ויקיטקסט

ירושלמי יומא ח



דף לח עמוד ב עריכה

מתניתין יה"כ אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר"א וחכמים אוסרין:

גמרא ענוש כרת ואת אמר הכין א"ר הילא לפחות מכשיעורין נצרכה תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה וצינה כדי שיצטער ת"ל (ויקרא טז) כל מלאכה לא תעשו מלאכה אסרתי לך במקום אחר ועינוי אסרתי לך במקום אחר מה מלאכה שאסרתי לך במקום אחר מלאכה שחייבין עליה כרת אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר עינוי שחייבין עליו כרת ואלו הן אלו הפיגולין והנותרין מנין לרבות את הטבלין ת"ל (שם) תענו את נפשתיכם ריבה מרבה אני את הטבלין שהן במיתה ולא ארבה את הנבלה שאינה במיתה ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את הנבילות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינן בל"ת ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את החולין שאינן בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד אכול ת"ל תענו את נפשתיכם ריבה ארבה את התרומה והמעשר שאינן בבל תותיר ולא ארבה את הקדשים שהן בבל תותיר ת"ל תענו את נפשתיכם רביה ד"א תענו את נפשתיכם

דף לט עמוד א עריכה

דבר שהוא עינוי אב בית נפש ואי זו זו זו אכילה ושתייה משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן תענו את נפשתיכם ונאמר להלן (דברים ח) ויענך וירעיבך מה עינוי שנא' להלן עינוי רעבון אף עינוי שנאמר כאן עינוי רעבון ולמה ששה דברים כנגד ששה עינויין האמורין בפרשה והא ליתנון אלא חמשה א"ר תנחומא ואחד מוסף ברחיצה ר' זעירה בר חמא רבי יוסי בי ר' חנינא בשם רבי יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ביוה"כ מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה והא תני אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו היה הולך אצל רבו אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש הורי רבי בא כהן תנייא הורי ר' אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו בעיר יחלוצו וכן בט"ב וכן בתענית ציבור. ובסיכה כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר בט"ב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר והא תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביה"כ לאיסור אבל לא לעונש והא תני (ויקרא כב) ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה א"ר יוחנן לית כאן סך א"ר אבמרי לית כאן סך לית כאן שותה דל כן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף מניין שהוא מחוור בעשה אר"א בשם רבי סמיי (דברים כו) ולא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור כל שכן למת ואיזה דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה. ובנעילת הסנדל תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה אית תניי תני יוצאין באמפליא ביום הכפורים ואית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באמפליא של בגד ומאן דאמר אין יוצא באמפליא של עור ר' יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סוליסה אמר ליה מה הוא דין א"ל איסתניס אנא רבי שמואל בר נחמן סלק לגביה ריב"ל בלילי תעניתא נפק לגביה לבוש סוליסה א"ל מה הוא דין א"ל איסתניס אני ר' סמיי חמונה נפיק בלילי תעניתא לבוש סוליסה חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה א"ל

דף לט עמוד ב עריכה

אן מן הדה א"ל מן דריב"ל הוא א"ל ריב"ל איסתניס הוה: ובתשמיש המטה. אתי חמי ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לא כל שכן תפתר במקום שאין טובלין או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין רבי יעקב בר אחא ר' ייסה בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה רב הונא אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום הוו בעיין מימר ובלבד מאשה ר' יונה ור' יוסא תרוויהון אמרין אפי' מדבר אחר והא תנינן יה"כ אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביה"כ לית הדא פליגא אדריב"ל דריב"ל אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל והא תני מעשה בר' יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביה"כ אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח. המלך על שם (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך. הכלה מפני איבה. והחיה תנעול את הסנדל דברי ר"א הוינן סברין מימר על סופה אשכח תני על כולהון:


דף לט עמוד ב עריכה

מתניתין האוכל ביה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב כל האוכלין מצטרפין לככתובת וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו אכל ושתה אין מצטרפין:

גמרא א"ר יוסה זאת אומרת שצריך למעך את חללו דל כן ניתני כמוה וכגלעינתה ומחללה תני ר"ש בן אלעזר בכותבת נמרית תני מלא לוגמיו מה ופליג מלוא לוגמיו שהוא ניתן ללוגמא אחת תני משם ב"ש מלוא לוגמיו ברביעית ר' חייה בר אדא בעי קומי ר' מנא ולמה לא תנינתה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה א"ל מפני לוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית:


דף לט עמוד ב עריכה

מתניתין אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת אכל ושתה ועשה מלאכה חייב ב' חטאות אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה שתה משקין שאינן ראויין לשתיה שתה ציר או מורייס פטור. תינוקות אין מענין אותן ביה"כ אבל מחנכין אותן קודם שנה וקודם שתים בשביל שיהו רגילין למצוה:

גמרא למה שתייה בכלל אכילה אין אכילה

דף מ עמוד א עריכה

בכלל שתייה מנין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא (ויקרא יז) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה נן קיימין בדם שקרש הא תני דם שקרש אינו לא וכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה והתני המחה את החלב וגמייו הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב מה עבד לה ר' יונה אינו אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמאו טומאת משקה חזר ר' יונה שמע לה מן הדא (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בטועם טעם יין לתוך התבשיל והלא טעם יין לפגם הוא אלא כי נן קיימין כמות שהוא והתורה קראת אותו אכילה רבנן דקיסרין אמרי תיפתר באילין אורזנייא וגומנניא כל הטפל לאכילה כאכילה היא ר' יוסה שמע לה מן הדא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אמרין חברייא קומי ר' יוסה אמור דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים אמר לון ר' יוסי אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואכלן שניהן כאחת שמא אינו חייב שתים רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הדא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתייה פטור מפני ששתה משקין שאינן ראויין לשתייה אבל אם אכל אוכלין שהן ראויין לאכילה שתה משקין שהן ראויין לשתייה חייב. לא שבועה שלא אוכל אמר ניחא במתניתן דאנן אמרין שבועה שלא אוכל כר' דו אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ר' חיננה שמע לה מן הדא האוכל ושותה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ר' אבא מרי שמע לה מן הדא לא אכלתי באוני אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דאמר שבועה שלא שתה ואכל שתייה בכלל אכילה אין אכילה בכלל שתייה ואית דבעי מישמעינה מן הדא (דברים יב) לא תוכל לאכל בשעריך וגו' תירושך זה היין יצהרך זו סיכה והתורה קראה אותו אכילה ואינו מחוור אין תימר מחוור הוא ילקו עליו חוץ לחומה א"ר יוסה בן חנינה אין לוקין חוץ לחומה אלא על מעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא ומניין שאינו מחוור כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג גר"ש בהי"ל קדמיית"א מנין שהוא מחוור בעשה ר' לעזר בשם ר' סימיי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי. לחי הוא אסור לא כל שכן למת אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה. אזהרה למלאכת היום (ויקרא כג) כל מלאכה לא תעשו עונש (שם) והאבדתי את הנפש ההיא אזהרה לעינוי היום (שם) כי כל הנפש אשר לא תעונש עונש ונכרתה הנפש ההיא אזהרה למלאכת הלילה לית כאן עונש לית כאן אזהרה ועונש לעינוי הלילה לית כתיב רשב"ל בעי מה הוה ליה למימר ביה לא תעונה אלא לא תאכל כל אכילות שבתורה כזית וכאן ככותבת אמר רב הושעיה השמר פן ולא תעונה הא תלת אזהרן א"ר חונה השמר באותה האמירה

דף מ עמוד ב עריכה

שאמרתי לך (דברים כד) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו' תני רבי חייה לא יאמר עונש במלאכה שאינו צריך הייתי למד מן העינוי מה אם העינוי הקל חייבין כרת מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו מה עונש שנאמר במלאכה אזהרה לפניו אף עונש שנאמר בעינוי אזהרה לפניו א"ר זעירה הדא אמרה למידין גזירה שוה אפי' מופנה מצד א' א"ר יודן ולא דר"ע היא דר"ע אמר למדין מגזירה שוה אע"פ שאינה מופנה תני ר"א בן יעקב אומר נאמר (ויקרא טז) בעצם היום הזה במלאכה ונאמר בעצם היום הזה בעינוי מה בעצם היום הזה שנא' במלאכה לא חלקתה בו בין יום ללילה בין עונש לאזהרה אף בעצם היום הזה שנאמר בעינוי לא נחלוק בו בין יום ללילה בין עונש לאזהרה עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל (שם) והיתה לכם לחוקת עולם בחדש השביעי הקיש מלאכה לעינוי מה מלאכה שאסרתי לך מלאכה שחייבין עליה כרת אף עינוי שאסרתי לך עינוי שחייבין עליו כרת ר' אבהו בשם ר' יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה ר' אבהו בשם ר"י הכוסס חיטי תרומה לוקה ר' אבהו בשם ר"י המגמע חומץ של תרומה לוקה המגמע חומץ של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הכוסס חיטי תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ר' אומר אומר אני שהוא משלם קרן וחומש ר' ירמיה בשם ר' אמי מודין חכמים לר' במגמע חומץ של תרומה לאחר טיבלו משלם קרן וחומש שהחומץ משיב את הנפש: תינוקות אין מענין אותן ביה"כ: רב חונה פתר מתניתא תינוקות אין מענין אותן ביה"כ ולא מחנכין אותן קודם לשנה קודם לשנתים מחנכין. רבי יוחנן פתר מתניתא תינוקות אין מענין אותן ביה"כ אבל מחנכין קודם לשנה קודם לשתים משלימין

דף מא עמוד א עריכה

עד איכן ר' אחא ר' חיננה ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש בן חלפתא כבן תשע וכבן עשר:


דף מא עמוד א עריכה

מתניתין עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה חולה מאכילין אותו על פי בקיאין אם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי:

גמרא בתחילה תוחבה ברוטב אם שבה נפשה הרי יפה ואם לאו נותנין לה מגופו של איסור שתי עוברות באו לפני ר' טרפון שלח לגבון תרין תלמידים אמר לון אזלון ואמרון לון צומא רבה הוא אמרין לקדמייא ושדך וקרוי עלוי (תהילים כב) מבטן אמי אלי אתה אמרין לתיניינא ולא שדך וקרון עלוי (תהילים נח) זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב חולה אומר יכול אני ורופא אומר אינו יכול שומעין לרופא רופא אומר יכול הוא וחולה אומר איני יכול שומעין לחולה לא צורכא אלא חולה אומר יכול אני ורופא אומר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת:


דף מא עמוד א עריכה

מתניתין מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים עד שיאורו עיניו מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ר' מתיה בן חרש מתיר ועוד אמר ר' מתיה בן חרש החושש בגרונו מטילין בתוכו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות שכל ספק נפשות דוחה את השבת מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו:

גמרא מניין שמאכילין אותו דבילה וצימוקין של תרומה מן הדא (שמואל א ל) ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ר' חונה אמר עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד ברעבון אכלן ר' יוחנן מטתיה כן ואכל מה דאשכח קדמוי וקרון עלוי (קוהלת ז) החכמה תחיה בעליה תני מאכילין אותו את הכל בקל נבילה ותרומה מאכילין אותו מתרומה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית חלה וערלה צריכה א"ר יוסה קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה ואת אמר הכין כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את

דף מא עמוד ב עריכה

המעשרות: סימני כלב ושוטה פיו פתוחה רירו יורד אזניו סרוחות זנבו נתון בין שתי יריכותיו מהלך לצדדין והכלבין נובחין בו וי"א אף הוא נובח ואין קולו נשמע מה עיסקיה דהדין כלב שוטה רב ושמואל חד אמר רוח חזזית עולה עליו וחורנה אמר אשה עושה כשפים ובודקת בו גרמני עבדיה דר' יודן נשייא נשכו כלב שוטה והאכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפא מימיו אל יאמר לך אדם שנשכו כלב שוטה וחיה שעקצו חוורבר וחיה שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה מניין שספק נפשות דוחה את השבת ר' אבהו בשם ר' יוחנן (שמות לא) אך את שבתתי תשמרו מיעוט אית דבעי מימר אמרה תורה חלל עליו שבת והוא יושב ומשמר שבתות הרבה רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן מבוי שכולו עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ונפלו בו משפולת מפקחין עליו בשביל ישראל של שם עד איכן תרין אמורין חד אמר עד חוטמו וחורנה אמר עד טיבורו מאן דאמר עד חוטמו בהוא דהוה קיים ומאן דאמר עד טיבורו בהוא דהוה רבון תני הזריז משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים תני כל דבר שהוא של סכנה אין אומר יעשו דברים בעכו"ם ובקטנים אלא אפילו בגדולים בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו ולא הניח להן אמר הניחו לגבאי שיגבה את חובו מיד קשר עליו הענן וכיבהו ובמוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהן סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן חד נפתיי הוה מגיריה דר' יונה נופלת דליקתא במגירותיה דר' יונה אזל ההוא נפתייא בעי מטפתה ולא שבקיה ר' יונה א"ל בגדך מדלי א"ל אין ואישתיזב כולה ר' יודן דכפר אמי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מיניה:


דף מא עמוד ב עריכה

מתניתין חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה התשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר:

גמרא תמן תנינן ועל זדון מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים וי"כ מכפר ועל שאר עבירות שבתורה קלות וחמורות זדונות ושגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות ב"ד שעיר המשתלח מכפר לא היא קלות עשה ולא תעשה לא היא חמורות כריתות ומיתות ב"ד רבי יודה אומר כיני מתני' הקלות והחמורות אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון אותן החמורות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן אלו הן הקלות עשה ולא תעשה אלו הן החמורות כריתות ומיתות בית דין כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות

דף מב עמוד א עריכה

בדבר שיש בו חיוב קרבן אף שעיר המשתלח מכפר ניחא לא הודע הודע לא כן תנינן חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ חייבין וחייבי אשמות תלויין פטורין א"ר בון בר חייה בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן ולמה לא אמר בשלא נתוודע לו בהן מילתיה אמרה ואפי' לא נתוודע לו בהן יה"כ מכפר תמן תנינן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטא' ועל לא הודע שלהם אשם תלוי ולא כבר כיפר יה"כ ר"ש בשם רבי לוי סוכייה במורד ביוה"כ היא מתני' עשה אע"פ שלא עשה תשובה לא תעשה ר' שמואל בשם רבי זעירא והוא שעשה תשובה:


דף מב עמוד א עריכה

מתניתין האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבינו לבין חבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו את זו דרש ראב"ע (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר ושבינו לבין חבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר (ירמיהו יז) מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל:

גמרא האומר אין עולה מכפרת אין עולה מכפרת עלי מכפרת היא אי איפשי שתכפר לי אינה מכפרת לו על כרחו אין יה"כ מכפר מכפרת היא אי איפשי שיכפר לי מכפר הוא לו על כורחו א"ר חנניה בריה דר' הלל לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך והעולה מכפרת על הרהור הלב מ"ט (יחזקאל כ) והעלה על רוחכם היו לא תהיה וכן איוב אומר (איוב א) והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם וגו' הדא אומר שהעולה מכפרת על הרהור הלב רבי אומר על כל עבירות שבתורה יה"כ מכפר חוץ מן הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אם עשה תשובה מתכפר לו ואם לאו אינו מתכפר לו ר' זבידא א"ר יסא מקשי מיסבור סבר ר' שיוה"כ מכפר בלא תשובה ר' אשיין רב יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מודה ר' שאין יה"כ מכפר אלא בתשוב' הא מיתה מכפרת בלא תשובה תני יום מיתה כיום תשובה מאן תנינתה ר' הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה דלא כר' שאל ר' מתיה בן חרש את ראב"ע בישיבה אמר לו שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר לו ג' הם חוץ מן התשובה כתוב אחד אומר (ירמיהו ג) שובו בנים שובבים וכתוב אחד אומר (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וכתוב אחר אומר (תהילים סט) ופקדתי בשבט פשעם וגו' וכתוב אחר אומר (ישעיהו כב) אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון הא כיצד עבר על מ"ע ושב מיד אינו זז ממקומו עד שימחול לו עליו הכתוב אומ' שובו בנים שובבי' העובר על מצוה בל"ת ושב מיד התשובה תולה ויוה"כ מכפר עליו הכתוב אומ' כי ביום הזה יכפר עליכם

דף מב עמוד ב עריכה

העובר על כריתות ומיתות ב"ד במזיד התשובה ויה"כ מכפרין מחצה והייסורין בשאר ימות השנה מכפרין מחצ' עליו הכתוב אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שנתחללו בו ש"ש אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביה"כ לכפר ולא בייסורין למרק אלא תשוב' ויה"כ מכפרין שליש והייסורין מכפרין שליש והמיתה ממרקת בייסורין עליו הכתוב אומר אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון הא למדנו שהמיתה ממרקת א"ר יוחנן זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור"ע אבל דברי חכמי' שעיר המשתלח מכפר אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר ר"ז אמר כל שהוא רבי חנניה אומר בסוף מה מפקא מביניהון מת מרד ע"ד דר"ז כבר כיפר ע"ד דר' חנניה לא כיפר אר"ז מתניתא מסייעא לר"ח חומר בשעיר מה שאין ביוה"כ וביוה"כ מה שאין בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויה"כ מכפר משתחשך א"ר חונה איתתבת קומי ר' ירמיה ואמר תיפתר שהיה בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו ר' יוסי בי ר' בון בעי ואין הב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד. שמואלא מר ההן דחטא על חבריה צריך מימר ליה סרחית עלך ואין קבלי' הא טבאות ואין לא מייתי בני נש ומפייס ליה קומיהון הדא היא דכתי' (איוב לב) ישר על אנשים יעשה שורה של אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי אם עשה כן עליו הכתוב אומר (שם) פדה נפשו מעבר בשחת וחיתו באור תראה מית צריך מפייסתיה על קיברתיה ומימר סרחיתע לך תני עבירו' שנתודה עליהן ביה"כ שעבר א"צ להתוודות עליהן יוה"כ הבא אם עשה כן עליו הכתו' אומר, (משלי כו) ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו תני ר' ליעזר אומר ה"ז זריז ונשכר מ"ט דר' ליעזר (תהילים נא) וחטאתי נגדי תמיד מה מקיים ר"א טעמא דרבנן ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו בשונה באותה העבירה מה מקיימין רבנן טעמא דרבי ליעזר וחטאתי נגדי תמיד שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו. מצות הוידוי עיוה"כ עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשת' אע"פ שנתוד' בערבית צריך להתודו' בשחרית אע"פ שנתוד' בשחרית צריך להתודות במוסף אע"פ שנתודה במוסף צריך להתודו' במנחה אע"פ שנתודה במנחה צריך להתודות בנעילה שכל היום כשר לוידוי כיצד הוא מתודה ר' ברכיה בשם ר' בא בר בינה רבוני חטאתי ומירע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יה"ר מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי תני צריך לפרוט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירה רע"א א"צ לפרוט את מעשיו. מ"ט דר"י (שמות לב) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב מה עבד לה ר' עקיבה מי גרם להם אני שהרביתי להם כסף וזהב למה שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין כתיב (ירמיהו יד) מקוה ישראל ה' וגו' מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכן אומר (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם:

פרק יום הכיפורים וכולה מסכתא דיומא ברחמי שמים
תפילת הדרן לסיום מסכת יומא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יומא וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת יומא וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת יומא כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד עריכה

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח עריכה

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ירושלמי_יומא_ח&oldid=772332"