ירושלמי קידושין פרק א מנוקד ומעוצב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

האשה נקנית בשלושה דרכים,
וקונה את עצמה בשתי דרכים.
נקנית בכסף ובשטר ובביאה.
בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר,
ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה.
וכמה היא פרוטה? אחת משמונה באיסר האיטלקי.
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית בביאה,
וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
האשה נקנית בשלושה דרכים, כול'.
כיני מתניתא או בכסף או בשטר או בביאה.
ותני ר' חייה כן: לא סוף דבר בשלשתן, אלא אפילו באחד מהן.
בכסף מנין? "כי יקח" (דברים כד, א) - מגיד שנקנית בכסף.
בביאה מניין? "ובעלה" (שם) - מגיד שנקנית בביאה.
הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו.
כסף בלא ביאה, ביאה בלא כסף, מניין?
ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כתיב, "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל" (דברים כב, כב).
הגע עצמך, אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק.
לא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה.
רבי אבהו בשם ר' יוחנן: לכן צריכא שלא מכדרכה;
אין תימר מכדרכה, למה לי בעלה? אפי' אחר!
כיי דתנינן תמן: באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק.
הא למדנו ביאה בלא כסף. כסף בלא ביאה מניין?
"ויצאה חנם אין כסף" (שמות כא, יא), "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא, י) - מה זו בכסף אף זו בכסף.
בשטר?
"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ"
"וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, א-ב) - מקיש הוייתה ליציאתה,
מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר.
א"ר אבין ותני חזקיה:
"וכי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף.
ודין הוא, מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף,
זו, שהיא נקנית בביאה, אינו דין שנקנית בכסף?!
יבמה תוכיח, שהיא נקנית בביאה ואינה נקנית בכסף,
אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף.
תלמוד לומר "כי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף.
"ובעלה" - מגיד שהיא נקנית בביאה.
ודין הוא, מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה,
זו, שהיא נקנית בכסף, אינו דין שתקנה בביאה?!
עבריה תוכיח, שהיא נקנית בכסף ואינה נקנית בביאה,
אף אתה אל תתמה על זו שאע"פ שהיא נקנית בכסף לא תקנה בביאה.
ת"ל "כי יקח" - מגיד שהיא נקנית בכסף,
"ובעלה" - מגיד שהיא נקנית בביאה.
בשטר.
מה אם הכסף - שאינו מוציא - הרי הוא מכניס;
שטר - שהוא מוציא - אינו דין שיכניס?!
אם אמרת בכסף, שהוא מוציא להקדֵיש ידי פדיונו,
תאמר בשטר, שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו?
נשבר ק"ו וחזרתה למקרא;
לפום כן צרך מימר:
"וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" "וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, א-ב),
הקיש הוויתה ליציאתה;
מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר.
א"ר יודן:
ק"ו לבת חורין שתקנה בחזקה.
ודין הוא, מה אם שפחה כנענית, שאינה נקנית בביאה, נקנית בחזקה;
זו, שהיא נקנית בביאה, אינו דין שתקנה בחזקה?!
ת"ל "ובעלה" - בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה.
קל וחומר בשפחה כנענית שתקנה בביאה.
ודין הוא, ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה נקנית בביאה,
זו שהיא נקנית בחזקה אינו דין שתקנה בביאה?!
ת"ל "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה" וגו' (ויקרא כה, מו) –
בחזקה היא נקנית ואינה נקנית בביאה.
הרי למדנו שהאשה נקנית בשלשה דרכים:
או בכסף או בשטר או בביאה.
עד כדון בישראל, בגוים?
רבי אבהו בשם ר' אלעזר:
כתיב, "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג) –
על הבעולות הן חייבין, ואינן חייבין על הארוסות.
מילתיה דרבי אלעזר אמרה: והוא שנתכוון לקנותה.
מילתיה דשמואל אמרה: אפילו לא נתכוון לקנותה.
דמר רבי יונה בשם שמואל: זונה עומדת בקלון,
באו עליה שנים, הראשון אינו נהרג והשני נהרג על ידיו;
וכי נתכוון הראשון לקנותה?!
"איש" (ויקרא יח, ו) - מה תלמוד לומר "איש איש"?
אלא להביא את הגוים שבאו על העריות האומות שידונו כדיני האומות,
ואם באו על עריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל.
אמר ר' לעזר:
מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד,
שאם בא על ארוסת ישראל – חייב;
על ארוסת גוים – פטור.
אם בא על ארוסת ישראל חייב.
במה הוא מתחייב, בדיניהן, בדיני ישראל?
אין תימר בדיני ישראל - בשני עדים ובעשרים ושלשה דיינים, בהתרייה ובסקילה.
ואין תימר בדיניהן - בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובסייף.
רבי יודה בר פזי מוסף: בחונקו. מפני עצמו,
מה טעם? "כי דם באדם" (בראשית ט,ו).
אין תימר בדיני ישראל, ונתגייר חייב.
אין תימר בדיניהם, נתגייר פטור.
דא"ר חנינה: בן נח שקילל את השם - נתגייר פטור מפני שנשתנה דינו.
ר' לעזר בשם ר' חנינה:
מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל?
ת"ל: "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד) - ולא באשת חבירו;
"ודבק באשתו" - ולא בזכור ולא בבהמה.
רבי שמואל, רבי אבהו, ר' לעזר בשם רבי חנינה:
בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה – נהרג.
מה טעם? "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" –
ממקום ששניהן עושין בשר אחד.
ר' יוסי בעא:
הערייה בזכור מהו,
הערייה בבהמה מה היא?
וכל העריות לא מן הנידה למדו?!
זכור מינה, בהמה מינה.
עד כדון בישראל, בגוים?
אמר ר' מנא:
לא מינה, "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו, כל שהוא;
ודכוותה "לא בזכור ולא בבהמה" אפי' כל שהוא.
הרי למדנו גוים אין להן קידושין,
מהו שיהא להם גירושין?