כלכלה בשיעור אחד/מיסים מונעים ייצור
יש עוד גורם האחראי לכך שהעושר המיוצר על ידי הוצאה ממשלתית כמעט אף פעם לא מפצה במלואו על העושר הנאבד על ידי גביית מיסים. לא כמו שנוטים לחשוב, אין זה עניין של לקחת משהו מהכיס הימני של המדינה ולשים אותו בכיס השמאלי. הפוליטקאים אומרים לנו, לדוגמה, שאם ההכנסות הלאומיות מסתכמות ב1,500 מיליארד דולר, אז מיסים בסך 360 מיליארד דולר לשנה משמעותם היא שרק 24 אחוזים של ההכנסות הלאומיות מועברים מידיים פרטיות לידיים ציבוריות. המדינה איננה חברה, שמורכבת מקבוצות של משאבים, ושכל מה שמתרחש כאן הוא פעולה חשבונאית פשוטה. הפוליטקאים שוכחים שהם לוקחים כסף מא' ונותנים אותו לב'. גם אם לא, כשהם מתמקדים ביתרונות שמהם נהנה ב', הם שוכחים את השפעות הפעולה על א'. ב' נראה, א' נשכח.
בעולמינו המודרני רמת המיסוי אף פעם לא תהיה שווה לכולם. רוב המיסים נגבים מאחוז קטן של סך ההכנסות במדינה; יש צורך בהשלמתם עם מיסים אחרים. המיסים ההם בסופו של דבר משפיעים על ההחלטות של האנשים מהם הם נגבים. אם חברה מפסידה 100 סנט כל פעם שהיא מפסידה דולר, אבל מכל דולר שהיא מרוויחה נשארים לה רק 50 סנט, והיא לא תמיד יכולה לכסות שנה של הפסדים עם שנה אחרת של רווחים, המדיניות שלה תושפע בהתאם. היא לא תרחיב פעילות, או רק תרחיב אותה בתנאי שיהיה בה סיכון מינימלי. אנשים הרואים מצב כזה נרתעים מלהתחיל מיזמים חדשים. לכן, מעסיקים וותיקים לא יספקו יותר תעסוקה, ואחרים יחליטו שלא כדאי להם להיות מעסיקים בכלל. ציוד משופר ומפעלים משוכללים מגיעים לעולם אז בקצב הרבה יותר איטי. התוצאה לטווח הארוך היא, שצרכנים נמנעים מלהשיג מוצרים איכותיים וזולים יותר, והשכר גם נשאר נמוך לעומת מה שהיה יכול להיות.
יש השפעה דומה כאשר המיסוי על הכנסות אישיות עומדת על 50, 60 או 70 אחוז. אנשים מתחילים לשאול את עצמם מדוע לעבוד בשביל הממשלה ששה, שמונה או תשעה חודשים בשנה. אם הם מפסידים עבור כל דולר שנפסד את מלוא הדולר, אך הם משאירים אצלם רק חלק ממנו כשהוא מגיע אליהם, אז הם יהססו לסכן את הונם. בנוסף, כמות ההון הזמינה לסיכון עצמו יורדת בהרבה. מיסים אוכלים את ההון לפני שהוא יכול להצטבר. בקיצור, היכולת לצבור הון, שזמינותו נחוצה ליצירת משרות חדשות במגזר הפרטי, תיפגע; במה שכן קיים, ייזהרו מאד כשמשקיעים במיזמים חדשים. הפוליטיקאים מייצרים את אותה בעיה שהם טוענים שהם פותרים.
וודאי שכמות מסויימת של מיסים נזקקת לתיפקוד הבסיסי של השלטון. מיסים סבירים למטרה הזאת לא צריכים לפגוע באופן משמעותי בייצור. סוג השירותים הממשלתיים המוענקים בתמורה, ובין היתר אלה המבטיחים המשך ייצור עצמו, מפצים דיו על הכסף הזה. אך ככל שגדלות ההכנסות הממשלתיות ממיסוי, הייצור והתעסוקה הפרטיים ייפגעו.2 כשעול המיסוי נהיה כבד מדי, הטלת מיסים שלא יפגעו בייצור נהיית בלתי אפשרית.