ירושלמי שבת ו ה

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק ו · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף לז עמוד אעריכה

משנה יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפיאה נכרית בחצר ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת ואם נפל לא תחזיר שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר וחכמים אוסרין:

גמרא אנן בר' אימא אמר קומי רבי יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה. ובלבד שלא תצא. לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה. והתנינן הבנות יוצאות בחוטין. ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה. ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא הוטמה לשערה יוצאה היא. ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה. א"ר אבהו כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה. ר' ינאי זעירא נפל


דף לז עמוד בעריכה

עודריה דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא. וגערו בו חביריו משום תכשיט. רבי ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא. וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא. ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. רבי ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי. וחבריו סברין מימר אין הלכה כר"י. ולא כן אמר ר' בא בר כהנא רחב"א בשם רב הלכה כר"י. ר' ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע. וחבריי סברין מימר אדם כקרקע היא. ולא כן א"ר זעירא עשה לו רבי חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו. סברין מימר אדם כקרקע הוא. וכיני. אלא כיני ר' ינאי סבר מימר אין שכיח ומהלך בהן ד"א. וחבריי סברין מימר שכיח הוא ומהלך בהן ד"א. א"ר מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית. מיי כדון. אמר רבי יוסי מסתברא בשם של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה ומחזרה ליה. שן תותבת מה אית לך. עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה ליה ומחזרה ליה. רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה. חד חשש אודניה והורי ליה חבריה. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא. מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבידא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו. מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא. ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח. וחברוי פתרון ליה על כולהן: