יפה תואר על בראשית רבה/כב/יב
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה כב | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג •
ר"י ור' נחמיה כו'. הנה גם ר' לוי חולק בדרש הכתוב הזה. והא דלא מנה גם שמו מקודם משום דמזכיר מקודם את שמות התנאים אשר חלקו לפני זה בדרש הזה. ואח"כ נתחדשו דברי ר"ל האמורא והוסיף בעל המדרש גם את דבריו למחלוקת זו. והפסיק בין דברי ר"י לר"נ בדברי ר"ל יען כי דברי ר"ל מסכים במקצת עם דברי ר"י לכן הוסיף את דברי ר"ל מיד אחר דברי ר"י:
אמר להן לכן אני אומר כו'. ודריש את הכתוב ויאמר לו ה' כי ה' אמר בשביל קין אל כל בהמה חיה ועוף. לכן אחרי אשר אתם באתם לתבוע דמו של הבל ולהנקם מקין אני מזהירכם כל הורג קין יהרג ומה שהוסיף הקב"ה להשים אות לקין אף כי כבר הוזהרו על רציחתו. יסבור כי האות הוא לרוצחים או לבעלי תשובה. וגם אם יסבור כאינך י"ל דשם בו האות שיכירוהו ויזכרו את אזהרת ה'. ומ"ש נתכנסו בהמה חיה ועוף ידענו מטבעי הב"ח שיש שהורגים על זמה כמו השנהבים (עלעפהאנטען) ויש שהורגים על הגזל וכדומה. וע"ד מלפנו מבהמות הארץ וגו' כי מהם אנחנו לומדים ששופך דם דמו ישפך. ובפרט בעת שהיו קרובים אל הבריאה ולפני המבול טרם שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ היתה להם הבחנה יותר ונתכנסו גם הם להיות גואלי הדם להבל:
הזריח לו גלגל חמה. כי השמש הוא אות על השלום וכמו"ש במכילתא על פסוק אם זרחה עליו השמש. וכיון שראו את השמש שלא בזמנו הבינו הכל כי ה' חפץ בשלום קין. או לפי שדרך המשחיתים להשחית בלילה וביום אדם ניצול מהם כדכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש יאספון ואז אדם ניצול מהן וכן איתא בסוטה פרק היה נוטל גבי כי נר מצוה כו' כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה. וכיון דנתכנסו חיתו יער לתבוע מקין דמו של הבל זה היה מסתמא בעוד לילה שהוא זמן הראוי להם וה' הזריח לו השמש שלא בעונתו זה היתה סבה שישובו כל אחד למעונתו ויסורו ממנו:
רב אמר כלב מסר לו. [המפרשים נלאו למצוא מקום מוצא לדרש הזה בכתוב ולא מצאו. ול"נ דרב דריש וישם ה' לקין אות כי אות אחד הוסיף לו על שמו וכעין זה דרשו בפדר"א פ' כ"א אך שם דרשו אות אחד מן אלף בי"ת והוא דרש תיבת אות ממש ועתה אם תסתפח לשם קין תיבת אות תצא לך קינאות או קינאת בקמץ לפי מבטא הספרדים. כי קין בסמיכות לאות הוא קין בצירה או בחיריק וכמ"ש לעיל בסי' ט' וקינאס בל"י הוא כלב. ודריש וישם ה' לקין קינאות. אבל טעם המפרשים כי הכלב נמסר לו לשומרו אמת הוא ואנכי רק הוספתי מקום מוצא לדרש הזה. כי רב הוא במדרשות אשר דרשו מלשון יונית כידוע לכל יודעי היטב דרכי המדרש]. ברמב"ן ובעקידה הגירסא ר' אבא אמר וכצ"ל כי רב סובר עשאו אות לרוצחין:
עשאו אות לרצחנים. כי אם הרגו אז לא ראוהו עוד ושכחו את עונשו אבל עתה כי הוא נע ונד יראוהו הכל בעונש כבד כזה וייראו לרצוח נפש. ועל דרך הכתוב בתהלים נ"ט אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך וגו':
תלאו ברפיון כו'. ומפרש את הכתוב וישם ה' לקין אות שקבע לו זמן מסויים להנקם ממנו וזה בימי המבול ובעיקר המחלוקת בין אלו החולקים מה הוא האות אשר שם ה' לקין י"ל כי קין התאונן ומפניך אסתר אם אהיה בהסתר פנים ותסיר השגחתך ממני הלא אהיה משחק אל המקרה והיה כל מוצאי יהרגני. ולכן שם ה' לקין אות כי ידעו הכל אשר עין ה' צופה עליו ואיננו בהסתר פנים. ור"י אומר כי שם ה' לקין אות לטובה בגלגל חמה שהזריח לו וראו הכל כי לא הסתיר ה' פניו ממנו ויפחדו לגעת בו לרעה. ור"נ חולק ע"ז כי לא יעשה ה' אות כזה לרשע כמוהו אבל צרעת זרחה לו ובזה יראו כי ה' יוכיחהו וייסרהו ועד"ה וה' חפץ דכאו החלי ולא יגעו בו כי כבר קבל ענשו [ואולי משום דהכל בורחים מן המצורע ובדד יושב כי דבר ילך לפניו ולכן לא יקרבו אליו להרע לו] והאומר כלב מסר לו הוא עד"ה וחית השדה השלמה לך. או ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. כי חתיתו היתה על כל חיתו יער בשביל השגחת ה' אשר היתה עליו. והאומר קרן הצמיח לו. כי השגחת ה' תגבר על האדם לפי שכלו ותבונתו וכמ"ש המורה בח"ג. וז"ש שהרים ה' קרן תבונתו ובזה גברה גם עליו השגחתו להצילו מכל שוד ושבר: