיר, משה עולם טב לביתו רבה קשת, כרם, יין המשומר, כוס התרעלה, מאה שערים, רחל, דינה, בלהה, כוס של ברכה, קשר תפילין, ז' ימי בראשית", אבל כולם רמזים למלכות וכן הם בתחילת הרשימה במידת מלכות בקיצור של הגרא"ל.
- ^ בדפו"ר כ"כ "ונקרא תורה שבעל פה דור דור" וכנראה שהוא ט"ס כי תושב"פ מבואר למטה. אבל בקיצור של הגרא"ל תורשב"פ הוא ממש לפני דור דור וצ"ע.
- ^ בדפוסים הקודמים כתוב "המקבלין מת"ת (כתר) וחסד..."
- ^ כן הוא בקיצור של הגרא"ל
- ^ צ"ע מה כוונתו. וגם מילה "נעל" לא ברור בדפוסים הקדומים
- ^ בדפוסים הקודמים קטע הבא מופיע כרשימה בסוף מידת היסוד וכנראה שמקומו פה במידת מלכות כי כולם כינויים למלכות ולא ליסוד. וכן בקיצור השמות והכינויים שכתב הגרא"ל ליפקין מובא כל הכינויים אלו במלכות
- ^ בדפו"ר "אמונה" ותיקנתי ע"פ הגרא"ל.
- ^ מילים אלו "חנוך, זעיר, משה, עולם, טב לביתו, רבה קשת" נמצאים פה תוך רשימה זו של כינויים למלכות וצל"ע כי אינם כינויים ידועים למלכות (יותר שייכים ליסוד) וגם הגרא"ל לא הביא אותם כלל.