ירושלמי כלאים א ט
<< | ירושלמי · מסכת כלאים · פרק א · הלכה ט | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ט משנה
עריכההטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות ונטלין בשבת הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים רבי יודה אומר אינו כלאים עד שיהיו שתי חטים ושעורה או חיטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת
הלכה ט גמרא
עריכהחזקיה אמר לא שנו אלא לפת וצנונות הא שאר דברים לא רבי יוחנן אמר לא שנייא היא לפת היא צנונות היא שאר כל הדברים מה נן קיימי' אי משום זרעים באילן למה לי גפן וצנונות אפילו שאר כל הדברים האילו אי משום שאינו רוצה בהשרשתן למה לי לפת וצנונות אפילו שאר כל הדברים מן מה דתני ר' חייה כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונו' הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן תני פגה שטמנה בטבל וחחרה שטמנה בגחלי' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין בשבת ר' לעזר בן תדאי אמר בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן אתיא דרבי לעזר בן תדאי כר' שמעון דתני לא יגור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ רבי שמעון מתיר רבא בשם רב הונא רבי חגיי בשם ר' זעירא רבי יוסי בשם רבי הילא מודין חכמי' לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו וכמה דתימר מותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו א"ר יוסה אוף נן [נמי] תנינן ניטלין בשבת א"ר יוסי בי ר' בון דר"ש היא והא תנינן שביעית אית לך מימר שביעית דר"ש פתר לה שביעי' דר"ש מתי' בספיחי שביעי' והכא [את] אמר הכן אע"ג דר"ש מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדוש' שביעי' אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדוש' שביעי' זרע שני מינין בבקעה שני מינין בחורבה שני מינין וחלקן גדר ר' יוחנן אמר פטור ר"ש בן לקיש אמר חייב מודה ר"ש בן לקיש בזורע ע"ג הים ע"ג פטרה ע"ג סלעים ע"ג טרשים שהוא פטור מודה ר"ש בן לקיש בזורע ע"מ לחלקן גדר שהוא פטור א"ר בא קרתיגניא מודה ר"ש בן לקיש לענין שבת עד שתנוח מתני' פליגא על ר' יוחנן הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאמר ר' יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבוא' או מוקפי' גדר כהדא ר' יודה או' אינו כלאים א"ר זעירא ר' יהודה כדעתיה דר' יודה אמר בשד' ירק טפח א"ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר' זעירא יליף הדא דר' יוד' מן דרבנין כמה דרבנין אמרין באיסור בית רובע ללקות ו' על ששה כן ר' יודה אמר באיסור ששה על ששה ללקות טפח והתני רבי יודה מתיר וקשיא מה טעמ' דרבי שמעון בן לקיש מכיון שהוציא מתוך ידו לזרע חייב והא תנינן ר' יודה או' אינו כלאי' פתר לה עד שעה שתנוח והתני ר' יודה מתי' לא אפי' נחה ר' יודה מתיר א"ר הילא ר"ש בן לקיש כדעתיה דאר"ש בן לקיש בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר מעתה אפילו שני חיטין ושעורה וכן היא והתנינן עד שיהו שני חיטין ושעורה או חיטה אחת ושני שעורין או חיטה אחת ושעורה וכוסמת פתר לה חיטה מכאן וחיטה מכאן גדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע א"ר מתניה הדא דתימר שאין שם חורבה אבל יש שם חורבה מותר