ירושלמי כתובות ו

כתובות פרק ו: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ו >>

מתוך: ירושלמי כתובות ו א (עריכה)

הלכה א משנה

מציאה האשה ומעשה ידיה של בעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה רבי יהודה בן בתירה אומר בזמן שהן בסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שהן בגלוי לו שני חלקים ולה אחד שלו נותנין לו מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

הלכה א גמרא

רבי חזקיה בשם רבי אימי איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דברי הכל וחרנא אמר במחלוקת ולא ידענא מאן אמר דא ומאן אמר דא מסתברא דרבי שמעון בן לקיש הוא דו אמר במחלוקת דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה ותנינן ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה מעשה ידיים שהן כמציאה אתא רבי יעקב בר אימי בשם רבי שמעון בן לקיש דברי הכל היא הוויי דעוון דעוון אית לרבי שמעון בן לקיש למי נצרכה לרבי מאיר אף על גב דלרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו זכתה האשה זכה בעלה מודה שאין עליה אלא אכילת פירות בלבד תמן תנינן מציאת בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אילו שלו שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת מה טעמא אמרין מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים הרי אילו שלהן שאינו יכול לשנותן למלאכה אחרת ואת אמר מציאתה שלו אמר רבי יוחנן טעם אחר יש באשה מהו טעם אחר באשה אמר רבי חגיי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה הגע עצמך שמצאה בעדים זו מפני זו אמר רבי יוחנן בשאין טפולין לאביהן אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו הורי ר' יצחק בהן דמשביק אינתתיה ולא ממרק לה פורנא שהוא מעלה לה מזונות עד שעה שהוא ממרקה ר' רדיפה ר' אחא בשם ר' בון בר כהנא דלא מחמד לה בסתר למה נוטל מפני צערו שמצטער עמה

מתוך: ירושלמי כתובות ו ב (עריכה)

הלכה ב משנה

הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן

הלכה ב גמרא

ולא דברים שהן קונין באמירה הן תני בר קפרא פוסק לשם כתובה על מנת לכנוס וכיני הפוסק מעות לבתו קטנה כופין אותו ליתן הא לגדולה לא אמר רבי אבון כופין אותו ליתן גט

מתוך: ירושלמי כתובות ו ג (עריכה)

הלכה ג משנה

פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדו בחמשה עשר מנה כנגד השום הוא פוסק פחות חומש שום מנה ושוה מנה אין לו אלא מנה שום במנה היא נותנת שלשים וא' סלע ודינר בארבע מאות היא נותנת חמש מאות ומה שהחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש

הלכה ג גמרא

מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש אמר רבי יוסי בן חנינה שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לכלות את כליה ולפחות אותן חומש שמין דעתו של איש רוצה לישא וליתן בהן ולעשותן באחד ומחצה אמר רבי יוסה זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו דלמא רבי חייה ורבי יסא ר' אימי סלקון לשומא דברתה דרבי יוסי בן חנינה אמרין ליה פחות חומש וכופל אמר לון פוחת חומש ואינו כופל שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן הכניסה לו זהב בשוייו ותני כן תקשיטין לעשותן דינר בא' ומחצה דינר לעשותן תקשיטין בשוייהן רבי אחא בר פפא בעא קומי רבי אימי הכניסה לו בהמה אמר ליה בשוייה הכניסה לו קרקע אמר ליה בשוייה ואינו משתכר וגובה קרקע אין לו אלא אכילת פירות

מתוך: ירושלמי כתובות ו ד (עריכה)

הלכה ד משנה

פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשית ששה דינר והחתן מקבל עליו עשרה דינר וקופה לכל מנה ומנה רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה

הלכה ד גמרא

פסקה להכניס לו בחמש מאות דינר שום עשה אותו ארבע מאות לא עשה כן אלא עשה אותו אלף אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע חמשה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו חמש מאות דינר כספים עושה אותן שבע מאות ומחצה לא עשה כן אלא עשה אותן אלף אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע ששה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת פסקה להכניס לו אלף זוז צריך לעשותן חמשה עשר מנה לא עשה כן אלא כתב לה שדה שוה בשנים עשר מנה תחת אלף זוז אם עשתה קיצותא גובה את הכל ואם לאו אין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הכא את מר מיגרע והכא את מר אינו מיגרע כאן בנטלה מקצת כאן בשלא נטלה מקצת הכא את מר נוגע בתוס' והכא את מר אינו נוגע בתוספת תמן הוסיף ולא פיחת ברם הכא פיחת ולא הוסיף תניא בין בשום בין בכספים בשום מה לפי מה שהוא פוחת לפי מה שהוא מוסיף לפי מה שהיא מכנסת כיני מתניתא וקופת בשמים הכל מנה אמר רבי יוחנן עשו הניית בשמים כהניית כספים אמר רבי אבין עשו הניית פריה ורביה כהניית כספים כהדא תלמידוי דרבי יוסי סלקון לקדשין אשכחינון ערירין אמרון לון אתניתון ביניכון אם התניתם ביניכם הרי יפה ואם לאו הכל כמנהג המדינה

מתוך: ירושלמי כתובות ו ה (עריכה)

הלכה ה משנה

המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמשים זוז פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבוא לביתי אכסנה בכסותי אלא מכסה ועודה בבית אביה וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה

הלכה ה גמרא

רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי בעי לא כן תני מניין אפילו אמר הריני עומד ערום ומכסה אין אומרים לו שיעמוד ערום ויכסה אלא מכסה בראוי לה תמן אורחא דבר נשא מימר הני לי מיקום ערטיליי ומכסייא איתתי ברם הכא לכן התנה עמה מתחילה כיני מתניתא וכן המפרנסין את היתומה אמר רבי חיננא זאת אומרת שאומרים לפרנסין ללוות דו פתר לה בשאין בכיס לווין עד חמשים אבל אם יש בכיס מוסיף אמר רבי יוסי זאת אומרת שאין אומרים לפרנסין ללוות דו פתר לה בשיש בכיס אבל אם אין בכיס פוחת כהדא בילדה אתת ביומוי דרבי אמי אמר ישתבוק למועדא אמר ליה רבי זעירא גרמית יפסוד אלא יתכול דמריה דמועדיא קיים ותייא דרבי חנינא כרבי זעירה ודרבי יוסי כרבי אימי

מתוך: ירושלמי כתובות ו ו (עריכה)

הלכה ו משנה

יתומה שהשיאתה אמה ואחיה וכתבו לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי להינתן לה רבי יהודה אומר אם השיא הבת הראשונה יינתן לשנייה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין את הנכסין ונותנין לה

הלכה ו גמרא

כיני מתניתא אם השיא את הבת הראשונה יינתן דברי חכמים שפעמים שאדם משיא את בתו ונותן עליה מעות ופעמים שאדם משיא את בתו ונוטל עליה מעות רבי זעירה שאל לרב נחמן בר יעקב ולרב אמי בר פפי מאן תנא עישור נכסים אמר לו רבי זעירה בשם רב ירמיה עישור נכסים כרבי בעון קומי רבי הרי שהיו עשר נקיבות וכן אם נטלה הראשונה עישור נכסים והשנייה עישור נכסין והשלישית והרביעית והחמישית וכן עד לעשירית אין כן לא נשתייר לבן כלום אמר להן הראשונה נוטלת עישור נכסין ויוצאה והשנייה נוטלת עישור נכסים מן המשתייר והשלישית מן המשתייר והרביעית מן המשתייר עד עשירית מן המשתייר נמצאו הבנות נוטלות תרין חולקין פרא ציבחר והבן נוטל חד חולק ואוף ציבחר הרי שהיו שתי נקיבות ובן אחד ונטלה הראשונה עישור נכסים לא הספיקה השנייה ליטול עישור נכסים עד שמת הבן רבי חנינה סבר מימר השנייה נוטלת עישור נכסים והשאר חולקות אותו בשוה אמר ליה רבי יוחנן תמן בשלא היה להתפרנס ברם הכא תמכור את השאר ותתפרנס ממנו ר' טבי בשם רבי יאשיה טעמא דרבי חנינה אין מן המשועבדין היא גובה לא כל שכן ממה שלפניה רבי יוחנן כדעתיה דמר רבי זעירא רבי יוחנן לא גבי מאן גבי רבי חנינה גבי רבי יסא איתפקד גביה מדל דיתמין והוה תמן יתמיין בעיין מפרנסא אעול עובדא קומי רבי אלעזר וקומי רבי שמעון בר יקים אמר רבי שמעון בר יקים לא מוטב שיתפרנסו משל אביהן ולא מן הצדקה אמר ליה רבי אלעזר דבר שאילו יבוא לפני רבותינו ואין רבותינו נוגעין ואנו עושין אותו מעשה אמר רבי יוסי אנא יהיב לון ואין קמון יתמי וערון אנא יהיב לון אפילו כן חמון ולא עירון רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי היך עבדין עובדא אמר ליה כרבי חנינה וכן נפק עובדא כרבי חנינה רבי אבון בשם רבי הילא רואין את הנכסין כאילו חריבין

מתוך: ירושלמי כתובות ו ז (עריכה)

הלכה ז משנה

המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר"מ אמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה אחת והיא רוצה למוכרה והרי היא מוכרה מעכשיו במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום

הלכה ז גמרא

מתניתא בפסק מן האירוסין אבל אם פסק מן הנישואין אף רבי מאיר מודי השליש מן הנישואין היא המחלוקת האומר תנו לבניי שקל בשבת והן ראויין ליטול סלע נותנין להן סלע אל תתנו להן אלא שקל נותנין להן שקל ולמזון האשה והבנות בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להן שקל תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מאיר היה אומר האומר תנו לבניי שקל בשבת והן ראויין ליטול סלע נותנין להן שקל והשאר מתרפנס מן הצדקה וחכמים אומרים גובין והולכין עד שיכלו הנכסים והשאר יתפרנסו מן הצדקה אמר רבי יוסי הדא פשטה שאילתא דחילפי אמרי אייתיבון על גיף נהרא דלא אפיקת מתנייה דרבי חייה רבא מן מתניתא וירקוני לנהרא מה הוה מימר יעשה שליש מה שהושלש בידו מתו יירשו אחרים לא כן אמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה לית כאן ירתון אלא יטלון רבי זעירא בעא קומי רבי מנא כאן במתנה איתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אמר רבי אלעזר מכיון שזכה בו בלשון מתנה זכה זה בלשון ירושה אמר רבי יוחנן נראין דברים בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה אמר רבי פינחס אתא עובדין קומי רבי ירמיה מכיון דרבי אלעזר אמר אולפן ורבי יוחנן אמר נראין הלכה כרבי אלעזר אמר רבי שמואל לא רבי מאיר אמרה ואינן נראות שמא כלום היא לא כן אמר רבי יסא בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב ואייתי רבי חייה ציפורייא קומי רבי אימי ליטרא בשמונה ולא הורי ליה דמר רבי יסא לא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק הדא מתניתא פליגא על רבי יוחנן כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף בל' מתנה דבריו קיימין תמן לזה בל' מתנה ולזה בל' ירושה ברם הכא כל אחד ואחד בלשון מתנה כל אחד ואחד בלשון ירושה ר' חגיי בעא קומי רבי יוסי ואינו חב לאחרים אמר ליה בשאין שם אחין ואינו חב לאחי אביו רבי חנניה בריה דרבי הילל רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו