ירושלמי שבועות ד

שבועות פרק ד: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת שבועות, פרק ד >>

מתוך: ירושלמי שבועות ד א (עריכה)

הלכה א משנה

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרים ולא בפסולים ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו בב"ד דברי רבי מאיר וחכ"א בין מפי עצמו בין מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו ובב"ד וחייבין על זדון שבועה ועל שגגתה ועל זדון העדות ואין חייבין על שגגתה ומה הוא חייב על זדונה קרבן עולה ויורד

הלכה א גמרא

שעירים מיעוט שעירים שנים מה ת"ל שני שיהו שוין כבשים מיעוט כבשים שנים א"כ מה תלמוד לומר שניה שיהו שניהן שוין צפרים מיעוט צפרים שנים אם כן מה ת"ל שתי שיהו שניהן שוין חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים א"כ מה ת"ל שתי שיהו שתיהן שוות התיב ר חגיי קומי ר יוסי והכתיב ועמדו שני האנשים מיעוט אנשים שנים ומה ת"ל שני שיהו שניהן שוין והכתיב לא תטה משפט גר יתום הרי מצינו גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה עם בעולת בעל א"כ למה נאמר שני מופנה להקיש ולדון הימינו גזירה שוה נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה מה להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף כאן אנשים ולא אנשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה דנה מעתה אין האשה מעידה ר יוסי בי ר בון ר הונא בשם ר יוסי נאמר כאן שני ונאמר להלן על פי שנים עדים מה להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים עדים אם כן למה נאמר שני שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צורכו ולאחד אומר לו קצר דבריך כנגד אחד מאריך פנים וכנגד אחד מעיז פנים א"ר יודן שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב האסור שלא יהא זה עומד וזה יושב זה מדבר כל צורכו וזה אומר לו קצר דבריך רבי ישמעאל אומר אומר לו לבוש כשלובש או הלבישוהו כשאתה לובש ר בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין בשעה שמעידין מ"ט ועמדו שני האנשים ר ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין עומדין בשעה שמקבלין עדותן מה טעמא אשר להם הריב לפני ה כתיב לא יומתו אבות על בנים וגו והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת מה ת"ל לא יומתו אבות על בנים אלא שלא יומתו בנים בעדות אבות ואבות בעדות בנים מיכן שלא יהו העדים קרובין של נידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו אם אומר את כן נמצא נהרג על פיו ומניין שלא יהו הדיינין קרובים זה לזה אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי דיינים מה העדים אינן קרובין זה לזה אוף הדיינין כן אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובין מניין א"ר זירא ובנים לרבות שאר קרובין עד כדון כר עקיבה כר ישמעאל תני ר ישמעאל ושפטו העדה בין המכה וגו שלא תהא העדה קרובה לא למכה ולא למוכה א"ר יוסי אם אומר את כן קרובין לניכה נמצאו ב"ד גואלי הדם מיכן שלא יהו הדיינין קרובין לנידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין לנידונין אמרה תורה הרוג על פי העדים הרוג על פי מטים מה הדיינין אינן קרובים לנידונין אף העדים כן מניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שהוזמו לא מפיהן הן נהרגין ומניין שלא יהו העדים קרובין לדיינין הגע עצמך שהוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אומר את כן לא נמצא נהרג על פיו בכשירין לא בפסולין מניין אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד וחבירו משלם ממון יצא פסול שמגיד ואין חבירו משלם ממון מפי ב"ד להוציא עד אחד בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשני עדים יהא חייב ות"ל והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו את שכשר להעיד עדות תורה יצא אחד שאינו כשר להעיד שלא בפני ב"ד אם לא יגיד ונשא עונו מקום שמגיד וחבירו משלם ממון יצא חוץ לב"ד אפילו מגיד אין חבירו משלם ומניין לשני עדים תלמוד לומר והוא עד הרי כאן שנים כר ישמעאל דאמר כל מקום שנאמ עד סתם הרי הוא בכלל שני עד שיודיעך הכתוב אחד אשכח תני ר ישמעאל שני עדים אחד מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי איפשר לומר אחד ראוי לצורפו לחייבו משום שבועת עדות ואת מחייבו משום שבועת ביטוי קרוב מהו שיהו חייבין עליו משום שבועת ביטוי ייבא כהדא דמר ר בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר וכהדא איכן שורי אמר לו איני יודע מה אתה שח ר פוטר משום שבועת הפיקדון ומחייב משום שבועת ביטוי א"ר יוחנן מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי על דעתיה דרבנן אין מצוה להפיסו מפסייו על האמת ואינו מפייסו על השקר תני ר ישמעאל ונשא עונו קרבן מנלן ב"ד הגדה הגדה מה הגדה שנאמר להלן ב"ד אף כאן ב"ד כהדא אין מקבלין העדים אלא אם ראו שניהן כאחת ר יהושע בן קרחה אומר אפילו זה אחר זה רבי ירמיה ר שמואל בר רב יצחק בשם רב יצחק שאמר בשם רב מודין חכמים לר יהושע בעידי בכורה ועידי חזקה ר בא בשם ר ירמיה אף בעידי סימנין כן מהדא פשיטא בשזה אומר איתי שתי שערות בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי אחת בכריסו לא כלום היא כל שכן גבו וגבו שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בכריסו ר יוסי בי ר בון רבי הושעיה בר ר שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול במעיד בחצי סימן ומאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרה אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו ואחד אומר ראיתי שנים בכריסו ר בא אמר דברי הכל כשר ר חגיי אמר דברי הכל פסול ר יוסי אומר במחלוקת ר יודן אמר במחלוקת א"ל ר יוסי לר חגיי הא ר יודן סבר כוותי א"ל על דרביה אנא פליג כל שכן עליו א"ר מנא יאות א"ר חגיי אילו שטר שמחותם ארבעה חותמות זה מתיר על ב וזה מעורר על ב וקרא עליו ערר שמא כלום הוא ואין כל חתימה צריכה שני עדים וכא כל סימן וסימן צריך שנים עדים ר חנינה שמע לה משני חזקה אילו אחד מעידו שאכלה שנה אחת ושניה ושלישית ואחד מעידו שאכלה רביעית וחמישית שמא כלום הוא ואין כל חזקה צריכה שני עדים הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים

מתוך: ירושלמי שבועות ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה

שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם ואמרו אמן חייבין השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לבית דין והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהן חמשה פעמים בפני ב"ד וכפרו אינן חייבין אלא אחת אמר רבי שמעון מה הטעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות

הלכה ב גמרא

נפש נפש מה להלן מפי עצמו אף כאן מפי עצמו מה כאן מפי אחרים אף להלן מפי אחרים ר"מ דרש גזירה שוה האמורה בה מה מפי עצמו שנאמר להלן חוץ לב"ד אף מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לב"ד ורבנן דרשי גזירה שוה האמורה בה מה מפי אחרים שנאמר להלן בב"ד אף מפי אחרי שנאמר כאן בבית דין ר ירמיה בעי קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפיו משבועת העדות אלא משבועת הפקדון מה להלן קרובין חייבין אף כאן כן אמר ר יוסי קרובין שכאן למידין מקרובין שלהלן ר יודן קפודקייא בעי השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב"ד שמא אינו חייב על כל אחת ואחת א"ר יוסי ולא מתני היא אמר ר"ש מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת ר ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים מפיו וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים מהו מאחר דר"מ עבד מפיו כב"ד מהו שיקבעם לקרבן ולחייבם בראשונה בלא תביעה ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה את ששמע קול חייב יצאו אילו שאין שומעין קול מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב מפיו בקנסות מהו שיהא חייב מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד ר בא ברב יהודה בשם רב בשוגג בקרבן במזיד בקרבן אבל אמר סבור הייתי שאין שבועה זו מותר תני חזקיה כל מקום שנאמר בתורה חטא סתם את תופש הזדון כשגגה עד שיודיעך הכתוב שהיא שגגה

מתוך: ירושלמי שבועות ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה

כפרו שניה כאח שניהן חייבין בזה אחר זה הראשון חייב כפר אחד והודה אחד הכופר חייב היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השנייה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן

הלכה ג גמרא

הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד הדא היא דתני ר חייה קרבנו לה על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו נשבעו חוץ לב"ד הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד מה את עביד ליה כמי שקדם חטאו לקרבנו או מאחר שאין חייבין אלא בב"ד כמי שקדם קרבנם לחטאם כיני מתניתא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב א"ר יוסי מתניתא והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבור הראשון שאם יחזור בו ראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון היו עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכולן פטורין אית תניי תני האחרון פטור וכולן חייבין מאן דמר ראשון חייב וכולן פטורין כמאן דמר תתקיים עדות בשאר מאן דמר אחרון פטור וכולן חייבין כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אמר ר יוסי מתני אמרה כן היו שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

מתוך: ירושלמי שבועות ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אינן חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייבין על כל אחת ואחת משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמין שבועה שאין אנו יועין לך עדות אינן חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים וכוסמין חייבין על כל אחת ואחת

הלכה ד גמרא

ומניין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון א"ר ליעזר נאמר כאן אויים ונאמר אויים בפקדון מה אויים האמורים בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף אויים האמורין כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אויי רוצח יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון דנין אויין שיש עמהן שבועה מאויין שיש עמהן שבועה ואל יוכיחו אויי רוצח שאין עמהן שבועה אויי סוטה יוכיחו שיש עמהן שבועה ואינו מדבר בתביעת ממון דנין אויין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאויין כמות אילו ואל יוכיחו אויי סוטה שיש עמהן אף כהן אויי ביטוי שפתים יוכיחו שאינן מדברין בתביעות ממון דנין אויין שעשה בהן זדון כשגגה מאויין כמותן ואל יוכיחו אויי ביטוי שפתים שלא עשה בהן זדון כשגגה ר עקיבה אומר יש מאלה חייב ויש מאלה פטור דבר ממון חייב ושאינו ממון פטור ר"ש אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון

מתוך: ירושלמי שבועות ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאנס איש פלוני ופיתה את בתי ושהכני בני ושחבל בי חבירי ושהדליק גדישי ביה"כ הרי אלו חייבין

הלכה ה גמרא

תני ר יוסי הגלילי אומר מה ת"ל והוא עד או ראה או ידע וגו לא אמרתי אלא בעדות שאיפשר להתקיים בידיעה ושלא בראייה בראייה ושלא בידיעה בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא הודיתה לי בפני פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן זו היא ידיעה שאין עמה ראייה אתון ואמרין אין דאודי ליה ואין דגזליה לית אנן ידעין ואין דאוזפיה לי נן ידעין בראייה בלא ידיעה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא מניתי לך במושב פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן זו היא ראייה שאין עמה ידיעה אתון ואמרין אין מנה ואין דגזליה לי נן ידעין ואין מישאל ליה לי נן ידעין תן לי קנס בתי שהוא בידך והוא אומר לא נתחייבתי קנס מימי והעידים מעידין שנתחייב קנס ולי נן ידעין אין קנס ברתיה אין קנס איתא אוחרי אנסתה ופיתיתה את בתי והוא אומר לא אנסתי ופיתיתי אשה מימיי ועדים מעידין שאנס אשה ולי נן ידעין אין ברתיה הוה אין איתא חורי הרגת שורי קיצצתה נטיעתי והוא אומר איני יודע חייב אתה אמרת לי להרוג ולקוץ הולכין אחר רוב נטיעות מה הוא הולכין אחר רוב נטיעות א"ר חגיי אין הוה תוריה נגחן הא מר ליה אם היו נטיעותיו בטילות הוא מר ליה א"ר יודן אין אומר בממון מאחר דו יכיל מימר ליה אתה אמרת לי להרוג ולקוץ אע"ג דו א"ל לא הרגתי ולא קצצתי פטור

מתוך: ירושלמי שבועות ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן שאני לוי שאיני בן גרושה ושאיני בן חלוצה ושאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי שאינו בן גרושה שאינו בן חלוצה שאנס איש פלוני ופיתה את בתו ושחבל בי בני ושהדליק גדישי בשבת הרי אילו פטורין

הלכה ו גמרא

נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזרה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן תבועת ממון ויש לו אף נפש כי תחטא שנאמר כאן תביעת ממון ויש לו לית הדא פליגא על ריש לקיש דאמר אין ממון אצל מכות פתר לה כר מאיר דאמר לוקה ומשלם מ"מ לא הפסידו ממון כיון דהלה הוה בעי מיתן ליה ולא יהב ליה כמי שהפסידו ממון

מתוך: ירושלמי שבועות ד ז (עריכה)

הלכה ז משנה

משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי אילו פטורין שאין חייבין אלא על שבועת ממון בפקדון משבי אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אילו פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אילו פטורין

הלכה ז גמרא

ר יוסי רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם ר יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי אבהו ואהן הין לא בצדק הוא והין צדק אמר בשעה שאמר הין של צדק הוה למה משום שאינו יודע בהן או משום שאין מתכוין להן מה נפק מביניהון משכן שנים שנים אין תימר משום שאינו יודע בהן יודע בהן הוי לית טעמא דלא משום שאין מתכוין להן

מתוך: ירושלמי שבועות ד ח (עריכה)

הלכה ח משנה

אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני והם שיודעים לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אילו פטורין

הלכה ח גמרא

רבי מנא שמע מדבתריה או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הא לא היה אחד מהן קרוב או פסול חייבין ויודע הוא בהון הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן רבי יוסי שמע לה מקדמיתא מפני שקדמה שבועה לעדות הא לא קדמה שבועה לעדות חייבין ויודע הוא בהון הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן

מתוך: ירושלמי שבועות ד ט (עריכה)

הלכה ט משנה

שילח ביד עבדו או שאמר לה הנתבע משביע אני עליכם אם יודעין אתם לו עדות שתבואו ותעידוהו הרי אילו פטורין עד שישמעו מפי התובע

הלכה ט גמרא

א"ר לעזר מה ת"ל אם לא יגיד ונשא עונו לא מפי התובע מתני צריכה למה דאמר ר לעזר ומה דמר ר לעזר צריכה למתניתין אילו תנינן ולא תנא ר לעזר הוינן אמרין ישמעו מפי התובע ולא נשבעו לנתבע חייבין הוי צורכה למה דמר רבי לעזר אילו תני ר לעזר ולא תנינן הוינן מרין ישמעו מפי הנתבע ולא נשבעו לתובע חייבין הוי צורכה למתני וצריכה למה דמר ר לעזר עד שישמעו מפי התובע וישבעו לתובע

מתוך: ירושלמי שבועות ד י (עריכה)

הלכה י משנה

משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין בשמים ובארץ הרי אילו פטורין באל"ף דל"ת ביו"ד ה"א בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ורב חסד ובכל הכינויים הרי זה חייב המקלל בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה יככה אלהי כן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה אל יככה יברכך וייטיב לך ר"מ מחייב ור יהודה פוטר

הלכה י גמרא

משביע אני עליכם סתם חייב אסרכם אני כובלכם אני חייבין ר יוחנן בשם ר ינאי כיני מתניתא ואית דמרין ר אבהו בשם ר יוחנן כיני מתניתא ר"מ מחייב ורבי יודה פוטר ר"מ כדעתיה ר יודה כדעתיה דתנינן תמן קיללם בכינוי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלאו מהו ללקות חברייא אמרו אין לוקה אמר לון רבי יוסי למה שהוא לא תעשה שאין בו מעשה והרי הממיר והנשבע לשקר לאו שאין בו מעש הוא ר יסא בשם ר יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמ לאו אתה שומע הין אל יככה אם תבא ותעידוני הא אם לא תבוא ותעידוני יככה אין לי אלא אלה שיש עמה שבוע מניין שאין עמ שבועק כשיש עמה שבועה ת"ל ושמעה אלה ושמעה קול לעשות שאין עמה אלה כשיש עמה אלה הא אלה בלא שבועה לא ר יסי בשם ר יוחנן לא שנייא היא אלה בלא שבועה היא בשבועה בלא אלה