פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת שבועות · פרק ה · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה א משנהעריכה

שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים וברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר"מ וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפיקדון אינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים

הלכה א גמראעריכה

תני מפי עצמו בשבועת העדות מהו להיות באלה מפי עצמו בשבועת הפיקדון מהו להיות באלה אמר רבי יוסי מכיון דכתיב נפש נפש כמה שכולהון כאן וכולהון כאן א"ר מנא אלה בב"ד מחלוקת ר"מ וחכמים וכחש בעמיתו לכשיצא וידויו בשבועה פרט למכחש באחד השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר אמר רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה ולא עבדין כן שנים שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול שלו אין שומעין לו ויעשה בכופר בחלקו יהא חייב אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה ומה כא אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אינו מביא קרבן על חצי פרוטה תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה חלה על שוה פרוטה רבי לא ורבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבעה למה משום שמצוין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשבח עדותן תמן תנינן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאין יודע בעדים אתא מימר לך ואפי יודע בעידיו א"ר יוסי ומתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואח"כ כפרה שנייה שתיהן חייבות ניחא ראשונה מתחייבת שנייה למה לאו משום שמצוין לשבח עדותן וכחש בה ולא בו בן עזאי אומר שלשה אבידות הן ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה ר חוניה בשם רבי ירמיה כולהון לפטור רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי לית כן רבי יוסי בעי ויהא כן הפטור א"ר מנא לית כן משלש אבידות ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה בה ובמוצאיה נן קיימין אלא שמכחש בה ובמוצאיה במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה כיני מתניתא בה ובמוצאיה