ירושלמי סוטה ט

מתוך: ירושלמי סוטה ט א (עריכה)

הלכה א משנה

עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה וגו ויצאו זקניך ושופטיך ושלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:

הלכה א גמרא

לא מסתברא דלא וענו ואמרו: בא להתחיל מתחילת הפרשה כי ימצא לא בשעה שהן מצויין כי ימצא לא שתהא חוזר ומצותת עליו כי ימצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין וכא את אמר אכין כאן להורג כאן לנהרג ודא דאת אמר אפי עבד אפי שפחה לא היו עורפין באותן שאמרו אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו אבל באותן שאמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו היו עורפין [בית דין שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין] דכתיב (דברים כא) ועינינו לא ראו והרי ראו מכל מקום ובית דין שראו את ההרוג אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם אית תניי תני יעמדו כולם ויעידו במקום אחד רבי יהודה בן פזי בשם ר זעירא כשם שהם חלוקין כאן כך הן חלוקין בעדות החדש רבי יודה בר פזי בשם רבי זעירא (שם) חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר מכאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשה לו ניסים וחיה ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין מקום שנמצא (שם) אשר י"י אלהיך נותן לך פרט לחוצה לארץ לרשת פרט לירושלים שהיא לכל השבטים וכרבי ישמעאל דר ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו א"ר פינחס בי ר בון נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה מצויינין היו תני כיצד היו עושין שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו ומוכרין אותו ומציינין על קברו כדי שיצאו בית דין מלישכת הגזית וימודו מניין לציון רבי ברכיה ורבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם ר חוניא דברת חוורן רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דר חוניא דברת חוורן בשם ר חונייא דברת חוורן (ויקרא יג) וטמא טמא יקרא כדי שתהא טומאה קורא לך בפיה והיא אומרת לך פרוש רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן (יחזקאל לט) ועברו העוברים בארץ וראה עצם מיכן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת ובנה מיכן שמציינין על אבן קבועה אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו במקום טהרה ציון מיכן לציון מצא אבן מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור ביניהן טמא היה חורש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור סביבותיהן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא לא נמצא מטמא טהרות למפרע אמר ליה מוטב שיתקללו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם תמן תנינן סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר בחמשה מה טעמא דרבי שמעון (דברים כא) וסמכו שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה מה טעמא דר יהודה וסמכו שנים זקני שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי חמשה ובעגלה ערופה טעמא דר יהודה (שם) ויצאו זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה אמר רבי נראין דברי ר שמעון בסמיכה ודברי רבי יהודה בעריפה נראין דברי רבי שמעון בסמיכה דלא דרש וסמכו ודברי רבי יהודה בעריפה דלא דרש ויצאו אין תימר נראין דברי רבי יודה בעגלה ערופה דרש וסמכו ודרש ויצאו אשכחת את אמר ויצאו שנים זקניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שבעה מה מקיים רבי שמעון זקניך ושופטיך זקניך שהן שופטיך תני רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זה בית דין הגדול ושופטיך זה מלך וכהן גדול:

מתוך: ירושלמי סוטה ט ב (עריכה)

הלכה ב משנה

נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין שנאמר (דברים כא) באדמ ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים נמצא סמוך לספר לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עיר אחת מביאה עגלה ערופה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה

הלכה ב גמרא

תני רבי אליעזר אומר נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין אמר רבי יוסי בר יודה אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן מניין אפילו מושלך תלמוד לומר חלל מה תלמוד לומר נופל אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין תני רבי יוסי בי רבי בון בשם ר יוחנן נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין תני רבי שמעון בן יוחי היו עורפין דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילן דהכין הכין דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכין עליהון נמצא בעליל לעיר היו עורפין כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה רב נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגין זה על גב זה סבר רב שהן עורפין א"ל אין עורפין א"ל למה א"ל התחתון משום טמון והעליון משום צף כד סלק להכא אתא לקמיה דרבי אמר ליה יאות אמר לך (דברים כא) כי ימצא לא כי ימצאו לא מסתברא דלא באדמה לא צף על פני המים בשדה לא טמון בגל ותני דבית רבי כן מחלפא שיטתון דרבנין תמן אינון אמרין פרט לטמון וכא אינון אמרין לרבות את הטמון תמן שדך בגלוי פרט לטמון וקצירך בגלוי פרט לטמון מיעוט אחר מיעוט לרבות את הטמון ברם הכא באדמה לא צף על פני המים נמצא סמוך לספר אני אומר סרקיים הרגוהו לעיר שיש בה גוים אני אומר גוים הרגוהו או לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד כתיב (דברים כא) ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו מה טעמא דרבנין דכתיב (שם) והיה העיר הקרובה אל החלל מה טעמא דר אליעזר דכתיב (שם) ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל ערי מקלט מה הן אין תימר למחלוקת ניתנו מביאות עגלה ערופה אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות עגלה ערופה

מתוך: ירושלמי סוטה ט ג (עריכה)

הלכה ג משנה

ומאיין היו מודדין. רבי אליעזר אומר מטיבורו. רבי עקיבה אומר מחוטמו. רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו.

הלכה ג גמרא

ומאיין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטיבורו ממקום שהולד נוצר. רבי עקיבה אומר מחוטמו ממקום הכרת פנים. ואתייא כיי דמר רב יהודה בשם רב (ישעיהו יג) הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם. אמר ר' חייה בר בא מאן דבעי דלא מתחכמא יהב סיפלני על נחיריה והוא לא מתחכם. כהדא ביומוי דארסקינס מלכא הוון צפוראי מתבעיין והוון יהבין סיפליני על נחיריהון ולא מתחכמין. ובסופא איתמר עליהון לישן ביש ואתצידון כולהון מן בידא. ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו מה טעמא רבי סימון בשם רבי יהושע (יחזקאל כא) לתת אותה על צוארי חללי רשעים.

מתוך: ירושלמי סוטה ט ד (עריכה)

הלכה ד משנה

נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר. רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש.

הלכה ד גמרא

אמר רבי לעזר לקבורה נחלקו. רבי שמואל בשם רבי יונתן מה פליגין בשהיה הראש מלמעלן והגוף מלמטן אבל אם היה הראש מלמטן והגוף מלמעלן כל עמא מודיי שמוליכין את הראש אצל הגוף. היה מנדרן מיכן ומיכן אנא אמר רישא אזל לחד אתר וגופא אזל לחד אתר. או הראש הזה אין לו גוף או הגוף הזה אין לו ראש. היה שוה כל מקום שדרכו ליתזו גוף אחד הוא. ואם לאו הראש הזה אין לו גוף והגוף הזה אין לו ראש.

מתוך: ירושלמי סוטה ט ה (עריכה)

הלכה ה משנה

נפטרו זקני ירושלים והלכו להם וזקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אף על פי שאין איתן כשר עורפין אותה בקופיץ מאחריה ומקומה אסור מלזרוע ולמעדר ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות אבנים

הלכה ה גמרא

(דברים כא) אשר לא עבד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת רבי יונה פתר מתניתא אשר לא עובד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת והוא שימשוך רבי יוסי פתר מתניתא לדעת אפי לא משך ושלא לדעת והוא שימשוך ואתייא דר יונה כר ישמעאל ודרבי יוסי כרבנן דרבי יונה כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד נעקר מכללו והרי הוא בחידושו לפום כך צריך מימר אשר לא עובד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת והוא שימשוך ודרבי יוסי כרבנן דרבנן אמרין הרי הוא בכלל והרי הוא בחידושו לפום כן צריך מימר לדעת אפילו לא משך ושלא לדעת והוא שימשוך כמה ימשוך רבי אומר כמלואו רבי יוסי בי רבי יודה אומר שלש אצבעות רבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי מלא העול לרחבו רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא אשר לא עבד בה כלל אשר לא משכה בעול פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמר ליה אילו הוה כתיב אשר לא עובדה ואשר לא משכה יאות לית כתיב אלא אשר לא עובד בה אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין עול עול לגזירה שוה מה עול האמור בעגלה עשה בה שאר כל העבודות כעול אף עול האמור בפרה נעשה בה שאר כל העבודות כעול מה עול האמור בעגלה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת אף עול האמור בפרה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת מה עול האמור בפרה העול פוסל בה אף העול האמור בעגלה העול פוסל בה אי מה עול האמור בפרה המומין פוסלין בה אף עול האמור בעגלה המומין פוסלין בה תלמוד לומר (במדבר ט) אשר אין בה מום המומין פוסלין בפרה אין המומין פוסלין בעגלה ואמר אשר לא עבד בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת בפרה הכא אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת במוקדשין אית לך מימר תמן אשר אין בה מום בה המומין פסולין אין המומין פסולין במוקדשין מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה אפיק בקרבנות בני נח אינם לא כן אמר רבי יסא פשט רבי לעזר לחברייא (בראשית ו) ומכל החי מכל בשר שלימין באיבריהן תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהן למזבח רבי חונה בשם רבי ירמיה מכיון דאת אמר כפרה כתיב בה כקדשים כמי שיש מהן למזבח טריפה מהו שתיפסל בה מכיון דאת אמר יש מהן למזבח טריפה פוסלת בה בהאי פשיטא לך שהטריפה פוסלת בה היתה רגלה קלוטה כשל חמור מה את עבד לה כמחוסרת אבר או כבעלת מום אין תעבדינה כמחוסרת אבר פסולה אין תעבדינה כבעלת מום כשירה דמה מהו שיכשיר מן מה דתני ר חייה דמה טמא דמה מכשיר חד סב שאל לרבנין דקיסרין עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה אמרין ליה ולאו מתניתא השוחט ונמצא טריפה אמר לון מה אנן בעיין טריפה ואתון מייתו ליה שחוטה אמרין ליה לא כן אמר רבי ינאי דברי ר"מ אפי טריפה חייב ואמר לון ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי איתן כשמועו קשה (במדבר כד) איתן מושבך ושים בסלע קנך אף על פי שאין איתר כשר ודכוותה אף על פי שאין הנחל כשר תני רבי שמעון בן יוחי הורידו והורידו אף על פי שאין נחל דהדא רבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכא תמן דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכן אכן יחידין אינון ולא סמכין עליהון וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים נישמעינה מן הדא דאמר רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל עד מקום שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף כשר למליקה וכן הוא אמר אכן תמן תנינן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין רבי הושעיה בעי ניתני החורש מקום עריפת של עגלה הרי תשעה אמרין חבריא קומי ר יוסי תיפתר לשעבר אמר לון מה דאית לה לשעבר כל שכן לבא מקום גיסתה ותפיסתה הרי אילו אסירין וכמה היא תפיסתה ד אמות ר אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה ר שמואל בריה דרבי יסוי בי רבי בון אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמר ליה אילו הוה כתיב אשר לא יעבד בו אשר לא יזרע יאות לית כתיב אלא אשר לא יעבד בו כי הא דמר רבי זעירא אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין

מתוך: ירושלמי סוטה ט ו (עריכה)

הלכה ו משנה

זקני אותה העיר רוחצין ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרים (דברים כא) ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו וכי עלה על לבנו שבית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו לא ראינוהו והנחנוהו הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית י"י ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה תיקבר במקומה שעל ספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג הרי זה ייהרג

הלכה ו גמרא

רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה והזקנים רוחצין את ידיהן במים על מקום עריפתה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל ורוח הקודש אומרת ונכפר להם הדם שלשה מקריות נאמרו בענין אחד מה שאמר זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית לח) ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה עד כאן אמרה תמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני עד כאן אמר יהודה ורוח הקודש אמר ולא יסף עוד לדעתה ג מקריות נאמרו בענין אחד מה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יג) ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה עד כאן אמר יהושע אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם עד כאן אמרו המרגלים ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה עד כאן אמר כלב שלש מקריות נאמרו בענין אחד מה שאמר זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (שופטים ה) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וגו עד כאן אמרה אמו של סיסרא חכמת שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל אמרו כלותיה ורוח הקודש אומרת כן יאבדו כל אויביך י"י אמר רבי פינחס כדיי היא שתכפר עד יציאת מצרים אמר ר ינאי דברי רבי מאיר אפי ערפה חייב רבי יעקב בר אחא ר אמי בשם ר שמעון בן לקיש אפילו דברי ר מאיר ערפה פטור אמר ר אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כרבי שמעון אמר רבי ינאי שמעתי לה גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה אמר ר שמואל בר ר יצחק עד שהיא בחיים היא קדוש מתניתא אמרה כן תצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה אמר רבי מתניא ויאות מה כתיב (דברים כא) ונכפר להם הדם ושתק אלא אפילו כן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך

מתוך: ירושלמי סוטה ט ז (עריכה)

הלכה ז משנה

עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראיתי אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראיתי היו עורפין עד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראינו היו עורפין שנים אומרים ראינו ועד אומר לא ראיתי לא היו עורפין

הלכה ז גמרא

גידול בר בנימין בשם רב כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ניתני עד אומר ראיתי את ההורג אשה אמרה לא ראיתה אשה אמרה ראיתי ועד אומר לא ראיתה [תני דבית רבי כן] תני בשם ר נחמיה הולכין אחר רוב הדיעות היך עבידא שתים נשים ואיש אחד עשו אותן כשני עדים ועד אחד הדא דאת אמר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד אחד כעד בעד אינון

מתוך: ירושלמי סוטה ט ח (עריכה)

הלכה ח משנה

משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אליעז בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרוצחן

הלכה ח גמרא

בן הרוחצן בריה קטולה

מתוך: ירושלמי סוטה ט ט (עריכה)

הלכה ט משנה

משרבו המנאפין פסקו המים המאררים ורבי יוחנן בן זכיי הפסיקן שנאמר (הושע ד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.

הלכה ט גמרא

דכתיב (הושע ד) כי הם עם הזונות יפרדו. וכתיב (במדבר ו) והיתה האשה לאלה בקרב עמה. בזמן שעמה שלום. לא בזמן שעמה פרוצים. ונקה האיש מעון. אימתי האשה נושא את עוונה בזמן שהאיש נקי מעון.

מתוך: ירושלמי סוטה ט י (עריכה)

הלכה י משנה

משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנא (מיכה ז) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי

הלכה י גמרא

ולא עמד אשכול עד שעמד ר"ע וכל הזוגות לא היו אשכולות אלא אילו שימשו פרנסות ואלו לא שמשו פרנסות תני כל הזוגות שעמדו משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים איפשר ליתן בהן דופי עד שעמד ר יהודה בן בבא אי איפשר ליתן בהן דופי אמרו על רבי יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשום שמים אלא שגידל בהמה דקה וכך היה מעשה פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח שהיה גונח מה עשה לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו היאך אנו יכולין להיכנס והליסטים עמו בבית ובשעת מיתתו אמר אין בידי עון אלא זה שעברתי על דברי חביריי וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד אמר ר שמעון שזורי של בית אבא היו בעלי בתים בגליל ולמה חרבו שהיו דנין דיני ממונות באחד ומגדלין בהמה דקה וכך היה חורש אחד היה לנו סמוך לעיר והיתה השדה בינינו ובינה והיתה הצאן נכנסת ויוצאה והדרך עליה

מתוך: ירושלמי סוטה ט יא (עריכה)

הלכה יא משנה

יוחנן כהן גדול העביר את הודיית המעשר אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי.

הלכה יא גמרא

ר' ירמיה ר' חייה בשם ר"ש בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה הדא מסייע ליה לר' יוחנן בחדא ופליגא עליה בחדא דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. ניחא בתרומה לא תאכל במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לויה היא תאכל. רבי אילא בשם רבי יוחנן כמאן דמר אין נותנין מעשר לכהונה. הוי דו אמר נותנין מעשר לכהונה. מסייעא ליה דו אמר כולן לשבח דאמר רבי יוחנן יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד. אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין אמר הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה ומעשר שני בעון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנן לכהן ומעשר שני מחללו על המעות והשאר מעשר עני שהמוציא מחבירו עליו הראייה. ויתודה. אמר רבי אילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה. מעתה מי שהוא מפריש יתודה ומי שאינו מפריש לא יתודה כהדא דתני עד (דברים כו) השקיפה היו אומרים קול נמוך מיכן ואילך היו אומרים קול גבוה. את המעוררין. אותן שהיו אומרים (תהילים מד) עורה למה תישן י"י וגו'. וכי יש שינה לפני המקום. והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל מה תלמוד לומר (תהילים עח) ויקץ כישן י"י. אלא כביכול כאלו יש לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה וכן הוא אומר (איוב יז) ובהמרותם תלן עיני. את הנוקפין אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו. אמר להן יוחנן כהן גדול עד מתי אתם מאכילין את המזבח נבילות ועמד ועשה להן טבעות. אמר רבי בא בשם רבי יוחנן טבעות עשה להן רחבות מלמטן וצרות מלמעלן. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. עד תחילת ימיו ובימיו אין צריך לשאול על הדמאי שהעמיד זוגות. מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה מהן לגנאי ומהן לשבח. דאמר רבי יוסי בשם רבי תנחום רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים. שליש למכרי כהונה ולוייה. ושליש לאוצר. ושליש לעניים ולחברים שהיו בירושלים. א"ר יוסי בי רבי בון מאן דהוה סלק למידון בירושלים עד תלת איגרין הוה יהיב מדיליה. מיכן ואילך משל אוצר. משבא אלעזר בן פתורה ויהודה בן פכורה היו נוטלין אותן בזרוע והיתה ספיקה בידו למחות ולא מיחה. והעביר הודיית המעשר וזו לגנאי. את המעוררין לשבח ואת הנוקפין לשבח. עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים עד תחלת ימיו. רבי חסידה שאל לרבי חזקיה לא מסתברא עד סוף ימיו. אמר ליה אף אנא סבר כן. דמאי רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי דמאי דמי תקין ומי לא תקין.

מתוך: ירושלמי סוטה ט יב (עריכה)

הלכה יב משנה

משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר (ישעיהו כד) בשיר לא ישתו יין

הלכה יב גמרא

אבא בר רב ירמיה אמר (איכה ה) זקנים משער שבתו וגו אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהיתה באה על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיו משבטלו אילו ואילו (שם) שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו וכי מה היתה סנהדרין גדולה מועל אלא לפי שנאמר (ויקרא כ) ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו בכל מיתה שירצו משלו משל למה הדבר דומה לאחד שקילקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל האגמון מסרו לבעל הזמורה וחבשו והיה קשה מבעל הזמורה מסרו לבעל הרצועה וחבשו והיה קשה מבעל הזמורה מסרו לבעל הרצועה וסטרו והיה קשה מבעל הרצועה מסרו לשלטון והחזירו לקמין כך צרות האחרונות משכחות את הראשונות

מתוך: ירושלמי סוטה ט יג (עריכה)

הלכה יג משנה

משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמונה שנאמר (תהילים יב) הושיעה י"י כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם

הלכה יג גמרא

משמתו נביאים הראשונים פסקו אורים ותומים ר שמואל בר נחמן בשם ר יונתן זה שמואל ודוד ר בא בר כהנא בשם רב זה גד ונתן רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב זה ירמיה וברוך מילתיה דר יהושע בן לוי אמרה זה ירמיה וברוך דא"ר יהושע בן לוי (דברי הימים ב כו) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים מאן קם מבתריה ירמיה וברוך משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש אף על פי כן משתמשין היו בבת קול מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו מעשה שיצאו נערים להלחם באנטוכיא ושמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואומרת נצחו טלייא דאגחו קרבא באנטוכיא וכתבו אותה העת ונתנו בו זמן וכיוונו שבאותה שעה היתה מעשה שנכנסו זקנים אצל בת גדיא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניהן בהילל הזקן וכשמת היו אומרים עליו הוי עניו חסיד תלמידו של עזרא ושוב נכנסו זקנים לעליי ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניהם בשמואל הקטן ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו ויש אומרים לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי וכשמת היו אומרים עליו הוי עניו חסיד תלמידו של הלל הזקן ובשעת מיתתו אמר שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה ועקין סגיאין יהויין ובלשון ארמית אמרן ולא ידעו מה אמר ועל רבי יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים הוי עניו חסיד אלא שנטרפה השעה תני אמר רבי יודה מה טיבו של שמיר הזה ביריה היא מששת ימי בראשית וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס ובו בנה שלמה בית העולמים הדא היא דכתיב (מלכים א ו) והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו ר נחמיה אומר מגוררות היו הדא היא דכתיב (מלכים א ז) כל אלה אבנים יקרות במידות גזית מגוררות במגירה מבית ומחוץ אמור מעתה מבפנים לא היה עושה להן כלום אלא מתקן מבחוץ ומכניס לפנים רבי אומר נראין דברי רבי יודה באבני בית המקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו של שלמה ואין כל דבר יכול לעמוד בו אפילו נתון על גבי האבן או לתוך טס של מתכת מיד היה בוקע ויורד מה היו עשוין לו להעמידו היו כורכין אותו מוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טני של אבר מלא סובין של שעורים הדא היא דכתיב (עמוס ה) המבליג שוד על עז ונופת צופים אמר רבי לעזר דבש הבא בצפייה א"ר יוסי בי רבי חנינה סולת צפה על גבי נפה לושה בדבש וחמאה אמר רבי יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקרסין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא א"ר חייה בר בא סאה ארבלית היתה מוצאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן סאה סובין וכדון אפילו חדא על חדא לא קיימא ופסקו אנשי אמנה אמר רבי זעירא אנשי אמנה תורה כהדא חד רבי הוה קרי ליה לאחוה בצור והוון צווחין בפרגמטי והוה אמר לית אנא מבטלה ענתי אין חמי למיתי מיתי הוא

מתוך: ירושלמי סוטה ט יד (עריכה)

הלכה יד משנה

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות. רבי יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות. רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל.

הלכה יד גמרא

כתיב (תהלים ז) ואל זועם בכל יום. אמר רבי זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת. מי מבטל רבי אבין בשם רבי אחא ברכת כהנים מבטלת. אמר רבן שמעון בן גמליאל תדע לך שנתאררו הטללים. בראשונה עיר שטלליה מרובין פירותיה מרובין. אבל עכשיו עיר שטלליה מרובין פירות מועטין. בראשונה היה הטל יורד על הקש ועל התבן והן מלבינים. אבל עכשיו יורד על התבן והקש והן משחירין. תני רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח. מעשרות נטלו את שומן הדגן. וממי ניטל יותר. אמר רבי לוי בר חיתא נישמעינה מן הדא (חגי ב) מהיותם בא אל ערימת עשרים והיתה עשרה. בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והיתה עשרים וחמשה אין כתיב כאן אלא והיתה עשרים. וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל.

מתוך: ירושלמי סוטה ט טו (עריכה)

הלכה טו משנה

בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר

הלכה טו גמרא

(איכה ה) נפלה עטרת ראשינו אילו הן עטרות חתנים זו זהורית המוזהבת רבי בא בשם רב של מלח ושל גפרית רבי ירמיה בשם רב של מלח ושל זית רב נחמן בר יעקב אמר אפילו דחילפי ר ירמיה שיבשב ולבש עטרה של זית שמע שמואל ואמר נייח ליה אילו איתרים רישיה ולא עבד כן והוות כן כשגגה שיצא מלפני השליט אילו הן חופות חתנים סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם תני אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהן כל מי שירצה מתניתא ועל האירוס רסיסה אלו הן עטרות כלות זו עיר של זהב ר עקיבה עשה לאשתו עיר של זהב וקניאת בה איתתיה דרבן גמליאל אמר לה מה הוית עבדת היך מה דהוות עבדה דהוות מזבנה קליעתא דשערה ויהבה ליה והוא לעי באורייתא שאלו רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יונית אמר להן ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב (יהושוע א) והגית בו יומם ולילה מעתה אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני רבי ישמעאל (דברים ל) ובחרת בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייה בר בא בשם ר יוחנן מפני המסורות רבי אבהו בשם ר יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהיא תכשיט לה שמע שמעון בר בא ואמר בגין דרבי אבהו בעי מילף ברתיה הוא תלי לה בר יוחנן יבוא עלי אם לא שמעתיה מר יוחנן מי מתיר את הראשונות א"ר יוסי בי ר בון מי שהוא מתיר את אלו הוא מתיר את אילו כהדא ריש גלותא שלח שאל לר חסדאי מהו הדין דכתיב (יחזקאל כא) כה אמר י"י הסיר המצנפת והרים העטרה א"ל הוסרה המצנפת הורמה העטרה שמע ר יוחנן ואמר הוא חסד ומילוי חסד

מתוך: ירושלמי סוטה ט טז (עריכה)

הלכה טז משנה

משמת רבן יוחנן בן זכיי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה ומתה טהרה ופרישות משמת ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא משמת ר מאיר בטלו מושלי משלי משמת ר עקיבה פסקו הדרשנין משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם משמת ר אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת רבן גמליאל בא גוביי ורבו צרות משמת רבי חנינא בן דוסא ויוסי בן קיטונתא פסקה החסידות ולמה נקרא שמו יוסי בן קיטונתא שהיה תמציתן של חסידים רבי פינחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שמשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למיהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלה ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פרייה והיין ביוקר והמלכות העכומ"ז תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים

הלכה טז גמרא

משמת רבי אליעזר נגנז ספר החכמה משמת רבי יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל משמת רבי עקיבה פסקו מעיינות חכמה משמת רבי אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת רבי יוסי פסקה הבינה משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו הדרשנין משמת רבי יוסי חסידא ורבי יוסי קטונתא פסקו אנשי חסידות ולמה נקרא קטונתא שהיה תמציתו של צדיקים ושל חסידים משמת רשב"ג בא גוביי ורבו הצרות משמת רבי הוכפלו הצרות רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי רבן יוחנן בן זכאי מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לחזקיה מלך יהודה רבי ליעזר תלמידיה מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לרבן יוחנן בן זכאי ואית דאמרין מן דחמרא רביה חמא חד מן אילין דבית פזי הוון בעי מחתנתיה לנסיותיה ולא הוה מקבל אמר דלא יהוון בהתון מי דמך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא ליהושפט מלך יהודה אמרו יבוא זה שרץ אחר הכבוד אחר זה שברח מן הכבוד ר יעקב בר אידי בשם ר יהושע ב"ל מעשה שנכנסו זקנים לעלייה בית גדיא ביריחו ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן ונתנו עיניהן בשמואל הקטן ושוב נכנסו זקינים לעליה ביבנה ויצאה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן ונתנו עיניהן בר אליעזר בן הורקנוס והיו שמחין שהסכימה דעתן לדעת המקום