יסוד מורא/ט
שער ט
עריכהאמר המשורר (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. (שמות יב) החדש הזה לכם ראש חדשים יום המולד הוא הראש באמת ובו הוקם המשכן ובעשור דבר החוט המשולש זה נכבד וזה בבית קלון וככה (שמות יב) בעשור לחדש הזה ויום הזכרון פירשתיו ובחג המצות ובחג הסוכות בשלם וחציו ובעבור התמהמה במהלך על כן יום שמיני עצרת והמילה קרוב מז' ימים שלמים כי רגע שנשאר בו חשוב יום בחשבון התורה וככה יום בשנה חשוב שנה. ודבר השביעי ידוע גם ככה השנה השביעית ושבע שבועות השנים יובל לקרוא דרור כנגד (במדבר ח) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. ופסח שני כנגד שנת העבור. (שמות כג) ולא תבשל גדי כמו (ויקרא כב) לא תשחטו ביום אחד (דברים כב) לא תקח האם על הבנים (ויקרא כב) ולא תחרוש. ודבר הרובע ובארצכם לא תעשו (ויקרא כב) לא יהיה כלי גבר ולא ילבש גבר הפך מעשה ה'. וככה (ויקרא יח) ואת חקותי תשמרו על כן בגד כלאים. וסגירת שבעת ימים הטעם ידוע וככה הנדה והיולדת והערך מבן חדש עד שוב אל המקום ועד ה' שנים ה' שקלים כמספר הזה ומן ה' עד כ' ככה עשרים ומבן ך' ועד ס' אז ככח נפשו וגופו הוא חמשים כנגד ה' שנים ומשם חסר ה' ולנקבה קרוב מחצי והנה הוא שלשה ועשרים ושלשים. ודבר עזאזל כמעשה הצרעת ומפורש סודו בדברי חכמינו הקדושים וככה דבר הערפה בנחל והמבין סוד דיקות הלשון יבין טעם אשר לא יעבד בו. אמר הגאון ר' סעדיה אין לתמוה מדבר פרה אדומה שהיא מטמאה הטהורים ומטהרת הטמאים כי הנה הדבש מועיל ומזיק כפי השתנות מזג גוף האוכל. וטעם הבהמה הטמאה והעוף הטמא ושרץ המים ידוע. ואתנן זונה ומחיר כלב למען הבזיון וכן להקריב קרבן אשר בו מום או יקריבנו כהן אשר בו מום או ראשו מוקרח כי הוא הפך מעשה ה'. וכמצות (דברים יה) הענק תעניק לו וזכרת כי עבד היית וה' הוציאך ברכוש גדול. ואריכות ימים למשלוח הקן לא בעבור לקיחת הבנים כי היא רשות וככה בכבוד אב ואם שהוציאו לעולם הזה והם יאריכו ימיך כי (דברים כב) והארכת ימים פועל יוצא הוא. ואמר (ויקרא יט) ויראת מא·להיך במצות לפני עור ודבר החרש פן ישימך כמוהם וככה להדר פני זקן ואם לא תירא ממנו ירא מה' שיביאך במשפט בימי זקנותך. וכתוב על פני בע"ז על דרך (ירמיהו י) די שמיא וארקא לא עבדו וככה (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ולא ראיתם כל תמונה כאשר פירש משה ע"ה (שמות כ) על כן לא תעשון אתי או טעמו אין לכם צורך עמי לעשות תמונה לעבדה וכבר פרשתי מעשה העגל כי לא היה ע"ז והעד (שמות לב) כי חג לה' מחר שאהרן צוה כן וככה עשו ויהי ממחרת ויעלו עולות וזה ה' הוא לבדו ואינו כמלת אלהים. וסוד הארון ידעהו המשכיל מהקול היוצא מבין שני הכרובים ואמתים וחצי ארכו להיות הלוח רבוע ארכו כרחבו למלא הארון והחצי בעובי הקורה והנה החצי בקומה עם הרגלים כדרך השולחן כי כן כתוב על ארבע פעמותיו וזאת המלה במקומות רבים בלשון הקודש ואיננה זוית והעד הנאמן ושתי הטבעות כי על דרך המפרשים היה ראוי להיות שתי הטבעות. ומזבח הקטורת נתון בין המנורה ובין השלחן מחוץ לפרוכת והמזבח גבוה משניהם וככה הוא ועשר יריעות. גם עשתי עשרה ידוע סודם וככה כ"ח גם שלשים ומזבח הנחושת תחת כרכובו ומלמטה עד חציו וככה הוא באמת. וסוד האפוד נכבד מאד כי היה בשתי האבנים שהם באפוד ושהם שמאליים גם ימניים ששה שמות בכל אבן והנה שתיהן אבן שהם והנה אין בה צורה וזה כנגד המחשבה ואלה החלקים בישראל. והחשן כמעשה אפוד והיה רבוע כנגד נקודות הארבע על כן לא תדמה אבן אל אבן. ודבר המשבצות והטבעות שיהיה בכל זמן החשן על חשב האפוד שהוא הקו הגדול התיכון שאיננו נוטה. והאורים כמשמען גם התומים כחשבון העגול ומשה נתנם בתחלה על החשן כאשר היו ביום הקים את המשכן והמשכילים יבינו:
פירוש לוית חן
עריכהפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.