יפה תואר על בראשית רבה/יט/ה
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה יט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יב •
סחטה ענבים כו'. כי אם נתנה לו הפרי ידעה שלא אכל. אחרי כי הוא לא נתפתה מהנחש. ולכן הצטדק לפני ה' האשה אשר נתתה עמדי וגו' פי' כי בערמה הביאה לתוך פי ואין בי אשם בזה. ומה שנענש ע"ז. הטעם כי אדם מועד לעולם והיה לו לבדוק אחרי מעשי אשתו. וז"ש הכתוב כי שמעת לקול אשתך מבלי לדרוש ולחקור אחריה. ור"ש סובר כי לא בערמה האכילתהו אך ביישוב הדעת ובטענה שכלית בארה את דבריה ואכל:
מה את סבור שאני מתה כו'. בפר"א איתא שמיד (אחרי אכלה) ראתה מלאך המות בא כנגדה:
ואת יושב הטליס. דריש ותתן גם לאישה עמה. מלת עמה כי האיש צריך להיות עם אשתו למות ולחיים. ורעה עינה בבעלה פן ישב עם אשה אחרת אחרי מותה וכן רעה עינה בכל בעלי חיים שישארו בחיים והיא תמות ולכן האכילה גם את הבהמה ואת החיה ואת העופות:
חוץ מעוף אחד ושמו חול. ומ"ש בחלק ק"ח כי מברכת נח זכה החול לחיים. י"ל דמדרשות חלוקות הם. או דנח ברכו כי לא ימות גם ע"י חץ. והא דנשרף אחר אלף שנים הוא רק כדי שיחזור לימי עלומיו. ויסור ממנו רפיון הזקנה. ואולי היה גם באדם כן אם לא חטא. ואם הדברים אינם כפשוטן י"ל דהעוף חול הוא רמז אל תעופת השכל אשר הוא לא יכלה ויקרא חול בשביל רבוי השגותיו כחול ים ואף כי חלקי הבהמיות בקרבו וחום החיות יכלו וימותו. אבל שכלו עוד יפרח וישגה אחרי מותו לנצח. כי חטאת האדם היתה רק בחלקי החומר. ולא בשכל הנבדל וכמו שאמרו רז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות: