חבור יפה מהישועה/כל הספר
הקדמה
עריכהנאום נסים בר יעקב
אדוני וידידי ישמרך האל ויצרך. ויוצרך מבטן יעזרך. ויאריך ימיך. ויפיק זממיך. נתרעמת אלי בכתבך הנעים את אשר קרך מקוצר רוח ודאגת נפש ואנחת נפש אחר פטירת בנך נ"ע. האל יגדור פרצך. ויזכרך בבנים זוכים לחיים ארוכים. וזכרת בכתבך שרצונך לקרות ספר ינחם אותך וישמח לבך ויסיר דאגתך וצוקת אנחתך. והודעתני שיש למינים ספר מחובר מישועה אחר צוקה וצרה, ומפני בעבור כבודך ורצונך שהוא נכבד עלי, וחשובך היקר, ולתאותך בדברי תורה, בקשת ממני לחבר ספר תורה לך בזה הענין, מן מעשיות החכמים והחסידים רבותינו ז"ל, שלא תהיה צריך לקרות בספרי חצונים מתורתנו. מהרתי לעשות את בקשתך שאלתך. אע"פ שאיני נכון והגון לחבר ספרים, אבל רצוני למלאות רצונך ולהשלים חפצך וחבתך, והם יעזרוני על כל זאת. ואני שואל מהקב"ה לעזרני ולהדריכני בדרך ישרה. ובשביל האמת הקדמתי חבור ספר זה על מה שאני עושה, מפני בעבור כבודך וגודל מעלתך וחכמתך אצלי. ועוד, מפני שאני בוטח בבורא יתעלה שמו, שירבה שכרי ופעולתי לעולם הבא. כמו שאמרו רבותינו ז"ל כמה גדול שכר המשמח לב איש דואג ונאנח. ומנחם נפש כואבת ונעצבת. ומדבר על לב כואב בתוגות ואנחות. ששכרו הרבה ופעולתו ומשכורתו שלמה:
מעשה רבי ברוקא ואליהו הנביא
עריכהאמרו רבותינו ז"ל (תענית כב), שרבי ברוקא היה הולך בשוק, עד שבא לקראתו אליהו ז"ל, ונגלה אליו, ודבר עמו, וישאלהו רבי ברוקא ויאמר לו, היש בשוק הזה אדם זוכה לחיי עולם הבא. ויען ויאמר, לא. עודם מספרים יחדיו, עז שעבר עליהם איש בלא ציצית, וברגליו מנעלים שחורים, ויאמר לו אליהו, זה האיש שעבר עלינו, מיורשי גן עדן. ויקראהו רבי ברוקא, ולא ענהו. וישאל רשות מאליהו, וירץ אחריו וישיגהו. ויאמר לו, אני שר בית הסוהר, ומנהגי לאסור אנשים לבדם והנשים לבדנה, ובלילה אני משים מטתי בין האנשים ובין הנשים ואני שומר אותם בכל הלילה, מפני שאני מפחד על הנשים שלא יאנסו אותן האסורים. וכשאסרו אצלי יהודית, אני משתדל לשמרה ולהצילה. ופעם אחת אסרו יהודית אחת בבית הסוהר, והיתה בעולת בעל, ובינותי מן האסורים שחשבו בלבבם לעשות זמה עם הנערה, עד שלקחתי מדת שמרים, ונתתי לה, ואמרתי לה, בתי, העבירי שמרים אלו על בשרך, ואמרי שאת נדה, ותעש כן ותנצל, ולא קרב אליה איש.
ויאמר לו ר' ברוקא, מפני מה ברגליך מנעלים שחורים, ואין בטליתך ציצית (ואנו מבינים מדבריהם שלא היה מנהג לנעול יהודי מנעלים שחורים). ויאמר לו שר בית הסוהר, מנהגי לבוא בית המלך, מפני שלא יכירוני שאני יהודי, ואני שומע מדבריהם מה שיגזרו על ישראל מגזירות, ואני ממהר ומודיע את החכמי', כדי שיתענו ויצומו ויתפללו לי"י לבטל גזרותם ולהפר עצתם ומחשבותם מעלינו. ויאמר לו רבי ברוקא, מפני מה קראתיך ולא עניתני, ויען שר בית הסוהר ויאמר, שהגידו לי שנתקבצו בבית המלך כל השרים לחדש גזירה על ישראל, ומהרתי כדי שאודיע את החכמים לבא אל המלך ה' צבאות להתחנן לו ולבקש ולבקש מלפניו על הפליטה הנשארת.
עודנו מדבר עם אליהו, והנה שני אנשים עוברים, ויאמר לו אליהו, גם אלה מיורשי גן עדן. ויקרא אותם רבי ברוקא, וישאלם לאמר, מה מעשיכם. ויאמרו לו, מנהגנו וחוקנו, כשנשמע כל איש מר נפש ודואג ונאנח וכואב ונדהם, ללכת לביתו לנוד לו ולנחמו ולדבר על לבו, כדי לשמחו ולהסיר אנחתו ודאגתו ויגונו ותוגתו מהקורות אשר מצאוהו והתלאות אשר אפפוהו וסובבוהו, עד אשר יתנחם ויתחזק לבבו ותתאמץ נפשו, ופרוח תפרח ותגל ותשמח.
ואני זוכר בספר זה מה שידעתי ועמדתי מראיות ומעשים והגדות, על כל מי שהיה בצרה ונושע ממנה והרויח לו הקב"ה. ואע"פ שהם מעשים מועטים לאחדים מישראל. וכן אזכיר עוד מה שאירע לכלל ישראל צרה וצוקה והושיעם הקב"ה, זולתי מה שהוא במגילת ספר אסתר ומגלת חשמונאי ובארבע ועשרים ספרים מהתלאות והצרות שעברו עליהם ונושעו מהן, לפי שהן גלויות וידועות לכל אדם. אכן אזכיר המעשים אשר לא ידעום אלא קצת החכמים והנבונים.
ואני שואל ממך ומאת כל רואי ספר זה, ואני משביעו בשם, שאם יראה טעות ושגגה שיתקן אותו ויכסה עליו, לפי שהחכמים והחסידים ישגו, הלא אמר דוד מלך ישראל ע"ה 'שגיאות מי יבין' וגו', כ"ש מי שהוא קטן ונבזה ונקלה כמוני. ולפני אלהי אתחנן ואבקש מלפניו לעוזרני, בבקשת רצוני, להועיל לי ולאחרים, ואשאלהו בשאלת דוד ע"ה 'תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי', ובאל אבטח ואחסה, לפי שלא יכלם הבוטח בו כאשר אמר, והוא אומר ועושה במאמרו, 'כי אני ה' אשר לא יבושו קווי' וגו' .
אומר בתחלת דברי, שכבר נתברר לבעלי השכל והמדע, שהקב"ה צדיק וישר אין עול במשפטו, ואין חמס בדינו, וכן נתברר בספרים הקדושים, שנאמר 'אלהים שופט צדיק'. ועוד אמר, 'כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים', כלומר, אע"פ שהוא משפיל את זה ומרים את זה, הכל בצדק וביושר. ואם ראית אדם שהוא ראוי לגודל מעלה ויורד מגדולתו, או שהוא חייב להיות שפל ונכנע, וירום ונשא וגבה מאד, אל יסיתך יצרך ואל ישיאך לבך ואל יבהלך רוחך לחשוב בפועל הקב"ה שהוא עולה, כי צדיק וישר הוא, וכל דרכיו משפט, וסוד מעשיו סתום וחתום מהשיג לבני אדם, והוא יודע למה זה ועל מה זה:
מעשה מהירושלמי בשני חסידים
עריכהאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע' ירושלמי ספ"ב דחגיגה) על התלמיד שטעה בענין זה, וכמעט היה יוצא מתחת כנפי השכינה, עד שגלה את אזנו הקב"ה והודיעו סוף הדבר ושביל היושר, וזהו אמרו, שהיו שני תלמידים חכמים וחסידים כל ימיהם בתפלה ותלמוד תורה ובאכילה ושתיה, ולא היו נפרדים זה מזה, עד שנפטר אחד מהם ולא נכנסו בני אדם לספוד עליו ולקברו ולא לכבדו כראוי לו, והיה סבת הדבר שמת באותו היום בן מוכס העיר, וסגרו החנויות ובטלו השוקים, ונתעסקו כולם בקבר אותו רשע מפחד אביו, ונשארה מטת החסיד יחידה, ולא נכנס לשם איש. וכשראה כן חבירו, כבד עליו הדבר, וחרה לו עד מות, ונשחת שכלו ודעתו, ונבהל, ובעתתו רוח רעה, ואמר אין שכר לאדם על מעשיו. וישאר נבוך ונלבב כתוהה, עד שאמרו לו בחלום, אל תכעס בדין יוצרך, ואל תתמה על מדותיו, כי בצדק וביושר הם. ודע שהתלמיד חבירך, עשה חטא קטן, ושלם לו חטאתו יוצרו במותו בעה"ז, כדי שיהי' זך ונקי בעה"ב מכל חטא ועון ואשמה. ובן מוכס העיר עשה מצוה אחת, ושלם לו תגמולו בעולם הזה, כל הכבוד ראה אביו כדי להאבידו מן העולם הבא, שילך ערום ועריה מכל המצות, ויהיה חייב גמור לירש גיהנם עד סוף כל הדורות. ויען החסיד ויאמר, אדוני מה היה החטא שחטא חברי, והמצוה שעשה בן מוכס העיר. ויאמר לו, אמנם חבירך לא חטא חטא גדול מעולם ח"ו, אלא קטן, ומה הוא, שהקדים הנחת תפלין, שהניח של ראש ואח"כ של יד, ולא היה ראוי לעשות כך, וזו היא חטאתו . אבל בן מוכס העיר, לא עשה כל ימי חייו חוץ ממצוה אחת, ולא חשב לעשותה אלא נזדמנה לו, ולא רצה הקב"ה לקפח שכרו, וזו היא, ויהי היום ויעש בן מוכס העיר סעודה גדולה, ולא רצו השרים לסעוד אצלו, ויאמר, מאחר שלא סעדו סעודתי, יבואו לי עניי העיר ויאכלוה, ולא אפסיד אותה. ויקראו לו העניים ויאכלו הסעודה. ועל כן שלם לו גמולו בעולם הזה כל הכבוד אשר ראית.
ויהי אחרי כן ויישן החסיד וירא בחלום את החסיד חבירו נפטר הולך בפרדסים ובגנות עלי נהר בין עצי הגן בין נרדים. וראה לצד אחד בן המוכס בהפך זה ותארו משונה והוא הולך כמו צמא מבקש מים ואינו מוצא . וייקץ החסיד וישמח לכו ויגל כבודו וסרה מעליו רוח הרעה ונסממנו יגון ואנחה.
וכן אמר המאור הגדול משה רבינו ע"ה, 'הצור תמים פעלו' וכו', ופירשו חז"ל בפסוק הזה בזה הענין שאנו בו, שנאמר 'אל אמונה ואין עול', כמו שהקב"ה אינו מקפח לצדיק אפילו שכר מצוה קלה שהיא בעולם הזה לזכותו לחיי העולם הבא, כן ישלם לרשע על הטובה שהוא עושה בעולם הזה ואפילו מצוה קלה כדי לחייבו בגיהנם, ושילך ערום ועריה מכל טובה וחסד, להאבידו לעה"ב, זהו 'אל אמונה ואין עול', כמו שאינו משלם לרשע בעה"ז על כל חטא שעשה אלא שיעזוב אותו וישמור הכל לעה"ב, כן ישלם לצדיק בעה"ז חטאתו אשר חטא ושנגתו אשר שגג, ואפילו מצוה קלה שבהן, כדי שלא ישאר עליו שום חטא, ושילך זך ונקי מרובי העונות וטהור מזוהם החטאות, לחזות בנועם ה' ולירש חיי העולם הבא, שהן חיים ארוכים בשכר הרבה עד עולמי עולמים:
מעשה רבי יהושע בן חנניא והעור
עריכהוכבר הקשה פסוק זה מלך א' מן אומות העולם ויאמר לר' יהושע בן חנניא, הלא כתוב בתורתכם 'כי כל דרכיו משפט', ואיך משפטיו צדיקים ודרכיו משפט, והננו רואים בעינינו שהוא מזיק למי שאין לו חטא ואשם, שהוא בורא קצת בני אדם במומין בם עור ופסח, או חרש או אלם, ואין בידם עון, הלא זה עולה.
ויאמר לו ר' יהושע, אמנם הטובים בהם הזיקם להרבות שכרם ופעלם לעה"ב, והכופרים בהם, לדעתו פעלם ובחרם בדרך הרעה, ולא בטובה ובכפרנות בלי אמונה, ועל כן הזיקם טרם הבראם, ואם רצונך אדוני, אבחין לך זה הדבר שאני אומר, תן לי אלף דינרין ושלח עמי שני אנשים נאמנים שתאמין בהם. ויתן לו המלך מה ששאל, וילכו עמו האנשים והדינרין בידו, עד שפגעו אדם אחד עור מבטן אמו. ויאמר לו רבי יהושע, דע שצוה המלך להרגני, והנה אלו הדינרין והם אלף שיהיו אצלך בפקדון, ואם אנצל מידו תחזירם לי, ואם יארע לי שום דבר יהיו שלך במתנה. וישלח ידו העור ויקח הדינרין מידו, והאנשים הנאמנים ראו את המעשה. גם העור הלך לדרכו.
ויהי לתקופת הימים, ויבא רבי יהושע אל האיש העור, ויאמר לו, בחסדך, תן הממון שהפקדתי אצלך, כי הקב"ה הושיעני והצילני מיד המלך, ואני אתן שכרך בעבור טרחך ומשאך. ויען האיש העור, בחיי, אני איני מכיר אותך ממה שתאמר לי, לא מעט ולא הרבה, ולא היו דברים מעולם, ולא הפקדת אצלי כלום, ואני איני ראוי לפקדון.
ויאמר לו ר' יהושע, אם כן איפה, לך עמי למלך לשפוט ביני ובינך. וילכו שניהם, ויבאו עד לפני שער המלך, וישאל רשות לבוא, ויתנו לו רשות. ויבאו שניהם לפני המלך, ובקש ממנו הדינרין, ואמר לא ידעתי . ויאמר לו המלך הבא ראיה על דבריך. ויביא את שני האנשים הנאמנים, ויעידו על העור שקבל אלף דינרין מן ר' יהושע.
ויען האיש העור אל המלך, אדוני, אין זה אמת לעולם, ומעולם לא נתן לי כלום. ויצו המלך לתלותו. ויהי הם הולכים בדרך לתלותו, והנה איש אחד בא, ויאמר לו באזניו, אני שמעתי את אשתך מספרת עם פלוני ומשחקת עמו, ואומרת לו המתן עד שימות בעלי העור, ואנשא את עצמי לך לאשה, ונאכל האלף דינרים יחדיו אני ואתה.
וכשמוע האיש העור את דבריו ויקרא בקול גדול לאמר הורידוני ואלך ואביא את הדינרין. ויתירוהו, וילך ויבא את הדינרין. ויאמר לו רבי יהושע, כל זאת עשית לי ואני נתתי המעות בשני עדים צדיקים. כל שכן מה הייתי עושה אם הייתי נותנם בלא עדים. אבל בלא ספק שיוצרך על יושר ואמת יצרך עור, וצדק בך על רוע מעשיך. ויען המלך לרבי יהושע, ויאמר לו, אמת ויציב ונכון וקיים, כי אלהיכם צדיק במשפטיו וישר במדותיו, ואין לפניו עולה, ואחד הוא ואין שני לו.
מעשה רבי יהושע בן לוי ואליהו
עריכהרבי יהושע בן לוי מצא דבר שנתעלף ונבהל, עד שנגלה לו סוד האמת ועיקר היושר, ונודע לו ספקו ונתברר לו, וזה הוא שצם ימים רבים וישב בתענית ויתפלל לבוראו
ית' שמו שיראה לו את אליהו ז"ל. והנה אליהו לקראתו ונראה אליו, ויאמר לו, היש לך חפץ אצלי, אמלא אותו לך. ויאמר לו רבי יהושע, אני נכסף ללכת עמך ולראות מעשיך בעולם, שאועיל ממך ואלמד חכמה גדולה ממך. ויאמר לו אליהו, לא תוכל לשאת כל מה שתראה ממעשי ואטריח אותך בהודיעך ראיות מעשי ופעלי. ויאמר לו רבי יהושע, אדוני, לא אשאל ולא אנסה ולא אטריח עליך בשאלה, שרצוני לראות מעשיך ודבריך היאך הם, ולא יותר.
ויעש עמו אליהו תנאי שאם יבקש ר' יהושע ממנו סבת מעשיו מאותות ומנפלאות שיודיעהו לו כמו כן, שאם יבקש ממנו שום שאלה שלא ילך עמו עוד.
אחר כן הלכו שניהם יחדיו, עד שהגיעו לבית איש מסכן ואביון רש, ואין לו כלום כי אם פרה אחת שהיתה עומדת עמו בחצר. והאיש ואשתו יושבים פתח השער, ויראו אותם באים כנגדם ויצאו לקראתם, וישאלו להם לשלום, וישמחו עמם, ויושיבום במיטב ביתם, ויביאו לפניהם מה שנזדמן להם לאכול ולשתות, ויאכלו וישתו וילינו שם.
ויהי בבקר, ויקומו ללכת לדרכם, ויתפלל אליהו על הפרה ותמת מיד. וילכו שניהם. וראה רבי יהושע ותמה על הדבר, ונתעלף, ויאמר בנפשו, לא היה שכר לעני הזה מן הכבוד אשר כבדנו אלא להרוג את פרתו ואין לו זולתה. ויאמר אל אליהו, אדוני, למה המתה פרה של האיש הזה, והוא עשה לנו כבוד. וענה אליהו ואמר לו, זכור התנאי שהיה ביני ובינך להסכת ולשתוק ולהחריש, אלא אם רצונך להפרד ממני, אני אומר לך. והחריש משאלותיו ולא ענהו עוד.
וילכו שניהם כל היום. ויהי בערב, ויבאו אל בית עשיר אחד, ולא פנה אליהם ולא השגיח אליהם לכבדם. וישבו בביתו בלא אכילה ובלא שתיה. ויהי לאיש העשיר בביתו קיר שנפל, והיה עליו לבנותו. ויהי בבקר, ויתפלל אליהו ובנה הקיר. וילכו שניהם משם. והיגון והתמה נוסף לו בלב רבי יהושע על מעשה אליהו, אבל כבש את יצרו משאול לו למה היה הדבר.
והלכו לדרכם כל היום, והגיעו בערב לבית הכנסת גדולה שהיו שם ספסלים מזהב וכסף, וכל אחד ואחד יושב על כסאו, איש כפי כבודו ויקרו. ואמר אחד מהם, מי יאכיל את העניים האלו הלילה הזה, ויען אחד מהם לאמר, רב להם מלחם ומים ושמלה שיביאו להם לכאן וימתינו, ולא כבדום כהוגן וכשורה. וילינו וישבו במקומם עד אור הבקר. ויהי בבקר, ויקומו וילכו שניהם, ויאמר להם, ישימכם אלהים כולכם ראשים. והלכו לדרכם כל היום, ונוסף לר' יהושע יגון על יגון, ולא ענה.
ויבאו עד עיר אחת, והשמש פנה לערוב. ויראו אותם בעלי העיר, ויצאו לקראתם בלב טוב ובשמחה גדולה, ויקבלום בסבר פנים יפות, וישמחו עמהם, ויושיבום במיטב ביתם, בבית הגדול שבהם, ויאכלו וישתו וילינו שם בכבוד גדול. ויהי בבקר, ויתפלל אליהו ויאמר, לא יתן בכם הקב"ה, אלא ראש אחד.
ויהי כשמוע ר' יהושע את דבריו, ולא יכול להתאפק ולא להחריש על כל המעשי' האלה שעשה, ויאמר אל אליהו, עתה הודיעני סודותם. ויאמר לו אליהו עד שיש בלבך להפרד ממני, אני אפרש הכל לך ואודיעך סוד הדברים ועיקר המעשים שראית.
דע, כי האיש שהרגתי פרתו, אותו היום היה נגזר על אשתו למות, ואני התפללתי לאל להיות פרתו פדיון נפש אשתו. ועוד ראיתי על ידי האשה טובה הרבה ותועלת גדול בביתו.
והאיש העשיר שבניתי לו הקיר, אם הייתי מניחו לבנותו, היה מגלה יסודו, והיה מוצא בו מטמון גדול מזהב ומכסף, ועל כן בניתי לו, והנה מהרה יפול הקיר ולא יבנה עוד.
והאנשים שהתפללתי עליהם ברוב שרים וברוב ראשים, לפי שהוא רעה להם ומחלוקת גדול בעצתם ומחשבותם, לפי שכל מקום שבו [הרבה] ראשים, נשחת ונחרב ונאשם.
והאנשים שהתפללתי עליהם בראש אחד, הוא טובה להם ויישובם, לפי שישובו מעשיהם ועצתם לעצה אחת, וישמחו ושום מחלוקת לא יבא ביניהם, ולא תחליף עצתם, ולא תופר מחשבותם. על כן אמרו המושלים 'ברוב חובלים תטבענה הספינות', וכן אמר 'בראש אחד תתישב עיר'.
ועוד צוה אליהו ויאמר לו, הנני הולך מעמך, לכן אודיעך באשר תועיל, אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל יסיתך יצרך ואל תתמה עליו, לפי שהוא לרעתו, ואם ראית צדיק מיצר ומצטער כל ימי חלדו ויגע, ועומד ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, או יסורין באין עליו, אל יחרה אפך ואל תכעס ברוחך, ואל יתעך יצרך ולבך לחשוב שום ספק ביוצרך, והישר אותו בדעתך ובלבך, כי צדיק הוא וצדיק דינו, ועיניו על דרכי איש, ומי יאמר לו מה תעשה. ואחר כך שאלו איש בשלום חבירו, והלך לדרכו:
מעשה אלישע בן אבויה
עריכהוכבר תעה חכם אחד מחכמי ישראל ונסע משכל הישר וסר לבו מדרך האמת וכפר בעיקר על ענין הסתירות האלו, ושם האיש אלישע בן אבויה, והוא היה במעלה גדולה בתורה ובחכמה (עיין חולין קס"ב).
ויהי היום. ויהי הולך, וישמע את קול אדם אחד שאומר לבנו, בני, עלה לשובך והורד לי מבני היונים ושלח את האם כאשר צוה ה' את משה, שאני אוהב לאכלם, למען ייטב לך והארכת ימים. ויאמר אלישע, זה אמנם הבטיח הקב"ה למכבד אבותיו ועושה מצותם להרבות שכרו ולהאריך ימיו, שנאמר 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך', וכן הבטיח למוצא קן צפור ולוקח הבנים ומשלח האם ליתן שכר טוב ואורך ימים, שנאמר 'שלח תשלח האם ואת הבנים' וגו', ויאמר, הנה שתי המצות הגדולות והנכבדות, והבטיח הקב"ה לעושם באריכות ימים, ועתה בלא ספק זה הנער זוכה לשכר שתיהן. ולא אחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ לעשות מצות אביו, ולקיים 'שלח תשלח'. ויעל אל השובך, ויקח את היונים, וישלח את האם. ויהי ברדתו, וישבר הסולם ויפול לארץ מת.
ויאמר אלישע, היכן אריכות ימיו של זה וטובותיו של זה. ויתעלף האיש וילבט, ונקל בעיניו לכפור בתחיית המתים, ויאמר אין שכר ואין חשבון ואין פועל לאדם על מעשיו, ויצא מכלל ישראל, מפני שלא הבין העיקר והשורש, ולא ידע ואשם ונשא עונו, כי הפסוק הזה שאמר הקב"ה 'למען יאריכון ימיך', רמז בדבר לעולם הבא, שאין קץ ותכלה לו ולטובתו ונועמו, כמו שנאמר 'למען ייטב לך' לעולם הבא, שאין בו צרה וצוקה לצדיקים, כמו שאחז"ל 'למען יאריכון ימיך' לעולם שכלו ארוך, 'ולמען ייטב לך' לעולם שכלו טוב.
באותה שעה נשרפו הלכות אלישע בן אבויה, ונשמעת בת קול אומרת 'שובו בנים שובבים' חוץ מאלישע בן אבויה. והיה האיש ההוא רבו של רבי מאיר, ונקרא שמו 'אלישע אחר' שיצא מכלל ישראל, ועליו נאמר 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק' וגו', 'צדיק' זה הקב"ה, שנאמר 'צדיק וישר הוא'.
ואף על פי כן לא נמנע ר' מאיר מללמוד תורה מפיו, וכבר הוקשה דבר זה בתלמוד, ואמרו, היאך יתכן ללמוד תורה מכופר זה, ולאחר שהקשו תירצו קושיא זו, ומשלו משל למה הדבר דומה, לאדם שמצא רימון ואכל הגרעינים ומשליך הקליפות.
וכשמת אלישע בן אבויה אמרו חכמים ז"ל לא יתכן לנו להאמין שהוא מיורשי גיהנם, שהוא במעלה גדולה ונכבדת בחכמה, וכן לא נאמין שהוא מיורשי גן עדן, מפני שחטא וכפר בתחיית המתים, ואמר אין שכר ואין חשבון לאדם לאחר מותו. ויאמר להם רבי מאיר תלמידו, כשאפטר מן העולם, אני אראה אתכם עשן עולה מקברו, כדי שיהיה לו כופר ומחילה לחטאתיו, ואחר כך יהיה מיורשי גן עדן. וכשנפטר מן העולם רבי מאיר, עלה עשן מקבר אלישע בן אבויה. ואמרו חכמים שכעס רבי יוחנן על דבר זה, וחרה לו עד מאד על מה שעשה רבי מאיר, שהיה לו יכולת לשרוף את רבו באש, ויאמר רבי יוחנן היה בינינו איש אחד שחטא ולא נוכל להצילו שלא ישרף ולא יעלה עשן מקברו, דעו כשאמות אני, אכבה העשן מקברו. וכשמת רבי יוחנן, נפסק העשן מלעלות מקבר אלישע אחר. אז פתח הספדן על רבי יוחנן ואמר, אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו. כלומר, אתה הגעת ליוצרך בעת ובעונה שנפטרה נפשך מגופך, מפני גודל כבודך ומעלתך, לא מנעך מונע מלהגיע אליו, ולא שומר ולא שוער, אבל נכנסת מיד כהכנס איש נכבד לפני המלך שנכנס בלא רשות ומאמר המלך, ולא ימנעוהו שומר ושוער, וכן אתה אדונינו בעת שהגעת ליוצרך, שאלת ממנו לכבות העשן מקבר אלישע, ועשה רצונך וחפצך:
על כן חייב אדם להסתכל במעשה אלישע אחר, והוא היה חכם גדול בתורה, איך היה נקל בעיניו לעשות עבירה גדולה כזאת לכפור בעיקר ולירש גיהנם, וחייב אדם להטיב יצרו, ואל יתמה אם יראה רשע מצליח בעושר וכבוד, לדעת שהוא בצדק וביושר הקב"ה.
וכן רמז שלמה המלך עליו השלום בחכמתו ואמר 'שאת פני רשע לא טוב', כלומר אינו טוב לרשע עשרו וכבודו והצלחתו, והוא חושב שהוא לפני הקב"ה מקובל ודבריו רצויין מפני שהעשירו וכבדו, ואינו יודע שיבא לו הפך זה, תחת העושר הנפסק, רעה וגיהנם קיים לעולמי עולמים. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה, לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה, מפני שבכל עשרם וחילם אינם עושים מצוה ולא צדקה, אבל הם יוצאים מן העולם הזה ערומים ממצות, וריקם ממעשים טובים, ונעורים מצדקות וחסדים כאשר באו לעולם בהולדם, כן בחבל באו ובחשך שמם יכוסה.
שני משלים שמשלו חכמים
עריכהכבר משלו חכמים בזה הדבר שני משלים, המשל הא', שהם המשילו את הרשעים במיעוט חסדם וצאתם מהעולם הזה ריקם, ונעורים ממעשים טובים, כמו גנב אחד שנכנס בגנזי המלך, ומצא נכסים רבים וכלי כסף וזהב, ויקח מהכל מה שבחר, ורצה לצאת, וימצא אחרים טובים מהם וחשובים, ויעזוב מה שבידו, ולקח אחרים, והוא היה יוצא, ומצא טובים ונכבדים ממה שבידו, ולקח אחרים, ויהי הולך ועושה כן, היה עוזב מה שבידו ולוקח הטובים, ויהי עושה כן כל הלילה עד אור הבקר, ויצא בלא כלום, ויברח וימלט את נפשו, ובכה ויתעצב ויתנחם, ואמר, שמתי נפשי בכפי, ונכנסתי בהיכל המלך, ומצאתי נכסים רבים, ויצאתי וידי ריקנות, מי יתן והייתי לוקח מהם, ולא תועיל לו אנחתו וחרטתו לאחר כך, וכן הרשעים בעולם, יתנחמו על מה שעבר עליהם, ולא עשו תשובה ומעשים טובים, ולא יועיל להם כלום.
והמשל (מדרש קהלת) השני, לשועל שראה גן נאה ויפה וטוב ומתערה ורענן, וירצה לבוא אליו, ולא מצא שביל, וילך הלוך, ויבקש מבוא הפתח של הגן, וילאה למצוא הפתח. וימצא חור אחד קטן וצר, ויחתור לבוא בו, ולא יכול, והדאיב נפשו עד שנעשה כחוש ורזה, ובא בחור אל הגן, ויאכל וישבע מכל מיני פירות ותמרים וענבים ותאנים, והימים ימי בציר, ויבא בעל הגן לקצור ולבצור, ויירא השועל על נפשו, כי לא נתכן לו לשבת בגן שמא ימצא אותו שם אדוניו ויהרגהו, ויבקש לצאת בחור שבא בו, ולא היה יכול מפני שהיה דשן ושמן, וברוב הצער שציער עצמו וסיגף את נפשו ממאכל עד שהקיא הכל ורזה כבראשונה. ויהי הולך וצועק על כל עמלו וטרחו על שהכניס עצמו בסכנה ויצא וינס כאשר היה בראשונה בלי שום טובה ובלא תועלת. וכן הרשעים, יצטערו וינחמו על חייהם שחלפו בהבל בלא מעשים טובים, ולא יועיל להם.
והמשורר דוד ע"ה, צוה עלינו לבלתי קנא ברשע בעשרו וכבודו, ואל נאשים בדברים בראותנו אותו ברוב טובה והנחה, אלא שנוסיף לעשות צדקה וחסד, ונתעסק בתורה, שנאמר 'אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום', ונאמר 'אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה', וכתיב בתריה 'כי כחציר מהרה ימלו' וגו', וכן לא נדאג ונתעצב אם ראינו צדיק בחוסר כל במצור ובמצוק וייסורין באין עליו ומצאוהו צרות רבות ורעות וחלאים רעים ונאמנים ומיתה משונה, מפני שהכל לטוב לו לעולם, להרבות פעולתו ומשכורתו לעולם הבא, לחזות בנועם ה'.
מעשה משה רבינו שראה רבי עקיבא
עריכהוכן לפי שמצאנו צדיקים רבים שהיו חולים מאד במיני יסורים, מהם חולה בעצמו מגופו, מהם נהרגו בחרב, ומהם סרקו את בשרם במסרקאות של ברזל, ומהן נשרפו באש וספר תורה עמם, כאשר אירע לעשרה הרוגי מלכות.
והנה מהם היה רבי עקיבא החסיד הגדול, ראש החכמים הוא היה, כששאל משה רבינו ע"ה מהקב"ה להודיעו את אשר יהיה אחריו, ובכלל שהראהו, הודיעו את ר' עקיבא בחכמתו ובתבונתו ושכלו וצדקתו וחסידותו וענותנותו, ויאמר משה אל ה', רבון העולמים, האיש הזה אתה עתיד לברוא בעולמך ונתת התורה על ידי, בחיי, אני מאד קטן ונבזה כנגדו. ויודיעהו אח"כ מיתתו שהוא משונה, ושיסרקו את בשרו במסרק, ויבך בכי גדול, ויאמר, רבון העולמים זהו שכר החסיד הצדיק העניו הזה, המהולל במעשיו, המאושר בעניניו, שנתעסק בתורה ובחכמה האיר מחשכי עולם בחכמתו, והודיע והחכים הפתאים, והבין המשלים והחידות, ביושר רב ובמשפט. ויאמר לו הקב"ה, משה משה, אל תהרהר אחר מדותי, כי כן נגזר מלפני להיות.
מעשה נחום איש גם זו והעני
עריכהומן הצדיקים, היה איש שהיה חולה מגופו, כאשר אירע לנחום איש גם זו (עיין תענית דף כ"א), על רוב תורתו וחכמתו, באו עליו יסורין וחלאים חזקים ורעים, והוא בחר הכל לנפשו, ושאל בבקשה מהקב"ה שיבא עליו כל דבר חטא שנפל ממנו, ועל כן בקש מלפניו לגבות מחטאתו בעולם הזה, כדי שלא ישאר עליו לא עון ולא אשמה, אלא שיהיה זך ונקי לעולם הבא, והאיש הזה נאמר עליו שהיה עור משתי עיניו, וגדם מידיו, ונכה רגלים, ושאר גופו היה מלא שחין וגרב, והיתה מטתו בנויה על כלים ועריבות מלאות מים, כדי שיגיע הקור אליו. ויהי היום, והאיש יושב בביתו והקירות נטיו לנפול, והקירות והבנין עומדים בענין לנתוש ולנתוץ, ויבקשו התלמידים להוציאו מן הבית שלא יפול עליו. ויאמר להם נחום, הוציאו את כל כלי הבית מקטן ועד גדול, ואל תניחו דבר. ואחר תוציאו מטתי, כי כל זמן שאשב בבית לא יפול ולא יהרס. ויעשו תלמידיו כן ככל אשר צום, ויוציאו כל אשר בבית ולא נותר בו דבר, ואח"כ הוציאוהו מן הבית ונפל הבית מיד. ויראו התלמידים ויתמהו איש אל רעהו, ויאמרו לו, רבינו, לאחר שדרכיך רצויות לפני הקב"ה, ואתה ברב צדקה וחסידות, ובמעלה גדולה בתורה ובחכמה, למה באו עליך הייסורין האלה הקשים והמשונים. אמר להם, בני, אני שאלתי כל הייסורין ובאו עלי. ויאמרו לו תלמידיו, רבי, היאך היה הדבר, הגד נא לנו. ויאמר להם, הייתי יום אחד מימים הולך לבית החכמים, והייתי מוליך עמי ג' חמורים נושאים בר ולחם ומזון ומיני פירות ומגדים, ואני בדרך, פגע בי איש אחד ואמר לי, אדוני, תן לי מה שאוכל שאני רעב, ואמרתי לו, המתן לי עד שאלך ואקח מן החמורים מה שאתן, וכשחזרתי אליו, מצאתיו מת נופל על פניו ארצה, וחרה לי עד מאד, וגדל כאבי ועצבי ויגוני ותוגתי, ואפול על פניו, ואשים עיני על עיניו, וכפי על כפיו, ורגלי על רגליו, ואמרתי, עינים שלא חסו עליך, יהיו עורים, וידים שלא מהרו לתת לך מאכל, יהיו מקוצצים, וכן רגלי כמו כן, ועוד אמרתי, יהיה גופי מלא שחין גרב. וכשראה אותי רבי עקיבא כך, אמר, אוי ואבוי לי שראיתיך בכך. אמרתי לו, אשריך שראיתני בכך, שהוא שכר גדול לי, וקניתי בו חיי העולם הבא.
מעשה נחום איש גמזו והדיסקיא
עריכהאבל סבתו שקראו שמו נחום איש גם זו, על שהיה מנהגו לומר על כל הצרות שבאו עליו, על הכל אומר נחמה, ואומר 'גם זו לטובה הוא', והיה מצדיק דין יוצרו עליו, ולא היה כועס ולא מתקצף. ויהי מימים, ויבקשו חכמי ישראל לשלח מנחה אל המלך, ויאמרו, אין לנו כמו נחום איש גם זו שיעשה הקב"ה לנו על ידו נסים ונפלאות, וישלחו בידו המנחה דיסקיאה מלאה כסף וזהב ובגדים חשובים ויקרים. ויהי בדרך במלון, נתארח בכפר אחד ללון שם, ויאכל וישת, ויקח הדיסקיא וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא ויישן. ויקומו בעלי הכפר בלילה, ויקחו כל אשר בדיסקיא, וימלאום עפר, ויושיבום תחת ראשו. והאיש נחום לא ידע. ויהי בבקר, ויקח האיש הדיסקיא, וישם על החמור, וינהג וילך עד חצר המלך, ויבא לפניו, ויאמר מנחה היא שלוחה לאדני המלך מאת עבדיו הישראלים. ויצו המלך ויפתחי את הדיסקיא והנה מלאה עפר. ויאמרו לו שריו אמנם כי היהודים מלעיגים עליך ובוזים אותך מקילים אותך. ויקצוף המלך מאד, וחמתו בערה בו, ויצו המלך להרוג את היהודים. ויקראו סופרי המלך, ויצום לכתוב שטרות להרוג את כל היהודים השולחים המנחה בידו. וכשהוציאו את נחום להריגה, אמר 'גם זו לטובה'.
ויבא אליהו זכור לטוב, ונראה לפני המלך כצורת איש אחד משרי המלך, ויאמר לו, אדוני המלך, שמא עפר זה הוא מעפרו של אברהם אשר היו משליכים מעט ממנו היה כמו חצים וחניתות ורמחים בפני האויבים, והיו פותחין מיד הערים הבצורות והחומות הגבוהות והחזקות.
ותהי עיר אחת קרובה להם ויצורו עליה ימים רבים ולא יכלו להלחם עליה, ויקחו מן העפר ההוא מעט, ויזרקו על אנשי העיר, ויהי העפר להם כמו חצים וכלי מלחמה וינגפו, ויפתחו העיר מיד. וישמח המלך על העפר שמחה גדולה, ויצו למלאות הדיסקיא מזהב ומכסף ומן מרגליות יקרות לתת לנחום, ויעשו כן. וילבישו אותו לבוש מלכות, ושב וילך לדרכו. והגיע לכפר אשר לן בו בבואו למלך. ויראו אותו בעלי הכפר שחזר בכבוד גדול ובשלום, ויאמרו לו מפני מה עשה לך המלך הכבוד הזה, אמר להם בדיסקיא ומה שהולכתי מכאן ויספר להם את כל אשר קרהו.
ויקומו בעלי הכפר וימלאו אמתחותיהם עפר, וילכו אל המלך, ויאמרו לו אדונינו המלך, הנה העפר הזה, והוא מן העפר ששלחו אליך היהודים, ויצו המלך להבחינו, ולא עשה כלום. ויצו המלך להרגם ולאבדם ויעשו כן. וישב זה לביתו לשלום.
וכן היה רבי אליעזר בר"ש, ששאל מהקב"ה (ב"מ פ"ד) להביא עליו חליים, ויבאו עליו רבים ורעים, והייתי מאריך הרבה אם הייתי מספר קורותיו ומוצאותיו, אבל לא אגיד ואקצר. והוא היה מתפלל בלילה להסיר ממנו החליים והייסורין מעליו, ובבקר לשוב אליו, והיו שבים אליו.
ורבינו הקדוש היה כואב בכאב השינים שש שנים, ובהפסק השתות מים ז' שנים, ונרפא.
ויהי סבת הדבר, שהוא היה הולך בשוק הקצבים, והיה ביד קצב אחד עגל שהיה רוצה לשחוט, וימלט העגל מידו וינס, ויפגע בו רבינו הקדוש, וידבק בו, מפני שבטח בו להצילו משחיטה, ולא הצילו, והחזיק בו רבינו הקדוש ותפשו, והגיעו ליד הקצבים, ואמר להם שחטו אותו כי לכך נוצר. ונאמר עליו, מפני שלא חס ולא חמל, באו עליו החליים שספרנו.
ויהי לתקופות הימים שעברו עליו בחלאים האלה, וירא את שפחתו שהיתה מתקנת הבית ומטאטת אותה, ויצא מן חור אחר חולדה אחת, ורצתה שפחתה להרגה, ותקרא בקול גדול, רבינו הקדוש, ואמר לה, אל תהרגנה, כי כן אמר דוד ע"ה, ורחמיו על כל מעשיו. ואמרו, כשחס, חס עליו הקב"ה וריפא אותו ממכאובו ומחליו.
וכל זאת שבא על רבינו הקדוש, לא היה אלא לגודל מעלתו לפני הקב"ה. וכן אמר דוד ע"ה 'וסביביו נשערה מאד', ודרשו פסוק זה חז"ל על הצדיקים, ואמרו, מלמד שהוא מדקדק אותם על סביביו כחוט השערה. וכן אמר הפסוק, 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו', ודרשו בו רז"ל מדרש יפה טוב בענין זה, ואמר, אל תקרי 'תלמדנו', אלא 'תלמדנו' [=וא"ו שרוקה], כלומר על זה הדבר 'מתורתך תלמדנו', ק"ו משן ועין.
וכן רמז החכם שלמה ע"ה בחכמתו זה הענין שזכרתי, למען שנאמר 'שאת פני רשע לא טוב' וכו', ופרשו חז"ל, ויקחו טוב מחצי פסוק ויחברוהו מחצי הפסוק השני. כלו', לפי שהצדיק שיבואו עליו ייסורין רבים עד שנראה לבני אדם בעיניהם שיש עולה בדינו, 'עליו וחיה', טוב לו, ובייסורין שבאו עליו ימלט מן היום הבא המר והנמהר, הבוער כתנור המלהט בזדים וכל עושי רשעה, וזרחה לו ציץ שמש צדקה ומרפא וכו'.
כשהודיעו הקב"ה למרע"ה הדורות הבאים אחריו, וראה צדיק מיצר ומצטער ורשע מתעדן ומתענג, הודיעו והראהו מאזני צדק על דבר זה, להודיעו שהכל בצדק וביושר מלפניו.
הננו רואים אם ימות לנו מת, אנו אומרים 'הצור תמים פעלו', חייבונו חז"ל לומר כל אדם בשעת הצרות והייסורין 'ברוך דיין האמת', והוציאו זה הדבר ממה שנא' 'חסד ומשפט אשירה', כלו' אם חסד אשירה, אם משפט אשירה, כלומר אם עשית עמנו טובה וחסד נשיר לך ונשבחך ונהללך, ואם הצדקת עלינו את הדין, השלמתנו גמולנו בייסורין ובצרות לנו, כמו כן נהללך ונשבחך. ועל כן חייבונו והזהירו בנו חז"ל, אם ראית צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, אל תשחת שכלך ויצרך לפני יוצרך. וכן נאמר 'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא' וגו'. ונאמר 'כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר' וגו'. כלומר, כבר הטריח עצמו בדבר מי שנוצר לפניך וקדמך לעולם, והוא מרע"ה, כמו שדרשו בענין שאמר משה רע"ה 'הודיעני נא את דרכיך'. וכמו שאמר חבקוק, 'עד אנה ה' שועתי ולא תשמע' וגו', כשראה והבין ברוח הקודש את אשר יקרה לעשרה הרוגי מלכות, אמר, רבש"ע, מדוע הצלת חנניה מישאל ועזריה ולא הצלת אלו הצדיקים, על כן תפוג תורה.
ואמרו עוד, בלשצר רשע מלביש לדניאל צדיקא ארגוונא, אחשורוש טמא ממליך מרדכי טהור, כן רשע מכתיר את הצדיק, ויען ה' את חבקוק ויאמר, הלא כתוב בתורה 'אל אמונה ואין עול' וגו', אל תשאל ואל תנסה לדעת את אשר לא תשיג. וכשהבין הנביא מה ששאל בשאלתו, התפלל לאל לכפר לו על מעלו, שנאמר, 'תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות'. אבל על ענין זה שאמר 'תחריש כבלע רשע צדיק ממנו', ואחז"ל, צדיק ממנו הוא בולע, צדיק גמור אינו בולע, לפיכך אמר צדיק ממנו. וכן אמר אסף המשורר, 'עד מתי רשעים ה', עד מתי רשעים יעלוזו'. ועל הסבות האלו אמר שלמה המלך ע"ה, 'לא תשבע עין לראות'.
ואתה אחי, השמר ושמור נפשך מאד, ולא תנקש אחרי אשר לא תוכל לדעתו. ואל תרבה דברים בעניין זה, פן יוכיח בך ונכזבת.
מעשה רבי חייא והעשיר
עריכהואני רואה לזכור מעשה ממעשיות הצדיקים, שחשב הקב"ה בעולם הזה להעשירם על שהשתדלו בכיבוד עשיית מצוה מן המצות, שאם לא היה עושה אותה לא היה מחויב חטא ועון, ואעפ"כ נתן לו הקב"ה שכר בעולם הזה, ויבא כל זה בגמילות חסדים, שארז"ל, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, משכר סנסניהם, ושכר השרשים קיים לו לעוה"ב.
כאשר נאמר על רבי חייא, שנתארח בבית איש אחד בקפוטקיא ליל שבת, ויביאו לפניו שלחן מזהב בי"ג שלשלאות של זהב, ובתוך השלחן קערות וכפות מוצקות ביציקתו במעשה יפה ונאה, ועל הקערות מיני מטעמים. ובשומם השלחן לפניהם, אומר' לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה', וכשיסלקוהו מלפניהם אומר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם'. א"ל רבי חייא, אני מבקש ממך להודיעני במה הגעת לעושר גדול הזה ולכבוד הזה. ויען ויאמר, אני הייתי קצב, וכל כבש וטלה שמן וטוב הייתי קונה אותו ומניחו לאכלו עד השבת, ואומר 'תהא זו לכבוד השבת', ועל המעשה הזה זכיתי לכל העושר הזה שאתה רואה בעיניך. וא"ל רבי חייא, ברוך ה' אלהי' שזכה אותך לעושר הגדול הזה.
מעשה יוסף מוקיר שבי
עריכהוכן אחז"ל (שבת קיט), שהיה כותי אחד עשיר, והיה שכנו של 'יוסף מוקיר שבי', והיה שמו כך, על שהיה מוציא הרבה הוצאות לכבוד השבת יותר ממה שהיה לו, והיה ממעיט פרנסתו בימי השבוע, כדי שיהיה לו הרבה להוצאות שבת, ולא היה לו מטמון ולא היה בעל ממון. ויאמרו החרטומים והחוזים בכוכבים אל הכותי שכנו, דע כי כל עשרך ונכסיך, זה היהודי שכנך יאכל אותם, והוא יתענג בו. ויחרד האיש ויירא מאד, ויאסוף כל אשר לו וימכור חילו וממונו, ויקנה מהכל מרגלית אחת טובה ויקרה, ויקשור אותה במצנפת שהיתה לו בראשו, לפי שהיה מפחד, שאם היה מניחה בביתו שיקח אותה יוסף שכנו. ויהי היום, וילך הכותי על שפת הנהר פרת לטייל, והנה רוח גדולה מאד מפרק הרים ומשבר סלעים, והשליך מצנפתו מעל ראשו, והשליך אותו בנהר פרת. וימן ה' דג גדול, ובלע המצנפת.
ויהי מימים, ויצד ציד אותו הדג, ויאמר לחבירו מי יקנה ממני זה הדג. ויאמר לו, לא תמצא מי יקנה אותו טוב, כמו יוסף מוקיר שבי. ויוליכהו אליו, ויקנה אותו ממנו ביוקר גדול. ופתח בטנו יוסף מוקיר שבי לתקן אותו לכבוד שבת, וימצא את המרגלית בבטנו, וימכור אותו בממון הרבה, ונושע ממצוקתו ומצרותיו, הניח לו האל מעניותו ודלדלותו, ויפרץ האיש והיה עשיר גדול כל ימי חייו.
מעשה קמחית שזכתה לשבעה בנים כה"ג
עריכהואשה (יומא מ"ז) אחת מנשי הכהנים שמה קמחית, והיו לה בנים שבעה כהנים, ששימשו בכהונה גדולה בחייה, ונכנסו החכמים וישאלוה להודיעם באיזה ענין זכתה לזה הדבר, ותאמר להם, מעולם קורות ביתי לא ראו שער ראשי. ויאמרו אליה, קמחית, כל קמח שנטחן יוצא קמח, אבל קמחך יצא סלת נקי. והסתכל באשה הזאת את אשר זכתה לראות מפני שהיתה צנועה ביותר.
מעשה האש שנפלה בשכונת רב הונא
עריכהונאמר, שנפל אש בשכונת רב הונא ושרף הבתים וכל אשר בם, בלתי בית רב הונא ובית אשה אחת שכנתו, ויחשוב רב הונא כי בזכותו ניצולה האשה, עד שאמרו לו בחלום הלילה, דע שזכותך הרבה, אבל האשה הזאת נמצא בה דבר טוב, שמנהגה להסיק ולחמם תנורה בכל יום לשכנותיה לאפות בו לחמם בחנם, ועל כן זכתה להנצל מן הדליקה.
מצינו, מי שהשתדל במצוה אחת לעשותה, ותהיה לו סבה להנצל מעונות ולסבב לו שכר הרבה ופועל שלם לעה"ב.
מעשה הציצית שהצילה מן החטא
עריכהארז"ל (ספרי ס"פ שלח מנחות מ"ר א), על איש אחד שהיה זהיר במצות ציצית וזריז, ויהי היום, ויגידו לו שיש אשה אחת בכרכי הים מבנות רומי, ושכרה בכל יום ד' מאות זוזים, וילך אל עירה, ויעבור על פתח ביתה, ויקרא לפתוח לו, ותצא השפחה אליו, ויתן לה הזוזים, ותוליכם לגבירתה, ותאמר לה, לכי אמרי לו שילך עתה, וישוב ויבא אח"כ. ותגד לו השפחה. וילך ויעמד עד העת שצותה עליו, וישב ויקרב לשער. ותגד השפחה לגברת, ותצוהו לבא. ויבא בבית, וימצא י"ב מטות בבית, ששה מכסף, וששה מזהב, ורבודים במרבדים הטובים, והיא יושבת ערומה על המטה האחת. והנער בהפשיטו טליתו מעליו, נתחברו הד' ציצית, ויראו בעיניו כד' עדים. וירד מהמטה ויפול לארץ על פניו מבויש ונכלם. והטיח פניו בקרקע. וכראות האשה כל זאת, ירדה אליו, ותשבע ותאמר, לא אניחך עד שתאמר לי מה ראית בגופי מום או דופי. וישבע לה, ויאמר, מימי לא ראיתי אשה יפה כמותך, ולא נמצא בך מום, אבל הקב"ה צונו מצוה אחת ששמה ציצית, וכתב בתורה אנכי אנכי ב' פעמים, כלומר אני אחייב על כל עובר תורתי, והשנית, אנכי אשפיע טובה לשומריה, ובראותי אותם עתה, נראו בעיני כארבעה עדים שהן מעידים עלי, ואירא על נפשי, ואתפלל לפני ה' לכפר לי. ותשבע עוד, ותאמר, לא אניחך עד שתודיעני שמך ושם עירך ושם הרב שאתה קורא עמו, ומקום מדרשו שהוא מלמד שם את התינוקות, ויגד לה כי הציקתהו, וילך מאתה שמח וטוב לב מפני שכבש את יצרו והכניע את תאותו וניצל מעבירה.
ויהי אחרי כן, ותקם האשה, ותחלק כל אשר לה וכל נכסיה, ותתן שליש למלך, והשליש לעניים, והשליש הביאה עמה לבית המדרש. ותבא ותעמד לפני רבו של התלמיד, ותבקש ממנו להטבילה ולגיירה, לפי שהיא חפצה להכנס בדת ישראל.
ויאמר לה רבי חייא, לכי מעלי שמא חמדת או אהבת אחד מתלמידי, ואת חפצה להנשא לו. ותוציא כתב כתוב עליו כל הקורות אותה עם התלמיד, ותתן לו אותו ויקראהו רבו, וימצא בו כל הענין.
ויאמר ר' חייא קום בני ותשא אותה, כי הקב"ה מנעך מבוא בדמים אליה ובעבירה, על שיראת על נפשך ולא עברת על המצוה.
ויצו ר' חייא, ויטבילו את האשה, ולקח אותה התלמיד לו לאשה, ויבוא אליה, והוליד ממנה תלמידי חכמים.
בוא וראה גדולתו של תלמיד זה, שנתאוה לבא אליה בראשונה באיסור עבירה, וכבש את יצרו והכניע את תאותו ולבו, ולא קרב אליה באיסור. והשיב לו הקב"ה גמולו, והכינה לו, ולקחו לו בהיתר, ונשאר לו השכר לעולם הבא שאין לו שיעור.
חייב כל אדם מישראל להזהר במצוה זו כי היא גדולה מאד ונכבדת, לפי שמספר אותיות ציצית תרי"ג כנגד תרי"ג מצות שבתורה, ופירוש הדבר, כשתחשוב אותיות ציצית, תמצאם שש מאות, תוסיף עליהם חוטי ציצית וקשרים ה', תמצא שיגיע חשבונך לתרי"ג, כנגד מצות התורה.
מצאנו מי שעשה מצוה קלה וקטנה שבמצות יזכה עליה לשכר גדול בקרוב ונשאר לו הקרן לעולם הבא.
מעשה רבי זכאי שהקפיד בקידוש על היין
עריכהכאשר נאמר, שאלו תלמידיו את רבי זכאי (מגילה כ"ח), במה הארכת ימים, אמר להם, מימי לא בטלתי קידוש היום על היין, ויהי יום אחד ערב שבת, לא היה לי יין לקדש עליו, ותראני אמי זקנה שהיתה לי שאני עצב ונאנח, ומכרה כפה של ראשה, וקנתה לי יין, וקדשתי עליו. ואמי לא נפטרה לבית עולמה, עד שהניחה לי שש מאות גרבי יין. וכשמת הוא, הניח לבניו גרבי יין.
והזהיר בנר חנוכה, הויין ליה בנים ת"ח. והזהיר במזוזה, זוכה לדירה נאה. הזהיר במצות ציצית, זוכה לטליתות נאות. הזהיר בקידוש היום, זוכה וממלא גרבי יין. והקב"ה עושה חסד עם הצדיק ומעשירו בחסדו וברחמיו, כפי מדת חכמות האל הנורא. ואין לנו לומר למה העשיר צדיק זה, כי כבר קדמתי ואמרתי, שכל זאת בצדק וביושר מלפניו.
ניסי רבי חנינא בן דוסא
עריכהראינו על רבי חנינא בן דוסא, שאחז"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, כל העולם כלו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת.
ואשתו של חסיד זה, כשהיתה רואה את הנשים ערב שבת אופות ומבשלות לכבוד השבת ולה לא היה כלום ולא מאומה לאפות ולא לבשל, היתה מתביישת משכנותיה, והיתה מסקת אש בתנור ומשימה הקדרות עם מים לבד, בשביל להראות לשכנותיה שהיא אופה ומבשלת כמותן. ויהי יום אחד ערב שבת, היא מסיקה התנור, ותבא אליה שכנתה ותאמר לה, הסקת התנור ואני יודעת שאין לך כלום לאפות ולא לבשל, והלכה היא לבדוק ולראות בתנור, ומצאה אותו מלא לחם, ומצאה משארתה מלאה בצק, ותקרא אותה ותאמר לה צאי ותוציאי הלחם כי כבר הוא אפוי, והבצק חמוץ במשארת, ותצא ותאסוף הלחם, ותאפה את הבצק. וכך היה לה, וכך עשה הקב"ה נסים ונפלאות בזכותם וחסידותם.
וכן ערב שבת נתחלף לה כלי של שמן בכלי של חומץ בנר, והדליקתו, והיא לא ידעה, ובראותה כן ותאנח מאד. ויראה אותה רבי חנינא בעלה ואמר לה, מה לך. ותספר לו כל אשר קרה אותה. ויאמר לה, אל תעצבי, מי שאמר לשמן וידליק, הוא יאמר לחומץ וידליק. ויהי הנר דולק כל הלילה וכל היום, עד שהדליקו ממנו נר להבדיל עליו.
ויהי היום, ויכבד עליה עול התעניות וקושי הדלות, ותאמר לו אשתו לרבי חנינא (תענית כ"ד), בקש מאלהיך שיתן לך מעט מן הטובה שעתיד ליתן לך לעולם הבא, ויעש כן, ונתן לו רגל אחד מן זהב מן שלחנו. ויהי בלילה, וירא בחלום שולחנות של זהב מן חבריו, והם שלמים לפניהם, ושלחנו לפניו בלא רגל אחת. ויקץ ויגד לאשתו החלום. ותאמר לו אשתו, אם כן איפה, בקש מאלהיך שיקח הרגל, ויעש כן, וישב הרגל למקומו.
ואחז"ל, גדול הנס האחרון מן הראשון, דהלכתא גמירי לה, מיהב יהבי משקל לא שקלי.
ומעשיות של החסיד הזה עצמו מספר, ואמרו, שלא היתה תפלתו מעולם ריקם מלפני הקב"ה בכל עת.
כמו שארז"ל, כי בימי בצורות ירד הגשם, והוא היה הולך בדרך, ותקץ נפשו מרוב הגשמים, ואמר כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער. ויכלא הגשם מן השמים, ויגיע עד ביתו בלילה, ואמר כל העולם כלו בצער וחנינא בנחת, וירדו גשמים.
בא וראה כמה גדולתו של חסיד זה וחסידותיו וצדקותיו לפני הקב"ה, והוא מצטער בעולמו ברעב ובערום ובחוסר כל, על כן יבקש המשכיל יוצרו ויאמין כל מה שזכרתי, ולא יכעוס ולא יקצוף בעת תבאנה עליו צרות רבות ורעות, וידע שירבה שכרו ופעולתו הקב"ה.
כמו שארז"ל, כל השמח בייסורין בעוה"ז, מביא ישועה לו לעולם הבא. ואחז"ל, החסידים עושים מאהבה ושמחים בייסורין, ועליהם הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. וצריך אדם לידע שהקב"ה יבחר לו הטוב מאשר יבחר לנפשו הטוב, והולך בדרך הטובה, והוא ישפיע טובה לרשעים בעולם הזה, כדי שירשו מדרגה התחתונה של גיהנם, שנאמר 'יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות'. ובאין יסורים על הצדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו חיי העולם הבא, שנאמר 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד'.
===אחל עתה לזכור מה שהיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מאד, כי לענין זה חברתי ספר זה.===
אחז"ל, שרבי אליעזר ורבי יהושע עלו לרגל לבית המקדש, ויהי ערב צום יום כפור, המה בהר הבית, והנה מלאך בא לקראתם, ובידו חלוק לבן ומזריח כשמש, ולא היה שפה לפיו סביב. ויאמר איש אל רעהו, החלוק הזה לאחד ממנו הוא. ויקרבו עד המלאך, וישאלוהו לאמר, לאיזה מהם החלוק ההוא. ויאמר, עבורכם חלוקות רבים ונכבדים מזה, אבל החלוק הזה הוא לאיש אחד מן אשקלון, ושמן יוסף הגנן, וילכו לדרכם.
וכששלמו ימי הרגל, יצאו יחדיו אל האיש האשקלוני, וישמחו אנשי אשקלון עליהם, ויצאו לקראתם, ויבקשו מהם להתארח אצלם, ולא רצו, ויאמרו, לא נתארח אלא בבית יוסף הגנן. וישלחו עמם אנשים לבית יוסף, עד שהגיעו לפתח גנו, ויראו אותו מרחוק מלקט אורות. והקדימוהו בשלום, והשיב להם שלום. ויאמרו, רצוננו להתארח אצלך. ויען להם לאמר, רבותי, הנחתם בעלי עושר וכבוד ובאתם אלי, והקב"ה יודע כי לא יש בביתי כי אם שתי ככרות לחם. ויאמרו לו, יספיק לנו הנמצא אצלך, ולא נטריחך לדבר אחר. וישם לפניהם, ויאכלו וישתו לחם ומים, ויברכו ברכת מזון. ויאמרו לו, הנך רואה שבאנו אליך, ולא רצינו ללכת לאנשי עירך, לכן הגד נא לנו מה מעשיך. ויאמר להם, רבותי, אתם רואים עניי, ואין לי מלאכה אחרת זולתי עבודת הגן שראיתם. ויאמרו, אעפ"כ הודיענו אם אתה בעבודה זאת היית עוסק מנעוריך ועד עתה. ויאמר להם, אם יש את נפשכם שאודיעכם אודותי ועניני, אני אגלה לכם הכל. דעו באמת, כי היה אבי ז"ל מגדולי העיר הזאת ומעשיריה, וכשנפטר לבית עולמו אבדתי העושר ההוא. ויראוני אנשי העיר ויגרשוני וישנאו אותי. ואצא ואבכה, ואבנה בכאן ביתי, ואטע הגן הזה, וזרעתי בו ירקות, וממה שאני מוציא מהגן אני מוכר אותו ונותן החצי בצדקה לעניים, והחצי מתפרנס ממנו אני ואנשי ביתי.
ואמרו לו, דע שהקב"ה ירבה שכרך במאד מאד, כי ראינו ביד המלאך חלוק לבן ומגוהץ, ויאמר לנו המלאך כי שלך היא, אבל היתה חסרה שפה לפיו, על כן באנו להודיעך ולבשרך, שייטב לך הקב"ה הרבה, אולי תוסיף בזכותך. ויברכם האיש וישבחם וילכו לדרכם. ותאמר לו אשתו, שמעתי מה שאמרו לך חכמי ישראל מחסרון שפת חלוקך, ועתה שמעני וקח לעצתי, ועשה והשתדל להשלים החלוק. ויאמר לה בעלה, כדבר אחת הנדיבות תדברי, אבל את יודעת עניי ודלדולי, ואין לי ממה שאעשה שום דבר ושום זכות.
ותאמר לו שמעני אדני, וקח עצתי למען ייטב לך, ועתה הוציאני ומכרני בשוק, ותן מחירי בצדקה לעניים, אולי תהיה שלימה חלוקך. ויאמר לה, אני מפחד שמא יפתה אותך הקונה, ויאנוס אותך, ואפסיד החלוק כולו. ותאמר לו אשתו, אני אשבע לך באמונת שמים, שלא תבא תקלה זו על ידי מעולם. וישמע בקולה, וילך וימכרה, ויתן דמיה בצדקה לעניים. וירא אותה אדוניה שהיתה יפה, ורצה לכבשה ולא יכול עמה, וישם אותה על בית נכתה, ויתן לה מפתחותיו. ותאמר לו, אדוני, איני ראויה להיות סכנת לך. ויקצף עליה מאד, ויתן אותה לרועה צאנו, ויצוהו לכבשה, ולא יכול לפתותה. ויקחה הרועה, ויכה אותה הכה ופצוע ולא יכול עמה, וימרר חייה בעבודה קשה, ובכל צרה, והיא מתאפקת ומיחלת את רחמי שמים. ויעברו ימים רבים עליה, ויתחפש, וירא אותה בעלה, ויבא אליה ויתנכר אליה, וימצאה והיא מרת רוח, תחת פארה רוב שברה, ותחת פתיגיל מחגורת שק, כי תחת יופי, ויאמר לה היש רצונך שאקנה אותך ואשיאך לאשה ואצילך מצרתך, ותאמר לו, אדוני, לא יתכן הדבר הזה, כי אנכי בעולת בעל. ויוסף לפתותה בדברים רבים, ולא שמעה בקולו. וכשראה בעלה כך, נתברר לו שלא עברת על שבועתה ולא הפרה בריתה, ויסר המסוה מעל פניו, ותכירהו, וישקו איש את רעהו, ויתחבקו, ויבכו בכי גדול, ותעל שועתם אל האלהים.
וישמעו קול קורא, התבשר כי נשלם החלוק שלך, וחלוק של אשתך טוב מחלוקך, לך למקום פלוני, ותמצא בו ממון גדול שטמן אביך, וילך ויעש כן, וימצא כסף וזהב ואבנים יקרות, ויקח אותו, ויפדה את אשתו, ויוסף לעשות צדקה וחסד כל ימיו.
בא וראה כמה חסדי ה' למי שישוב אליו בכל לבו, ומה עצמו רחמיו לקורא אליו בכל לבבו בעת צרתו, שנאמר 'מן המצר קראתי יה' וגו', כשהוא ממהר לענות את היחיד, כ"ש לצבור שיושיעם מכל צרתם, כתיב 'כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים' וגו', ונאמר 'בכל צרתם לו צר' וגו', ונאמר 'עיני ה' אל צדיקים' וגו', ונאמר 'קרוב ה' לכל קוראיו' וגו'. הוא ברחמיו יושיענו מצרותינו, וינקום נקמתנו, דכתיב 'אם אלך בקרב צרה תחייני'.
מעשה רבי מאיר שהציל את בת רחב"ת
עריכהכשנהרג רבי חנניא בן תרדיון צוה המלך להושיב את בתו בקובה של זונות (ע"ז יח), והיתה אחותה אשת רבי מאיר שמה ברוריה, ותאמר לרבי מאיר, אדני, חל נא את פני ה' אלהיך להציל את אחותי מן המקום הרע הזה ומן האיש ההוא.
ויעש כן רבי מאיר, ולקח ארבע מאות זוזים, וילך עד המקום שהיא יושבת שם, ויאמר, אנא ה', אם הנערה הזאת היא כשירה ונשמרת מכל רע, עשה עמי נס להצילה. ויתחפש, ויבא אליה, ויאמר לה, קחי הממון הזה ואשכב עמך. ותאמר, לא אדני, לא נכון לעשות כן, כי אנכי נדה. ויוסף עוד לפייסה, ולא יכול עמה. ויתברר לו, כי היא טהורה, ולא קרב אליה איש.
וילך לשר בית הסוהר, ויאמר לו תן לי הנערה הזאת, וקח את הארבע מאות זהובים האלו. ואם יבקש אותה המלך, תפייסהו במאתים זוזים, וישארו לך מאתים זוזים. ואם יצוה המלך להרגך, ותראה את עצמך בצער, תאמר אלוה של רבי מאיר הצילני, ולא יזיקך. ויאמר לו שר בית הסוהר, מה האות כי יצילני אלהיך כדבריך. ויאמר לו, הנה הכלבים של בית המלך הם גדולים ורעים, והם נושכים את העם. א"ל, הביאני אליהם, ותראה מה אעשה לך. וילך עמו עד הכלבים, ויקומו עליו לאכלו ולבלעו, ויאמר אלהי הצילנו, ויקומו מעליו. וכשראה זה האות, לקח שר בית הסוהר הזוזים, ויתן לו הנערה. והלכו שניהם.
ויודע למלך הדבר, ויצוה המלך להרוג ולתלות את שר בית הסוהר. ויבואו סריסי המלך לתפשו, ויאמר אלוה של ר' מאיר הצילני מהם, ולא יכלו לגשת אליו. ויאמרו לו, הגידה לנו מה היה הדבר. ויספר להם כל מעשהו, ויאמרו לו, עשה לנו צורת האיש הזה, ושים אותה על שער העיר, ויעשה כן. ויצו המלך לכל רואה איש כמו הצורה הזאת, שיתפשהו ויביאהו למלך.
ויהי היום, ויראוהו השומרים, וירדפו אחריו, וינס לפניהם, עד שנכנס לשוק של זונות. ויאמרו, לא יכנס איש כזה לבית הזונות, וישובו מעליו.
ויקח ר' מאיר את אשתו ברוריה ואת אחותה, ויעתק אהלו לבבל.
הסתכל במעשה הצדקת, לפי ששמרה עצמה מעבירה, הצילה הקב"ה מיד מרעים. אמר הכתוב 'שקר החן והבל היופי' וגו'. לכן צריכות הצדקניות להחזיק בצדקתן, ללמד את הנשים מעשיהן, שלא יהיו מאותן שאמר עליהם שלמה ע"ה 'אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי'.
מעשה שלמה המלך והמבחן שבחן את האיש והאשה
עריכהמעשה ששאלו סנהדרין את שלמה ואמרו, מדוע אמרת פסוק זה 'אשה בכל אלה' וגו', כי נשים רבות יש בעולם כשרות וצנועות. ויאמר להם, אני אבחין לכם דבר.
ויצוה את עבדיו לבקש אדם טוב וישר שיש לו אשה יפת תואר ויפת מראה וטובה וצנועה. ויאמרו לו, כי הנה פלוני אחד מעבדיך יש לו אשה יפת תואר עד מאד כרצונך. ויאמר להם, מהרו אותו ויבוא אלי. וילכו עבדיו ויבהילוהו ויבוא לפני המלך. ויאמר לו, הגידו לי אנשים גבורתיך וטובותיך ובינתך ושכלך. ואני חפץ להשיאך את בתי, ואברכך ואנגלך על כל השרים. ויאמר, מה אני ומה משפחתי כי אקח את בת אדוני המלך.
ויאמר לו, הוספת חכמה, וטוב שאתה מקטין את עצמך, אבל לך הלילה הזה, הרוג את אשתך והבא לי את ראשה, ואני אעשה מה שאמרתי לך. בשמוע האיש כל מה שאמר לו המלך, מהר ואמר אעשה כדבריך, וילך לביתו.
ויהי בדרך, יחשוב האיש בלבו, איך יעשה ואיך יהרוג את אשתו, והיא טובת שכל ויפה, ויש לו בנים ממנה. ותאמר לו אשתו, מדוע פניך רעים וזועפים, ויאמר לה יש לי כאב לב, ותשים הלחם והמטעמים, ולא יכול לאכול, ותאכל היא ותשבע, ותקם ותשכב על מטתה עם בניה הקטנים ותישן. והאיש הזה דואג וחושב ומהרהר, ואומר בלבו, וברעיוניו תמה, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים.
ויבז בעיניו כל כבוד המלך ומתנותיו, וישב ויחשוב במתנות המלך ושיהיה חתן למלך וסר למשמעתו ונכבד בביתו. ויקם ויוציא את חרבו ויקרב אליה להתיז את ראשה, ויגלה אותה ויראה ישנה והילד הקטן בין שדיה, והילד השני בין זרועותיה. ויאמר, איך אהרוג את אשתי ואת בני, ואפסיד העולם הזה והעולם הבא. והמלך שמא לא יעשה לי כל מה שאמר. וישב חרבו לתערה. ויאמר 'יגער ה' בך השטן', וישב במקומו.
והיה בלבו מחשבות לאלפים ולרבבות, ויקם וישלוף חרבו, ויקרב עד אשתו וירא אותה בשערה שנפלה מטפחת ראשה, והיונק בין שדיה, ויחמול עליהם יחד, ויאמר לא אעשה עבירה זאת לעולם, כי נקל בעיני כבוד המלך ובתו, הכל כלא חשוב. וישכב על מטתו.
ויהי בבוקר ויבואו סריסי המלך וילך עמם. ויבוא לפני המלך. וישאלהו לאמר, מה עשית. ויספר את כל אשר קרהו. ויאמר לו ברח לך אל מקומך, אמרתי 'כבד אכבדך' וכו'.
ויעברו ימים, ויביאו לו את אשתו. ותבוא לפני המלך. ויאמר לה, הוגד הוגד לי יפיך ושכלך וטוב מראך, ואני אוהב לקחתך לי לאשה, ואנשאך על כל פלגשי, אבל את אסורה עלי, שאת בעולת בעל, לכן, הרגי את אישך, ותהי מותרת לי. ותאמר לו, כן אעשה כדבריך, ומחר אביא אליך את ראשו.
וידע המלך שתעשה כן ולא תחמול עליו, ויאמר לה, אני אתן לך חרב חדה מאד, שתכרת בו את ראשו ברמיזה. ויצו ויעשו לו חרב מבדיל נחמד למראה ויתנו לה, והיא לא ידעה. ותשם אותה תחת בגדיה, ותלך לביתה. ויבוא אישה ביתה בערב. ותצא לקראתו, ותשקהו ותחבקהו, ותענגו ותתן את המטעמים לפניו כאשר אהב, ויאכלו וישתו. ותאמר לו, אני חפצה שתשכב עמי הלילה ואשמח עמך, ויעש כן. ותשקהו יין לרוב, עד שנרדם במקומו מרוב השכרות. ותקם ותוציא החרב ותכהו בה בגרונו, והיא חשבה שהתיזה את ראשו מפני שבטחה על החרב. ויקץ האיש מכאב החרב, וירא אותה, וחרב שלופה בידה, וכראותה כן נפלה על פניה מבויישת ונכלמת. ויקם אליה, ויאמר לה מה לך, או מה עשית. ותאמר לו, כזה וכזה. ותגד לו דברי המלך. ויהי בבקר, ויבואו עבדי המלך ויוליכו את שניהם לפני המלך.
וכראותם המלך, שחק. וסנהדרי ישראל בפניו. ויאמר להם המלך, הגידו לי מה מעשיכם. ויספר להם האיש את כל אשר קרהו. ותספר האשה כמו כן. ויאמר לו המלך, אני ידעתי שלא תחמול ולא תחוס עליך, ועל כן נתתי לה חרב בדיל שלא תהרוג אותך. אז הודו לו חכמי ישראל לדבריו לאמר, 'ואשה בכל אלה לא מצאתי'. בא וראה כמה הפרש בין האשה הזאת ובין הנשים שזכרנו למעלה.
אחז"ל, בוא וראה כמה טובה אשה טובה, כמה רעה אשה רעה. על אשה רעה הכ' אומר, 'ומוצא אני מר ממות את האשה' וגו', אשה טובה הכתוב אומר 'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה. אשרי האשה ששבחה הכתוב כל כך, ואוי לאשה שקללה הכתוב כ"כ.
ופירשו חכמים פסוקים אלו, שהם משל לתורה, שמשלו באשה טובה ויפה במעשיה, כשיש אדם ירא את ה' וחכם בתורה עליו הכתוב אומר 'מצא אשה מצא טוב' וגו', ומי שאין בה מע"ט ואינה יראת שמים, עליו הכתוב אומר 'ומוצא אני מר ממות את האשה' וגו', ופירשו בו פירוש אחר טוב, 'את האשה' זו גיהנם, 'טוב לפני האלהים ימלט ממנה' וגו', האשה הרעה טוב לפני האלהים ימלט ממנה, ואם יש לה כתובה רבה ואינו יכול לפרוע לה כתובתה, עליו הכתוב אומר 'נתנני ה' בידי לא אוכל קום', אחז"ל, זו אשה רעה וכתובתה מרובה. מדת האשה הרעה שהיא שולטת על בעלה ועושה עמו מריבה. בשעת אכילה כפי שאמר, מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא.
מעשה אשת רב, שהיתה הופכת דבריו
עריכהמקצת חכמים נבחנו בנשים שאינן ראויות, כמו שדברו על רב (יבמות ס"ג) שהיתה אשתו מושלת עליו, וחולקת על דבריו, ואם יאמר לה בשלי עדשים, היתה מבשלת אפונים, כך בכל דבריה היתה עושה הפך. וכשגדל בנה רבי חייא וראה מחלוקת אמו עם אביו, ובכל מה שצוה אותה, היה אומר לאמו, כך אמר אבי שתבשלי לו אפונים, והיתה מבשלת עדשים כמו שצוה רב, והיה הופך כל דברי אביו לאמו, כדי שתעשה רצון בעלה, ולא היתה מתכוונת לעשות רצון בעלה. ויהי היום, ויאמר רב לבנו, בני שבח לבורא, אני רואה שחזרה כוונת אמך לעשות מצותי ורצוני. ויאמר רבי חייא בנו, חייך וחיי ראשך, אין הדבר כך, כי אני מחליף דבריך לאמי, ועושה הפך דבריך, ויבא לך מה שתצוה כרצונך. ויאמר לו אביו, טוב שכלך ושמחתי מאד בחכמתך, וכן אמרו המושלים, מחלציך יצא מי שילמדך דברים וענינים שלא תדע. אבל המנע מלעשות עוד כזה, שלא תלמד לשונך בדברי כזבים, כמו שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר' וגו'.
מעשה רבי חייא, שהיה מביא לאשתו כל דבר טוב
עריכהוכן היתה אשתו של רבי חייא מכעיסתו וחולקת על דבריו, ואם היה מוצא שום דבר רבי חייא, היה קושר בכנף כסותו ומביא אליה. ויאמר לו רב, הלא אתה מתרעם מאשתך ומדוע תעשה לה כך, א"ל, מפני שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מן החטא.
(ברכות ס) ובארץ ישראל היו משכימין לבית החתן ושואלין אותו, מצא או מוצא, כלומר 'מצא אשה מצא טוב' וגו', או מוצא, כלומר 'ומוצא אני מר ממות את האשה' וגו'. ואחז"ל, תקנה לנגוע בה באשה הרעה וכתובתה מרובה, צרתה בצדה, דאמרי אינשי, בחברתה ולא בכלתה, שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה, לפי שרצתה בענייניה יותר ממה שיפרע לה כתובתה, ואם יהיה עשיר יגרשה ולא יניחנה אצלו אפי' שעה אחת, שנאמר גרש לץ ויצא מדון וגו'.
ואמר בן סירא, 'ואשה טובה בחק ירא אלהים תנתן, אשה רעה צרעת לבעלה'. מאי תקנתיה, יגרשנה ויתרפא מצרעתה.
ואמר בן סירא, 'בת לאביה מטמון שוא, מפחדה לא יישן בלילה', לפי שיפחד עליה בנעוריה שלא יפתה אותה איש. ובשעת נדות, שלא תהיה שאין לה דרך נשים ולא תלד. ואין לה שדים, והיא כואבת בשעת תשמיש וקולה עב כקול איש. ועוד יפחד עליה, שלא תהיה משכלה ועקרה. או שמא לא תנשא. ושמא תנשא לגבר שאינו הגון. ועוד פחד עליה, שמא לא תהיה צנועה ויראת שמים, או תהיה מכשפה. אשרי הזוכה לבנים הגונים, כי לא ידע האדם אי זה יכשר הזה או זה, אם בת אם בן, ואשרי ששניהם טובים.
מעשה האלמנה המכשפת
עריכהואמרו (עיין רש"י סוטה כ"ג ד"ה כגון) חז"ל, אלמנה שובבית, פי' אשה בעלת תשובה, ובתולה מצולצית, הרי אלו מכלות העולם, כפי שאמרו, שהיתה אלמנה שובבית וטובה בעיני בני אדם, והיא היתה מכשפה, שעשתה כשפים לכל אשה הרה שלא תלד, כשמרבין צירי היולדה, היתה באה האלמנה הזאת ואומרת, הנני אליך ואתפלל לבורא עליך ותלדי מיד, והיתה הולכת לביתה ומסירה הכשפים והיתה יולדת מיד, והיו חושבים בני אדם שהיא צדקת וחסידה, והיו הנשים ההרות הולכות אליה טרם ימי לידתן, ומפייסות אותה להתפלל עליהן. ויהי היום, ותצא מביתה, והניחה שם נער לשמור הבית, וישמע קול נענוע בירכתי הבית, ותמונה אינו רואה זולתי קול. וילך ויחפש, וימצא הבית מלאה ומכוסה, ויגלה אותה, וימצא הכשפים בתוך החבית, ותגלה רעתה ונבלותה, ובטלו הכשפים, ומהיום ההוא והלאה לא היו צריכות אליה הנשים, ויגרשו אותה אנשי העיר מבינם.
לפיכך אחז"ל, שלא ילמד אדם את בתו תורה, דתנן, רבי אליעזר אומר, כל המלמד את בתו תורה, כאלו מלמדה תפלות, ואמרו בעלי תלמוד, מ"ט דרבי אליעזר דאמר המלמד את בתו תורה וכו', דכתיב 'אני חכמה שכנתי ערמה', כיון שנכנס' חכמה באדם, נכנסה בו ערמומית. וכל הענינים האלה דאמר בן סירא בת לאביה מטמונת שוא.
מעשה בתולה ואלמנה שמהן נלמד יראת חטא
עריכהוכבר נמצא מהן בעלת תשובה שלימה, דאמר ר' יוחנן, למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה. בתולה מאי היא, דאמר, פעם אחת ראיתי נערה בתולה נופלת על פניה ואומרת, רבון העולמים, בראת גן עדן, בראת גיהנם, ובראת צדיקים לגן עדן, ורשעים לגיהנם, יהי רצון מלפניך שלא תבא לידי אדם תקלה ומכשול על ידי, ואל אכשל בבני אדם שאירש גיהנם.
וראיתי אלמנה שבאה לבית הכנסת, והיה בית הכנסת אחר קרוב לביתה, ואמרתי לה, בתי, הלא יש לך בית הכנסת קרוב לביתך. אמרה לי, רבי, והלא שכר פסיעות יש.
לפיכך צריך האדם לבחור ולקרב הצנועות, ולהרחיק המורדות. כמו שאחז"ל, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור. אם לא מצא, ישא בת ראשי כנסיות. ואם לא מצא, ישא בת גבאי צדקה. ואם לא מצא, ישא בת מלמדי תינוקות, ולא בת עמי הארץ, מפני שהן ונשותיהן שווין. ועוד אמרו, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישיא בתו לתלמיד חכם, וכל המשיא בתו לעם הארץ, כאלו נתנה לפני ארי. וכל הנביאים לא נתנבאו, אלא למשיא בתו לת"ח, והעושה פרקמטיאות לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. שכל המהנה ת"ח מנכסיו, כאלו נדבק בשכינה. אבל תלמיד עצמו, אין קץ לטובתו ולמעלתו, שנאמר, 'עין לא ראתה אלהים זולתך' וגו'.
מעשה רבי עקיבא ואשתו
עריכהועתה אספר לך מעשה בענין זה, שעשתה אשה אחת טובה מבנות העשירים, אחז"ל, (נדרים נ'), שהיה איש בארץ ישראל, שמו כלבא שבוע, ולמה נקרא שמו כן, שאם היה נכנס לביתו אפילו הכלב והוא רעב, היה משביע אותו. והיה רבי עקיבא רועה צאנו. והיתה לכלבא שבוע בת אחת יפה ונאה, ותאהב את רבי עקיבא, ותאמר לו, קח אותי לאשה. ויאמר, אעשה כדבריך. ויוגד לכלבא שבוע, ויחר לו עד מות, וידר נדר לה', שלא יתן לה מממונו כלום, לפי שרצתה בעם הארץ, ולא חששה בתו לכל זאת.
וישא אותה רבי עקיבא, וידבר על לבה ויאמר לה, ראי ענינו ודלדולינו, והתאפקי והוחילי לאלהים, כי אם יהיה לי ממון אני אעשה לך עטרה של זהב. הם מספרים יחד, עד שקרא עליהם קורא ואמר, יש לי אשה הרה ורוצה ללדת, ואין לי כסות במה שתלד, אולי תעשו עמי חסד ותתנו לי שום כסות. ויענהו רבי עקיבא, ראי שהטיב לנו הקב"ה. ויהי מימים, ותאמר, לו שמעני אדני, וקח עצתי ולמד תורה מרבי אליעזר ורבי יהושע שנים עשר שנה.
וישב אל עירו ועמו י"ב אלף תלמידים. וישמע אדם מחרף את אשתו ואומר לה, שמעתי מה שעשה עמך אביך שנשאת לרועה צאנו עם הארץ שלא היה לך הגון, ואחר שנשאך הלך לדרכו מהיום י"ב שנה, והנה את אלמנות חיות. ותען אשתו ותאמר, רצוני שיחזור ללמוד עוד י"ב שנים אחרות, ולא יבא עם הארץ. ויהי כשמוע כל זאת, ר"ע חזר למדרשו, ולמד תורה י"ב שנים אחרות, וישב אל ביתו אחרי כן, ועמו כ"ד אלף תלמידים. ויחרדו זקני העיר לקראתו, ויבא בכבוד גדול, ולא ידעו מי הוא. וישלח לדבר לאשתו לצאת, ולא היה לה מה שתלבש זולתי בגדים קרועים. ותאמר, 'יודע צדיק דין דלים'. ותצא לקראתו, ותפל על פניה. ויבאו התלמידים להסירה מלפניו. ויען ויאמר להם, הרפו לה, כי נפשה מרה לה, והיא סבבה עלי ללמד התורה הזאת שלמדתי ושלמדתם אתם. וישמע כלבא שבוע, כי איש חכם בא לעיר, ויצא גם הוא לקראתו לשאול לו אולי יתיר לו את נדרו, שהיה עצב על בתו שהיתה בחסר כל. וישאלהו האיש, ויודיעהו נדרו, ויאמר לו רבי עקיבא, מפני מת נדרת נדר זה. אמר לו, מפני שנשאת לאיש שאינו הגון לה, ולא היה בו לא תורה ולא ממון. ויאמר לו רבי עקיבא, ואם היה חכם כמוני היית נודר נדר זה, אמר לו חס ושלום, כי אם היה קורא אפי' פרק אחד, הייתי נותן לו חצי ממוני. ויאמר לו, אני חתנך בעל בתך. ויקם אליו, וישק ראשו, ויחבקהו וישקהו,ויתן לו חצי ממונו.
ויהי עשיר גדול רבי עקיבא, ויעש לאשתו עטרה של זהב כאשר אמר לה, ויושיעם הקדוש ברוך הוא מצרתם, וירבה עשרם והונם. ראה לכמה כבוד גדול הגיע זה האיש על רוב חכמה שלמד מתוך עניות הרבה.
מעשה הלל ועליית בית הכנסת
עריכהוכן (יומא לה) היה הלל הזקן דל ואביון, והי' מרויח במלאכתו חצי זוז, והיה מפרנס עצמו מחצי, והחציהאחר היה נותן אותו לשומר פתח המדרש להניחו כדי לבא לשמוע דברי תורה ודברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. ויהי היום בימי החורף, לא היה לו מה שיתן לשומר הפתח, ולא הניחו אותו לבוא לב"ה. ויעל על גג המדרש, והכניס ראשו כנגד החלון לשמוע דברי תורה, וירד עליו שלג גדול כל היום, עד שנתכסה כולו מן השלג, ולא חשש מרוב תאותו לשמוע דברי תורה. ויהי בערב, ולא יכול לקום מרוב הקור, ויהי שם כל הלילה. ויהי בבקר, ויבא שמעיה ואבטליון לבית המדרש, וישקיפו אל החלון שהיה נכנס האור קודם זה, ואותו היום אפל ואין נוגה לו. ויחפשו וימצאו את הלל כמו מת מוטל, ויפשיטו בגדיו וילבישוהו בגדים אחרים, ויעשו לו מדורה גדולה סביביו, ותשב רוחו אליו. ומהיום ההוא והלאה, נתנו לו רשות להכנס למדרש בלא שכר.
לכן אמרו חכמים זכרונם לברכה, מה יתאונן אדם עני אם ימנע עצמו מללמוד תורה. אם יאמר עני הייתי והייתי טרוד בעניי ודלדולי, אומרים לו, כלום היית יותר עני מהלל הזקן, ולא ימצא מענה. וכן העשיר יאמר, מרב עשרי והוני חדלתי ולא יכולתי ללמד תורה, אומרים לו, היית עשיר יותר מן רבי אלעזר החרטום, שהניח לו אביו כפרים וגנות ופרדסים וספינות על הים, ולא הלך מעולם לראותם, אבל הניח הכל ביד עבדיו, ונתעסק בתורה כל ימיו, ולא ימצא מענה. וכן הרשע, אם יאמר כשגבר עליו יצרו ורוב תאותו מנעוהו מללמוד תורה, אומרים לו כלום היית יותר נאה מיוסף הצדיק ואשת פוטיפר, שהיתה מתקשטת לפניו והיתה יפת תואר ויפת מראה, ושבר את יצרו והכניע תאותו, ולא השגיח בה מעולם.
תשובת שמעיה ואבטליון לכהן הגדול
עריכהומעלת התורה גדולה ונכבדת, כי שמעיה ואבטליון שהיתה בהם חכמה יתירה וחסידות, היו גרים מבני סנחריב, כמו שאמרו בתלמוד, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים, אינון שמעיה ואבטליון.
ויהי יום הכיפורים, אחר שהשלים כהן גדול עבודתו, הלכו אחריו זקני ישראל לשלחו ולהלוותו, ויפגעו את שמעיה ואבטליון, ויעזבו את כהן גדול וילכו אחרי שמעיה ואבטליון. ויחר הדבר מאד לכהן גדול, ויאמר להם ייתון בני עממיא בשלם, ויענוהו, ייתון בני עממיא לשלם דעבדין כעובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין כעובדי אהרן. ושנינו במשנה, בעניין להחיות ולהשיב אבדה, ממזר תלמיד חכם קודם לכ"ג עם הארץ.
מעשה אונקלוס הגר
עריכהוכן נאמר באונקלוס הגר (ע"ז י'), אשר חבר את התרגום של תורה, והוא היה גר, וישמע עליו קיסר שנתגייר, וישלח מלאכים להביאוהו לפניו, וכראותם, ישב ודרש ואמר להם פירושי תורה ושכרה, עד שנתגיירו. וישלח עוד מלאכים שנית, ויצו אותם שלא יתווכחו עמו, כדי שלא יעשה להם כאשר עשה לראשונים. ויאמר להם, שמעו ממני דבר אחד. ויאמרו לו, מהו הדבר, ויאמר להם, מנהגו של עולם שילך העבד לפני אדוניו בנר ואבוקה להראותו הדרך, ויאמרו כן הוא. ויאמר להם, ראו מה עשה הקב"ה עם ישראל, שנאמר 'וה' הולך לפניהם יומם' וגו', ויפרש להם פירושים עד שנתגיירו.
וישלח המלך קיסר מלאכים שלישים, ויצום שלא ידברו עמו ולא ישמעו מפיו דבר. וילך עמהם, וישא עיניו וירא בפתח המזוזה, וישם ידו על המזוזה. ויאמרו לו, מה זאת, ויאמר להם, מנהגו של עולם מלך בשר ודם, לבא חדר בחדר לפנים, ושריו ועבדיו שומרים אותו ויושבים בשערים, והקדוש ברוך הוא אינו עושה כן, אלא מביא אותם לפנים מביתם, והוא יושב על פתחי ביתם לשמרם, שנאמר 'ה' ישמר צאתך ובואך' וגו', ונתגיירו גם הם בראותם זאת. ובראות קיסר כך, נמנע מלשלוח עוד מלאכים.
ראה גדולתו של חסיד זה במעשיו, והוא היה גר אוהב חכמה ותורה.
(עדיות סוף פ"ה) בקש בן אחד מאביו שחלה ונטה למות, ופייס מאביו שיצוה עליו לחבריו לקרבו, ויאמר לו, בני, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, אחז"ל, הזהרו בעמי הארץ שמא מהן תורה יוצאה. אבל, אומר לך מקצת מדותם, שאם למדו אותם מעט, הם גסי הרוח בעולם, והם חושבים שהשיגו כל החכמות ומתהללים באותו המעט שלמדו, ויתועבו בני אדם, שנאמר 'בלב נכון תנוח חכמה' וגו', זהו תלמיד חכם בן עם הארץ.
אמר עולא, היינו דאמרי אינשי, איסתרא בלגינא, קיש קיש קריא. פירוש, המעט תירוש בצפחת, קש קש תקרא כשיניעו הצפחת, ואם הצפחת מלאה, אפילו יניעו אותה לא ישמע מה שבתוכה. ומנהג ההדיוטים, אם ישאלו שאלה לחכמים, ימהרו להשיב תשובה טרם גדולים מהם. והחכם הנבון, לא ימהר להשיב כמו מנהג ההדיוטים, כמו שאמרו חכמים 'ויאמר ממוכן לפני המלך', מכאן שקטן קופץ בראש, לפי שהיה קטנם של השרים, לפי שהוא בסוף פסוק, שנאמר 'והקרוב אליו כרשנא' וגו', ובסופם כתב ממוכן, ולפי שדבר במהירות לפני השרים נקרא הדיוט.
אבל ראוי לאדם לדבר במקום שאין גדול, ממנו כפי כפי שאמרו, באתרא דלית גבר, תמן הוי גבר, ובאתר ראית גבר, תמן לא תהוי גבר. על כן לא תמצא לגוף טוב משתיקה, כמו שאמרו, יפה שתיקה לחכמים כ"ש לטפשים. ואמרו עוד, מלה בסלע ושתיקה בשתים. ואמרו, סמא דכולא משתוקא. כלו', עיקר כל דבר שתיקה.
אבל יש מקומות שצריך משכיל לדבר וללמד ולייסר, וגם להזהיר בני אדם להדריכם בדרך ישר, דא"ר יצחק, מאי דכתיב 'האמנם אלם צדק תדברון' וגו', מה אומנותו של אדם בעולם הזה, שישים עצמו כאלם. יכול אפילו לדברי תורה, תלמוד לומר צדק תדברון. ואמר דוד ע"ה, 'ולשוני תהגה צדקך' וגו', ואחז"ל, לפיכך זכה הלל שבקש תורה ולמד אותה מתוך עוני. וכבר היתה בו מדה טובה ולב טוב מאד, ועל כן היתה הלכה כמותו, בכל מקום שנחלקו בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל לעולם, חוץ מהלכות מועטות, כבר הם מפורשים בפרק א' ממס' יבמות. והזכירו חכמים מעט ממדותיו הטובים ואמרו, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל, ואל יהא קפדן כשמאי.
מעשה הלל ואורך רוחו
עריכהמעשה (שבת לה) בשני בני אדם שהמרו זה עם זה, ואמרו מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז, וילך האחד ערב שבת, והיה חופף ראשו לכבוד שבת, ויקרא מי כאן הלל מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו, מה אתה מבקש, אמר לו שאלה יש לי לשאול, אמר לו, שאל בני שאל, אמר לו, מפני מה ראשן של בבלים אינן סגלגלים, א"ל, שאלה גדולה שאלת, א"ל, מפני שאין להם חיות.
וילך והמתין שעה אחת, וישב ויקרא מי כאן הלל, ונתעטף ויצא לקראתו, א"ל, מה אתה מבקש, א"ל, שאלה יש לי לשאול, א"ל, שאל בני שאל, א"ל, מפני מה עיניהם של תרמודיים הם תרוטות, א"ל, מפני שהם דרין במקום החול והרוח משיב ומסיע החול, ונכנס בעיניהן, על כן עיניהם כך.
והלך לדרכו והמתין שעה אחת וחזר, ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל, ונתעטף ויצא לקראתו, וא"ל, מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות, א"ל, מפני שדרים בין בצעי המים. ובכל זאת לא היה כועס הלל.
וכשראה שלא יכול להקפידו, אמר לו, אתה הוא הלל נשיא ישראל, אמר לו הן, א"ל, א"כ אל ירבו כמותך בישראל, אמר לו בני מפני מה, אמר לו, מפני שאבדת ממני ארבע מאות זוז. אמר לו, הוי זהיר ברוחך, כדאי הלל שתפסיד על ידו ד' מאות, והלל אל יקפיד. ומעשיות החסיד הזה עצמו מספר.
ע"כ צריך אדם להרחיב לבו לשמח בחלקו, ואל יבהל ואל יכעס, כמו שנאמר 'כי כעס בחיק כסילים ינוח'. ונאמר, 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך'. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, כל הכועס, כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר 'והעבר רעה מבשרך', ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר, 'וגם רשע ליום רעה'.
ואמר רב הונא, כל אדם הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה אצלו כלום, שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזמותיו. רבי ירמיה מדפתי, אמר אף משתכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנאמר 'כי כעס בחיק כסילים ינוח', וכתיב 'וכסיל יפרוש אולת'.
רב הונא בר יצחק אמר, בידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו, שנאמר 'ובעל חמה רב פשע'.
ואמר עוד, איזהו שוטה, הקורע בגדיו. ואם לא היה הפסד לאיש בכעס כי אם נזק גופו, היה לו להרחיקו ממנו, כ"ש שגורם לעונות ולעבירות משונות, ויפסיד השכל ויאבד זכיות הרבה.
שאלוני תלמידי, למה נקראו בשמם לבדם החסידים הראשונים, ואשר באו אחריהם שלא היו כמותם, נקרא שמם מהם בלשון 'רבנן' 'רבי' ו'רב', ומפני נקרא שם הא' 'רב', ושם השני 'רבי', ושם הג' 'רבן'.
כך אחז"ל, גדול ממר רבי, וגדול מרבי רבן, וגדול מרבן שמו, והראשונים שהיו גדולים כמו שמעון הצדיק ואנטיגנוס ושמעיה ואבטליון והלל ושמאי ואחרים כמותם, עליהם אמרו 'גדול מרבן שמו', אבל הנביאים, כגון חגי זכריה ומלאכי, אף מאור ישראל משה רבינו ע"ה, נקראו בשמם לא רבי ולא רבן, ומה שנאמר משה 'רבינו' ע"ה, כי כשנתהלל שהוא רבינו, לא לכבודו אלא לכבודנו, כי אם היינו אומרים משה רבי[נו], לפי שלמדנו תורה.
וחכמים שנקראו רבן ורבי, אל מי שהיה מן הנשיאים שהם מזרע הלל שהיה מזרע דוד מאמו ולא מאביו, נקרא שמם רבן, שהם היו נשיאים וראשי גליות, כמו רבן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי, והנקראים רבי, הם חכמי ישראל, כפי שנאמר רבי מנין ליה קרו ליה רבן, ויהבינא רשותא למידן הקנסות.
ואמר רבינו הקדוש לרבי אליעזר בן שמעיה, חכימא עבידתך וגולתא דדהבא פרשי על רישך, ורבי קרו, לך ואת אמרת לקרתא אנא אזיל.
וכאשר נאמר דהוה מצטער רבי למסמך לרבי שמואל ירחינאה ולא הוה קא מסתייעא מלתא, עד שאמר לו אל תטריח עצמך בדבר הזה, כבר ראיתי ספר אדם, וכתוב בו בספר, שמואל הירחינאה חכים הוה, ורבי לא איתקרי, לפיכך ראשי החכמים נקראו רבי בארץ ישראל, אבל ראשי חכמי בבל נקראו רב, לפי שאמר, כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל.
וראשי גליות נקראו רבנא, הם המתיחסים מאבותם עד דוד המלך מלך ישראל, כמו שנאמר בתלמוד אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש.
ומהם נקראו מר, כמו מר עוקבא, מר יוחנן, מר זוטרא. אבל רבה, שמו אבא, ונקרא שמו רבה במקום רבי אבא, בדרך קצרה.
וכן אביי היה שמו אבא והיה שמו נחמני, כמו שאמרו בתלמוד, והלכתא כנחמני, וזכרו בראשונה אביי.
ופירש רבינו שרירא גאון זצ"ל, ומפני זה נקרא שמו אביי, לפי שהיה בן אחות רבה בר נחמני, והיה תלמידו, והיה שמו נחמני, כלומר אביו של רבה, והיה קורא אותו רבה 'אביי' כענין 'אבי' בלשון תרגום, והיו קורין אותו בני אדם כך אביי. והנה פירשתי לך הכל בדרך קצרה, ואין להאריך לחכימא.
ואשוב לענין הספר, אחז"ל, כי ג' עשירים היו בארץ ישראל, והיו שמותם כמעשיהם, האחד, כלבא שבוע, כבר זכרנו למעלה. והשני, היה נקדימון בן גוריון, כפי מעשהו שנקדה לו החמה, כלומר שזרח לו השמש בערב אחרי ביאתו, מפני שבטח בה' נעשה לו נס גדול, כענין שנאמר 'והבוטח בה' חסד יסובבנו'.
מעשה נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה
עריכהמעשה (תענית יח) שכשעלו ישראל לרגל לבית המקדש ולא היה להם מים לשתות, וילך נקדימון בן גוריון לשר אחד משרי המלך, ויבקש ממנו מעין אחד שיהיה לו בהלואה עד זמן קצוב, ואם גשמים יהיו יורדין עד שימלא המעין, הרי טוב, ואם לא, יתן נקדימון י"ב ככרי כסף, ויתן לו המעין וישתו כל העם הבאים לרגל. ויבש המעין.
ויהי היום שפסק עם השר פסיקה זו, שלח לו השר לתת המים או הכסף, ויאמר, המתן עד חצי יום, המתין ולא ירדו הגשמים, א"ל, המתן לי היום, ואם לא ירדו גשמים אתן לך הכסף שפסקתי עמך. ויאמר השר בלבו, כל השנה לא ירדו גשמים, והיתה בצורת, והיום זרחה השמש בלא עבים בשמים. ולא ידע הכסיל כי תשועת ה' כהרף עין. וישמח השר מאד שבטח לקחת הכסף מן נקדימון, וילך לבית המרחץ. וילך נקדימון לבית המקדש ויתפלל לפני הקב"ה, ויאמר, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שלא עשיתי זה הדבר לכבודי, ולא לכבוד נפשי, ולא לקחתי המים, אלא לכבוד שמך הגדול, ולכבוד ישראל בניך הבאים לרגל שלא ימותו בצמא . ויהי טרם כלה לדבר, והשמים התקדרו בעבים ורוח, וירדו גשמים לרוב מאד, ולא יצא השר מבית המרחץ עד שנתמלא המעין מים. ויהי בצאתו, ויפגע השר את נקדימון יוצא מבית המקדש, ויאמר לו, אני יודע כי לא ירדו הגשמים האלו בשעה קלה אלא בעבורך, אבל יש לומר לך שתזרח השמש ויתברר שירדו הגשמים ביום פסיקתנו, כי אני אומר שכבר בא השמש, ואם לא תעשה, תשקול לי.
וישב נקדימון לבית המקדש ויאמר, רבון העולמים, כאשר הגדלת חסדך בראשונה, עשה עמי חסד באחרונה. וישמע ה' תפילתו, ויזרח השמש, וינצל מיד השר. לפיכך נקרא שמו נקדימון בן גוריון.
השלישי, ציצית הכסת. נקרא שמו כן, מפני שני עניינים. האחד, שהיה יושב על הכסת בין אנשים וכסאות אנשים חשובים. והשני, שהיה כסאו באמצע כסאות נשיאים גדולים כמו הציצית בטליתות.
מעשה החסיד והקצב שיהיו שכנים לעוה"ב
עריכהויהי איש אחד, תלמיד חכם חסיד עניו, בקש מאלהיו להודיעו מי יהיה חבירו בעולם הבא, ויצם ימים רבים וירבה תפלה ותחנוני,ם עד שנאמר לו בחלום הלילה פלוני הקצב יהיה חבירך. ויקץ משנתו דואג ונאנח סר וזעף, ויחזור להתענות ולחלות לפני ה'. ויאמרו לו בחלום, כבר הודעתיך כי פלוני הוא חבירך בעולם הבא. כשמוע הדבר, נדהם ונאנח ובכה בכי גדול על דבר זה. וישמע קול קורא מן השמים, לולי שאתה חסיד ויש בך מעשים טובים, כי בן מות אתה, מדוע חרה לך על שאמרתי לך שפלוני הקצב הוא חבירך, הידעת את אשר עשה פלוני הקצב מעשים טובים שלא יוכל כל אדם לעשותם, ומעלתו מעלה גדולה בעולם הבא.
ויקם התלמיד בבקר, וישכם לחנות הקצב, ויתן לו שלום, וישב עמו, ויאמר לו, רצוני שתודיעני מעשיך וחסדיך בעולמך. ויאמר לו, אדוני, אתה רואה מלאכתי, ומכל מה שאני מרויח, אני נותן החצי בצדקה, והחצי מתפרנס ממנו אני ואנשי ביתי.
ויאמר לו התלמיד, אנשים רבים נותנין צדקה יותר מזה, אבל הודיעני אם עשית דבר שלא יוכל כל אדם לעשות. ויחריש הקצב שעה גדולה, ויאמר לו, אדוני, זכרתי דבר שעשיתי היום כמה שנים. ויאמר לו החכם, מה היה הדבר, ויאמר, הייתי ביום [מ]ימים שעברו מתעסק במלאכתי, והנה ארחת כותים באה, ובה שבויים רבים, וביניהם נערה קטנה בוכה במר נפש, ואקרב אליה, ואמרתי לה, בתי, למה תבכי ולמה תצעקי. ותאמר לי, אדוני, אני יהודית, ואני מפחדת שמא יוציאוני הכופרים האלו מכלל ישראל, והיה רצוני לצאת במקום ישראל, אולי יפדוני היהודים מיד הכותים. כשמעי דבריה, הרך לבבי, וחמלתי עליה, ואמרתי לה, החרישי והאמיני, כי אני אפדך. ואלך מיד לאדוניה, ואקנה את הנערה בדמים הרבה, ואביא בדמיה יותר מממוני. והיתה הנערה בת י"ב שנה, והבאתיה לביתי, והלבשתיה עד שגדלה, ויהי לי בן יחיד בן כ"א שנה. ויהי היום, דברתי עמו בסתר ופייסתיו בדברי ההגונים, ואמרתי לו, בני, קבל עצתי ועשה מצותי ומלא רצוני, למען ייטב לך בעולם הזה ובעולם הבא, אמר לי, אמור מה שתרצה כי לא אסור ממצותיך ימין ושמאל, אמרתי, רצוני שתשא את הנערה הזאת לאשה, ואני אעשה לכם בגדים ותכשיטין חשובים במאוד. ויאמר לי, הנני בידך עשה הטוב בעיניך. וישמח לבי עד מאוד, ואתקן כל צרכם מחוט ועד שרוך נעל, לא חסרתי דבר, ועשיתי סעודת גדולה לחופה, ולא הנחתי מכל בני העיר שלא באו לשם, וכל העניים, ואושיב את העניים בצד בני העיר כדי שלא יתביישו, ואשים לפניהם מאכלים ומטעמים, ויאכלו וישתו שמחים וטובי לב, זולתי שלחן אחד שלא היו אוכלין כלום, ואמרתי להם, אחי, למה תעשו כזה, שמא מצאתם במטעמי שום דופי, אמרו לי ח"ו, כי לא ראינו מעולם טוב ממנו, אבל העני הזה שהושבת עמנו, בוכה ודמוע ונאנח מעת שישב בכאן, וע"כ לא נוכל לאכול מפני אנחתו ובכיתו .
ואקח אותו בידי ואוציאהו לחוץ לבדו, ואמרתי לו, אחי למה הרעות לי, ולמה תעצב בני החופה, הודיעני מה לך ולמה ירע לבבך, אל תכסה ממני כלום, אם יש עליך חוב אתן לך, ואם אתה צריך הלואה אלוה לך. ויאמר לו, חוב אין לי עלי, ואיני צריך הלואה, אבל אני בוכה על הנערה שתשא אותה לבנך, שהיא מעיר פלוני, ואני קדשתי אותה היום כמה שנים, והיא מאורשת לי, ונשבית היא, ואני אחריה באתי, והנה שטר קידושיה בידי. ויוציא השטר ואראה כדבריו. ואמרתי לו, היש לך אות בנערה הזאת. אמר לי, ראיתיה פעם אחד בבית אביה, וראיתי בגופה אות כך וכך במקום פלוני. והאמנתי בדבריו. ואמרתי לו התחזק והתאפק, כי אני אמלא מאוייך, ואקרא את בני. ואמרתי לו, בני אתה עשית רצוני בדבר הנערה הזאת, ועתה מלא מאויי בכל מה שאומר לך, ויהיה טוב לך. ויאמר לי, כאשר עשיתי בראשונה בעבורך, כן אעשה עתה, לא אמרה את פיך. ואמרתי לו, הנערה הזאת היא מקודשת לבלעדך, וכבר ראיתי שטר קידושיה, והנה האיש שקידשה בכאן, והיא אסורה עליך. ועתה, רצוני שתתן לו כל מה שעשיתי לך, מבגדים ותכשיטין, ותחזירה לבעלה ותזכה לשכר טוב, ואני אתן לך אשה טובה מזו, ואעשה לך כפלים מזה, ויאמר לי, כן תעשה, ואני אעשה כאשר דברת.
ואביא את האיש האורח ואת הנערה, ואעמידם בחופה, והשושבינים לפניהם, ויברכו ברכת נישואין, ואתן להם כל מה שהיה בביתי, ואוציא להם כל מה שהיה מזומן לבני, וישבו עמי ימים רבים שמחים וטובי לב אין מחסור כל דבר, ושכחו עמלם וצרתם, עד שרצו לשוב לעירם, ואתן להם מתנות טובות וצדה לדרך, ואשלחם לשלום, והייתי שואל בכל עת לעוברי דרך לשלומם. ויאמר לו התלמיד ברוך אתה לה' שהניחות לבבי ושמחתי כי אתה מחברי לעולם הבא.
מעשה אביי ושכנו הספר
עריכהאביי נעצב ונדהם ימים רבים מפני שאמרו לו שחלקו לעולם הבא עם פלוני הספר שכנו, והיה נותן לאביי שלום בכל ערב שבת. ואמרו לו בחלום, דע כי האיש הזה, יש בו מעשים טובים שלא תוכל לעשותם, כי הוא עושה מקום מיוחד לנשים להקזה, שלא תגלה לפני האנשים, כי יש לו חלוק רחב, ומקום הקזה שבו יש בו נקבים רבים, וכשיקיז אשה ילבש אותה שלא יסתכל בה.
ועוד יש לו מקום חוץ לחנותו, ישימו שם שכרו אם מעט ואם הרבה, ומי שאין לו מה שיתן, יבא בלא בושה ויעשה כל צרכו וילך לדרכו. והוא לא ידע מי נתן ומי לא נתן כלום. לפיכך המקום נעלם ממראה עיניו, שלא יראהו, ובלילה יפתח ויקח מה שימצא ויתפרנס ממנו עם אנשי ביתו. ונותן בצדקה מקצתו. על כן הוא זוכה להיות במחיצתן של צדיקים. וייטב הדבר בעיני אביי ותשקוט נפשו ויסר מצרתו ואנחתו.
מעשה בתינוק שנשבה, וניצול בזכות ספר בראשית
עריכהמעשה (א"ז פי"ז) באדם אחד, שהיה לו בן יחיד, ויגדל הנער ויגמל, ויהי בן שלש שנים, וכתב לו ספר בראשית, וישם אותו בבית המדרש לקרוא.
ויהי היום, ויבאו צובאים על העיר, וישבו את הנער בכלל השבויים, וספר חומש בידו, ולאחר הוליכוהו למדינה של מלך, ויאסרוהו בבית הסוהר, וישימו את ספרו בבית המלך.
ויהי לילה אחת, נדדה שנת המלך, ויאמר להביא את ספריו ולקרות לפניו, וימצא ספר הנער ביניהם, ולא ידע אחד מהם לקרא בו. ויצו המלך ויביאו הנער לפניו, וישימו בחיקו הספר. וכשראהו, בכה בכי גדול. ויאמר לו המלך, אל תירא בני, למה אתה בוכה. ויען הנער ואמר למלך, לא אני ירא ממך, אלא ממי שאמר והיה העולם. ויאמר לו המלך, התוכל לדעת מה כתוב בספר זה, ויאמר לו כן. ויאמר, קרא לפני. ויקרא מן בראשית עד ויכלו, ויפרש אותו פי' יפה. וישב המלך על המטה, ויאמר, יתברך אלהי השמים והארץ.
ויצו המלך להלביש את הנער, ויושיבוהו לפניו, ויאמר לו, בן מי אתה, ויאמר, בן פלוני, והייתי בן יחיד לאבי ולאמי, וישבו אותי מן ידי רבי שהייתי לומד לפניו בספר זה שעשה לי אבי. כי אני יודע אנחות אבי ואמי ובכייתם ואנחתם עלי. ויאמר לו המלך, אמנם ידעתי כי בעבורך נדדה שנתי הלילה הזה. ועתה, אל תירא, כי אני אצוה להוליכך לאביך. ויהי בבוקר, ויצו המלך להרכיבו ולתת לו מתנות רבות, ולשלחו לעירו, ויעשו כן. ויגיע לבית אביו בכבוד גדול, ויספר להם כל מעשהו, ויברכו ויהללו את ה' המושיע והעונה בצרה למרי נפש, שהגדיל לעשות עמם ועם יחידם כחסד הגדול הזה, והיתה סבה טובה מהקב"ה שלמדו את הנער בראשונה ספר בראשית, להנצל מיד שוביו, כי מנהגנו ללמד את התינוק בראשונה ספר ויקרא.
טעם שמתחילים הלימוד עם הילדים בספר ויקרא
עריכהואני נסים, שאלתי בילדותי את אבא מורי הרב הרא"ש, ואני קורא לפניו בספר ויקרא, ואמרתי לו אבי מפני מה מתחילים את התינוק לקרות תחלה בספר ויקרא ולא יתחילו מן בראשית שהוא תחלת התורה, ויאמר לי, בני, יפה שאלת מאד, ברוך אתה לה', ויאמר לי, הקרבנות הם היו כפרה לחטאת ישראל ולסליחה לעונותם, וכשחרב ב"ה שיבנה במהרה בימינו ושבתו הקרבנות ובטלו העולות, תקנו רז"ל ללמוד את בנינו תחלה בספר ויקרא, שתחשב קריאתם בקרבנות כאלו הקרבנו קרבנות ועולות לפני הקב"ה, ויכפר לנו על כל חטאתינו.
וראיתי לחכמים פי' אחר, מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים, אם כן יתחילו מן בראשית, אלא מה התינוקות טהורים, אף הקרבנות טהורים, יבאו טהורים ויתעסקו בטהורים. אלו הפירושים שניהם יתכנו אינן מכחישין זה את זה.
מעשה בחכם שהצדיק הדין באיבוד בניו
עריכהמעשה (עי' במדרש משלי פסוק אשת חיל) בחכם א' שהיו לו שני בנים בני זקונים, ומרוב חבתו בהם, היה מוליכם עמו לבית הכנסת, ולא היה מאמין אותם עם שום אדם. ויהי יום, יום שבת, יצא כמנהגו עמם לבית הכנסת, וקדמו הם לאביהם. והיה בדרך קיר נטוי לנפול, ונפל על ב' הנערים, ואביהם ראה ויתאפק, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל תפלתו, ולאדם לא הגיד מאומה.
ויבא אל ביתו, וכשלא ראתה אשתו הנערים כבד מאד הדבר. ותאמר לו, איה הנערים, למה זה עזבתם, ולא היה מנהגך כך. אמר לה הנחתים אצל איש אחד שהוא כנפשי. ויאמר לה, פלוני החכם פייסני שיסעדו עמו היום, ולערב אלך ואביאם ויאכלו וישתו. וילך החכם להתפלל תפלת המנחה, וישב לביתו, ותרא האשה שלא הביא הנערים. ותאמר, שמא אבדו הנערים או מתו, ובעלה לא רצה לגלות לה, מפני חמל עליה שלא תצא מדעתה. ותאמר לו, אדוני אני שואל אותך דבר אחד, א"ל אמרי מה שתרצי.
אמרה לו איש פלוני הפקיד אצלי פקדון מהיום ימים, ועתה בא לבקש פקדונו, היש רצונך שאחזיר לו אם לאו. אמר לה, האמת והישר שתמהרי ותשיב לו פקדונו. אמרה לו כך משפטיך אתה חרצת, הקב"ה הפקיד אצלנו שני פקדונות, ועכשיו שלח ולקח אותם, אנו חייבין להתאפק ולהצדיק דינו עלינו, ולהללו ולשבחו על הרעה כמו על הטובה. וינחם האיש בדבריה, ויתאפק ויתתמה על שכלה ובינתה וחסידותה. ויצדיקו שניהם דין היוצר עליהם.
ויהי בלילה ההוא, בא בעל הבית הקיר שנפל להוציא העצים והקורות וכלי הבית, וימצא את הנערים חיים, ויוליכם אל ביתם לאבותם, והם מתנחמין זה עם זה ומצדיקים דין יוצרם. נכנסו עליהם, ויראום ויתמהו איש אל רעהו, וינשקום ויחבקום, וישאלום היאך ניצולו, ויאמרו להם, נפלה הקורה ונטה עליה הקיר, ואחר כך נפל הקיר על הקורה, ונמלטנו תחת הקורה.
בא וראה כמה גדול שכר הצדיקים אלו על רוב התאפקם, ונתן להם הקב"ה מעט שכרם בעולם הזה, ונשאר השכר קיים לעולם הבא.
מעשה יהודית
עריכהמעשה (מעשה יהודית) שבא מלך הגוים על ירושלים בארבעים אלף גבורי חיל, ויצר עליה ימים רבים, ויקוצו בני ישראל מפניהם במצור ובמצוק, ויהיו בצרה גדולה. והיתה בירושלים נערה מבנות הנביאים, וכראותה כי גדול השבר ועוצם הצער, ותשם נפשה בכפה, ותצא עם שפחתה, ותגיע עד שערי העיר, ותאמר לשוערים פתחו השערים ואצא, אולי יעשה לי הקב"ה אות ופלא, ואהרוג את הכופר הזה ויושעו ישראל על ידי.
ויאמרו לה, לא נפתח כי אנו מפחדים שמא אהבת אחד מפרשי המלך להנשא לו, או שמא תעשה תחבולות על העיר ללוכדה. ותאמר, ח"ו, אלא אנכי בוטחת ברחמי שמים שיעזרוני על האויב הזה ותשבע להם בה' אלהי ישראל, ויפתחו השערים, ותצא עם שפחתה ותלך עד אהל המלך, ותבא לפניו הנערה, יפה עד מאד, וכראות אותה המלך, מצאה חן בעיניו, ותשא חסד לפניו, ויאמר לה המלך, מי את בתי, ואי מזה באת, ואנה תלכי. ותאמר לו, מבנות הנביאים אנכי, שמעתי מאבי שתכבוש את העיר ותתפוש אותה, ואבא לבקש על נפשי ונפש בית אבי למלטנו כשתקח העיר. ויאמר לה המלך אני אעשה כדבריך, ואני רוצה לקחתך לי לאשה. ותאמר לו, אדוני המלך, הנני כאחת שפחותיך, עשה הטוב בעיניך. אבל אודיעך אדוני המלך, שאנכי נדה, ובערב אנכי ראויה לטבילה, צוה את עבדיך בערב כשיראו שתי נשים למעין, שלא יפנו בנו, ואל ידברו עמנו מטוב עד רע, ואלך ואטבול ואשוב אליך. ויצו המלך להעשות כן, וישמח שמחה גדולה בנערה ובבשורה שבשרה למלך. ויאסוף כל שריו ועבדיו, ויעש להם משתה, ויאכל וישת מן היין וישכר וירדם. וילכו כלם איש לאהליו ולא נשאר עם המלך זולתי הנערה והשפחה. ותכון הנערה לבה לשמים, ותקם ותשלוף את החרב, ותכרות בה ראש המלך, ותשא ראשו בדדיה, ותלכנה שתיהן, ותעברנה במחנה, ואין דובר להן דבר, עד שהגיעו לשערי ירושלים, ותקרא לשוערים ותאמר להם, פתחו השער, כי הקב"ה עזרני והרגתי את האויב. ולא האמינו לדבריה.
ויהי למלך שר אחד משריו, והיה אומר למלך חדל מאומה זו, אל תצורם ואל תתגר בם מלחמה, כי אלהיהם עמם ואהבם ולא יסגירם בידך, ראה מה עשה לאשר היו מלפניך, למלכים הראשונים ולשרים שצרו על ישראל מה היתה אחריתם, והיה למלך מונה תוכחות עד שקצף עליו המלך ויצו המלך לקשרןוולתלותו חי אצל שער העיר. וכראות הנערה כי אינם רוצים לפתוח השער, אמרה להם, אם לא תאמינו לי, הנה השר התלוי יכיר את ראשו, ויאמינו לדברי הנערה, ויפתחו השער, ויראו את הראש לשר התלוי, ויכירהו השר, ויאמר ברוך ה' אשר הסגיר אותו בידכם והציל אתכם מידו.
וישמע הדבר, ויתקבצו בחורי ישראל וגבוריו, ויקחו את חרבותם בידם, ויבאו עד המחנה, והיו הם קוראים בקול רם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ויראו אנשי המחנה אותם, וילכו לאהל המלך, ויראו כי מת גבורם, וינוסו ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם וכל חילם, וימלטו את נפשם. וירדפו ישראל אחריהם עד אנטוכיא, וישובו בשלום. ויבוזו בהם ביזה הרבה מאד.
ויתקבצו זקני ישראל והחכמים, ויבאו בית ה', ויברכו ויהללו את ה' המניח להם מכל אויביהם, והמושיעם בעת צרתם תמיד, והמקיים דבריו בהם 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא' וגו'. הוא ברחמיו יעשה נסים ונפלאות עמנו בעת ובעונה הזאת, כאשר עשה עם אבותינו.
מעשה העשיר שטמן כספו בבית הקברות
עריכהאמרו חכמינו ז"ל, שהיה איש אחד עשיר גדול מאד, והיה חושב בלבו ואומר, מה יתרון לי בכל עמלי, ומה יועיל עשרי והוני בשעת מותי. והיו אומרים לו בני אדם לעשות צדקה וחסד מהונו, והוא ילונו בכל עמלו, ויהיה לו צדה לדרך, כי העושר אינו עומד, וקל מהרה יאבד, שנאמר 'התעיף עיניך בו ואיננו' וגו'. וישבע שלא יתן צדקה מהונו, אלא למי שנתיאש בטחונו מהעולם הזה.
ויהי יום אחד, ויצא חוץ לעיר, וירא עני אחד יושב באשפה, ועליו בלויי סחבות שהיה מתכסה בהן, ויאמר בלבו, אמנם כי זה העני נואש מטוב העולם, והוא מיחל המות, לפי שהוא בצער גדול מעוני, ואין לו בטחון בעה"ז. ויתן לו מאה דינרין. ויתמה העני מאד, ויאמר לו העני, מדוע נתת לי הממון הרב הזה לבדי בין כל עניי העיר. ויאמר לו, מפני שנשבעתי שלא אתן צדקה אלא למי שנואש מטוב העולם הזה. ויאמר לו האביון, הטפש הכסיל והכופר הוא נואש מטוב העולם, כי אני בוטח בה' ובחסד בוראי ומיחל לרחמיו בכל עת ורגע ועונה, שנאמר 'ורחמיו על כל מעשיו', הלא קרית 'מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון' וגו', הלא תדע כי אין לה' מעצור להרים אותי ולהעשירני ולהושיעני מן הצרה הזאת, עזוב הטפשות הזאת והרחיקה ממך ויהיה טוב לך.
ויאמר לו העשיר, לא היה שכרי שרחמתי וחמלתי עליך, אלא שחרפתני וגדפתני. ויאמר לו העני, אתה חשבת שחמלת עלי, ולא היה כן, אלא שהרגתני, כי לא נתיאשו מטוב העולם כי אם המתים. ויאמר העשיר בלבו, אם כן איפוא אלך לבית הקברות, ואקבור את הממון הזה שם עם המתים שנתיאשו מטוב העולם הזה, ויעש כן.
ויעברו עליו זמנים, ויתרושש העשיר, ולא נשאר לו כלום. וכראותו כי צר לו, וילך ויחפור בבית הקברות להוציא הממון שטמן שם להתפרנס ממנו, וימצאוהו השומרים, ויתפשוהו ויביאוהו לשר העיר. ויהי שר העיר אותו העני של אשפה, לפי שהיה בן טובים, וכשמת שר העיר נקבצו אנשי העיר וישימו את העני הזה בן טובים עליהם לראש ולקצין. וכאשר הביאו את האיש החופר בבית הקברות, ויאמרו לשר, אדונינו זה האיש מצאנו חופר הקברים להפשיט המתים מתכריכיהן. וירא אותו השר, ויכירהו, ויתנכר אליו, וידבר אליו קשות. ויאמר לו, אדוני, חס ושלום, כי לא עלה על לבי לעולם הנבלה הזאת, אבל אירע לי כך וכך. ויספר לו את כל אשר קרהו בממון שטמן בבית הקברות.
ויאמר לו השר, התכירני, ויאמר לו היאך יכיר עבר לאדוניו, ויאמר לו השר אני הוא העני שהייתי יושב באשפה שאמרת לי שנואשתי מטוב העולם. ויקם אליו ויחבקהו וינשקהו, ויצו להוציא את הממון מבית הקברות לתת אותו לו. ויצו עוד לתת לו ארוחה ומשאת מבית השר דבר יום ביומו כל ימי חייו.
יתברך ויתעלה משפיל ומרים מוריש ומעשיר שנאמר מקים מעפר דל וגו'.