כלכלה בשיעור אחד/השיעור
מסתובבים להם בתחום הכלכלה רעיונות מופרכים רבים. ולא במקרה. שלא כמו תחומים כמו פיזיקה, מתמטיקה או רפואה העיסוק בכלכלה מלווה באינטרסים אישיים. לכל קבוצה באוכלוסייה יש אינטרסים המנוגדים לאלה של חברתה, על אף האינטרסים המשותפים של כלל הקבוצות. מדיניות ציבורית מסוימת אולי תועיל לכלל האוכלוסיה לטווח הארוך, אבל מדיניות אחרת תיטיב עם קבוצה אחת בלבד על חשבון הקבוצות האחרות.
מעבר לשאיפות האנוכיות הרגילות יש גם את הנטייה של אנשים לראות רק תוצאות מיידיות של מדיניות מסוימת, או את השפעתה על קבוצה אחת נבחרת בלבד, ולא לראות את השפעות ארוכות הטווח של אותה מדיניות, לא רק על הקבוצה הבודדת, אלא על כלל הקבוצות באוכלוסייה. זוהי החשיבה הקלוקלת שאינה לוקחת בחשבון תוצאות משניות ומהווה סיבה נוספת לריבוי הרעיונות המופרכים.
והנה ההבדל בין חשיבה כלכלית ראוייה לחשיבה כלכלית קלוקלת: הכלכלן הגרוע קולט רק את מה שעיניו רואות ברגע נתון; הכלכלן הטוב רואה את הנולד. הכלכלן הגרוע רק שם לב לתוצאות מיידיות של החלטה מסוימת; הכלכלן הטוב רואה גם את תוצאות ארוכות הטווח והעקיפות שלה. כמו כן, הכלכלן הגרוע שם לב רק להשפעות של מדיניות מסוימת על קבוצה אחת; הכלכלן החכם רואה את ההשפעות של מדיניות מסוימת על כלל הקבוצות.
אולי הבחנה זו ברורה מאליה. ידוע שהנאה רגעית עלולה להגמר ברע כמו הילד שאוכל יותר מדי סוכריות.
אבל כשמגיעים לתחום הכלכלה הציבורית, מתעלמים מאמיתות יסודיות. יש "כלכלנים מבריקים” שמתנגדים לרעיון החיסכון וממליצים להוציא כספים במימדים ענקיים בשביל צמיחה כלכלית.
אנחנו היום כבר סובלים מתוצאות ארוכות הטווח של העבר הרחוק או הקרוב. היום הוא כבר המחר שאתמול הכלכלן הגרוע הפציר בנו להתעלם ממנו. תוצאות ארוכות הטווח של מדיניות כלכלית מסויימת יכולות להיות מוחשיות תוך מספר חודשים. אחרות לא ייהפכו למוחשיות אלא רק לאחר כמה שנים. ועוד אחרות רק לאחר כמה עשורים.
לכן, מנקודת המבט הזו, תורת הכלכלה יכולה להיות מתומצתת בשלמותה בשיעור אחד. ואותו שיעור יכול להיות מתומצת במשפט מורכב אחד: חכמת הכלכלה לוקחת בחשבון לא רק את התוצאות המיידיות של מדיניות או פעולה מסויימת אלא גם את תוצאותיה לטווח הארוך; והיא לא רק לוקחת בחשבון את השפעותיה על קבוצה אחת נפרדת, אלא השפעותיה על כלל הקבוצות.
תשעים אחוז מדעות המופרכות בעולם הם התוצר של התעלמות מעקרון זה.
שגייה בכיוון ההפוך היא גם אפשרית. כששוקלים מדיניות כלשהי אל לנו להתמקד בלבד בהשפעות ארוכות הטווח על כלל האוכלוסיה. שגייה כזאת לעתים תכופות נעשית על ידי הכלכלנים הקלאסים. היא הובילה לקשיחות כלפי קבוצות שנפגעו באופן מיידי על ידי מדיניות או התפתחויות שאכן הוכחו כמועילות בשורה התחתונה לטווח הארוך.
