יפה תואר על בראשית רבה/פ/ז
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה פ | >>
• א • ב • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב •
בג' לשונות של חבה כו'. יש שאומרים דק"ל בכתובים דנראה כי הקב"ה פוחת והולך בחבת ישראל כי מעיקרא אמר בדביקה אשר זו היא היותר נעלה. ואח"ז אומר בחשיקה הגרועה מדביקה ואח"ז אומר בחפיצה הפחותה עוד מחשיקה. לכן מביא המעשה מדינה דכן היה כי מעיקרא דבק בה והדר חשק ובאחרונה חפן חזינן כי כן הוא דרך האהבה לנאהב. כי בוודאי בשכם לא נחלשה האהבה. אבל נתחזקה יותר. ויותר נראה דק"ל איך יפול שלש לשונות של חבות אלה על הקב"ה לישראל. כי דביקה הוא בכ"מ עצם בעצם ואיך ידבק האיש בה' אשר הוא אש אוכלה וכמו דמקשה בגמ'. ולזה מתרץ מהמקרא דכתיב בדינה ותדבק נפשו וגו' שלא היתה שם רק דביקות הרצון ותאות נפשו. כן יתפרש ואתם הדבקים בה' וגו'. כי הוא יהיה רצוננו ותאות נפשנו וכן יקשה על הלשון חשק. הלא לפי הוראתו הוא רק על הכוסף דבר להשיגו. וכאשר ישיגנו יסור החשק. ועל כן אמר החכם כי החושק טוב אשר לא יבואהו. ולכן מביא משכם דכתיב חשקה נפשו. בבתכם אף שכבר השיגה. חזינן כי יבא הפעל חשק רק להפלגה ולמליצה ולאמר כי הוא עדנה בחשקו הראשון בעת אשר לא השיגה. ולא נחלש החשק בקרבו גם אח"ז. וע"ד זה נופל גם הפעל חשק בהקב"ה להפלגה ומליצה כי חשק ה' בנו גם היום כמו לפני זה בטרם שהיינו קרובים אליו וכן יקשה על הפעל חפץ ורצון הנופל על דבר מחודש שיחפוץ עתה בזה מה שלא היה מקודם. ולא יפול שם חפץ על דבר שהוא תמידי באופן אחד ויתחייב מזה שבעל הרצון והחפץ משתנה מלא רצון וחפץ לרצון וחפץ. וזה הוא מן הנמנע בחקו ית'. ולזה מביא את הכתוב כי חפץ בבת יעקב אף שחפצו לא היה מחודש. כי גם בטרם שנמול חפץ בה. כי החפץ הזה הוא שהניעהו למול את בשרו. והמוסיף אהבה ודבור ג"כ קשה לו כי האהבה נופלת רק על דברים שוים ודומים יחד. ואיך תפול אהבה מהקב"ה לישראל. כי מי ישוה לו ומי ידמה לו. וכן הדבור על לב נראה כי זה הוא להתרפס ולפייס כדי להשיג איזה דבר ואיך יצדק על הקב"ה כי אם יצדק איש מה יתן לו. ולכן מביא משכם דכתיב ויאהב את הנערה אף כי לא היו דומים יחד. ורק אהב אותה ובקש גם אהבתה. וכן הוא אהבת ה' לאדם כי יבקש רק לעבדו באהבה. וכן הדבור על לב לא היה להתרפס ולרצותה שישיגנה כי כבר היתה ברשותו. ולא היה רק דרך רצוי לשמחה ולהראות לה הטוב המושג לה ממנו וכדבסמוך. וכן הוא דברו על לב ירושלים לשמח אותה ולספר לה את הטוב המיועד לה:
ובחפיצה ואשרו אתכם וגו'. טוב יותר לגרום הכתוב כי לך יקרא חפצי בה וגו' כי חפץ ה' בך (ישעיה ס"ד). כי מארץ חפץ הכתוב בקרא זה לא מוכח רק שיהיו נחמדים בעיני כל העמים:
נותן אצבעו בתוך פיו. זה הלשון נופל על המסבב לאחר שיזיקנו וכמו דאיתא בפ' המדיר הוא נתן אצבעו בין שניה לפיכך יוציא ויתן כתובה. וטעם הדברים כי דרכי התורה הן דרכי שלום עם כל העמים ולא תצוה לבני ישראל להתרחק מאיש רק אם זה האיש הוא הגורם והמסבב. ולכן צותה התורה לא תתחתן משום שהם נתנו אצבעם תחלה במה שבאו לקחת אשה מהם בחזקה: