יפה תואר על בראשית רבה/יב/א
| יפה תואר על בראשית רבה • פרשה יב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • טז •
כתיב הן אלה קצות דרכיו. עיקר המאמר הזה הובא פה לדרוש את הכתוב את אשר כבר עשוהו כו' והוא שבחו כו'. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בוראן משבחן כו'. ומי נותן בהם דופי. ואגב זה דורש ג"כ את ראש הכתוב כי מה האדם שיבוא אחרי המלך כי א"א לעמוד על סדורו של עולם אשר זה הוא נקשר עם דרש הכתוב של הן אלה קצות דרכיו:
נתבונן אין כתיב כאן אלא יתבונן. לקיים הגירסא זו י"ל כי נתבונן היה הנו"ן הראשון לרבים מדברים בעדם ויתפרש מי מבני אדם אשר יאמר כי נתבונן כי אין איש אשר יבינהו. ומדכתיב יתבונן יתפרש ע"ד מי יגור באהלך וגו' דיש איש אשר יגור. וכן כאן מי יתבונן רק הפקח יודע רמוזו והגיונו. אבל לא רב בני אדם. וביאור הדברים הפקחים יודעין רמוזו והגיונו איננו כמו שפירש"י ז"ל ושאר מפרשים שיודעים רק הרמז ושמץ מזה אבל לא עיקרו. אבל יתפרש כמו שאמרו רז"ל בפרק בתרא דברכות לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב. וכן מירידת הגשמים אם בנחת או בזעף ידע הפקח לקחת מהם מוסר השכל וכמ"ש הרשב"א שם. וגם פה הפקחים יודעים רמוזו והגיונו לקחת מהם מוסר. אבל סדורו ואופניו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו ואם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על סדורו של עולם וע"פ החקירות אשר גלו לנו חכמי הטבע. אמור לו אם רוחב לב מלכים אין חקר. ודריש כי מי יבוא אחרי המלך על מלך בו"ד. ואיך תחקור ותדע מעשי מלך מלכי המלכים הקב"ה:
הקב"ה ובית דינו. עיין בזה במורה ח"ב פרק ג'. (ולפנינו הוא בפרק ששי):
ומעמידך על מכונך ע' בזה בפרק אלו טרפות על הכתוב הוא עשך ויכוננך:
ומי נותן בהם דופי. ודריש ומה שמץ דבר נמצא בו מלשון לשמצה בקמיהם. וכן י"ג ומה שמץ שמצון. ובא בזה לבטל דעת האומרים כי הרעות רבות בתבל מהטובות. אבל להם לדעת כי תכלית הרעות הוא הטוב והשלימות בבריאה. אך האדם הוא קצר תבונה ויתן בהן דופי: