כולה שלי

כֻּלָּהּ שֶׁלִּי / זאב ז'בוטינסקי

מִן הַיּוֹם בּוֹ נִקרֵאתִי לַפֶּלֶא
שֶׁל בֵּיתָר וְצִיּוֹן וְסִינַי,
יַד אַחִים הִסגִּירַתנִי בַכֶּלֶא
וַתִּנעַל בֵּית-אִמִּי לְפָנָי.

הַשָּׁרוֹן וְהָעֵמֶק לֹא לָנוּ,
לֹא קָצִיר, לֹא קָטִיף, לֹא בִניָן –
אֱלֹהִים, לְיָגוֹן בְּחַרתָּנוּ,
וַתִּבחַר אֶת אָחִי לְתַליָן.

זֶה הָרִיב – לֹא נִגמַר הוּא עֲדַיִן
בֵּין אָדֹם לְלָבָן-וְתָכֹל:
עוֹד שַׁלֵּם נְשַׁלֵּם לְךָ, קַיִן –
אֶת נִשמוֹת צְעִירֶיךָ נִטּוֹל!

כִּי סוֹפָן – אוֹ לַבּוֹץ רִקָּבוֹנָה,
אוֹ לִמרוֹד בִּירוּשַׁת-הַקָּלוֹן,
אָנוּ מֶרֶד נִקרָא – וְתָבֹאנָה
עִם הָעֵמֶק הַזֶּה לְפִדיוֹן.

טַל מַפרֶה, טַל חַיִּים – טַל הַמֶּרֶד...
הוֹי, רָותָה כָל אַרצֵנוּ טַלִּי!
נוּמָה, עֵמֶק, מֶרחַב הַתִּפאֶרֶת,
יִתנַשֵּׂא גַּם עָלֶיךָ דִּגלִי.

כִּי אֲנַחנוּ שָׂדֶיךָ נָטַענוּ –
בַּגָּלוּת, מֵעַכּוֹ, עַל גַּרדֹּם.
אֱלֹהִים, לַשִּׁלטוֹן בְּחַרתָּנוּ
עַל לָבָן-וְתָכֹל – וְאָדֹם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).