אבל כיום, מעט אנשים יחסית שוגים בצורה הזאת; ואותו מיעוט מורכב מכלכלנים מקצוענים. הדעה הנפסדת הנפוצה ביותר כיום, הרעיון שעולה פעם אחר פעם בכמעט כל שיחה או נאום הדן בנושא כלכלי - ההיתול המתוחכם של הכלכלה החדשה - סוברת שיש להתמקד בתוצאות של החלטות בנוגע לקבוצות אוכלוסייה נבחרות לטווח הקצר, ולהתעלם מתוצאות ארוכות הטווח הנוגעות לכלל הקבוצות באוכלוסייה. הכלכלנים ה"חדשים" מחמיאים לעצמם באומרם שזוהי התקדמות נפלאה, כמעט מהפכנית, בהשוואה לשיטתם של הכלכלנים ה"קלאסים" או "אורתודוקסים”, מפני שהם לוקחים בחשבון תוצאות מיידיות, שהאחרונים נטו להתעלם מהם. אך כשהם בעצמם ממעטים בערך של תוצאות ארוכות טווח, הם שוגים בצורה הרבה יותר קשה. הם, בהסתכלותם בעצים בודדים, מפספסים את היער. שיטותיהם ומסקנותיהם בדרך כלל ריאקציונריות בצורה בולטת. הם לפעמים מופתעים מכך שהם מוצאים את עצמם תואמים את המרקאנטליזם של המאה ה17. הם באמת חוזרים על אותן טעויות ישנות (או היו, לו היו עיקביים), שהכלכלנים הקלאסים העבירו סופית מן העולם, כך קיווינו.
יש האומרים שהכלכלנים הגרועים פשוט יודעים להציג את דעותיהם השגויות בצורה יותר משכנעת מהכלכלנים הטובים - שהדמגוגים יכולים להציג את שטויותיהם באופן יותר מתקבל על הדעת מאנשים ישרים המנסים להצביע על הטעויות בשטויות האלה. אך הסיבה לכך לא צריכה להיות כל כך מיסתורית. הדמגוגים והכלכלנים הגרועים פשוט מציגים חצאי-אמיתות – הם מציגים תוצאה מיידית של מדיניות מוצעת או השפעתה על קבוצה מסויימת. והם אפילו בדרך כלל צודקים. וכתגובה להם, צריך להדגים כיצד המדיניות המוצעת יכולה לגרור אחריה תוצאות אחרות עתידיות, או כיצד היא יכולה להועיל לקבוצה אחת בלבד על חשבון קבוצות אחרות; להשלים את חצי-האמת עם חציו השני. אבל לקיחת בחשבון כל התוצאות של הצעה מסויימת על כולם, מצריכה בדרך כלל הסבר ארוך, מורכב ולא מרתק. רוב הקהלים מתקשים לעקוב אחרי הסבר מסוג זה, ודי מהר משתעממים ונהיים חסרי סבלנות. הכלכלנים הגרועים מצדיקים את החולשה האינטלקטואלית והעצלנות האלה ומחזקים את ידי אותם אנשים שלא מנסים לעקוב אחרי ההסבר או לבחון אותו על בסיס הטיעונים שבו, כי הרי מדובר ב"קלאסיזם" או "לסה פר" או "אפולוגטיקה קפיטליסטית" או כל כינוי מעליב שימצאו המשרת את מטרתם.
תיארנו במושגים מופשטים את טיב הלקח, ועל הרעיונות המופרכים הניצבים כנגדו. אך הלקח לא יובן במלואו, והרעיונות המופרכים ימשיכו להיות בלתי ניתנים לזיהוי, אלא אם כן נמחיש אותם בעזרת דוגמאות. דרך דוגמאות אלה נוכל להתקדם מהסוגיות הפשוטות ביותר בכלכלה לאלה המורכבות והקשות ביותר. נוכל ללמוד דרכם, כיצד לזהות ולהימנע, בראשונה, מהרעיונות המופרכים הפשוטים והברורים ביותר, ולבסוף, מאלה המתוחכמים והחלקלקים ביותר. למשימה זאת נתקדם כעת.