יפה תואר על בראשית רבה/סח/י

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה סח | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

בקש לעבור כו'. ולפ"ז מפרש ויפגע מלשון פגישה. ומדל"ק דבר אחר משמע דמפרש ויפגע לשתי הוראות בין לתפלה ובין לפגישה. ומוכיח זה כי אם היה לו רק הוראת תפלה היה לו לומר ויתפלל ואם להוראת פגישה לבד היה לו לומר ויפגש ומדכתיב ויפגע לכן דורש לשתי הוראות כ"כ הרא"ם. ומה שפי' לשון פגישה שנעשה העולם ככותל לפניו ולא ע"ד ופגע ביריחו ופגע בדבשת שהוא לשון חניה. מפני שלא הזכיר שם המקום. ולמ"ש שהעולם כלו נעשה ככותל ניחא דקאמר סתם מקום לכלול כל העולם:

כי בא השמש. פי' כיון דבעבור יעקב שקעה השמש שלא בעונתה מקרי כאלו הוא כיבה את השמש. וטעם הדברים. כי לפי שיעקב עדיין לא התנבא ולא יכלה הנבואה לחול עליו בראשונה ביום. ורק בתחלה תחול עליו הנבואה בלילה בחלום ואח"ז יוכל לנבא גם ביום. וכמו במשל לאוהבו של מלך שבא אצנו לפרקים. וכיון שהמלך עדיין לא רגיל לדבר עמו בפרהסיא אין כבודו של מלך לדבר עמו בגלוי. וכן הנבואה לא תבוא בהקיץ אלא למי שכבר הורגל בהכנתה. והא דלא הפיל ה' עליו תרדמה ביום ולדבר עמו בחלום י"ל לפי שאין דרך תלמידי חכמים לישן ביום אלא שתין נשמי כדאיתא בפ"ק דברכות. לכן לא עשה ה' כן. ולדעת האומר שלא היה חלום זה נבואה ממש אלא מהחלומות הצודקים ולכן היה בספק ואמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' וכן כתיב ויחלום ולא אמר הכתוב ויבא אליו ה' בחלום הלילה. י"ל שז"ש לדבר עמו בצנעא שהכוונה שיהיה הדבור באופן נעלם שלא תהיה נבואה ברורה ולכן לא נעשה שנוי ביעקב עצמו כי אז היה מכיר ודאי בנבואה:

אותן שתי שעות. הנה מה שקצב המדרש שתי שעות. כי אם היה פחות משתי שעות אז גם יעקב לא חפץ לעבור את המקום ולא היה צריך הקב"ה להשקיע את החמה שלא בעונתה. וגם לא היה יותר מב' שעות כי בקרא שהביא ויזרח לו השמש כתיב לפ"ז שלחני כי עלה השחר ומעלות השחר עד הנץ החמה הוא לפי החשבון בפ' מי שהיה מהלך ה' מילין. ומהלך אדם בינוני ביום הוא י' פרסאות ולפ"ז הוא בערך שתי שעות פחות מעט לכן תפס שתי שעות אף כי הוא פחות מעט. ומה דלא מנה בתענית את יעקב בין אלה שנקדה להם חמה בעבורם יתורץ ע"פ התירוץ שתירצו שם התוס' מה שלא מנה לחזקיה ע"ש:

את סימן לבניך כו'. כלומר שיצטערו ביציאתם שהוא כעין שקיעת החמה וכמ"ש וקדר עליהם היום וזה הוא באה שמשה דכתיב התם. אמנם בבואם ששון ושמחה ישיגו ובאו ציון ברנה והוא כענין זריחת החמה שהוא כנוי אל השמחה והצלחות העולם: