יריעות שלמה על רש"י/בראשית/ו
פסוק ו עריכה
בד"ה עלה במחשבה כו' שהיא תחילת דיבור ואינו פירש כצ"ל ונ"ב שהרי הזכיר שם המיוחד מהרש"ל: בד"ה נתאבל על כו' ובשביל הצדיקים נ"ב ונ"ל דה"ק זו כתב לתשובת המיני' בשעת חדוה כפי מובן המשל אבל חלילה לדמות הקב"ה לב"ו ששייך עליו לומר בשעת חדוה כי הוא מביט מה שלפניו ולא מה שלאחריו אבל ממ"ה אחרית לפניו כראשית רק שר' יהושיע דחה המין כמו שמצינו כה"ג בתלמוד כמה זימני אבל לפי האמת פירש רש"י מפני הצדיקים וזו היא האמת ודוק מהרש"ל:
פסוק ז עריכה
בד"ה אף הן השחיתו נ"ב ושניהן אמת דאי כפי' הראשון מאדם ל"ל הלא כבר כתיב אמחה את האדם ואי כפי' השני ה"ל למכתב מאדם ובהמה ודוק מהרש"ל:
פסוק ט עריכה
בד"ה הואיל וסיפר בשבחו כו' נ"ב נ"ל מיתורא דנח נח קאתי שמשמע דמדהזכיר נח צריך לומר איש צדיק ודוק ואחר כך ק"ל הלא בלא יתורא דנח נמי שמעינן דאם לא כן קשה פתח בתולדותיו וסיים בשבחיו על כן משני שעיקר הפסוק לד"א קאתי ולפי זה הפירש יהיה לשון תולדות מאורעות ודוק ושני הפירושים בהכרח הן הפי' הראשון מלשון נח נח וגם הפי' השני אמת דאם לא כן ה"ל לכתוב בפ' בראשית אצל ויולד נח ודוק מהרש"ל: בד"ה יש מרבותינו כו' אותו לגנאי נ"ב ואפשר שנוכל לקיים שניהם כאחת ודוק מהרש"ל: בד"ה ובאברהם הוא כו' נ"ב זהו חיבור וקשר אלעיל כלומר יש דורשין אותו לגנאי משום סיוע דהאי קרא אבל בזולת זה חלילה לדרוש על הצדיק לגנאי ומאן דדריש לשבח אמר בעבו' זה לא נאמר אצל אברהם את האלהים לפי שכל הילוכו היה עם הבריות להכניסם תחת כנפי השכינה אבל נח אנשי דורו רשעים היו על כן הרחיק מהם כמו שדורש בב"ר אשרי האיש אשר לא הלך כו' זה נח הצדיק ודוק מהרש"ל: בד"ה הופכו להבא נ"ב פירש מזה דייק רש"י מדכתיב ובא והתפלל ולא כתיב ובא התפלל אלא שאם כתב כן ה"א שאפילו התפלל כבר בבית ואחר התפילה בא אל הבית ש"מ שבלא וי"ו היה משמש לשעבר ודוק מהרש"ל:
פסוק יא עריכה
בד"ה כי השחית כו' נזקקין לשאינן כו' נ"ב אף ע"פ שותשחת הארץ נמי בע"ז איירי מ"מ עיקר הבטה וקצף של מקום היה על הזנות ולא על העבודה זרה וכך החיבור וירא אלקים והנה נשחת' כלומר בע"ז ובערוה ומ"מ עיקר הבטה על הזנות שנאמר כי השחית כל בשר ולשון כי השחית כו' דומה לגזר דין כמו כי מלאה הארץ חמם ודוק והא דלא כתיב וירא אלהים את החמם נראה לי משום שהיא עבירה שבין אדם לחבירו ולא יכול הקדוש ברוך הוא למחול וראה הקב"ה עבירות שבינו כגון ע"ז וזנות ודוק מהרש"ל:
פסוק יד עריכה
בד"ה ע"י שהיו כו' נ"ב בתיבתו של משה כו' כך נ"ל הקשר אף על פי שוכפרת תרגם המתרגם ותחפי ועל בכופר תרגם כופרא מלשון זפת ולמה ג"כ לא נתרגם מלשון וכפרת לכך אומ' ע"כ מוכרחין לפרש זפת דלא גרע מתיבתו של משה שהיה לשם זפת וא"כ מקשה מ"ש מתיבתו של משה שהיה לשם מבפנים חמר ומשני בתיבתו של משה כו' מהרש"ל: בא"ד זפתה מבפני' נ"ב פירש אף מבפנים נ"ל מהרש"ל:
פסוק טז עריכה
בד"ה שהוא קצר כו' ששית אמה נ"ב לא קבלתי הכי אלא למעלה היה אמה על אמה וק"ל מהרש"ל:
פסוק יז עריכה
בד"ה שבלה את הכל נ"ב ולי נראה לפי שלשון בילה אינו נופל אלא על דבר דק המתערב ממש כגון קמח אבל עירוב גופות אינו נופל לשון בילה אלא בלבול ודוק ולפי שגם בלבול לא היה שמי בלבלם אם לא ע"י הבלה שהוביל אות' ממקום גבוה וכו' וע"י כן נתבלבלו ומ"מ שורש הלשון של מבול הוא לשון בילה ודוק מהרש"ל:
פסוק יח עריכה
בד"ה ברית היה כו' שלא ירקבו נ"ב נראה לי דצריך רש"י לזה דאי על הפירות לחוד אתך ל"ל ואי עליו לבד ה"ל למכתב ואת בריתי אקים והקימותי את בריתי משמע שבשכבר כרת ודוק מהרש"ל:
פסוק כ עריכה
בד"ה ומאליהן באו כו' נ"ב הבאין מאליהן כל אותן שבאו אל התיבה מאליהן באו ובהן הכיר אותן שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים ידע שהן טמאים ר"פ חטאת ומה שפירש רש"י כאן באו מאליהן קודם מה שאמר וכל שהתיבה קולטתו ובגמר' הוי להיפך לפי שס"ל האי שינויא עיקר דקרא מסייע ליה והבאים זכר ונקבה הובאו לא נאמר כו' וכמו שפירש"י לקמן ואגב אורח' הביא וכל שהתיבה קולטתו במקום יש מפרשים מהרש"ל:
פסוק כב עריכה
בד"ה ויעש נח זה ביאתו לתיבה נ"ב נראה לי דעת רש"י כאבן עזרא כלומר הקרבתו אל התיבה ולא כניסתו ודוק מהרש"ל: