כוחי הולך ודל

כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל\רחל בלובשטיין

כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל –
הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי!
הֱיֵה לִי גֶשֶׁר צַר מֵעַל לִתְהוֹם תּוּגָה, מֵעַל תּוּגַת יָמַי
הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי, הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי! הֱיֵה לִי נֶפֶשׁ-מָה
הֱיֵה מִשְׁעָן לַלֵּב, הֱיֵה אִילָן מֵצֵל עַל פְּנֵי מִדְבַּר שְׁמָמָה.
הֱיֵה נָא טוֹב אֵלַי! הַלַּיְלָה כֹּה אָרֹךְ, הַשַּׁחַר כֹּה רָחוֹק.
הֱיֵה לִי אוֹר מְעַט, הֱיֵה שִׂמְחַת-פִּתְאֹם,
הֱיֵה לִי לֶחֶם חֹק!

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).