ינון שמו/מה
סימן מה
ברכה במקווה
1. שאלה: האם מותר לברך על טבילת כלים בתוך המקווה (מדובר על מקווה המשמש גם לטבילת בני אדם), והאם מותר להיכנס לשם עם ספרי קודש וכן לתלות על הקיר את ברכת הטבילה?
תשובה: בתלמוד (שבת י.) ישנם דינים מיוחדים לגבי בית המרחץ, ויש בסוגיה חילוקי דינים התלויים בשאלה באיזה חדר בבית המרחץ מדובר: 1. מקום שבני אדם עומדים לבושים, יש שם מקרא ותפילה, ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין; 2. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים, יש שם שאלת שלום ואין שם מקרא ותפילה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחילה; 3. מקום שבני אדם עומדים ערומים, אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר מקרא ותפילה, וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחם.
הלכות הללו הובאו בשו"ע הן בהלכות תפילין (או"ח מ"ה ב) והן בהלכות ק"ש (או"ח פ"ד א).
ע"פ הבחנה זו, ראוי להורות שהואיל ובחדר שבו טובלים, כולם רגילים לעמוד שם ערומים, ממילא יהיה אסור לברך בו, הן למי שמטביל כלים והן לאשה הטובלת בעצמה.
מאידך, מצאנו במשנה, מקרה בו אדם שקורא ק"ש במקווה, וזו לשון המשנה (ברכות ג ה): 'ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו יתכסה במים ויקרא..'.
המקרה הזה הובא להלכה, הן בהלכות ק"ש, ברמב"ם (ק"ש ב ז) ובשו"ע (או"ח ע"ד ב) וזו לשונו: 'יתכסה במים שהוא עומד בהם ויקרא', והן בהלכות נידה (יו"ד ר א): 'ואם לא ברכה אז (כשעומדת לבושה בחלוק שלה) תברך לאחר שתכנס עד צווארה במים, ואם הם צלולים, עוכרתן ברגליה ומברכת.' הרמ"א הוסיף: 'ויש אומרים שלא תברך עד אחר הטבילה'.
מהמקור השני, רואים שאין מניעה לברך ברכה במקווה, כאשר לפי השו"ע תברך בחדר שבו המקווה, לבושה בחלוק, ולפי הרמ"א תברך בתוך המים.
העולה מהמקור השני, ודאי סותר את מה שהוכח לעיל, מהמקור הראשון.
לפני שאביא מסקנות של אחרונים בני זמנינו, אצטט מדברי ראשונים ואחרונים:
1. הכסף משנה (ק"ש ג ג) מצטט את דברי רבינו מנוח שמקשה קושיה (הדומה לנכתב לעיל) וזו לשונו: 'וכתב הרב מנוח.. . דכיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים, הוא הדין, להני מקואות שטובלות בהם הנשים אסור לברך או לקרות בתוכו, ולא מסתבר, דעיקר איסור המרחץ אינו אלא משום איסור זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין, אבל הני מקוואות שהמים שלהן צוננין ליכא זוהמא ומותר, וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל'.
מצד אחד, רבינו מנוח, מדמה מקווה לבית המרחץ, אבל מיד הוא מחלק ביניהם, שבמרחץ אסור לקרוא, הואיל ותשמישו בחמין מה שאין כן במקוואות שבהם המים צוננים, ואין בהם זוהמא.
אך שב ומקשה על דברי עצמו, שהרי לעניין מזוזה בית הטבילה דינו כבית המרחץ, ונשאר בצ"ע.
עולה מדבריו שבמקווה או מרחץ שהם חמים, פשוט שאין לברך ואילו בצונן מותר לו לברך, אלא שנשאר שבקושיה מדוע המקום הזה פטור ממזוזה.
2. הט"ז (פ"ד ב) מוכיח מהלכות מקוואות (סימן ר שהובא לעיל) שמותר לברך במקווה למרות שהוא בגדר בית אמצעי של מרחץ.
איך הוא פותר סתירה זו? הוא מחדש שני דברים: א. החדר שבו נמצא המקווה מוגדר כ'בית מרחץ', אבל מקום המים (הבריכה עצמה) אינו מוגדר כמרחץ, כפי שעולה מהשו"ע (או"ח ע"ד, הובא לעיל); ב. למרות שהחדר מוגדר כמרחץ, שאסור לברך בו, אבל ברכת הטבילה לבדה היא מותרת (איך הוא הגיע למסקנה זו? הוא הקשה על ההסבר שמקוה קר אינו מוגדר כמרחץ, והלוא חדר אמצעי של מרחץ חם, לא אמוּר להיות יותר מזוהם ממקוה קר, ואפילו הכי לא הותר לברך שם, ולכן מסיק שרק בברכת הטבילה הקלו במקוה קר, כך הבין את דבריו הרב עובדיה יוסף בטהרת הבית ח"ב עמ' תקכ"ו).
יוצא מדבריו שיש לחדר גדר מרחץ, אלא שהותר לברך בו ברכת הטבילה.
הט"ז לא פרט מה היסוד לחלק, נראה שזה, כביכול, בגדר של 'אין דנים אפשר משאי אפשר'.
ולכן רק ברכה של אישה הותרה בחדר, ולא ברכות אחרות.
3. פמ"ג משיג על דברי הט"ז, כי מסברא מקום המים לא פחות 'נפיש הבלא' מהחדר עצמו.
4. מג"א (מ"ה ב) סובר שדין מקווה שונה מדין בית מרחץ. במרחץ אסור להתפלל אבל במקווה מותר, ולמרות שבמקווה מותר, אסור להכניס לשם 'פסוקים' כי אסור לעמוד לפני ה' ערום. (לא הבנתי אם התיר גם במקווה חם לומר ברכות).
מסקנות האחרונים:
1. שבט הלוי (ר קס"ח) הולך בכיוון של הט"ז ולדעתו רק ברכת הטבילה של אישה מותר לברך במקווה. ואם אישה שומעת את חברתה המברכת, לא תענה 'אמן' אם יש בחדר גם אמבטיה; 2. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"ב יו"ד י"ד) כותב שכל מה שהפוסקים התירו לברך זה רק במקווה קר, אבל במקווה חם פשוט שאסור (וכן בטהרת הבית ח"ב עמ' תק"ל); 3. הרב דב ליאור אמר לי, שבמקוואות של ימינו, שהם נקיים, מותר לכל אדם לברך בו ולהיכנס עם ספרי קודש (אך פשוט שאסור לברך מול ערום). בשו"ת אור לציון (ח"ב ו ט"ז) התיר לברך אף במקווה חם, כי לדעתו כל חומרת בית הכיסא ובית המרחץ, נובעת בגלל שהם עשויים לקבל 'מותרי האדם', ולכן במקווה שאינו עשוי לכך, אלא לטהרת האדם, לכן מותר.
סיכום: א. במקווה חם: 1. הרב דוב ליאור מתיר לכל אדם לברך בו; 2. שבט הלוי מתיר לברך רק לאישה בבריכה של המים; 3. הרב עובדיה יוסף אוסר גם זאת; ב. במקווה קר: נראה שכולם יתירו לברך בו.