ינון שמו/כח
סימן כח
תפילה של יד מעל של תפילה של ראש
1. שאלה: האם מותר להניח תפילין ב'תפידנית', באופן כזה שתפילין של יד יהיו מונחים על תפילין של ראש, או שיש להקפיד שתמיד תהיה התפידנית במצב של שכיבה?
תשובה: מרן השו"ע כתב (או"ח כ"ח ב): 'ויניח בתיק, של ראש ועליו של יד, כדי שכשיבוא להניחם יפגע בשל יד תחילה'. נחלקו הפוסקים כיצד לפרש את דברי השו"ע: א. שיטת הב"ח והט"ז (כ"ה י) שיש לעשות כפי פשט הלשון, ש'יניח שניהם בכיס אחד ארוך וצר ויניח של ראש למטה ושל יד למעלה, באופן שבשום פנים, אי אפשר לשל ראש שתבוא קודם'; ב. אבל מנגד, המגן אברהם (כ"ח ד) מפרש שהביטו 'עליו' שנקט בו מרן השו"ע, משמעותו ש'יתנו קצת לצד מעלה', והוא מעיד שהעולם נהגו להניחם זה אצל זה. הסברא לאסור להניח יד על של ראש היא: הואיל ושל ראש קדושתו חמורה, והסברא להתיר אחד על גבי השני, היא כך: 'אפשר דלא קפדינן אלא בתורה ובנביאים, שתורה קדושתה חמורה ביותר, אבל בדבר אחר לא קפדי, דהא מותר להניח כתובים על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים, אף על גב דאין קדושתן שווה' (לשון המג"א בביאור הב"ח).
מלשון תוספות ביומא (ל"ג:) נראה שמניח בתיק של יד על גבי של ראש כשיטת הב"ח וכט"ז, וזו לשונו: 'לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה'.
גם לדעה המחמירה, יש סברא לומר שאם בשעה ששם את התפילין בתפידנית, התפידנית שוכבת, הדבר מותר הואיל ובשעת ששם אותם שם, לא ניכר הדבר ששל יד על של ראש, ואחר כך יהיה מותר לזקוף את התפידנית (על פי הרב דוד יוסף הלכה ברורה תפילין כח עמ' קנז).
כאשר המציאו את התפידנית, אמר לי ר' מאיר רז ששאל את הרב מרדכי אליהו, לגבי חששות שתפילין לא יהיו מונחים כדבעי, והוא ענה לו ששמירת התפילין חשובה מאוד, ולכן היא דוחה שיקולים אחרים (כלומר השיקול של שמירת התפילין עדיף על חומרות בסוגיית, מה מונח על מה).
סיכום:
לפי הרבה פוסקים אין איסור להניח של יד על של ראש, וגם מי שמקפיד להניחם בדרך כלל זה לצד זה, יכול להשכיב את התפידנית בשעה שמניח את התפילין בתיק, ואחרי זה יזקפנה.
הרמת יד מעל הראש
2. שאלה: האם מותר להגביה את היד מעל הראש, כאשר תפילין על ראשו?
תשובה: המשנה במסכת סוטה (ל"ח.) אומרת: 'כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ'. רואים אם כן, שאסור לכהן גדול להרים ידיו מעל כתפיו בשעת ברכת כהנים (כפי שעושים אחיו הכהנים במקדש), מפני שאינו רשאי להגביה ידיו מעל הציץ.
הראשונים התקשו (ראב"ד תמיד פרק ו), מדוע לכהן הדיוט הדבר מותר, והלא הם מרימים את ידיהם מעל התפילין, וידוע שתפילין קדושתן יותר חמורה מציץ (בציץ ישנה אזכרה אחת ואילו בתפילין ישנן הרבה אזכרות)!
ניתן לפתור את השאלה בשתי דרכים: א. למצוא חילוק בין תפילין לציץ. ב. להגיע למסקנה, שאכן צריך למצוא דרך שהידיים לא יעלו מעל גובה התפילין.
נראה שבעלי התוספות (יומא ז) הלכו בדרך הראשונה, לדעתם ישנו הבדל בין נושא היסח הדעת לנושא הרמת הידיים. ביחס להיסח הדעת ודאי שהתפילין יותר חמורות מהציץ, בגלל ריבוי האזכרות שבהם, ועל כן ה'קל וחומר' מובן, ואילו ביחס להגבההת הידיים, כאן הנושא הוא הבעת זלזול, וניתן לומר שכאשר האזכרות אינן גלויות, אין כאן זלזול, ועל כן יהיה מותר להגביה את הידיים מעל התפילין, למרות שזה אסור ביחס לציץ.
זו לשונם של בעלי התוספות: 'תימה לי ליפרך, מה לציץ שכן השם הוא בגלוי, תאמר בתפילין שהן מחופין עור?. ..ונראה לי דאינו ק"ו גמור דאורייתא אלא מדרבנן'.
אבל לפי אותם ראשונים שיש כאן ק"ו גמור, באמת אסור גם לכהן הדיוט וכן לכל אחד מאתנו להרים ידיו מעל תפילין של ראש.
נראה שזו דעת הראב"ד, ולדעתו היה להם לכהנים תפילין של ראש ארוכים וגבוהים שהיד הפשוטה כלפי מעלה, לא היתה עוברת אותם [זו לשון הראב"ד שם: 'אבל כהן הדיוט, שהיה מגביה על גבי ראשו, דהיינו למעלה מתפילין, לא חיישי, דזהו תימה לומר שמגביה למעלה מראשו ולעולם למטה מתפילין של ראש, ואם יש לפרש, כך יש לומר, שהיה צריך לעשות תפלה של ראש גבוה, כדי שיהיו הידיים למטה...'].
לפי זה ראוי להקפיד, שמי שמעוניין להוציא ספר מהארון וכדומה, שיעלה על כיסא ולא ירים ידו מעל התפילין [על פי הערות של הרב ש"י אלישיב סוטה (ל"ח.)].
סיכום: יש בנידון חומרא של הרב ש"י אלישיב אלא שהמנהג להקל.
קיפול על ידי קטן
3. שאלה: האם לקטן מותר לקפל תפילין? תשובה: אמנם יש שגינו את העובדה שבה האדם חולץ תפילין ולא מקפלן, אבל אין שום בעיה במקרה זה כי יש כאן מימד של חינוך למצוות וחיבוב מצווה (עיין בן איש חי חיי שרה י"ט). נראה לומר שאם נותן לקטן לקפל מדין חינוך ולשם חיבוב מצוות תפילין הרי שהדבר הזה ראוי, אבל אם עושה מתוך עצלנות, יש גנאי בדבר. ביחס לטלית, כתבו לקפל בעצמו, ואף גדולי ישראל שיש להם מי שישמשם, היו מקפלים בעצמם (בן איש חי ש"ר נוח ט"ז ופסקי תשובות ח"א כ"ד ה).