ינון שמו/נג
סימן נג
נפסל בגלל אשתו
1. שאלה: אדם שאשתו מתלבשת בחוסר צניעות מוחלט, האם זה פוסל אותו מלהיות חזן או בעל קורא, והאם יש חילוק בין ימים נוראים לשאר ימות השנה?
תשובה: מצד אחד, אין אדם נידון על מעשי אשתו, אבל אם יש יכולת בידו למחות בידי אשתו ואינו עושה כך, הרי שנתפס בהנהגהתה הקלוקלת. נאמר בגמרא:'עולה עמו ואינה יורדת עמו' (כתובות מ"ח:) אבל לא נאמר ההיפך 'יורד עמה', משם אין להביא ראיה מפני שההקשר שם הוא בעניינים ממוניים וברמת החיים של בני הזוג.
לכן נראה שאין הוא מוגדר כפושע על כך שאשתו לא נוהגת כשורה, אבל אם נדע שהוא מעודד אותה בהתנהגות נלוזה זו, יש להרחיקו מתפקיד מכובד זה של שליח ציבור, המייצג את הציבור מול הקב"ה וצריך הוא להוות שליח נאמן שלהם.
שרוולים קצרים
2. שאלה: מה שנהגו, שהחזן לובש טלית אם הוא לובש חולצה קצרה, האם יש לכך מקור, ואיך הדבר מועיל, שהרי הטלית לא מכסה את הזרוע לגמרי?
תשובה: בספר ילקוט יוסף (שארית יוסף ח"ב, נ"ג ו) כותב: שליח ציבור שלובש חולצה עם שרוולים קצרים ביותר, עד שגם חלק מהזרוע מגולה, אינו רשאי לעבור לפני התיבה... ורק אם מכוסה עד המרפק רשאי" (על פי יחווה דעת ד,ח).
במקורות הביא ראיות שצריך להתפלל בבגדים נאים (לפי"ז אין הבדל בין שליח ציבור לכל אדם) וכן מביא את המשנה במסכת מגילה (כד.) האומרת שפוחח אינו עובר לפני התיבה, ומביא בשם הרמב"ם שפוחח הוא מי שזרועותיו מגולות.
לאחר בקשת מחילה, יש להעיר שאנחנו רואים בלשון הרמב"ם (תפילה ח, י"ב) שכותב "מי שכתפיו מגולות אינו נעשה שליח ציבור עד שיהיה עטוף". כלומר: מי שלובש גופיה אינו יכול להיות שליח ציבור, אבל מי שהולך עם חולצה קצרה, הרי זה רשאי מן הדין, וכן פסק הרב מאיר מאזוז בשו"ת מקור נאמן (סימן קנ"ד).
אמנם מלשון השולחן ערוך (או"ח נ"ג י"ג) הכותב :'פוחח, והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה', נראה שאפילו אם הזרועות מגולים, הרי זה אסור, אבל המשנה ברורה (ס"ק ל"ט) הוסיף: וגם כתפיו.
בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז) מחמיר יותר ולדעתו צריך שיכסה השרוול גם את האמה.
לגבי השאלה שבה פתחנו (מה עוזרת הטלית, אם אינה מכסה את הזרועות), נראה ליישב שתי קושיות זו בזו. הואיל ואין בעיה הלכתית להיות חזן עם שרוול קצר אלא מכוח חומרא, לכן מספיק שילבש טלית, שאז מראה בעצמו את חשיבות התפילה וחשיבות התפקיד שממלא בתור שליח ציבור, למרות שלמעשה הטלית לא מכסה את זרועותיו, דיו בכך.
נספחים: א. הרב זילבר כתב בהערותיו לחיי אדם (כלל כ"ט אות ל"ו) 'במקום שדרכן לילך ברגליים מגולות לפני אדם גדול, אפשר שאין צריך לדקדק בזה גם לעניין ש"ץ; ב. ראיתי בספר 'הגבאי' לרב ספקטור בעמ' 127 שהרב נבנצל אמר לו שכוונת המ"ב היא שפוחח הוא מי שכתפיו מגולות לחומרא, כלומר על אף שזרועותיו מכוסות. אבל גם גילוי הזרוע שמעל המרפק מונעו מלהיות ש"ץ; ג. שמעתי מהרב נתנאל קריגר בהיותו בר מצווה עלה להיות ש"ץ והוא מרגיש כל רגע שהטלית נשמטת לו מהכתף. לאחר שהדבר חזר על עצמו, הסתובב וראה שהרב נבנצל היה מושך בטלית על מנת שתכסה אף את הזרוע; ד. ראיתי בהרבה בתי כנסת שיש להם שרוולים עם גומי שמיועדים לחזנים בעלי חולצה קצרה, ואני תמיה האם ככה עומדים לפני מלך, עם חולצה תכלת ושרוולים לבנים?
[עיין עוד בעלי הדס עמ' 150 הכותב שבתונס נהגו להקפיד שיעלה אדם שיש לו מעיל, אבל לבישת הטלית אינה מועילה...אלא לפי שיטת העטיפה שהיתה רווחת שם, שהטלית מכסה את הגב לרוחב וגם את הזרועות]
סיכום: ישנם למעשה שלוש דעות: א. 'ישכיל עבדי' — כל היד צריכה להיות מכוסה כולל האמה; ב. בספר ילקוט יוסף — מספיק עד המרפק; ג. הרב מאיר מאזוז — מעיקר הדין, הכתפיים צריכות להיות מכוסות ולא יותר, וכך מורה הרב דוב ליאור למעשה. [הרב דוב ליאור אומר שהמנהג ללבוש טלית נובע מכללי 'כבוד ציבור' וזה נצרך גם לחזן בעל שרוולים ארוכים.]
מכל הנ"ל יוצא, שמי שמקפיד ללבוש חולצה ארוכה או חליפה, תבוא עליו הברכה, ואם הוא לובש חולצה קצרה ובגלל זה מתעטף בטלית יש אומרים שיקפיד שהטלית אכן תכסה את זרועותיו, ויש מקילים בזה מכיוון שהחולצה הקצרה מכסה את הכתפיים.
חזן 'על קצר'
3. שאלה: במניין-נוער, האם ראוי לכבד נער הלובש מכנסיים קצרות, שיעלה להיות ש"ץ?
תשובה: שאלה זו קשה, כי בוודאי שהדבר הראוי הוא, שיעלה חזן המקפיד בלבושו ושהוא יוכל להיות נציג הקהל במעשיו ובטיב הופעתו. אבל כאן מתערֵב שיקול נוסף והוא, האם ואיך אנו מצליחים לתת לנוער תחוּשה של שותפות וקבלת אחריות על התפילה במניין. כאשר הם בעצמם מנהלים את המניין שלהם, זה בוודאי מחזֵק את שייכותם למניין ולתפילה, ועל כן יש להורות שהם יהיו החזנים, ובהזדמנות אחרת הרב ידרוש בפניהם, כמה חשוב להדֵר בנושא הלבוש בזמן התפילות.
ביחס לקיבוצים, כתב בשאלת שלמה (ח"א סימן מ בשם הלל אומר סימן כ"ט ובית יחזקאל עמ' רצ"ז) שבמקומות שככה נוהגים לקבל פניו של אדם מכובד, כגון נשיא או ראש ממשלה, רשאים להתפלל או להיות חזן במכנסיים קצרות.
אם הרב מתרשם, שאם יכבדו נער אחר הלבוש כהוגן, וזה הלבוש קצר, יתחזק מכך, ויבוא גם הוא 'על ארוך', יכבד את הלבוש כהוגן לש"ץ.
מאריך טרחא
4. שאלה: האם מותר לי להאריך בתפילת שמונה עשרה, כאשר אני מתפלל בציבור ואין חשש שהציבור ממתין לי לחזרת הש"ץ או לקדיש? תשובה: כך מסופר על רבי עקיבא במסכת ברכות (ל"א.) 'תניא אמר רבי יהודה כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור, היה מקצר ועולה מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו, אדם מניחו בזווית זו ומוצאו בזווית אחרת, וכל כך למה מפני כריעות והשתחוויות'. מה ההבדל בין מקרה שבו המאריך הוא ביחיד או בציבור? חשבתי שזה בגלל שממתינים לו הציבור, אבל יש קושי מפסקי הרמב"ם (תפילה ו, ב) שלא חילק אם נמצא במקום שממתינים לו או לא, וכך כתב: 'המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפלתו יותר מדאי, אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו, ואם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי יום הכפורים אומר, וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף'. אין הרמב"ם מזכיר את נושא טורח ציבור, וזה לכאורה שלא כדברי הגמרא. יש שהסבירו ברמב"ם באופן אחר, כלומר שגם לדבריו זה קשור לטורח ציבור, מפני שמדובר ב'מסגרת תפילה' שבה ממתינים לכל המתפללים שיסיימו את תפילת הלחש שלהם (על פי המפתח שבמהדורת פרנקל). לפי זה נוכל לומר שאריכות בתפילה היא דבר משובח, כאשר אין זה יוצר נֶטֶל על אחרים, ואכן הגמרא במסכת ברכות במקום אחר (ל"ב:) משבחת את מי שמאריך בתפילתו, וזו לשונה: 'אמר רבי חנין אמר רבי חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם....'. ראיתי בדברי רבנו יונה הסבר אחר, וכך כותב בספר היראה (מכון תפארת התורה עמ' ר"ו) 'ולא יהיה מאריך בתפילתו יותר מדאי בציבור, פן יחשבוהו ליהיר ולץ'. רבנו יונה לא מזכיר את לשון הגמרא בברכות, וכנראה שהוא אומר את הדברים מסברא. אם כנים דברינו, אין שום מניעה להאריך בתפילה אף בציבור, אם הציבור לא ממתין לו, מלבד דברי רבנו יונה.